פסקי דין בית המשפט העליון

חוק בית הדין לעבודה (התשכ"ט-1969)

חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969

חוק בית הדין לעבודה מסדיר את פעילותה של מערכת בתי הדין לעבודה בישראל – מערכת שיפוט ייחודית ונפרדת ממערכת בתי המשפט הכללית. החוק מגדיר את מבנה בתי הדין (בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי), את סמכויותיהם הייחודיות, את הרכבי השופטים ואת סדרי הדין החלים בהם.

החוק חל על עובדים, מעסיקים, ארגוני עובדים וארגוני מעסיקים. כמו כן, הוא חל על המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים וגופים נוספים בתחומי הביטחון הסוציאלי והבריאות.

במהלך השנים, פסיקת בתי הדין לעבודה פירשה ועיצבה את הוראות החוק בכמה היבטים מרכזיים:

1. שאלת סמכות השיפוט ויחסי עובד-מעסיק: הפסיקה עוסקת רבות בהגדרת גבולות הסמכות של בית הדין. מאחר שהסמכות מותנית בקיומם של יחסי עבודה, פיתחו בתי הדין מבחנים מהותיים (כמו "מבחן ההשתלבות") כדי לקבוע אם אדם הוא "עובד", גם במקרים שבהם הוא הוגדר בחוזה כקבלן עצמאי או כפרילנסר.

2. מעמדם ותפקידם של נציגי הציבור: החוק קובע כי לצד השופטים המקצועיים ישבו בהרכב נציגי ציבור (מקרב העובדים והמעסיקים). הפסיקה דנה רבות בחשיבות השתתפותם הפעילה של נציגים אלה כדי להביא את "תבונת החיים" של שוק העבודה אל שולחן הדיונים, וכן בהשלכות של היעדרותם מהדיונים על תוקף ההליך.

3. גמישות בסדרי דין וראיות: החוק מעניק לבית הדין לעבודה פטור חלקי מדיני הראיות ומסדרי הדין הנוקשים, במטרה לעשות משפט צדק ביעילות. הפסיקה הגדירה את גבולות הגמישות הזו, תוך איזון בין הצורך בהליך מהיר ונגיש לבין שמירה על זכויות דיוניות בסיסיות של הצדדים.

התוכן המוצג הוא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

פסקי דין שאזכרו את החוק (161)

ע"א 5090/08

יחיאל אורגל נ. עו"ד עופר אטיאס נאמן

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר קיזוז חובות של עובדים לשעבר כנגד תביעות חוב שלהם כלפי חברה בהקפאת הליכים, מבלי שניתן להם יומם בבית המשפט לערער על החלטת הממונה על השכר.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?