פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 74353-09-25
לפני:
כבוד המשנה לנשיא נֹעם סולברג
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט חאלד כבוב
העותרת:
עיריית ערד
נגד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. ראש ממשלת ישראל
3. מזכיר הממשלה
4. יו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה
5. (מ"מ) שר הבריאות
6. השרה להגנת הסביבה
7. שר האנרגיה והתשתיות
8. שר הביטחון
9. המפקח על המכרות
10. מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים
11. רותם אמפרט-נגב בע"מ
המבקשים להצטרף:
1. לובי 99 בע"מ
2. עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות"
3. עמותת "תיירות ערד"
4. גילעד צבי סופר
5. סיון כהן אביטן
6. ד"ר שרית עוקד
7. ד"ר עודד קינן
8. יוני שטרן
9. יעקב לקס
10. פריד מחאמיד
11. ד"ר בתיה רודד
12. אורית ויין
13. חבצלת קפון
14. ציפי אדיב
15. נעמי אבידן
16. איריס אשד
17. אליעזר בר שדה
18. מור גילאון
19. עמוס רדליך
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אפי מיכאלי; עו"ד חיים שימן
בשם משיבים 1–10:
עו"ד רן רוזנברג; עו"ד יעל קולודני ערבה
בשם משיבה 11:
עו"ד יונתן קהת
בשם המבקשים להצטרף:
עו"ד עינת סולניק
פסק-דין
השופט חאלד כבוב:
בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת, עיריית ערד, כי נורה למשיבה 1, ממשלת ישראל, לבוא וליתן טעם מדוע לא תבטל את החלטתה מספר 3350 מיום 07.09.2025 בדבר "אתר כרייה בשדה בריר (תמ"א 1/1/14 ותיקון החלטת ממשלה)" (להלן: החלטה 3350 או ההחלטה), שעניינה המשך קידום הקמת אתר כריית הפוספט בשדה בריר המצוי בשטחה המוניציפאלי של העותרת, בסמוך ליישוב כסייפה ובשטחם של יישובים נוספים בפזורה הבדואית או בסמיכות להם (להלן: אתר הכרייה).
בנוסף, נתבקשו צווי ביניים שיורו למשיב 4, משיבה 6 ומשיב 7, להימנע מקידום עריכת תסקיר השפעה על הסביבה עבור תמ"א 1/1/14, כפי שנקבע במסגרת ההחלטה. בהחלטתי מיום 15.10.2025 מצאתי לקבוע כי בשלב זה אין מקום למתן צווים כאמור.
רקע
בשנת 2005 הורתה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן: המועצה הארצית) על הכנת מסמך מדיניות עבור שתי תכניות מתאר נפרדות לכרייה וחציבה, על מנת לקדם להסדרה כוללת של התחום: תמ"א 14/ב' למשק הבניה והסלילה, ותמ"א 14/ג' לכריית מינרלים תעשייתיים, לרבות פוספטים. במסגרתן, סומן אתר "זוהר דרום", הכולל את שדה בריר, ברמה המתארית כאתר לכריית פוספטים וחול.
משרד הבריאות הציג באופן עקבי ונחרץ את התנגדותו לכרייה בשדה בריר. זאת, בהתבסס על שורת חוות דעת מומחים, שהצביעו על חשש לעלייה משמעותית בתחלואה ובתמותה בקרב תושבי האזור כתוצאה מהכרייה; וכן חוות דעת בלתי תלויה מטעם מומחה בינלאומי לבריאות הציבור משנת 2014, שקבעה כי הסיכון הבריאותי הכרוך בכרייה חורג מהמקובל במדינות המערב, כך שגם לפי הגישות המקלות ביותר, רף הסיכון הנובע מכרייה בשדה בריר חורג באופן מובהק מהמקובל. לעומת זאת, המשרד להגנת הסביבה הביע תמיכתו בכרייה במקום, כשברקע מחלוקת בין המשרדים בנוגע לפרשנותן ואופן יישומן של הוראות חוק אוויר נקי, התשס"ח-1988 (להלן: חוק אוויר נקי) – לרבות בשאלת זהות הערכים ואופן מדידת זיהום האוויר לצורך בחינת העמידה בדרישותיו.
ביום 01.12.2015 אימצה המועצה הארצית את "מסמך המדיניות לכרייה וחציבה של מינרלים תעשייתיים", שכלל המלצה לקידום כריית פוספט בשדה בריר. נגד החלטה זו, הוגשה עתירה על-ידי עיריית ערד יחד עם כ-2,000 תושבים, אך זו נדחתה על הסף כעתירה מוקדמת, משנקבע כי אין מקום לביקורת שיפוטית בשלב ביניים של הליך התכנון, כשטרם מוצו הליכי התכנון הקבועים בדין (בג"ץ 1016/16 עיריית ערד ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (20.03.2017) (להלן: עניין עיריית ערד)).
בהמשך, בשנת 2017, הורתה המועצה הארצית על עריכת תכנית מתאר ארצית מפורטת לכריית פוספט בשדה בריר – תמ"א 1/1/14. ביום 05.03.2018 אישר קבינט הדיור את תמ"א 14/ב', וקבע שיקום צוות בין-משרדי לגיבוש מתודולוגיה לבחינת ההיבטים הבריאותיים בתכניות הכרייה והחציבה.
בעקבות זאת, הגישה עיריית ערד עתירה נוספת (בג"ץ 5558/18 עיריית ערד נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה), שנדונה יחד עם זוג עתירות נוספות המופנות כלפי הוראות תמ"א 14/ב' הנוגעות לכרייה בשדה בריר (בג"ץ 4189/18 מועצה מקומית טורעאן נ' ממשלת ישראל; ובג"ץ 512/19 דהאבשה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה; להלן ביחד: עתירות התמ"א). ביום 27.02.2019 הוצא צו על-תנאי במסגרת העתירות, הדורש מהמשיבים ליתן טעם מדוע לא תוחזר התכנית לדיון מחודש במועצה הארצית, בשל העדר מתודולוגיה לבחינת השפעותיה הבריאותיות הפוטנציאליות ומסמך הסוקר אותן.
ביום 05.09.2019 העביר משרד הבריאות למינהל התכנון "מתווה והנחיות לתסקיר השפעה על הבריאות בהליכי תכנון של כרייה וחציבה". המתווה אומץ על-ידי מנכ"לית מינהל התכנון והוסכם על-ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים ביום 01.11.2020. ביום 10.08.2021 המתווה הוצג בפני המועצה הארצית, שהחליטה להעביר את ההוראות המתוקנות לאישור הממשלה. לנוכח זאת, ביום 11.10.2021 דחה בית משפט זה את עתירות התמ"א (השופטים ע' פוגלמן, ע' ברון ו-ע' גרוסקופף), וקבע בפסק-דינו כי המתווה המוסכם שהוטמע בתכנית נותן מענה לצו על-תנאי וממצה את העתירה, וכי בחינת ההשפעה הבריאותית תיעשה בשלב התכנון המפורט.
ביום 08.11.2021 ועדת השרים לענייני פנים, שירותים, תכנון ושלטון מקומי אישרה את תיקון תמ"א 14/ב', אך במקביל קיבלה החלטה (פש/24) שקבעה כי יתקיים דיון ממשלתי בנוגע למדיניות הכרייה בשדה בריר עובר להעברת התמ"א המפורטת להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור. בעקבות ערר שהוגש על החלטה זו על-ידי השרה להגנת הסביבה דאז, ביום 14.01.2022 קיבלה ועדת השרים את החלטה פש/25, שקבעה כי טרם קידום התמ"א המפורטת לשדה בריר, כולל כל התקדמות בהכנת תסקיר ההשפעה על הסביבה, הממשלה תקיים דיון בנושא מדיניות כריית הפוספטים בתוך 180 ימים. זאת, על בסיס נתונים עדכניים ובהתייחס להיבטים הכלכליים, הסביבתיים והבריאותיים הכרוכים בכך; השלכותיה החברתיות – לרבות בפינוי האוכלוסייה הבדואית המתגוררת בשטח; ותוך בחינת נחיצות הכרייה באתר והחלופות לה. החלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה מספר 980 (להלן: החלטה 980). ואולם, דיון ממשלתי לא התקיים במסגרת הזמנים שנקבעה וההליך התכנוני לא קודם.
ביום 14.05.2023 התקיים דיון בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה בנושא כריית הפוספט בשדה בריר. במסגרתו סוכם כי יש לערוך תסקיר השפעה על הסביבה ובחינה של היבטים בריאותיים במסגרת ההליך התכנוני, וכי משרד ראש הממשלה יוביל כתיבת הצעת מחליטים להמשך ההליך התכנוני במועצה הארצית.
בחודש ינואר 2025, משיב 9, המפקח על המכרות במשרד האנרגיה, חידש את זיכיונה של משיבה 11, חברת רותם אמפרט נגב בע"מ (להלן: רותם) בארבעה אתרים קיימים למשך 20 שנה ועד לסוף שנת 2044. חידוש הזיכיון נסמך על הצהרותיה של רותם בדבר פיתוח טכנולוגיות חדשניות המאפשרות הפקת פוספט משכבות שבעבר נחשבו בלתי כלכליות, ועל קיומן של עתודות של כ-180 מיליון טון באותם אתרים.
לאור עניינה בביצוע הכרייה בשדה בריר, רותם עתרה ביום 09.07.2025 לבית משפט זה כנגד עיכוב הממשלה בבחינת קידום הכרייה באתר ותמ"א 1/1/14 (בג"ץ 24723-07-25 רותם-אמפרט נגב בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח'). עיריית ערד הגישה בקשה להצטרף לעתירה זו, כגורם המושפע ממנה.
ביום 07.09.2025, קיבלה הממשלה את החלטה מספר 3350, אשר תיקנה את החלטה 980, היא ההחלטה מושא העתירה. בגדרה נקבע כי משיב 4, יו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, יקיים דיון באישור ההנחיות לעריכת תסקיר השפעה על הסביבה עבור תמ"א 1/1/14, בהתאם להצעת המשרד להגנת הסביבה להנחיות אלו שתוגש בהתייעצות עם משרד הבריאות. נקבע כי ההצעה להנחיות תכלול התייחסות לאוכלוסייה הבדואית המתגוררת בשטח אתר הכרייה וכן להשלכות הסביבתיות והבריאותיות הכרוכות בהקמתו; וכי משיב 7, שר האנרגיה והתשתיות, יגיש התסקיר כאמור. בשל כך, עתירתה של רותם נדחתה בפסק-הדין מיום 15.10.2025 מהטעם שזו אינה אקטואלית עוד, משהתקבלה ההחלטה בדבר קידום התכנית.
ביום 10.09.2025 פנה מ"מ שר הבריאות למזכיר הממשלה בבקשה לביטול ההחלטה בהיותה פגומה מיסודה, משזו התקבלה מבלי שנערך דיון ענייני ומקיף בהשתתפות כלל הגורמים הנוגעים בדבר, וללא הצגה מסודרת של התמונה העובדתית המלאה הנדרשת לקבלתה, לרבות תסקירים קודמים ועמדתו של משרד הבריאות ושל גורמים מקצועיים המתנגדים לכרייה. במענה מיום 18.09.2025, השיב מזכיר הממשלה כי יש להגיש בקשה לדיון מחדש בהחלטה כהצעת החלטה חדשה, וכי אין בבקשה כאמור כדי לפגוע או לאיין את תוקפה של החלטה 3350 או לדחות את ביצועה.
בדיון דחוף בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת בנושא "מדיניות כריית פוספטים בשדה בריר" שנערך ביום 16.09.2025, העידו נציגי משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה כי לא ניתנה להם שהות מספקת לעיין בחומרים שהונחו בפני הממשלה, משאלה הופצו כשעתיים טרם ההצבעה על ההחלטה, או הזדמנות לחוות את עמדותיהם ולהציגן.
טענות הצדדים
לשיטת העותרת בהחלטה נפלו פגמים רבים אשר יש בהם כדי להצדיק את בטלותה. נטען כי ההחלטה התקבלה על בסיס תשתית עובדתית חסרה ולקויה, שכן נשענה על מידע חלקי, סותר ולא מהימן שנפרש בפני הממשלה על-ידי רותם באופן מניפולטיבי, ובו נעשה שימוש סלקטיבי מצד משרד האנרגיה. בתוך כך, לא הובאה בפני הממשלה התמונה המלאה בנוגע לנחיצות הכרייה במקום, בין היתר ביחס להיקף משאבי הפוספט הקיימים ואפשרויות ניצולם; העלויות החיצוניות שבכריית פוספט באזור מיושב – על כלל השלכותיה הבריאותיות, הסביבתיות והכלכליות; המחלוקת ביחס לפרשנותו ויישומו של חוק אוויר נקי; והצורך בבחינה מחודשת של ניהול ואסדרת השימוש במשאבי הטבע בידי המדינה. כל זאת, הביא לקבלת ההחלטה בחופזה ובמחטף בשל הכרח ודחיפות שהוצגו לכרייה בשדה בריר, מבלי שנודע לממשלה על הארכת זיכיונה של רותם ומבלי שנערך דיון כולל ומקיף כפי שנקבע בהחלטה 980.
כן נטען, כי נסיבות קבלת ההחלטה האמורות, לצד התעלמות הממשלה מעמדת משרד הבריאות וגורמי המקצוע, העובדה שלא ניתנה שהות מספקת לבחינת החומרים טרם ההצבעה וכן הסתרת עתירתה של רותם, מבלי שהיה טעם מוצדק לכך – מעידות יחד על אפשרות קיומו של שיקול זר בדמות "לחצים לוביסטיים" שהופעלו על הממשלה לקידום האינטרסים של רותם כחברה פרטית.
בנוסף נטען כי החלטה 980 יצרה "בלם ברור ומחייב" בפני קידום הכרייה, כמסגרת נורמטיבית מחייבת, מתוך הכרה בצורך בבחינה כוללת של ההיבטים הבריאותיים, הסביבתיים והכלכליים שבכך. מכאן, שההחלטה בדבר ביטולה מהווה פגיעה בהסתמכות הציבור ובחובת ההגינות והנאמנות השלטונית, שכן החלטה 980 יצרה הסתמכות בקרב העותרת, גורמים רבים נוספים וכן הציבור בכללותו.
יתרה מכך, נטען כי ההחלטה אף נגועה בחוסר סבירות קיצוני, בשל הימנעות הממשלה מדיון והכרעה בשורת סוגיות עקרוניות-לאומיות הנובעות מהשלכותיה הרחבות, ומאחר שלא נשקלו שיקולים מהותיים שנדרשו לקבלתה. בכך, ההחלטה אף פוגעת באמון הציבור ברשויות השלטון ובשלטון החוק, שכן מדובר בהחלטה דרמטית שהתקבלה ללא נימוק מהותי ובנסיבות האמורות.
ביום 05.11.2025 הוגשה בקשה להצטרפות לעתירה מטעם "לובי 99", עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות", עמותת "תיירות ערד" ו-16 מבקשים נוספים (להלן: המבקשים להצטרף). בגדרה נטען כי הם צדדים בעלי זיקה לעתירה, כמי שעלולים להיפגע מהחלטה 3350; וכי בקשתם נועדה להרחיב את היריעה בכל הנוגע להיבט הכלכלי של ההחלטה. לשיטת המבקשים להצטרף ההחלטה, הנשענת על טיעון כלכלי באופן בלעדי, חסרה תשתית ראייתית מהימנה ונשענת על ניתוח חלקי בלבד, הנעדר ניתוח של השלכותיה הכלכליות הרחבות וארוכות הטווח; ושתכליתה להעניק הטבות לרותם ולחברת ICL כחברת-האם שלה, וזאת בניגוד לאינטרס הציבורי.
לשיטת משיבים 1–10, הממשלה ויתר משיבי המדינה, דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת, שכן היא תוקפת הליך תכנוני בעודו מתנהל. נטען, כי מקומן של כלל הטענות להתברר בגדרי שלב שמיעת ההתנגדויות במנגנונים המובנים לכך בהליך התכנוני; וכי נכון שביקורת שיפוטית על ההחלטה תתבצע רק לאחר קבלת החלטה סופית בעניין התכנית להקמת אתר הכרייה, אשר טרם התקבלה. כן צוין כי ההחלטה מורה על אישור הנחיות לעריכת תסקיר השפעה על הסביבה, וכי טיוטת ההנחיות מצויה כעת בשלבי גיבוש – כשלב ראשוני בהליך התכנוני המבוצע על-ידי גורמי המקצוע. בנוסף נטען, כי החלטה 3350 התקבלה מטעמים עניינים ואינה מבטלת את החלטה 980, אלא מתקנת אותה בכך שהתניעה מחדש את ההליך התכנוני והשיבה אותו למסלולו המקובל. הובהר, כי כלל שהממשלה תחפוץ בקיום דיון עקרוני לגיבוש מדיניות בעניין כריית הפוספטים, אין בהחלטתה הנוכחית כדי למנוע זאת; ואין בה, כשלעצמה, כדי לפגוע בבריאות הציבור. אי לכך, עמדת משיבי המדינה היא כי לא נפל כל פגם בהחלטה המצדיק את ביטולה. לאור האמור, נטען כי דין העתירה להידחות ועמה הבקשה להצטרפות.
משיבה 11, רותם, סברה אף היא כי דין העתירה להידחות. לשיטתה, לממשלה כלל לא הייתה סמכות "להקפיא" את ההליך התכנוני של תמ"א 1/1/14 במועצה הארצית, שכן הסמכות ליזום תכנית מתאר ארצית נתונה למועצה הארצית בלבד. על כן, נטען כי ממילא אין לממשלה סמכות למנוע את עריכתה, ומכאן שהחלטה 980 הייתה חסרת תוקף מלכתחילה; והחלטה 3350 אינה אלא הבהרה של המצב הנורמטיבי לפיו אין עוד מגבלה על קידומה של תמ"א 1/1/14. כן נטען, כי גם אם לממשלה הייתה סמכות להקפיא את ההליך התכנוני, הרי שהחלטה 3350 היא ההחלטה החוקית היחידה שניתן היה לקבל וממילא לא נפל בה פגם. זאת, שכן ההחלטה ניתבה את הדיון בסוגיה לאכסניה המתאימה – המועצה הארצית, כמוסד התכנון המוסמך, והמסגרת הנכונה לבחינת כלל השיקולים הרלוונטיים היא ההליך התכנוני שיבוצע על-ידה. כמו כן, נטען כי העותרת מושתקת מלטעון כי יש לשקול את ההיבט הבריאותי טרם תחילת ההליך התכנוני, שכן טענה זו נדחתה בפסק-הדין בעתירות התמ"א. יתרה מכך, נטען כי אין יסוד לטענת העותרת בדבר שיקולים זרים, שכן אין פסול בכך שהממשלה בחנה את טענותיה של רותם ומצאה לקדם את ההליך התכנוני כדין. זאת ועוד, לשיטת רותם הטענה לפגיעה בהסתמכות הציבור מקומה להידחות אף היא, שכן מדובר בציפייה בלבד ולא בהבטחה שלטונית המקימה הסתמכות בת-הגנה.
בתשובת העותרת לתגובות המקדמיות נטען כי עניינה של העתירה אינו בהליך תכנוני, אלא בשאלה האם הממשלה רשאית לשנות הסדר שקבעה בעצמה, המחייב הכרעה ממשלתית כוללת על בסיס תשתית עובדתית רחבה – מבלי לקיים את אותם תנאים מהותיים שעמדו בבסיסו. לשיטתה, החלטה 3350 שינתה את נקודת המוצא הנורמטיבית של ההליך התכנוני כולו, כך שלא נערך דיון ממשלתי כולל עובר להתנעתו. לטענת העותרת, הפגמים שנפלו בהחלטה ובהליך קבלתה מצדיקים התערבות שיפוטית כבר בשלב זה. לעמדתה, לא ניתן לברר את טענותיה במסגרת ההליך התכנוני, שכן מוסדות התכנון אינם מוסמכים ומסוגלים לבחון את תקינות עבודת הממשלה, שלמות התשתית העובדתית, חוקיות שינוי המדיניות או את סבירות ביטול החלטה 980. כך, הפנייתה להליך התכנוני היא הפניה להליך המושתת על אותה החלטה פגומה, אשר כלל אינו מסוגל לבחון את חוקיותה. משכך, קביעה כי העתירה מוקדמת תאפשר לממשלה לשנות מהחלטות יסודיות מבלי לעמוד בתנאים המהותיים לכך, לרבות קיום בחינה כוללת ומעמיקה, כמעקף למנגנוני בקרה שהיא עצמה קבעה; ומבלי שתתקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית על כך.
דיון והכרעה
לאחר עיון בעתירה, בתגובות המקדמיות, בתשובה להן וכן בבקשת ההצטרפות לעתירה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת.
חרף הנטען מצד העותרת והמבקשים להצטרף לעתירה, לא נמצא כי בענייננו יש מקום להקדים את המאוחר ולקיים ביקורת שיפוטית על החלטת הממשלה בלבד בעת זו; שכן טרם התקבלה החלטה אופרטיבית סופית מטעם הממשלה המורה על הקמת אתר הכרייה בשדה בריר. ההחלטה מושא העתירה מהווה אך 'פסיעה' ראשונה בנתיב בחינת אפשרות הקמתו, ולא האחרונה כעולה מטענות העותרת (ראו והשוו: פסקה 3 בעניין עיריית ערד). במעלה הדרך דברים רבים – לרבות כאלה שיכולים לשנות את הבסיס לעתירה או לייתר אותה – יכולים להתרחש.
זה המקום להביא את לשון סעיף 53(א) לחוק התכנון והבניה, המורה כי "המועצה הארצית תגיש לממשלה את התכנית שנערכה לפי הוראותיה יחד עם הערות הועדות המחוזיות, והממשלה רשאית לאשרה ללא שינוי או, לאחר דיון חוזר במועצה, לאשרה בשינוי או לדחותה". משמע, החלטת הממשלה בנדון תוכל להיות החלטה סופית רק לאחר שתתקבל ההחלטה ביחס לתכנית שתוגש על-ידי המועצה הארצית (ראו והשוו: בג"ץ 5404/23 ריינדיר אנרגיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (27.07.2023)).
ודוק: החלטה 3350 אך מורה על התנעתו של הליך תכנון מלא ומקיף על-ידי גורמי התכנון, בשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים, קודם לקבלת החלטה סופית על-ידי הממשלה בדבר הקמת אתר הכרייה בשדה בריר. זאת, תוך בחינת השפעותיה של הקמת אתר הכרייה בהיבט הסביבתי והבריאותי, לצד התייחסות להשפעת אתר הכרייה על האוכלוסייה הבדואית המתגוררת במקום וקידום הסדרת התיישבותה – מה שעולה בקנה אחד עם עיקר טענותיה של העותרת ביחס לקשיים הגלומים בהחלטה.
יתרה מכך, וכפי שהוטעם על-ידי משיבי המדינה, ברי כי ניתן יהיה לברר את כלל הטענות בנוגע לתכנית להקמת אתר הכרייה לגופה במסגרת שלב שמיעת ההתנגדויות במנגנונים המובנים לכך בהליך התכנוני; וממילא בהליך שיפוטי, ככל שיהיה בו צורך, בבוא העת.
לא למותר לציין, כי חזקה על הגורמים הרלוונטיים כי יערכו הליך תכנוני הכולל בירור מקיף ומעמיק בטרם תתקבל ההחלטה הסופית מטעם הממשלה בדבר הקמת אתר הכרייה – לרבות קבלת כלל התסקירים וחוות הדעת הצריכות לעניין, עריכת הדיונים הנדרשים בהשתתפות כלל משרדי הממשלה וגורמי המקצוע הנוגעים בדבר, וכן מתן זכות טיעון לכלל הגורמים הרואים עצמם מושפעים מן ההחלטה בכפוף לכל דין.
משאלו פני הדברים, אפשר שהשגותיה של העותרת ביחס להחלטה, לכל הפחות במישור המהותי, ייענו בגדרי ההליך התכנוני גופו ובהחלטת הממשלה הסופית שתבוא לאחריו. זאת, אף אם אפשר שנפלו פגמים מסוימים בקבלת ההחלטה דנן, ואינני נוטע מסמרות כלל בשאלה זו בנקודת הזמן הנוכחית.
בנסיבות אלה, העתירה מקדימה את זמנה ומכאן שדינה להידחות, וממילא זהו גם דין הבקשה להצטרפות לעתירה. יובהר בזאת כי טענות העותרת והמבקשים להצטרף לעתירה שמורות להם, ולאחר שתתקבל החלטת ממשלה בדבר הקמת אתר הכרייה, ככל שזו אכן תתקבל, יהיה ביכולתם לשוב ולפנות לבית המשפט, אם יסברו כי הדבר נדרש, בכפוף למיצוי הליכים ולכל דין אחר.
העתירה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ו (21 יוני 2026).
נעם סולברג
משנה לנשיא
אלכס שטיין
שופט
חאלד כבוב
שופט