פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 751/16

ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה ביידוי בקבוק תבערה.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 21/04/2016 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 751/16 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות ביטחון — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה ביידוי בקבוק תבערה.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 751/16

ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה ביידוי בקבוק תבערה.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

המערער, קטין שהורשע ביידוי בקבוק תבערה לעבר אדם בעל חזות יהודית, ערער על גזר דינו שכלל 26 חודשי מאסר בפועל. בערעורו טען כי העונש חמור מדי ולא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות ולחרטתו. המדינה טענה כי נוכח חומרת העבירה והמניע הלאומני, אין מקום להקל בעונש. בית המשפט העליון בחן תסקיר משלים שהצביע על תהליך שיקומי חיובי שעבר המערער בכלא, וקבע כי יש לאזן בין שיקולי ההרתעה לבין שיקולי השיקום, במיוחד כשמדובר בקטין. לאור זאת, הוחלט לקבל את הערעור ולהפחית את עונש המאסר ל-20 חודשים.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' חיות, י' עמית, נ' סולברג
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • חומרת המעשים והפוטנציאל לנזק רב
  • ביצוע העבירה ממניע לאומני
  • צורך בהרתעת הרבים נוכח ריבוי עבירות אלימות על רקע לאומני
  • העובדה שהמערער קטין אינה מצדיקה הקלה בעונש
טיעוני ההגנה
  • העונש חורג מרף הענישה הנוהג
  • לא ניתן משקל מספיק להודאה, לעבר הנקי ולגיל הצעיר
  • המערער הביע חרטה כנה
  • לא נגרם נזק פיזי בפועל
  • העבירה בוצעה לפני העלייה בגל הטרור באותה תקופה

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • תסקיר שירות המבחן לנוער
  • תסקיר משלים של שירות המבחן

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 19905-06-15
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים

תגיות נושא

  • עבירות ביטחון
  • יידוי בקבוק תבערה
  • קטינים
  • ענישה
  • שיקום

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
20
חודשי מאסר על תנאי
10
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
10000
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 751/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 751/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.1.2016 בת"פ 19905-06-15 שניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ"א באדר ב התשע"ו (31.3.2016) בשם המערער: עו"ד מוחמד מחמוד בשם המשיבה: עו"ד מיכל בלומנטל בשם שירות המבחן לנוער: גב' דורית ניצן פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בת"פ 19905-06-15 מיום 21.1.2016 אשר גזר על המערער 26 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 10 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הרשעתו ביידוי בקבוק תבערה. 1. המערער, קטין יליד 1999, הודה במסגרת הסדר טיעון בניסיון לגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה ובייצור נשק לפי סעיפים 329(א)(2) ו- 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן המערער הכין בקבוק תבערה וביום 29.5.2015 הגיע לרחוב חלדיה בעיר העתיקה בירושלים במטרה ליידות אותו על יהודים. לאחר מספר דקות עבר במקום אדם בעל חזות יהודית (להלן: המתלונן) והמערער השליך לעברו את בקבוק התבערה אשר התנפץ והתלקח בסמוך אליו ואל שני ילדים אשר עמדו בקרבת מקום. 2. בתסקיר שירות המבחן לנוער שהוגש לבית המשפט קמא עמד שירות המבחן על היותו של המערער בן למשפחה קשת יום ועל כך שעד האירוע המתואר בכתב האישום ניהל אורח חיים נורמטיבי ולא עבר על החוק. שירות המבחן לנוער התרשם כי המערער הפיק את הלקחים הנדרשים מהפרשה וכי הוא מביע חרטה על מעשיו ורצון להמשיך ולנהל אורח חיים נורמטיבי. עם זאת, ציין שירות המבחן כי המערער מתייחס באופן מצמצם לעבירות שביצע ולא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. 3. לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן החליט בית המשפט קמא להרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט קמא עמד על חומרת מעשיו של המערער ועל העובדה שבוצעו מתוך מניע גזעני ובכוונה לפגוע ביהודים. כמו כן, הדגיש בית המשפט קמא את הנזק הרב שהיה יכול להיגרם כתוצאה ממעשיו של המערער ואת העובדה שאך במקרה לא הסבו פגיעה חמורה למתלונן. בנוסף עמד בית המשפט קמא על הצורך להחמיר בעונשם של מי שחטאו ביידוי בקבוקי תבערה וזאת נוכח שכיחותה של תופעה זו בעת האחרונה, הסכנה הרבה הגלומה בה והצורך להרתיע מפני ביצוע מעשים דומים. כנסיבות לקולה מנה בית המשפט קמא את גילו הצעיר של המערער, את עברו הנקי ואת הודאתו בכתב האישום, ובהתחשב בשיקולים אלו גזר עליו את העונשים המפורטים לעיל. 4. בערעור שהגיש טוען המערער כי בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה וגזר עליו עונש החורג באופן ניכר מרף הענישה הנוהג במקרים דומים. לטענתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם להודאתו בעובדות כתב האישום, עברו הנקי, גילו הצעיר, החרטה שהביע על מעשיו, נסיבותיו האישיות וסיכויי שיקומו. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לכך שהודה בביצוע העבירות מתוך חרטה כנה על מעשיו ולא בשל כך שהובטח לו כי אם יודה תעתור המשיבה לעונש מופחת. עוד טוען המערער כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך שביצע את העבירות לפני העלייה במספר מעשי האלימות והטרור באזור ירושלים בתקופה האחרונה ולכך שלא נגרם כל נזק כתוצאה ממעשיו. מטעמים אלו עותר המערער להקלה בעונשו. 5. המשיבה, אשר לא התייצבה לדיון בשל שביתת הפרקליטים הגישה תגובה בכתב (ראו החלטתנו מיום 31.3.2016), וטוענת מנגד כי גם בהתחשב בחרטה שהביע המערער ובנסיבותיו האישיות, נוכח חומרתם הרבה של מעשיו אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. המשיבה מדגישה את פוטנציאל הנזק הרב הטמון במעשיו של המערער ואת העובדה שעל אף שלא הסבו למתלונן פגיעות פיזיות, פגעו קשות בביטחונו האישי וגרמו לו לחשוש לחייו ולחיי משפחתו. כמו כן מדגישה המשיבה כי המערער תכנן בקפידה את מעשיו וביצע אותם מתוך מניע לאומני. לטענת המשיבה, העובדה שהמערער הנו קטין אינה מצדיקה הקלה בעונשו נוכח ריבוי מעשי האלימות על רקע לאומני בתקופה האחרונה והעובדה שרבים מאותם מעשי אלימות מבוצעים על ידי קטינים. עוד טוענת המשיבה כי נוכח המגמה בפסיקה ובחקיקה להחמיר בעונשם של מי שביצעו עבירות אלימות על רקע לאומני, בדין קבע בית המשפט קמא כי במקרה דנן יש לתת משקל בכורה לשיקולי הרתעת הרבים ולהעדיפם על פני שיקולי שיקום ונסיבותיו האישיות של המערער. 6. בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המערער מציין שירות המבחן לנוער כי המערער נקלט בכלא "השרון", השתלב בפעילויות חינוכית בכלא ולא נרשמו לחובתו עבירות משמעת. שירות המבחן התרשם כי המערער מנצל את תקופת מאסרו לצורך חשבון נפש, נוטל אחריות על מעשיו ומביע עליהם חרטה כנה. עוד התרשם שירות המבחן כי המערער מגלה אמפתיה כלפי המתלונן ומבין את ההשלכות החמורות שהיו יכולות להיות למעשיו. כמו כן מציין שירות המבחן כי המערער הביע רצון לחזור ללימודים לאחר שחרורו ממאסר ונכונות להשתלב בהליך שיקומי. עוד מציין שירות המבחן כי משיחה עם משפחתו של המערער עולה כי היא מגויסת לטובת שיקומו וכי בעקבות הרשעתו עבר המערער תהליך התבגרות והוא מזהיר את אחיו הצעירים מפני ביצוע עבירות. שירות המבחן סבור כי המערער עבר תהליך משמעותי מאז הרשעתו וכי הוא מגלה כיום תובנה לחומרת מעשיו ולפסול שבהם ומטעמים אלו ממליץ להורות על קיצור תקופת מאסרו במטרה להעניק לו מוטיבציה להמשיך בתהליך השיקומי בו החל. עוד ממליץ שירות המבחן כי לאחר שחרורו יוטל על המערער צו פיקוח קצין מבחן. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהקל במידת מה בעונשו של המערער. אכן, בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה הטמונה בביצוע עבירות אלימות ממניע לאומני והשלכת בקבוקי תבערה בפרט, ועל הצורך להחמיר בענישה בעבירות אלו נוכח ריבוין בתקופה האחרונה (ראו: ע"פ 7517/15 מדינת ישראל נ' עביד (9.3.2016); ע"פ 6600/15 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (‏13.3.2016) (להלן: עניין פלוני)). עם זאת, הלכה היא כי ענישה היא לעולם אינדיבידואלית וכי לצד האינטרס הציבורי בדבר ענישה מרתיעה והולמת על בית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולאזן בין שיקולי ההרתעה והשיקום, והדברים נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בנאשמים קטינים אשר שיקולי השיקום בעניינם נושאים חשיבות מיוחדת (ראו: ע"פ 3009/12‏ פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (10.9.2012)). במקרה דנן, עולה מהתסקיר המשלים כי המערער מביע חרטה כנה על מעשיו, הפנים את חומרתם וכי פניו לשיקום. תהליך זה בו החל המערער ראוי לעידוד ומצדיק הקלה מסוימת בעונשו. מטעם זה וכן בהתחשב בעובדה שעונש המאסר בפועל שגזר בית המשפט קמא על המערער חורג במידה ניכרת מרף הענישה הנוהג במקרים דומים (ראו והשוו: עניין פלוני; ע"פ 3702/14 פלוני נ' מדינת ישראל (‏28.9.2014)), אני סבורה כי יש להפחית 6 חודשים מעונש המאסר שנגזר על המערער כך שתקופת המאסר הכוללת שיידרש לרצות תעמוד על 20 חודשי מאסר בפועל. 8. אשר על כן, הערעור מתקבל כמפורט בפסקה 7 לעיל. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏י"ג בניסן התשע"ו (‏21.4.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16007510_V03.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il