פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 9213/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9213/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
העותר:
ארז בר-זיו
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית נתניה -ר' העירייה גב' פיירברג -יו''ר ועדת התכנון והבניה בנתניה
2. מר שמעון שר -יו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבניה עיריית נתניה
3. ועדה מקומית לתכנון ולבניה בנתינה ולשכה משפטית עיריית נתניה
4. חב' י.ב. ניר נדל''ן בע''מ
5. חב' י.ב. ניר בניה והשקעות בע''מ
6. דורון חג'אג'
7. אפרים ברדה
8. שחר חגאג
9. משרד הפנים - שר הפנים
10. משרד הפנים - היחידה הארצית לפיקוח על הבניה
11. ועדה מחוזית לתכנון ובניה
עתירה למתן צו על תנאי
העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
1. עניינה של עתירה זו בניה הנעשית במגרש ברח' בארי בנתניה. השתלשלות העניינים נסקרה בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה בעתירה הקודמת שהוגשה בעניין (בג"ץ 11088/07) ולפיכך אין לנו צורך לפרט. רק נאמר כי תחילתה של הפרשה בהתנגדויות שהגישו העותר ואחרים לבקשת הקלות בניה שהגישה המשיבה 5 במגרש האמור. העניין נידון בפני הועדה המקומית לתכנון ובניה בנתניה ובפני ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה ברמלה, והגיע אף לבית המשפט לעניינים מקומיים לאחר שנמשכו העבודות במגרש למרות שטרם אושרה התוכנית החדשה המאפשרת את ההקלות. כתב האישום שהוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים הסתיים בהסדר טיעון.
2. ביום 21.2.07 הגיש העותר יחד עם אדם נוסף עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים אך עתירה זו נמחקה בהסכמת העותרים ללא צו להוצאות. בשלהי שנת 2007 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה בה טען כי על העירייה, הוועדה המקומית ומשרד הפנים לאכוף את צו ההריסה שהוצא במסגרת הסדר הטיעון או לחלופין להעמיד את המשיבה 5 ואת בעליה לדין בגין אי קיומו. עוד טען כנגד הקלות הבנייה שהוענקו למשיבה 5.
ביום 2.6.08 דחה בית משפט זה (מפי כב' השופט רובינשטיין) את העתירה על הסף. בית המשפט קבע כי לעותר קיים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים, הן באשר לאכיפת צו ההריסה והן באשר להענקת הקלות הבניה.
3. בעתירתו הנוכחית מעלה העותר עניינים רבים הנוגעים לעבירות בנייה, לטענתו, הן במגרש האמור והן באופן כללי בעיר נתניה. הוא עותר למתן צווים רבים כנגד כל המעורבים בעניין. עם זאת נראה כי טענתו העיקרית מכוונת כנגד בית המשפט לעניינים מנהליים. העותר מבהיר כי הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 14.8.08 ולמרות בקשותיו לקיום דיון דחוף נקבע הדיון רק לאמצע ספטמבר. לטענתו תאריך זה אינו רלוונטי לעתירה משום שהבניין נשוא המחלוקת יהיה מיושב ולא ניתן יהיה לעשות דבר בעניין, כטענתו. אציין כי העותר אינו מעדכן בדבר התקדמות הדיון מאז אמצע ספטמבר, למרות שהעתירה הוגשה רק בתחילת נובמבר.
4. דין העתירה להידחות על הסף. כאמור בפסק דינו של בית משפט זה בעתירתו הקודמת של העותר, לעותר קיים סעד חלופי באשר לרוב טענותיו בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים. העותר אכן שמע לעצת בית המשפט ופנה בעתירה מנהלית, ולפיכך מובן הוא כי אין מקום שבית משפט זה ידון בטענות אשר הדיון בהן תלוי ועומד בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.
באשר לטענת העותר לעניין קביעת מועד הדיון על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, הרי שגם בעניין זה דין העתירה להידחות. כידוע, בית משפט זה אינו מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים שמתנהלים בפני בתי משפט אחרים אלא במקרים חריגים בהם עולה טענה של היעדר סמכות או מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי טהור. באשר למועדי הדיון, נקבע כי לבית המשפט הדן בעניין מסור שיקול דעת רחב, כחלק מסמכותו בניהול ההליך, ובכפוף להוראות הדין, אילוצי יומן בית המשפט, הערכת בית המשפט את משך התנהלות התיק ושיקולים נוספים. בית משפט זה לא יתערב בקביעות אלו אלא במקרים חריגים ביותר (ראו בג"ץ 5312/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.6.05); בג"ץ 8628/06 א' מ' נ' הרכב כבוד השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 15.11.06)). המקרה שבפנינו אינו נופל לאחד החריגים המצדיקים התערבותנו. חזקה על בית המשפט לעניינים מנהליים אשר לקח בחשבון בקובעו את מועד הדיון אף את טענות העותר באשר לאכלוס הבניין שבמחלוקת. מכל מקום נראה כי אף אם יאוכלס הבניין אין בכך כדי לייתר את תביעתו של העותר וכי האכלוס לא יצור מצב שלא ניתן להשיבו לקדמותו. יתרה מכך, העותר כלל אינו נוקב בתאריך קונקרטי לתחילת אכלוס הבניין ולא ברור על מה הוא מבסס את הערכתו כי הדבר יבוצע בשבועות הקרובים.
משכך העתירה נדחית.
ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ט (13.11.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08092130_B02.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il