יוסף צבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7724/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערער: יוסף צבי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה בת.פ. 3288/98 מיום 15.7.02 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' קפלינסקי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשס"ג (30.9.2002) בשם המערער: עו"ד חיים קאזיס בשם המשיבה: עו"ד ענת חולתא פסק-דין 1. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ברמלה בת.פ. 3288/98, המייחס לו עבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים. המערער הורשע בדין ונידון ביום 7.11.2000 לשלושה חודשי מאסר בפועל וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. כן הופעל כנגד המערער עונש מאסר על תנאי למשך תשעה חודשים שהיה תלוי כנגדו בתיק אחר בו הורשע. עונש זה נגזר בחופף לעונש המאסר הנדון. המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין (ע"פ 71690/00) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כאשר טענתו העיקרית היתה כי נתגלה עד חדש אשר ביכולתו להעיד להגנתו ולסתור את גירסת עובד הציבור בגינה הורשע. בהסכמת המשיבה אשר מצאה טעם להעתר לבקשת המערער, ביטל בית המשפט המחוזי ביום 18.6.2002 את פסק דינו והכרעת דינו של בית משפט השלום, וקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום אשר יחליט על המשך שמיעת העדים לפי הטיעונים שיושמעו בפניו. 2. משנקבע התיק לדיון בבית משפט השלום בפני השופטת קפלינסקי, ביקש המערער, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. המערער טען כי בהתחשב בידיעתו של בית המשפט על הרשעותיו הקודמות, ולנוכח נימוקיו בפסק הדין בנוגע לחוסר מהימנותו של המערער והאמון שניתן מנגד בעדותו של עובד הציבור, וכן בהתחשב בהחלטתו להפעיל את עונש המאסר על תנאי, ננעלה דעתו של בית המשפט ביחס למערער. לעומתו טענה המשיבה כי התיק הוחזר לבית משפט השלום בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, וזאת לאחר שהמערער לא העלה את בקשתו להעברת הדיון למותב אחר בפני ערכאת הערעור. כן טענה המשיבה כי בנסיבות הענין לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים. 3. בהחלטתו מיום 15.7.2002 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי לפי סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), היה על המערער להעלות את טענת הפסילה בפני בית המשפט המחוזי, שכן עילת הפסילה היתה ידועה לו כבר אז. בית המשפט הוסיף וקבע אף לגופו של ענין כי במקרה דנן אין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. זאת, משני נימוקים עיקריים. ראשית, היחשפות לעברו הפלילי של הנאשם אינה יכולה לבסס, כשלעצמה, עילת פסלות ואין האמור ב"מסה" כזו של ראיות שאין ביכולתו של בית המשפט להתגבר עליה. שנית, העדפת עדותו של עד התביעה על פני זו של המערער התבססה על חומר הראיות שהיה בפני בית המשפט בעת מתן הכרעת הדין. כך יעשה גם לאחר שמיעת העדים הנוספים מטעם המערער ולנוכח הראיות שיהיו בפני בית המשפט באותה עת. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שבפניי. 4. בא-כוח המערער שב וחוזר בפניי על הטענות אותן העלה בפני בית המשפט קמא. לטענתו, במקרה דנן ישנו חשש ממשי למשוא פנים, זאת בהתחשב בקביעות בהכרעת דינו של בית משפט השלום, ובשים לב לכך שעיין בהרשעותיו הקודמות של המערער. בא-כוח המערער מאשר כי בעת הדיון בפני בית המשפט המחוזי לא חשב לבקש את שמיעת התיק בפני מותב אחר. כמו כן, מוסיף הוא כי הבקשה אינה לשמיעת כל המשפט מחדש, אלא רק לשמיעת העד החדש וחקירת עובד הציבור לאור החומר החדש שנתגלה. לתמיכה בטענותיו, הפנה בא-כוח המערער לפסקי דין בהם התקבלה בקשת פסילה ולטענתו, בנסיבות דומות לעניינו של מרשו. כך גם ביקש להסתמך על החלטתו של הנשיא ברק בע"פ 9571/01 פלוני נ' מ"י (לא פורסם), בה נפסק כי בית המשפט שדן בהליך אזרחי בעניינו של נידון, נחשף למידע שיש בו כדי להשפיע על השופט בהליך הפלילי עד כי מקים הוא חשש ממשי למשוא פנים. המשיבה מצידה סומכת ידיה על קביעותיו של בית המשפט קמא. לטענתה לא נתקיימה בנסיבות הענין עילה לפסילתה של השופטת של בית המשפט קמא. ערכאת הערעור אשר החליטה להחזיר את התיק לשמיעת עדויות נוספות לא נתבקשה כלל להעביר את התיק לשמיעה בפני הרכב אחר, ואף לא היתה עילה מוצדקת לכך. עוד טוענת באת-כוח המדינה כי הבקשה להעברת התיק לשופט אחר לשם שמיעת עדות יחידה של עד ההגנה אינה מעשית. שאלת המהימנות נידונה בבית המשפט קמא, והיא צריכה להתברר מחדש בשים לב לעד הנוסף ולפיכך לא ניתן יהיה להכריע בה, אלא אם יישמעו העדים כולם מחדש ואין כל הצדקה לקיום הליך חוזר בעניינו של המבקש. באת-כוח המדינה היפנתה לשורה של פסקי דין בהם נפסק כי חשיפת הרשעותיו הקודמות של נאשם בפני שופט אין בה כשלעצמה כדי לשמש עילת פסלות. ואף קביעות המהימנות שנעשו על ידי השופט בטרם נתגלתה ראיה חדשה היכולה להטות את הכף, אין בהן על דרך הכלל, כדי לחייב פסילת השופט ששמע את הראיות. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נאמר לא אחת בפסקי הדין הדנים בפסלות שופט כי דבר יום ביומו הוא שערכאת הערעור מחזירה את התיק לשמיעה לאותו שופט אשר שמע עדים ואף קבע ממצאי מהימנות לגבי עדים, וחזקה על שופט מקצועי שיוכל לחזור בו מממצאים שנקבעו (לרבות ממצאי מהימנות) בלא לשמוע אותם עדים (ראו: ע"פ 4809/99 גבעת חיים מאוחד נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 4459/97 אלטורי נ' מ"י (לא פורסם). כך במיוחד כאשר ערכאת הערעור לא קבעה שהתיק ישמע בפני שופט אחר (ראו לענין זה מאמרו של הנשיא מ' שמגר "על פסלות שופט בעקבות ידיד תרתי-משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 117. וכן ראו ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הדרום, פ"ד מא(1) 660, 661; ע"פ 6462/02 מ"י נ' מחמד (לא פורסם); ע"פ 1050/94 יצחק נ' דוברת (לא פורסם). כמו כן, נפסק לא אחת כי עצם העובדה ששופט עיין בהרשעותיו הקודמות של נאשם, אין בה בדרך כלל לשמש עילה לפסילתו (ראו לדוגמא: ע"פ 292/82 כהן נ' מ"י, פ"ד לו(4) 729, 732; ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מ"י (לא פורסם)). ההכרעה לענין פסלות תיפול בכל מקרה על פי מכלול נסיבות הענין וקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, חשש זה נבדק על פי אמות מידה אובייקטיביות. עניינו של המערער שונה בנסיבותיו מאותו ענין שבגינו נפסלה השופטת בע"פ 9571/01, שעליו הצביע הסניגור. שם הובהר כי השופטת נחשפה למידע בעל משמעות ולחוות דעת של אנשי מקצוע שיש בהן כדי להשפיע על ממצאי המהימנות. לא כך בעניינו של המערער. עוד נקבע כי בדרך כלל יש מקום לתת משקל גם לעמדת השופט. כאשר השופט סבור שאין מקום לפסילתו, אזי עוצמת החשש למשוא פנים הנדרש גבוהה יותר מאשר בנסיבות בהן השופט פסל עצמו מלדון (ראו גם ע"פ 6462/02 מחמד, לעיל). אותה עוצמה הנדרשת להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, אינה נמצאת בעניינו של המערער. ניתן איפוא, לקבוע כי המערער לא הרים את הנטל המצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים אשר בעטיו לא תוכל עוד השופטת קמא לשמוע בלב פתוח את הראיות הנוספות ולהכריע בעניינו מחדש. בשולי הדברים אעיר שבא-כוחו של המערער טען בפני כי החשש הוא שהשופטת של בית המשפט קמא לא תוכל גם לשנות דעתה לענין גזר הדין אף אם בהסכמה תשתנה עמדת התביעה ונוכח טענות עובדתיות ומשפטיות שיעלה הסניגור יתבקש בית המשפט לגזור עונש שונה מזה שנגזר על המערער מלכתחילה. טענה זו שלא הועלתה כלל בנימוקי הערעור ואינה נוגעת לעילת ההחזרה של הדיון לבית המשפט קמא, אין בה כדי להשפיע על ההחלטה בענין הפסלות. עם זאת, אוסיף כי אין לי ספק שהשופטת של בית המשפט קמא, משתפתח את ההליך להשלמת השמיעה, תהיה קשובה לכל טענותיהם החדשות של הצדדים. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ז בתשרי התשס"ג (3.10.2002). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 02077240.N03 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il