מדינת ישראל נ. מוחמד עביד

פסק-דין בתיק ע"פ 7517/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7517/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. מוחמד עביד 2. אברהים דרבאס 3. מוחמד עליאן 4. ווליד עליאן ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 40011-04-14 מיום 21.09.2015 שניתן על-ידי השופט א' רומנוב תאריך הישיבה: א' באדר התשע"ו (10.02.2016) בשם המערערת: עו"ד עילית מידן בשם המשיב 1: עו"ד עאטף פרחאת בשם המשיב 2: עו"ד ריאד סוואעד בשם המשיב 3: עו"ד מוחמד ענבאסה בשם המשיב 4: עו"ד מוחמד מחמוד פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. במוקד הערעור – העונש הראוי לבני חבורה שקשרו קשר ליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מטרות ישראליות ויהודיות בהר הצופים ובגבעה הצרפתית; וביצעו את זממם כלפי כלי רכב של כוחות הבטחון וכלי רכב בחניון האוניברסיטה, הבסיס הצבאי "עופרית", בית כנסת, מתנ"ס ועוד. עיקרי המעשים 2. אֵלו הם מעשיהם של המשיבים שבביצועם הודו במסגרת הסדר טיעון: ביום 6.4.2014 בשעת ערב נפגשו המשיבים 1-3 עם א', קטין, סמוך למסגד אל-ארבעין בעיסוויה וקשרו קשר ליידות בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב ובני אדם שיעברו בכביש הסמוך לבסיס "עופרית". המשיבים 1 ו-2 קנו בנזין בתחנת הדלק הסמוכה לעיסוויה, ובהמשך נפגשו עם המשיב 3 ועם א', אשר המתינו על גבעה בכניסה לעיסוויה, בסמוך לחניון ולבסיס "עופרית". המשיבים 1, 2 וא' אספו בקבוקי זכוכית ריקים וסמרטוטים שמצאו על הגבעה, וכל אחד מהם הכין בקבוק תבערה בדרך של מילוי בקבוק הזכוכית בבנזין והכנסת פיסת בד לתוכו. המשיב 3 התמקם בעמדת תצפית על מנת להתריע במידה וכוחות הבטחון יגיעו למקום. בהמשך הבחינו הארבעה בשני עוברי אורח אשר עשו את דרכם מכיוון האוניברסיטה העברית לחניון, ולאחר ששמעו כי השניים מדברים עברית, הציתו המשיבים 1, 2 וא' את בקבוקי התבערה שייצרו, ויידו אותם אל עבר שני עוברי האורח הנ"ל ממרחק של כ-15 מ'. המערער 3 עמד על עומדו בעמדת התצפית. בקבוק התבערה הראשון נפל והתלקח על הכביש במרחק של כחצי מטר משני עוברי האורח, וכשהללו החלו במנוסה לעבר עמדת השמירה של האוניברסיטה פגעו שני בקבוקי תבערה נוספים על הכביש והתלקחו בקרבת השניים. כוח משטרתי סמוי הבחין בנעשה, והחל במרדף אחרי המשיבים 1, 2 וא'. 3. על-פי האישום השני, ביום 5.4.2014, בשעת ערב, נפגשו המשיבים 1-3 בסמוך למסגד אל-ארבעין, קשרו קשר כנ"ל, קנו בנזין וייצרו בקבוקי תבערה במתכונת הנ"ל. השלושה נשאו עמם את בקבוקי התבערה והסתובבו בגבעה הצרפתית לאתר יעד ליידוי הבקבוקים. סמוך לשעה 22:30 הבחינו באנשים במינהל הקהילתי ברחוב בר כוכבא בגבעה הצרפתית, שהשתתפו אותה שעה בחוג ריקודים. שלושת המשיבים הציתו את בקבוקי התבערה, ויידו אותם ממרחק של 10 מ' לעבר פתח האולם, שם שהו באותה עת מספר אנשים ונשים. הבקבוקים התלקחו ופגעו ברצפה בכניסה לאולם. 4. על-פי האישום השלישי, ביום 16.11.2013 קשרו המשיבים 1, 2 ו-4 קשר ליידות בקבוקי תבערה לעבר בית כנסת בגבעה הצרפתית. סמוך לשעה 22:00 רכשו המשיבים 1 ו-2 בנזין, הלכו לגבעה, שם נפגשו עם המשיב 4 וכל אחד מהם ייצר בקבוק תבערה במתכונת הנ"ל. המשיבים עשו את דרכם מן הגבעה אל הגבעה הצרפתית כשבקבוקי התבערה בידיהם, וכאשר זיהו את בית הכנסת "שער רחמים ושמחה" ברחוב החי"ל, החליטו להציתו. השלושה כיסו את פניהם משום שחשבו שיש במקום מצלמות אבטחה, הציתו את בקבוקי התבערה ויידו אותם ממרחק של 5 מ' לעבר חלונות בית הכנסת. אחד מן הבקבוקים התלקח, הצית את החלון ושניים נוספים התלקחו ופגעו בקיר בית הכנסת. 5. על-פי האישום הרביעי, ביום 7.11.2013 סמוך לשעה 22:00 קנו המשיבים 1 ו-4 בנזין ומילאו בו שני בקבוקי פלסטיק. משהבחינו ברכב משטרה חונה ברחוב לוחמי הגטאות, שפכו את הבנזין על מכסה המנוע והציתו את הרכב. חלקו הקדמי נשרף, נגרמו לו נזקים כבדים, ורכב שחנה בסמוך ניזוק אף הוא. 6. על-פי האישום החמישי, ביום 16.3.2014 בשעת ערב, הבחינו המשיבים 1 ו-4 בכלי רכב משטרתי כשהוא חונה בתחנת הדלק והחליטו ליידות לעברו בקבוקי תבערה ולהציתו. המשיבים 1 ו-4 עלו לגבעה, שם החביאו בקבוקי תבערה מבעוד מועד, לקחוּם וחזרו לתחנת הדלק. כאשר החל הרכב בנסיעה הציתו המשיבים 1 ו-4 את בקבוקי התבערה ויידו אותם ממרחק של כ-15 מ' אל עבר הרכב. בקבוקי התבערה התלקחו, פגעו בכביש בסמוך לרכב, ואחד מן הבקבוקים הצית משאבת דלק. 7. על-פי האישום הששי, במהלך חודש ינואר 2014, קשרו המשיבים 1 ו-4 קשר ליידות בקבוקי תבערה על כלי רכב של כוחות הבטחון שיכנסו לעיסוייה. השניים רכשו בנזין בתחנת הדלק, לקחו אותו אל הגבעה, שם ייצרו בקבוקי תבערה בכך שמילאו בקבוקי זכוכית בבנזין, והכניסו לתוכו בד. בהמשך פגשו המשיבים 1 ו-4 את המשיבים 2 ו-3 אשר הצטרפו לקשר, וכל הארבעה הלכו אל הכניסה לעיסוויה, ארבו לכלי רכב של כוחות הבטחון, כאשר המשיבים 1 ו-4 אוחזים בבקבוקי תבערה, והמשיבים 3 ו-4 מחזיקים אבנים בידיהם. בשעה 20:00 לערך הגיע לכניסה לעיסוויה ג'יפ משטרתי השייך למג"ב ירושלים. המשיבים 1 ו-4 הציתו את בקבוקי התבערה ויידו אותם ממרחק של כ- 5-10 לעבר הג'יפ הנוסע, והמשיבים 2 ו-3 ידו ממרחק של כ-60 מ' שני אבנים כל אחד לעבר הג'יפ. בקבוק התבערה הראשון התלקח ופגע בכביש בסמוך לג'יפ, ובקבוק התבערה השני התלקח ופגע בגלגל הקדמי השמאלי של הג'יפ. הגלגל הוצת והחל לבעור עד שהשוטרים שנסעו בג'יפ כיבו אותו. 8. על-פי האישום השביעי, במהלך החודשים ינואר-פברואר בשעת ערב, נפגשו בגבעה המשיבים 1 ו-4 עם א', הקטין הנ"ל, ועם אדם נוסף, שם יצרו בקבוקי תבערה בדרך של מילוי בקבוקי זכוכית בבנזין. המשיבים 1, 4, א' והאדם הנוסף הציתו ויידו את ארבעת בקבוקי התבערה שהכינו ממרחק של כ-20מ' לעבר שער בסיס "עופרית". הבקבוקים התלקחו ופגעו בכביש בסמוך לבסיס. 9. על-פי האישום השמיני, בשנה שקדמה להגשת כתב האישום, בשלוש הזדמנויות שונות, השליך המשיב 1 אבנים לעבר כלי רכב של כוחות הבטחון אשר נכנסו לעיסוויה. האבנים פגעו בכלי הרכב. 10. המשיב 4 צרף תיק נוסף, ועל-פי כתב האישום שבו, ביום 23.3.2014 בשעת ערב, עמד המשיב 4 ביחד עם אחר בכניסה לעיסוויה וכל אחד מן השניים השליך בקבוק תבערה לעבר חניון האוניברסיטה שבו שהו אנשים וחנו כלי רכב. בקבוק אחד נפל בחניון ונשבר אך לא בער; הבקבוק השני נפל על צמחיה בסמוך לרכב שחנה בחניון, בער וכובה על-ידי מאבטח שהיה במקום. העבירות 11. המשיב 1 הורשע בכל שמונת האישומים: בייצור נשק (5 עבירות), בחבלה בכוונה מחמירה (4 עבירות), בהצתה (3 עבירות), בניסיון הצתה, בחבלה לרכב במזיד, ובניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; המשיב 2 הורשע בייצור נשק (4 עבירות), בחבלה בכוונה מחמירה (3 עבירות), בהצתה, בחבלה לרכב במזיד, ובנסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; המשיב 3 הורשע בייצור נשק (2 עבירות), ובחבלה בכוונה מחמירה (2 עבירות); המשיב 4 הורשע בייצור נשק (3 עבירות), בחבלה בכוונה מחמירה (2 עבירות), בהצתה (4 עבירות), בניסיון הצתה, בחבלה לרכב במזיד, בנסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ובנשיאת נשק. עיקרי גזר הדין 12. בית המשפט המחוזי נדרש בגזר הדין בפרטוּת לכל אחד מן המשיבים, על-פי חלקו בכתב האישום, בהתחשב עם נסיבותיו האישיות, ופרט את השיקולים הצריכים לעניינו של כל אחד ואחד. בשיקולי הענישה ציין בית המשפט המחוזי את החומרה הרבה שבביצוע העבירות הנדונות – השלכת בקבוקי תבערה על רקע אידיאולוגי, והסכנה הרבה שבהתלקחותם – לגוף ולרכוש. אין מדובר באירוע חד-פעמי, אלא במספר רב של אירועים, ובמגוון מעשים. בית המחוזי ציין את העובדה כי מדובר באנשים צעירים, ואת השאיפה להביא לשיקומם. במחלוקת בין ב"כ המערערת לבין ב"כ המשיבים, האם יש לראות כל אישום כאירוע העומד בפני עצמו, או שיש לראות את כל האישומים כאירוע אחד, הכריע בית המשפט המחוזי כעמדתה של המערערת: אמנם היתה למשיבים תוכנית כללית לפגוע במטרות יהודיות, ואולם השוני רב: במועדים, באופי המעשים, במבצעים ובמקומות. את מתחם העונש ההולם לגבי עבירות של ידוי בקבוקי תבערה קבע בית המשפט המחוזי בין 12 ל-50 חודשים. בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המערערת שלפיה יש להטיל על כל אחד מן המשיבים עונש נפרד בגין כל אישום, ולקבוע כי העונשים לכל אחד מן האישומים יצטברו זה לזה; בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת ב"כ המשיבים כי יש להטיל על כל אחד מן המשיבים עונש כולל בגין כל האישומים שבהם הורשע. על מנת לסבר את האוזן ציין בית המשפט המחוזי כי אילו אימץ את גישתה של המשיבה, היה מקום להטיל על המשיב 1 עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרות שנים. בהתייחסוֹ למהותו של כל אישום ולתפקידו של כל משיב בכל אישום, גזר בית המשפט המחוזי את עונשיהם של המשיבים כדלקמן: א. על המשיב 1 נגזרו 66 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, וכמו כן הוא חוייב בתשלום פיצויים כספיים לקורבנות העבירות באישומים השונים בסך כולל של 17,500 ₪. ב. על המשיב 2 נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, וכמו כן הוא חוייב בתשלום פיצויים כספיים לקורבנות העבירות באישומים השונים בסך כולל של 5,000 ₪. ג. על המשיב 3 נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, וכמו כן הוא חוייב בתשלום פיצויים כספיים לקורבנות העבירות באישומים השונים בסך כולל של 1,500 ₪. ד. על המשיב 4 נגזרו 52 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, וכמו כן הוא חוייב בתשלום פיצויים כספיים לקורבנות העבירות באישומים השונים בסך כולל של 14,500 ₪. עיקרי טענות הצדדים 13. ב"כ המערערת טוענת, כי העונשים שהטיל בית המשפט המחוזי אינם הולמים את טיבם של מעשי העבירה, את חומרתם, ואת מדיניות הענישה הראויה. במיוחד כך, מחמת המסוכנות הרבה, והפוטנציאל לגרימת פגיעה בגוף וברכוש, הכל מתוך להט אידיאולוגי אלים. במרבית האישומים אין מדובר ביידוי בקת"בים במסגרת של התפרעות צעירים על רקע כניסת כוחות בטחון לשכונה. גם אין מדובר ביידוי בקת"בים לעבר בתי יהודים בשכונה. אלו הן שתי דוגמאות חריפות כשלעצמן, אך המשיבים הפליגו במעשיהם, ויצאו ל"ציד". הם התגבשו לחבורה והתמקדו ביידוי בקת"בים ובהצתות בחניון האוניברסיטה ובגבעה הצרפתית. על-פי רוב, יידו בקת"בים מטווח קרוב, ואך בנס לא נגרמו נזקי גוף ונפש. בנסיבות כמתואר בכתב האישום כנ"ל, מתחם הענישה שנקבע – 12-50 חודשים – אינו משקף אל-נכון בשום אופן יחס הולם לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען. ב"כ המערערת הפנתה לגזרי דין שבהם הוטלו עונשים חמורים במידה ניכרת מאלו שבכאן, ומכל מקום ציינה כי הגיעה העת להעלות את רף הענישה כאשר מדובר ביידוי בקב"תים על רקע אידיאולוגי, לבטח כך כשמדובר ביידוי בקת"בים לעבר עוברי אורח שאינם נמנים על כוחות הבטחון ואינם מצויידים באמצעי מגן. על מערכת המשפט מוטלת החובה לתרום את תרומתה ולסייע במיגור התופעה. חרף העובדה שהעונש של חמש וחצי שנות מאסר שהוטל על המשיב 1, הוא הרף העליון של הענישה בתיק זה, ואינו עונש קל, הרי שעודנו רחוק מלשקף את העונש הראוי בשים לב למעורבותו של המשיב 1 בכל שמונת האישומים, כשהוא דומיננטי בכולם, ומבצעם לאורך תקופה של מספר חודשים. גם עונשיהם של שאר המשיבים ראויים להתערבות ולהחמרה. על המשיב 2, המעורב בארבעה אישומים, ראוי היה לגזור תקופת מאסר ארוכה במידה ניכרת משלוש וחצי השנים שהוטלו עליו, ולוּ רק בגין שני האישומים הראשונים שבהם ידה בקת"בים ממרחק של מטרים ספורים לעבר עוברי אורח בחניון ולעבר משתתפים בחוג במתנ"ס. כך גם לגבי המשיב 3, שאמנם באישום הראשון שימש כתצפיתן, אולם נטל חלק מלא ופעיל באישום השני בכך שייצר ויידה בקת"ב ממרחק של 10 מ' לעבר משתתפים בחוג במתנ"ס. ראוי להחמיר עמו במידה משמעותית מעבר לשתי שנות המאסר שהוטלו עליו. לגבי המשיב 4, השותף לחמישה אישומים ואישום נוסף שצרף, ניכרת מעורבותו העמוקה והתפרסותה על פני מספר חודשים. לבטח ראוי להטיל עליו עונש לתקופת מאסר ארוכה בהרבה מ-52 חודשי מאסר. לחובתו גם מעורבות פלילית קודמת בעבירה מסוג דומה, וכן גם רישום ללא הרשעה מבית משפט לנוער. ב"כ המערערת ביקשה להדגיש כי אף אחד מן המשיבים לא לקח אחריות על מעשיו, וכי אצל כולם נמצאה רמת סיכון להישנות המעשים. את מעשיהם ביצעו כשפניהם מכוסות, בצוותא, כשלכל אחד תפקיד, כחבורת ציידים אשר תרה ומחפשת אחר מטרות, מתוך מניע אידיאולוגי-לאומני-גזעני. מדובר בתופעה שהולכת ומסלימה, ויש חשיבות רבה להרתעת הרבים. לשיטת המערערת, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל די הצורך לשיקול ההגנה על שלום הציבור. עוד טענה ב"כ המערערת על דילוג שדילג בית המשפט המחוזי בשלבי גזירת הדין, ולא דק פורתא במה שמורה בהקשר זה תיקון 113 לחוק העונשין. לשיטתה, נדרשת החמרה משמעותית בעונשיהם של ארבעת המשיבים. 14. מנגד, טען ב"כ המשיב 1 כי אין מדובר במניע אידיאולוגי, וביקש לתמוך את יתדותיו בחוות דעת פסיכולוגית, כדי לשכנע בקיומם של מניעים אחרים אצל המשיב 1. מטעמי צנעת הפרט לא ארחיב. לדבריו, הביע המשיב 1 חרטה, הבטיח שלא לחזור עוד על מעשים מעין אלה, ולמד את לִקחו. ב"כ המשיב 2 טען כי גם אם ישנו פן לאומני בכאן הרי שהרשויות אינן עושות די, ולא פועלות כנדרש לשם שיקום המשיב 2 וחבריו. הממסד מסתפק בשליחת הצעירים הללו אל מאחורי סורג ובריח, שם הם לומדים לשכלל את מעשי-העבירה; והשיקום מהם והלאה. ב"כ המשיב 3 טען כי לא היה מקום להגשת הערעור. גזר הדין של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק, נעשתה בו מלאכה עדינה ומורכבת, ובה התייחסות פרטנית לכל אחד ואחד מן המשיבים. יש לגנות את המעשים אך אין מדובר באירוע כה חמור. לדבריו, אין בפסיקת בית המשפט המחוזי משום סטייה מרף הענישה הנוהג, ואין מקום לחישוב אריתמטי ולהכפלה מלאכותית של מספר אירועים כדי להגיע לתוצאה עונשית קשה כפי שמבקשת המערערת לעשות. ב"כ המשיב 4 הצטרף לדברי חבריו וטען כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי חמור דיו, אינו חורג לקולא מרמת הענישה המקובלת, ואין הצדקה להתערב ולשנות ממנו. הכרעה 15. הארכתי קמעא בתיאור העובדות ובסקירת עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי, משום שצויינו בו אל-נכון שיקולי הענישה הצריכים לעניין, מתוך התייחסות פרטנית וממוקדת בכל אחד מן המשיבים, כפי חלקו, בהתחשב עם עברוֹ, אישיותו וכלל נסיבות העניין. לא נפל פגם בכל אלה (זולת לגבי המשיב 4, שיתכן שלמעורבותו הפלילית הקודמת לא ניתן המשקל הראוי), גם לא ביחס ההדדי שבין עונשי ארבעת המשיבים. יתכן, כטענת ב"כ המערערת, שנעשה דילוג על שלב מן השלבים שמתווה תיקון 113 לחוק העונשין, אך דומה כי עתה, בערעור, במבט-על, אין מקום לדקדק בכך, ויש להסתפק בתיקון מסויים בגזר הדין, מחמת העובדה שהוא אכן, במכלול, נוטה לקולא, במידה שמצדיקה התערבות. למותר לציין את החומרה הרבה, את המסוכנות – סכנת נפשות פשוטו כמשמעו – ואת הצורך להרתיע את המשיבים ואחרים שכמותם. ההסלמה מדאיגה, ויש להעניש ביד קשה כדי לעשות לשירוש התופעה. ברי כי מדובר ברקע אידיאולוגי-לאומני-גזעני, והרי זה שיקול חשוב בשיקולי הענישה. יחד עם זאת, עודנו מדברים באנשים צעירים, גם אם אינם קטינים עוד, הרי שעתידם לפניהם, ובד בבד עם יד תקיפה, אין לסתום את הגולל על שיקולי שיקום והתחשבות בנסיבות אישיות. 16. על יסוד האמור לעיל, אציע לחברַי להחמיר בעונשיהם של המשיבים באופן שלתקופת המאסר שהוטלה על המשיב 1 יתווספו 16 חודשי מאסר; לתקופת המאסר שהוטלה על המשיב 2, יתווספו 10 חודשי מאסר; לתקופת המאסר שהוטלה על המשיב 3, יתווספו 6 חודשי מאסר; ולתקופת המאסר שהוטלה על המשיב 4 יתווספו 14 חודשי מאסר. שאר רכיבי גזר הדין ישארו כמות שהם. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט סולברג. אין עסקינן כאן במיידה אבן בודדת או בקבוק תבערה בודד, מעשים שחומרתם גם היא גבוהה וראויה לענישה. עסקינן בחבורה מאורגנת, ששמה לה מטרה לפגוע בישראלים ויהודים, ושלאורך מספר חודשים ביצעה את זממה, כפי שפירט חברי. חסד עשה שוכן שחקים שהעבירות בהן מדובר לא נסתיימו חלילה באבדן חיים – מה שיכול היה להיות, כפסע – כגון באישומים הראשון, השני והשישי, אם לא למעלה מזה. מערכת המשפט צריכה לתרום את חלקה להלימה ולהרתעת הרבים, במיוחד במסכת עבירות חמורות כגון דא, למען יראו וייראו כל בעלי אידיאולוגיית זדון, של פגיעה אלימה בזולת למטרות פוליטיות, יהיו אשר יהיו. אין מנוס מכך ששיקולים לקולה נסוגים בכגון דא. פסק דין זה מטרתו הרתעה, ומכאן ההחמרה ההכרחית. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, ‏כ"ט באדר א התשע"ו (9.3.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15075170_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il