פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3702/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3702/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער, בת"פ 52343-11-13, שניתן ביום 8.5.2014, על ידי כב' השופט י' צבן תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשע"ד (22.9.2014) בשם המערערים: עו"ד מוחמד מחמוד בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס פסק-דין השופט א' שהם: 1. זהו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערערים, קטינים תושבי הכפר עיסאוויה שבמזרח ירושלים, בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער, בת"פ 52343-11-13, ביום 8.5.2014, על-ידי כב' השופט י' צבן. 2. המערערים שהיו הנאשמים 3-1 בכתב אישום שהוגש נגד חמישה נאשמים, הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות הבאות: ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין (שתי עבירות); הצתה, לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין (מספר עבירות); וניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתם בדין, נגזרו על המערערים 1 ו-2, 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל המערער 3 – 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונשי המאסר יימנו מיום מעצרם של המערערים. כמו כן, הושתו על כל אחד מהמערערים, 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, כל עבירה מסוג פשע. על המערערים הוטל קנס בסך 1,000 ₪ כל אחד, וכל מערער חויב בתשלום סך של 3,000 ₪ כפיצויים למתלוננת. המערערים משיגים על תקופת המאסר שהושתה עליהם, ומכאן הערעור. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים 4. בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נטען כי במהלך החודשים אוגוסט-נובמבר 2013, קשרו המערערים קשר לפגוע בבסיס צה"ל "עופרית" (להלן: הבסיס), השוכן על כביש הגישה המקיף את קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ובסמוך לכפר עיסאוויה. כחלק מתוכנית הקשר ולשם קידומו, ייצרו המערערים בקבוקי תבערה, אותם יידו במספר הזדמנויות לעבר הבסיס ולעבר רכבים שחלפו במקום, כפי שיפורט להלן: א. ביום 31.10.2013 בסמוך לשעה 18:45, יצאו הקצינות ע' ו-ש', המשרתות בבסיס עופרית, את הבסיס בנסיעה ברכבה הפרטי של ש'. באותה עת, המתינו המערערים בסמוך לכביש היציאה כשבידיהם בקבוקי תבערה. כאשר התקרבו הקצינות ברכבן למקום עמידתם של המערערים, יידו המערערים את בקבוקי התבערה לעבר הרכב, ונטען בכתב האישום כי "צידו הימני של הרכב נפגע ונתפסה בו אש". ב. ביום 6.11.2013 בסמוך לשעה 20:00, יצאו א' ו-ה' מן הבסיס ברכב צבאי ועליו אורות כחולים מהבהבים, בראש שיירה של רכבים אזרחיים, וזאת במסגרת נוהל של "פתיחת ציר". באותה שעה, ארבו המערערים לשיירה כשבידיהם בקבוקי תבערה. כאשר התקרב הרכב הצבאי לעברם של המערערים, הם יידו את בקבוקי התבערה לעבר הרכב, כאשר אחד מן הבקבוקים פגע ברכב והתלקח. ג. ביום 9.11.2013, קשרו המערערים קשר עם הנאשמים 4 ו-5 בכתב האישום, ליידות בקבוקי תבערה לעבר הבסיס הצבאי. במסגרת תוכנית הקשר, יועדו הנאשמים 4 ו-5 לשמש כתצפיתנים. בסמוך לשעה 18:30, הגיעו המערערים לקרבת הבסיס והשליכו בקבוקי תבערה לעברו. בקבוקי התבערה התלקחו ונפלו בסמוך לגדר הבסיס. בעת האירוע עמדו הנאשמים 4 ו-5, קטינים אף הם, במקומות תצפית, על מנת שיוכלו להתריע בפני המערערים, על רכב משטרה מתקרב. ד. עוד נטען בכתב האישום, כי המערערים הציתו את הצמחייה שמסביב לבסיס באמצעות חומר דליק ומצת. כתוצאה ממעשיהם של המערערים נפגע רכבה הפרטי של ש' בצידו הימני, ובחלקו העליון של הרכב נותרו סימני פיח. החלון הימני אחורי נשבר, ומכסה הגלגל של הגלגל הימני אחורי התנפץ. גם לרכב הצבאי שהותקף על-ידי המערערים נגרם נזק. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בפתח גזר דינו עמד בית משפט קמא על האמור בתסקירי מבחן לנוער שהוגשו בעניינם של המערערים. המערער 1, יליד 7.3.1998, הוא תלמיד כתה י', והוא בן למשפחה בת 6 נפשות המתגוררת בעיסאוויה. בתסקיר צוין, כי הוריו של המערער מנסים להרחיק את ילדיהם מאירועים בטחוניים "אלא ששוררת בכפר אווירה לאומנית שמשפיעה על הנערים". המערער טען כי הוא ביצע את המעשים בכדי להביע מחאה על פעילות כוחות הבטחון בעיסאוויה. הוא זה שיזם את קשירת הקשר והציע לחבריו לחבור אליו ולבצע את המעשים. עם זאת, נאמר בתסקיר כי כיום המערער מביע חרטה וטוען כי הוא מבין שאין זו דרך הביטוי הנאותה. המערער 1 הביע את רצונו לחזור אל ספסל הלימודים, ושירות המבחן התרשם מכנות דבריו ומחשבון הנפש שעשה "כמו גם מגינוי הוריו את מעשיו". לאור חומרת המעשים וריבויים, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, אך המליץ לגזור את עונשו מתוך התחשבות בגילו הצעיר, בנטילת האחריות מצידו, בתמיכה המשפחתית החיובית, ובהתרשמות שירות המבחן כי היה בעצם ניהול ההליך המשפטי כדי להרתיעו. המערער 2 הוא יליד 22.1.1998, תלמיד כתה י' ובן למשפחה בת 7 נפשות המתגוררת בכפר עיסאוויה ומנהלת אורח חיים מסורתי. המשפחה עצמה מצויה במצב דחק כלכלי, אך חרף זאת מנסים ההורים לנתב את חיי ילדיהם לדרך הישר. המערער 2 נהג לבלות במועדון סנוקר ביישוב ושם נחשף, ככל הנראה, להשפעות שליליות. המערער הביע חרטה וצער על מעשיו, אך שירות המבחן התרשם "מיחס שטחי ומצומצם למעשיו". אף כאן נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית, אך הומלץ לנקוט בדרכי ענישה שיגלמו את חומרת העבירות שביצע המערער 2, בצד גילו הצעיר. המערער 3 הוא יליד 13.1.1998, תלמיד כתה י', ובן למשפחה בת 9 נפשות המתגוררת בכפר עיסאוויה. משפחתו של המערער 3 הינה משפחה נורמטיבית המצויה במצב כלכלי שפיר. ההורים מעורבים בחיי ילדיהם, למרות שרמת הפיקוח אינה גבוהה. תפקודו של המערער בבית הספר היה תקין אך הישגיו הלימודיים ירודים, וההורים שקלו להעבירו לבית ספר מקצועי. ברקע ביצוע העבירות עומד מעצרו של האח הבכור, לעיני בני משפחתו, על-ידי אנשי שב"כ, בחודש אוגוסט 2013, דבר שהטביע את חותמו על המערער. בהתייחסו לביצוע העבירות, טען המערער כי מדובר במשובת נעורים ושלל קיומו של מניע אידיאולוגי או לאומני. כיום מבין המערער את חומרת מעשיו ומביע חרטה עליהם. כמו כן, הביע המערער את רצונו לחזור לספסל הלימודים. שירות המבחן התרשם מיכולות קוגניטיביות נמוכות של המערער 3, יחסית לגילו. לאור חומרת העבירות והרקע המשפחתי, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית, אך סבר כי על הענישה לגלם את חומרת העבירות, בצד גילו הצעיר של המערער 3. 6. לאחר שמיעת טעוני הצדדים לעונש, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי יש לגזור על המערערים, חרף קטינותם, עונשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט קמא הדגיש את פוטנציאל הנזק הגלום בהשלכת בקבוקי תבערה, והוסיף כי בתי המשפט רואים בבקבוקי התבערה כנשק חם לכל דבר ועניין. כפי שתואר בכתב האישום, בקבוקי התבערה פגעו בכלי הרכב והתלקחו, כאשר במקרה אחד אחזה האש בכלי הרכב, ולמרבה המזל נגרם רק נזק לרכוש. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי המערערים לא הסתפקו בהשלכת בקבוקי תבערה אלא שילחו אש בצמחייה שמסביב לבסיס הצבאי, על מנת לפגוע בחיילי צה"ל השוהים בו בצד הפגיעה ברכוש. בית משפט קמא ציין כי המעשים בוצעו על רקע אידיאולוגי, וכי אין מדובר במשובת נעורים אלא במעשים מחושבים ומתוכננים שנועדו לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל, לגרום לנפגעים בנפש, ולערער את בטחון הציבור. לצד הקולה, התחשב בית משפט קמא בקטינותם של המערערים ובנסיבותיהם האישיות, כמו גם בהודאתם באשמה ובהבעת חרטתם על מעשיהם. עם זאת, הדגיש בית משפט קמא כי אין בתסקירי המבחן בעניינם של המערערים כל המלצה טיפולית או שיקומית. לאחר הדברים הללו, גזר בית משפט קמא על המערערים את העונשים שפורטו בפסקה 3 לעיל, תוך הקלה מסוימת בעונשו של המערער 3 לעומת המערערים האחרים, וזאת משום שהוא "היטיב להפנים את הפסול במעשיו וחומרתם". להשלמת התמונה יצוין, כי עונשם של הנאשמים 4 ו-5, אשר שימשו כמתריעים בלבד, הועמד על 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, בנוסף לצו מבחן למשך שנה. הערעור על חומרת העונש 7. בהודעת ערעור שהוגשה על-ידי עו"ד מוחמד מחמוד, בא כוחם של המערערים, נטען כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי ראוי לנסיבות לקולה שיש לזקוף לטובת המערערים, ובכלל זאת: הודאתם באשמה כבר בחקירתם במשטרה, הודאתם בבית המשפט מבלי שהובטחה להם כל הקלה בעונש, גילם הצעיר והיותם כבני 16 שנים במועד ביצוע העבירות, ותסקירי המבחן החיוביים שהוגשו בעניינם. עוד הודגש, כי מדובר במאסר ראשון, וזוהי "ההיתקלות הראשונה שלהם עם החוק". בנסיבות אלה, מבקשים המערערים להקל בעונשם ולהסתפק בתקופה אותה ריצו עד כה, כמאסר בפועל. תסקירי מבחן עדכניים 8. לקראת הדיון בערעור ביקשנו לקבל תסקירי מבחן עדכניים בעניינם של המערערים. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער 1, צוין כי המערער חזר והודה במעשים ואישר כי ביצע את העבירות מתוך מניעים אידיאולוגיים. לדבריו, המעשים בוצעו מתוך תסכול ומחאה על התנהלות כוחות הבטחון בכפר עיסאוויה, דבר המאופיין בהריסות בתים, פגיעה במפגינים ומעצרי שווא. המערער הביע "חרטה מילולית על מעשיו", ולדבריו הוא למד את הלקח לעתיד, ולא ישוב עוד לבצע מעשים כגון דא. קצין המבחן שפגש את המערער 1 התרשם כי הוא אינו מודע דיו לחומרת העבירות והתייחסותו לעבירות היתה מצומצמת. עוד נאמר בתסקיר, כי "האפקט הרגשי לא תאם את תכני דיבורו והחרטה שהביע היתה מילולית בעיקרה ולא נראתה כנה". לצד גורמי הסיכון, שהם חומרת העבירות וחוסר ההבנה ואף אדישות מסוימת שגילה המערער 1 ביחס לאופי העבירות, מונה שירות המבחן גורמי סיכוי והם: הודאתו של המערער בעבירות והבעת חרטה מילולית; ההתרשמות כי המאסר המחיש למערער את חומרת העבירות; עמדת ההורים המתנגדת למעורבות בפלילים; ושאיפות חיוביות של המערער לעתיד. בתסקיר המשלים אודות המערער 2 נאמר, כי הוא חזר והביע חרטה על מעורבותו במעשים, וגילה נכונות רבה יותר ליטול אחריות על מעשיו. לדבריו, המאסר הארוך סייע לו להתחבר לחומרת העבירות והדבר מהווה עבורו מחסום מפני התנהגות דומה בעתיד. המערער הביע את תקוותו כי תקופת המאסר תקוצר וכי הוא ישתלב בבית ספר מקצועי. לדבריו, כל רצונו להשקיע עצמו בלימודים ולהתרחק מהסביבה השלילית באזור מגוריו. שירות המבחן התרשם כי המערער מגלה חרטה כנה על התנהגותו ונראה כי המאסר שהוטל עליו מרתיע אותו "ומהווה גבול ברור עבורו להישנות העבירות". לסיכום, מבקש שירות המבחן לקחת בחשבון, לצד חומרת העבירות וריבוין, את העובדה כי זהו מאסרו הראשון של המערער וכן את לקיחת האחריות מצידו על מעשיו; את גינוי המעשים מצד אמו; ותוכניותיו לעתיד "שעשויים להגביר את סיכויי שיקומו". אשר למערער 3, נאמר בתסקיר המשלים כי הוא מקבל אחריות על מעשיו, ולדבריו הוא נגרר לבצע את העבירות נוכח האווירה ששררה בכפר, אשר עודדה ביצוע עבירות על רקע אידיאולוגי. כיום מבין המערער 3, לטענתו, את הפסול שבהתנהגותו, הוא מביע חרטה על מעורבותו במעשים, ומבטיח שלא לחזור עליהם. הוריו של המערער מגנים את מעשיו במקרה דנן וכל התנהגות פסולה אחרת מצידו. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנער דל שניחן ביכולות נמוכות יחסית. לצד חומרת העבירות וריבוין, ממליץ שירות המבחן להתייחס לעובדה כי מדובר במאסרו הראשון של המערער; בגילו הצעיר; בהבעת חרטתו על מעשיו; יחס ההורים המגנה את העבירות; וכן את הרושם כי המאסר שהוטל עליו מהווה גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו. הדיון בערעור 9. בדיון בערעור חזר עו"ד מוחמד מחמוד, בא כוחם של המערערים, על עיקרי הדברים שנטענו בהודעת הערעור, והוסיף כי המערערים מסווגים כאסירים בטחוניים ולכן אין כוונה לשלבם בהליך טיפולי. לגישתו של עו"ד מחמוד, העונשים שהושתו על המערערים חורגים מרמת הענישה שנקבעה במקרים דומים ולכן יש מקום להקל בעונשם. המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד דגנית כהן-ויליאמס, מבקשת לדחות את הערעורים בהדגישה את חומרת המעשים, אשר סיכנו חיי אדם ורכוש. המשיבה הפנתה להצהרת החיילת אשר רכבה נפגע כתוצאה מיידוי בקבוקי התבערה, ובצד הנזק לרכב בשיעור של 7,965 ₪, נגרם לה גם נזק נפשי והאירוע "הטביע חותם על נפשה". למרות שמדובר בקטינים, סבורה המשיבה כי יש לשים את הדגש על גורם ההתרעה שכן עבירות מסוג זה מתבצעות, בדרך כלל, על-ידי צעירים, שהם על-פי רוב גם קטינים. הגב' מרדר, מטעם שירות המבחן לנוער, ציינה כי בהיות המערערים מוגדרים כאסירים בטחוניים, הם מצויים במעקב טיפולי בלבד, ואין תוכניות לשלבם בהליך טיפולי-שיקומי. דיון והכרעה 10. נפתח באזכור ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר דינו של בית משפט קמא (ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 3057/13 מדינת ישראל נ' עבאסי (2.7.2013) (להלן: עניין עבאסי)). כפי שיובהר בהמשך, הגענו למסקנה כי אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית משפט קמא, משום שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה שנקבעה במקרים דומים. 11. המערערים, שכולם קטינים כבני 16 שנים במועד ביצוע העבירות, הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות של ייצור נשק, חבלה בכוונה מחמירה, הצתה וניסיון הצתה. המדובר בעבירות חמורות ביותר, ודי אם נזכיר כי העבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין נושאת בצידה עונש של עשרים שנות מאסר. המערערים השליכו, בשלוש הזדמנויות שונות, בקבוקי תבערה שיוצרו על-ידם, לעבר כלי רכב נוסעים ולעבר בסיס צבאי, מתוך כוונה לגרום לנפגעים בנפש ולנזק לרכוש. המעשים נעשו על רקע אידיאולוגי, לאחר תכנון והכנה מדוקדקת, וכפי שציין בית משפט קמא "פוטנציאל הנזק הגלום בהשלכת בקבוקי תבערה הינו עצום", ולא בכדי נקבע כי מדובר בנשק חם וקטלני, לכל דבר ועניין. כפי שהובהר על-ידי השופט א' רובינשטיין בע"פ 262/06 פלוני נ' מדינת ישראל (6.7.2006): "סוג עבירות זה, שעניינן בקבוקי תבערה, מחייב ענישה מחמירה. תוצאותיו של בקבוק תבערה, וכבר היו דברים מעולם, עלולות להיות קשות ביותר, וראוי איפוא כי ייצא הקול שהענישה בכגון דא לא תהא קלה. בטחון הציבור אינו יכול להיות הפקר ונתון לאימה, בכביש, בבית החולים, באוניברסיטה, בתחנת הדלק, ואלה המקומות אליהם כיוונו המערער וחבריו את מעשיהם" (שם, בפסקה ה', וראו גם, ע"פ 7643/11 מסוודה נ' מדינת ישראל (7.4.2013)). באותו מקרה נגזרו על מערער קטין 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין יידוי בקבוקי תבערה, וערעורו נדחה. בעניין עבאסי התקבל ערעורה של המדינה, ועונשו של קטין, אשר ביצע עבירות מסוג זה, לרבות יידוי בקבוקי תבערה, הוחמר מתשעה חודשי מאסר לעשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת מבלי למצות עמו את הדין. לעונש זה התווספו 4 חודשי מאסר שהופעלו במצטבר. בפסק הדין בעניין עבאסי הזכרתי את פסיקתו של בית משפט זה לפיה, בעבירות בעלות רקע בטחוני, יש להעביר מסר חד משמעי ונוקב של הרתעה, וכאשר מדובר בעבריינות המתבצעת על רקע אידיאולוגי-לאומני "נדחים שיקולי ענישה אחרים מפני שיקול ההרתעה" (ע"פ 1163/07 אבו ח'דיר נ' מדינת ישראל (29.3.2007), וראו גם, ע"פ 9201/06 פלוני נ' מדינת ישראל (6.3.2007)). 12. בית משפט קמא זקף לזכות המערערים את גילם הצעיר, את הודאתם באשמה, את הבעת חרטתם וצערם על מעשיהם, ואת עמדת הוריהם המגנים את המעשים. עם זאת, ציין בית משפט קמא, לאחר עיון בתסקירי שירות המבחן, כי המערערים אינם יכולים להשתלב בהליך טיפולי, בהיותם מוגדרים כאסירים בטחוניים. הגב' מרדר, אשר התייצבה לדיון מטעם שירות המבחן לנוער, אישרה את הדבר וציינה כי אין בנמצא תוכנית שיקומית לגבי עבריינים קטינים כמו המערערים. הננו סבורים, בלא קשר לעמדתנו כי דין הערעור להידחות, כי יש מקום לבחינה מחודשת של עמדת הגורמים הטיפוליים, שכן הגדרתם של הקטינים כעבריינים בטחוניים והעדר תוכנית שיקומית, מהווים לעיתים בגדר נבואה המגשימה את עצמה. לא מן הנמנע כי גישה שונה, שבמסגרתה תיבחן האפשרות לשלב את הקטינים בהליך טיפולי-שיקומי המותאם לצורכיהם, תניב תוצאות חיוביות ותמנע חזרה לפעילות בעלת אופי בטחוני-אידיאולוגי, בעתיד (ראו, בהקשר זה, דברי השופט א' רובינשטיין בע"פ 3528/14 בכיראת נ' מדינת ישראל (22.9.2014) בפסקאות י"ב ו-י"ג). 13. כאמור, במקרה המונח לפנינו איננו מוצאים כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערערים, ולפיכך הננו מחליטים לדחות את הערעור. ניתן היום, ד' בתשרי התשע"ה (‏28.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14037020_I01.doc יא+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il