פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9571/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 26.11.2001, שניתנה על ידי כבוד השופטת אסנת אלון לאופר תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התשס"ב (9.1.2002) בשם המערער: עו"ד שרית חביב בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת א' אלון-לאופר) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה בנסיבות מחמירות, נסיון תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים (עבירות לפי סעיפים 379, 382 ו192- לחוק העונשין, התשל"ז1977-) כנגד אשתו (להלן - המתלוננת). ביום 18.1.2001 התקיים הדיון בעניינו של המערער בפני בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת א' אלון-לאופר). במהלך הדיון כפר המערער בהאשמות המיוחסות לו. עד ליום 22.3.2001 סיים בית המשפט לשמוע את פרשת התביעה ואת פרשת ההגנה, למעט שני עדים שהוזמנו להעיד מטעם המערער. התיק נקבע להמשך דיון לצורך זה. דיון הסיכומים בתיק נקבע ליום 20.9.2001. בין לבין ביום 26.3.2001 הגישה המתלוננת בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. הבקשה נדונה בפני השופטת א' אלון לאופר. במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוגשו לעיונה של השופטת אלון לאופר תסקירים מטעם אגף הרווחה בעיריית באר שבע. התסקירים מציגים את המערער באור שלילי. כך, בתסקיר מיום 10.7.2001 נכתב על-ידי פקידת הסעד מאגף הרווחה בעיריית באר שבע: "...ככל שהתקדמנו במהלך החקירה לצורך כתיבת התסקיר, היה בלתי נמנע מלהתייחס לרמת האמינות הנמוכה שעורר [פלוני - המערער] אצל כותבי התסקיר...". ובתסקיר מטעם הוועדה להערכת מסוכנות (בה חבר גם סגן הפסיכיאטר המחוזי בבאר שבע) הפועלת אף היא באגף הרווחה בעיריית באר שבע נאמר: "...אישיותו של [פלוני] מורכבת, הכוללת קווים נרקססטים קלאסיים, הוא מאמין באופן אבסולוטי, ללא גמישות חשיבתית בצידקת דרכו. אמון אבסולוטי זה בה [כך במקור] עקב מוגבלות מסויימת בפן הרגשי, אגוצנטריות שלו שלא מאפשר לו לראות את האישה כישות נפרדת אלא כחלק בלתי נפרד ממנו...מר בן חמו אינו תופס עצמו כאלים ומסוכן לאשתו ולידיו, אלא כקורבן של החברה שאחרת לדבריו היו הוכחות מוכחות לאלימות שלו...לאור כל זאת הועדה מתרשמת מרמת מסוכנות די גבוהה עקב קווי אישיות נרקססטים ותפיסת מציאות מעוותת וקושי בנפרדות מהאישה והילדים." לאור החומר שהוגש בפניו, בית המשפט קבע כי יש ליתן צו הגנה כנגד המערער. 2. עם פתיחת הדיון בבית משפט השלום בהליך הפלילי פנה המערער וביקש כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. לטענת המערער נחשף בית המשפט, במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, לחומר לא קביל בהליך הפלילי, המשליך לרעה על מהימנות המערער. בית המשפט דחה את הבקשה (ביום 26.11.2001). בית המשפט קבע כי עוד מחודש אפריל 2001, המועד בו החל להתברר לגופו ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, ידע המערער כי, לשיטתו, קיים חשש למשוא פנים, ובכל זאת, לא השמיע את הטענה גם לאחר שהתקיימו מספר דיונים בבית המשפט לענייני משפחה. המערער קיבל לידיו את התסקירים, ובכל זאת לא מצא לנכון להגיש בקשת פסלות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית משפט השלום במסגרת ההליך הפלילי. בית המשפט קבע כי נראה שרק משהתברר כי ההליך בתיק המשפחה הסתיים באופן שלא נשא חן בעיני המערער פנה הוא והגיש בקשה זו לפסלות. בית המשפט גם דחה את בקשתו של המערער לגופה. בית המשפט קבע כי למבקש שמורה היכולת לתקוף את הממצאים שנקבעו לגביו בתסקירים באם ירצה בכך. בנוסף, ההליך הפלילי עניינו באירועים שנטען כי התרחשו בחודש נובמבר 1999 ואילו האירועים מושא ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, אירעו בחודש מרץ 2001. קביעת מהימנות לעניין אחד, אינה משליכה על קביעת מהימנות לעניין אחר. בנוסף, קבע בית המשפט כי עצם החשיפה של בית המשפט לחומר שאינו עומד לרשותו בהליך הפלילי עצמו, אין בו, כשלעצמו, כדי לבסס עילת פסלות. בית המשפט קבע כי אין בנסיבות המקרה חשש ממשי למשוא פנים. משכך, דחה את בקשת המערער. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר וטוען כי החומר אליו נחשף בית המשפט בהליך בבית המשפט לענייני משפחה מצדיק את פסילתו מלהמשיך ולדון בעניינו. אכן, ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נגע לאירועים אחרים מאלה העומדים לדיון במסגרת ההליך הפלילי, אך לטענת המערער הקביעות שנקבעו לעניין אופיו ומהימנותו משליכים גם על ההליך הפלילי. עוד טוען המערער כי לא השתהה בהעלאת טענת הפסלות. טענה זו הועלתה על-ידו בדיון הראשון שהתקיים בהליך הפלילי לאחר שזה התחדש. המשיבה טוענת כי אין מקום לפסילת בית המשפט בנסיבות העניין. מצביעה המשיבה על השלב המתקדם בו נמצא ההליך הפלילי. לטענת המשיבה על המערער היה להעלות את טענת הפסלות במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, מצביעה המשיבה על החשש שבקבלת הערעור יהיה מקום להעיד את ילדי בני הזוג מחדש, דבר העלול לפגוע בהם. לבסוף, טוענת המשיבה כי בית המשפט כבר שמע את עדותו של המערער לפני שנחשף לחומר במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. משכך, ספק אם החשיפה תבסס משוא פנים ברמה של חשש ממשי. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ולא בלי לבטים, החלטתי לקבל את הערעור. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין די בעצם החשיפה למידע לא קביל אודות הנאשם כדי להוליך לפסלות בית המשפט. אכן, "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהו על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט" (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 110). כלל זה נובע מהעובדה כי בית המשפט שלנו הוא בית משפט בו מכהן איש מקצוע ולא חבר מושבעים (ראו בע"פ 10/84 לוסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 190, 192). עמדתי על כך בצייני: "השופט, אשר השפיטה היא מקצועו וייעודו, מחנך עצמו ומפנים בתוכו את היכולת להבחין בין מידע קביל לבין מידע שאינו קביל. הוא מסוגל לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השימוש בה במשפט. על-כן יעשה משפט על-ידי שופט מקצועי ונראה כי ייעשה צדק על-ידיו גם אם הוא מקבל מידע שאין לקבלו, שכן הקהילייה הישראלית מודעת למקצועיותו זו של השופט..." (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329, 334 (להלן - פרשת פרידן)). קביעה גורפת, כי בכל מקרה של חשיפה לחומר לא קביל יהיה כדי לפסול את בית המשפט, יהיה בה כדי לפגוע פגיעה של ממש בהליכי המשפט (ע"פ 1164/97 יעקובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 229, 232). יחד עם זאת, אין זה בבחינת כלל בל יעבור. גם כאן "יש להחיל את מבחן ה'חשש הממשי למשוא פנים' בכל מקרה ועל פי נסיבותיו" (ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). תהיינה נסיבות בהן נאמר כי יש בה בהיחשפות לחומר הלא קביל, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כאמור: "...עם זאת, יש גבול למידת ההישענות על מקצועיותו של השופט. לעתים המידע המתקבל הוא כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו; וגם אם שופט פלוני יוכל למידע זה, אין זה ראוי, מבחינתה של שיטת המשפט הישראלית, להעמידו במבחן זה, שכן לא נראה שנעשה צדק." (פרשת פרידן, בעמ' 334). 5. במקרה שלפנינו נראה כי אכן לפנינו מידע יסודי שיש בו כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. ראשית המידע שאליו נחשף בית המשפט הוא מידע של אנשי מקצוע ואינו בגדר השערות סתם או אמירות בעלמא מפי הדיוט (וראו לעניין זה בע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 874, 879). שנית מדובר במידע הנוגע למהימנות המערער, ממצא שיש לו חשיבות רבה בהליך הפלילי המתנהל כנגדו, שיוכרע, בבסיסו, בעיקר על בסיס ממצאי מהימנות. לעניין זה העובדה כי ההליך הפלילי נוגע לתקופת זמן אחרת מזו שלגביה התנהל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה אין בה כדי לשנות, שכן התסקירים אליהם נחשף בית המשפט, מייחסים למערער מאפייני אישיות כלליים. שלישית בית המשפט נזקק לממצאים אלה בהליך האחר ועשה בהם שימוש כדי לקבוע האם יש מקום להוציא צו הגנה כנגד המערער. אין המדובר במקרה בו אגב אורחה נחשף בית המשפט לראיות הלא קבילות בהליך הפלילי. מדובר במידע שבית המשפט עשה בו שימוש ונדרש אליו לצורך קבלת החלטות בהליך השיפוטי המקביל שניהל. בכך עולה החשש להשפעה העלולה להיות למידע זה על בית המשפט. סמוך ובטוח אני כי השופטת אלון לאופר בתום לב סבורה כי לא מתקיים כאן חשש ממשי למשוא פנים, אך כבר נפסק כי "עמדה סובייקטיבית זו של השופט אינה מכריעה, כאשר פסילתו מלשבת בדין עומדת להכרעה" (פרשת פרידן, בעמ' 334). 6. התלבטתי בשאלה האם לא נפל פגם בהתנהלות הדיונית של המערער בנסיבות העניין שלפנינו. האם אין לומר כי השתהה המערער יתר על המידה בהעלאת טענת הפסלות? הלכה היא כי לעתים שיהוי של ממש בהעלאת טענת הפסלות יהיה בו כדי לדחות את טענת הנאשם לפסלות בית המשפט (ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי אין לפנינו שיהוי המצדיק את דחיית הערעור. כשהחל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נראה היה כי ההליך הפלילי בבית משפט השלום עומד בפני סיום, והמערער העלה את טענת הפסלות בישיבה הראשונה של בית המשפט משחודש הדיון בהליך הפלילי. לא נראה לי כי יש במקרה שלפנינו לדחות את הערעור מטעם זה. 7. אכן, ההליך הפלילי כמעט והסתיים, ופסילת ההליך בשלב זה יכול שתפגע ביעילות הדיון, אך כבר נפסק כי "... הזדמנות נאותה לנאשם להציג את גירסתו, חופשי מהחשש לדעה קדומה, עולה בחשיבותה על שיקולי היעילות" (ע"פ 454/89 סויסה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 86, 88). אשר לצורך להעיד מחדש את ילדי בני הזוג רשמתי לפני את הצהרת המערער בדיון שנערך לפני ביום 9.1.2002 לפיה לא ייקראו הילדים להעיד מחדש במסגרת ההליך הפלילי. 8. הערעור מתקבל. ניתן היום, י"ד בשבט התשס"ב (27.1.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 01095710.A02 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il