מדינת ישראל נ. פלוני

החלטה בתיק ע"פ 7424/06 בבית המשפט העליון ע"פ 7424/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' גו'בראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.פ 2054/06 מיום 30.7.06 שניתן על ידי כבוד השופט מ' דרורי תאריך הישיבה: כ' באייר התשס"ז (8.5.07) בשם המערערת: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד בשם המשיב: עו"ד יואב ספיר פסק -דין השופט ע' פוגלמן 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי), בגדרו הושת על המשיב עונש מאסר בפועל של שלוש שנים; מאסר על תנאי של שנה; ושלילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים, החל מיום שחרורו ממאסר. 2. המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי במסכת ארוכה של עבירות (לאחר שאיחד את כלל התיקים התלויים ועומדים נגדו). כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נסב על אירוע מיום 19.2.06 במסגרתו הסיע המשיב ברכב 11 שוהים בלתי חוקיים בכביש ירושלים – תל-אביב. המשיב לא נענה לקריאת השוטרים לעצור, נמלט בנסיעה מהירה מהמקום, תוך שהוא חוצה בפראות נתיבים, עולה על אי תנועה, עובר ברמזור אדום ונוסע נגד כיוון התנועה. המרדף המשטרתי שנוהל אחר המשיב הסתיים רק לאחר שהרכב בו נהג עצר בצד הכביש עקב תקלה במנוע. בגין אירוע זה הורשע המשיב בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); בהסעה של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. אירוע נוסף בגינו הורשע המשיב התרחש ביום 12.12.05. המשיב הסיע 18 תושבי שטחים ברכב שמותר להסיע בו 15 נוסעים, כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע עוד בשנת 2003, וסירב לשתף פעולה עם חייל שעצר את הרכב לבדיקה במחסום. בגין אירוע זה הורשע המשיב בניסיון להסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, עבירה פי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל; בהפרעה לעובד הציבור, עבירה לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין; בנהיגה ברכב ברישיון נהיגה שפקע מעל לששה חודשים עובר למועד האירוע, עבירה לפי 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"ב – 1962; ובהסעת נוסעים במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב, עבירה לפי תקנה 84 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. המשיב הורשע גם בגין אירוע שהתרחש ביום 30.12.05. המשיב התייצב בתחנת משטרת עוז לצורך חתימה כחלק מתנאי שחרור בתיק אחר, ובמהלך דין ודברים במקום, החל מקלל שוטר שהורה לו לעצור. המשיב הורשע באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ובהעלבת עובד הציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין. בנוסף לאלה הורשע המשיב בגניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, ובשני אישומים של החזקת סם מסוכן לצורך צריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. 3. המשיב פעל כמקור משטרתי בין השנים 1996 – 2004. בגזר דינו קבע בית המשפט כי יש לשקול בשלב הראשון מהו העונש שראוי להטיל על המשיב, מבלי להביא בחשבון את תרומתו כמקור משטרתי, ולאחר מכן, לבחון את המשקל יש לתת לתרומה זו. בית המשפט קבע, לאחר ששקל את עברו הפלילי של המשיב, ואת חומרת העבירות בהן הורשע, כי העונש המתאים למעשיו של המשיב הוא חמש שנות מאסר בפועל. בהמשך דן בית המשפט במשקל שיש ליתן לעברו של המשיב כמקור משטרתי. בהקשר זה צוין כי המשיב מסר למשטרה 120 ידיעות במשך כ-10 שנים; כי מסירת חלק מהידיעות היתה כרוכה בסיכון אישי של המשיב; וכי הידיעות היו נכונות ועזרו למשטרה. עוד ציין בית המשפט כי גם אם קיבל הנאשם גמול על כך "אין בכך כדי למצות את חובת החברה כלפי מי שעזר למשטרה בהיקף כזה ולאורך תקופה ממושכת". בהתחשב בפעולתו זו של המשיב כמקור משטרתי (וכן בנסיבותיו האישיות להן ניתן משקל לא גבוה) נקבע כי יושת על המשיב עונש מאסר בפועל בן שלוש שנים. כן הושת על המשיב, כאמור, עונש מאסר על תנאי לשנה, ונשלל רישיון הנהיגה שלו לחמש שנים החל מיום שחרורו. 4. לטענת המדינה, המערערת לפנינו, הקל בית המשפט יתר על המידה בעונשו של המשיב, בדרך שאינה הולמת את שורת העבירות החמורות בביצוען הורשע, ואת עברו הפלילי. לדעת המדינה ניתן משקל יתר לעברו של המשיב כמקור משטרתי. לשיטת המדינה, עלול פסק הדין לשדר מסר שגוי לפיו שיתוף פעולה עם המדינה הינו בגדר היתר לביצוע עבירות, או לחלופין יש בו להביא להקלה משמעותית בעונש בגין ביצוע עבירות. בא-כוחו המלומד של המשיב שפרש לפנינו יריעה רחבה של טיעונים, תומך בגזר דינו של בית המשפט. לשיטתו, בגזר הדין נשקלו כל השיקולים הצריכים לעניין, ובית המשפט הגיע לתוצאה סבירה אשר אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. בא-כוח המשיב מדגיש את נסיבותיו האישיות של המשיב, ואת שירותו כמקור משטרתי תמורתו לא קיבל – לשיטתו – תגמול מספק. לטעמו, לא היה מקום להגשת ערעור מצד המדינה בנסיבותיו של מקרה זה. 5. לאחר שעיינו בהודעת הערעור על נספחיה, שמענו את הצדדים שטענו לפנינו, ועיינו במסמכים שהוצגו לנו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. בעת קביעת גזר דינו של נאשם, "על בית-המשפט לתת למטרות הענישה השונות משקל יחסי ההולם את נסיבות המקרה המסוים ואת הנאשם המסוים שבפניו, ולאזן ביניהן" (ע"פ 5106/99 אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 355). בענייננו, אין מנוס מן המסקנה כי בית המשפט הקל עם המשיב בצורה המחייבת את התערבותנו. עברו הפלילי של המשיב מכביד, בהקשר בו עסקינן. למשיב שתי הרשעות קודמות בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, וכן נזקפו לחובתו 89 עבירות תעבורה קודמות. נגד המשיב היו תלויים ועומדים עונשי מאסר על תנאי. כל אלה מעידים על התנהגות עבריינית חוזרת ונשנית. שורת העבירות בהן הורשע המשיב היא חמורה. בית המשפט עמד על החומרה הגלומה בהן, ובפרט בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (ראו, ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 6.7.06), ובעבירות הקשורות להסעת שוהים בלתי חוקיים. כל אלה באו לידי ביטוי באירוע החמור מיום 19.2.06, אשר ראשיתו בהסעת שוהים בלתי חוקיים, והמשכו בסירובו של המשיב לשמוע להוראות המשטרה, אשר הוביל למרדף אחריו, במהלכו ביצע שורה ארוכה של עבירות המסכנות חיי אדם, ואשר רק בדרך מזל לא הסתיים בפגיעות בנפש. על תופעה מדאיגה זו עמד לאחרונה בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי), תוך התווית מדיניות הענישה בעבירות מעין אלה: "מאחר והערעורים הרבים בפנינו למדונו כי תופעה זו של נהגים הנמלטים מפני שוטרים שוב אינה עוד נחלתם של מעטים בלבד, אלא של רבים שחלקם עושה זאת במפגיע ותוך קריאת תיגר על שלטון החוק, הנחינו את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה כדי לגמול לעבריינים על רוע מעלליהם, מחד, וכדי לשגר מסר מרתיע לעבריינים-בכוח, מאידך (ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אלקיעאן, לא פורסם)" (ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם)). לכך מתווספות העבירות הנוספות בהן הורשע המשיב שגם בהם טמונה סכנה לציבור, כפי שציינה נכוחה הערכאה הדיונית (ראו רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.06)). מוכנים אנו לקבל לצורך הדיון שלפנינו את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי רמת הענישה הראויה מחייבת הטלת עונש מאסר של חמש שנים בפועל, בגין מכלול העבירות בהן הורשע המשיב. בצד האמור, אין בידנו לקבל את התוצאה אליה הגיע בית המשפט בסופו של יום. גם אם נניח (על אף השגות המדינה) כי בית המשפט אמד נכונה את תרומת המשיב כמודיע משטרתי, דרך הנמקתו של בית המשפט להקלה בעונש ומידתה של ההקלה, אינן יכולות לעמוד. האינטרס הציבורי בהפעלת מקורות משטרתיים הוא בעל חשיבות לא מבוטלת. בצד האמור יש להדגיש כי שיתוף פעולה עם המשטרה כמקור משטרתי אינו מקנה חסינות מהעמדה לדין, ואינו מבטיח הקלה בעונש, בפרט כאשר מדובר בעבירות שאין להן כל זיקה לפעולתו של מי שהורשע בדין כמקור משטרתי. קל וחומר כאשר מדובר בעבירות שנושאות בצידן סיכון לחיי אדם. אין אנו חולקים על הקביעה שהחברה צריכה לגמול למי שפועל לקידום אינטרסים חיוניים המשרתים אותה. דא עקא שגמול זה אינו יכול לבוא בדרך של הקלה משמעותית בענישה. אכן, בית המשפט רשאי היה ליתן משקל מסוים לעברו של המשיב כמקור משטרתי. זוהי נסיבה שיש לשקלה לקולא בעת גזירת הדין, ככל נסיבה אחרת הנשקלת לזכותו של הנאשם, ובפרט כזו שיש עימה תרומה לחברה. בצד האמור הקלה מעין זו, חייבת להיות מידתית. בנסיבות המקרה, נוכח מהות העבירות, חומרתן ומספרן והעדר כל זיקה לפעולה כמקור משטרתי, לא היה מקום להפחתה של שנתיים (מתוך חמש שנים) מעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב. 6. על יסוד האמור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. בצד האמור, ומכיוון שערכאת הערעור אינה רואה למצות את הדין (ראו ע"פ 9995/05 מדינת ישראל נ' רבינוביץ (לא פורסם, 15.2.07)), אנו קובעים כי על המשיב יושת עונש מאסר בפועל של ארבע שנים. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, כ"ב באייר התשס"ז (10.5.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06074240_M03.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il