מוחמד מוסא נ. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

פסק-דין בתיק בג"ץ 8634/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8634/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותרים: 1. מוחמד מוסא 2. מחמוד מוסא 3. דאהוד מוסא 4. חדר מוסא נ ג ד המשיבים: 1. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון 2. המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד א' שלבי בשם המשיבים: עו"ד ר' אידלמן פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה שלפנינו הינו צו הריסה שהוצא ביחס למבני העותר 2, המצויים באדמות הכפר מחמאס בגדה המערבית. 1. העותרים הינם קרובי משפחה, בני חמולת כעאנה, המתגוררים לטענתם מזה למעלה מ-15 שנים על אדמות השייכות לתושבי הכפר מחמאס, בהרשאת בעלי הקרקעות. 2. מכתבי הטענות עולה כי ביום 30.6.10 הוצא לעותר 2 צו הפסקת עבודה ביחס למבנים המשמשים את משפחתו למגורים ולהחזקת עדרי צאן, בנימוק כי נבנו שלא כדין והעותר הוזמן לדיון בפני ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (להלן: ועדת המשנה לפיקוח). בדיון שערכה ועדת המשנה לפיקוח ביום 29.7.10 ציין בא-כוח המחזיקים במבנים כי בכוונתם להגיש בקשה להיתר בניה ובתום הדיון הוחלט על הוצאת צו סופי להריסה ולהפסקת עבודה, תוך מתן ארכה בת 30 ימים לשם מימוש צו ההריסה על-ידי המחזיקים, או לכל צעד שימצאו לנכון. יצוין כי לא הוצאו צווים נוספים הנושאים את שמם של העותרים האחרים בעתירה ומכתבי הטענות לא עולה בבירור האם המחזיקים הנוספים במבנים (מלבד עותר 2), אליהם מתייחסת ועדת המשנה, הם יתר העותרים בעתירה שלפנינו, או בני משפחה אחרים. ביום 10.10.10 פנו העותרים לבירור משך הארכה, ובתגובה לפניה ניתנה ארכה נוספת בת 21 ימים. 3. ככל העולה מכתבי הטענות, על אף ארכה זו, לא פנו העותרים לבקשת היתר בניה וכפי שמציינים המשיבים, העותרים אף לא הגישו ערר על החלטת ועדת המשנה לפיקוח שהוציאה צווי הריסה והפסקת עבודה סופיים. תחת זאת, הגישו העותרים ביום 24.11.10 את העתירה שלפנינו, בה ביקשו את ביטול החלטת המשיבים בעניינם ואישור המבנים על-ידי המשיבים, לצד התקנת תקנות שיאפשרו הוצאת היתרי בניה כדין למבנים של העותרים. בין טענותיהם העלו העותרים טענות כלליות כנגד אי חוקיות וחוסר הסבירות של החלטת המשיבים שאינה מתחשבת באורחות חייהם של הבדואים באזור, ונגד פגיעתה הנטענת בעקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן העלו העותרים טענות כלליות בדבר אפלייתם לעומת תושבים יהודים המתגוררים בקרבת מקום. לצד עתירתם, הגישו העותרים גם בקשה לצו ביניים שנדחתה בנימוק כי מהעתירה לא עלה שיצא צו הריסה המתייחס לעותרים 1, 3 ו-4 וכי ביחס לעותר 2 לא עלה מהעתירה וצרופותיה האם אכן התקיים הדיון בוועדת המשנה לפיקוח והאם הוצא צו הריסה סופי. ביום 18.1.10 הגישו העותרים בקשה נוספת למתן צו ביניים, בצירוף החלטת ועדת המשנה לפיקוח שלטענתם הומצאה להם רק יום קודם לכן, לאחר שניסיונות קודמים לברר האם ניתן צו הריסה סופי או צו פינוי נגד העותרים – לא צלחו. 4. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה, הן על הסף והן לגופה, ועימה גם את הבקשה לצו ביניים. 5. אכן, דין העתירה להידחות על הסף מבלי שיערך דיון בטענות העותרים גופן וזאת נוכח אי מיצוי הליכים מצד העותרים. הלכה היא כי על העותר לפנות אל הרשות המינהלית ולמצות את ההליכים מולה בטרם יפנה לקבלת סעד מבית משפט זה (בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.7.02); בג"ץ 6494/08 abayahoudayan john נ' שר הפנים (לא פורסם, 22.7.08)). הרציונאל המרכזי מאחורי כלל זה הינו כי מיצוי ההליכים מול הרשות המוסמכת עשוי להביא את המחלוקת לידי פיתרון ולייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט (בג"ץ 3280/10 חברת מואססת אלאקסא נ' החברה הלאומית לדרכים (לא פורסם, 4.5.10)). כפי שעולה מהתיאור לעיל, העותרים לא פנו לקבלת היתר בניה במהלך הארכה שניתנה להם על-ידי ועדת המשנה לפיקוח ואף לא הגישו ערר על החלטתה בדבר הוצאת צווים סופיים. ראו לענין זה: סעיפים 36 ו-38(1) לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים (חוק זמני) מס' (79) לשנת 1966 (להלן: החוק). כן ראו לענין שינוי מבנה מוסדות התכנון והעברת סמכויות הועדה המקומית לפי סעיף 38 לחוק לועדת המשנה לפיקוח: צו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובנינים (יהודה והשומרון) (מס' 418) התשל"א-1971 ובג"ץ 10408/06 קבהה נ' מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 25.9.07). יצוין כי העותרים לא עשו כן גם משניתנה ארכה נוספת בעקבות פניית בא-כוח העותרים לאחר חלוף הארכה הראשונה. אף מן העתירה עצמה עולה כי העותרים לא נקטו בצעדים אלה. עוד עולה מהעתירה, כפי שמציינים המשיבים, כי העותרים היו מודעים לאפשרות שעמדה בפניהם להגיש ערר שכן אחד הסעדים שביקשו היה "לעכב את הדיונים בבקשות להיתרי בניה שיוגשו על-ידי העותרים שהוצאו להם צווים להפסקת עבודה ולהריסה, זאת עד למתן החלטה בעררים כנגד פינוי שיוגשו על-ידי העותרים" (ההדגשה אינה במקור – ע.א). אף כי מודעות להליכים האפשריים אינה תנאי לדחיית העתירה בעילה של אי מיצוי הליכים, טעם זה מקבל משקל נוסף מקום בו על-אף מודעות העותרים, הן לקיומו של סד זמנים במסגרתו היה עליהם לנקוט "בכל צעד שימצאו לנכון" כלשון החלטת ועדת המשנה, ובפרט לאפשרות הגשת הערר – לא נקטו המשיבים בצעד זה. בטרם סיום יוער כי אף שהמועדים לנקיטת צעדים אלה חלפו, מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה שעומדת בפני העותרים האפשרות להגיש בקשות להיתרי בניה בהתאם לתוכנית מתאר מפורטת מספר 1567/90, החלה על שטח המרוחק כשלושה קילומטרים מצפון-מזרח למבנים נשוא העתירה ומצוי בתחום הכפר מחמאס. לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף וממילא נדחית אף הבקשה המחודשת למתן צו ביניים. ניתן היום, י"ז באדר א' תשע"א (21.2.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10086340_B06.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il