פלוני נ. קופת חולים מאוחדת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 72570-02-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נגד המשיבים: 1. קופת חולים מאוחדת 2. קופת חולים לאומית (נמחקה) 3. ד"ר באסם אבו עסב 4. Medical Peace Centre 5. Al Hayat Medical centre 6. ד"ר מונא אלג'ונדי (נמחקה) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב) בת"א 33102-09-16 ות"א 42542-08-19 מיום 25.12.2025 בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון פסק-דין השופט חאלד כבוב: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב) בת"א 33102-09-16 ות"א 42542-08-19 מיום 25.12.2025, בגדרו נדחו תביעות המערערים בשל העדר יריבות בינם לבין המשיבים. רקע ברקע להליך דנן עומדות שתי תביעות אשר אוחדו והוגשו על-ידי המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים. בגדרי התביעות נטען כי המשיבים התרשלו בבדיקות המעקב שבוצעו למערערת במהלך הריונה, מה שהוביל לכך שבתם של המערערים נולדה כשהיא לוקה בתסמונת דאון ובלקויות נוספות. בתמצית וכפי שעולה מפסק הדין קמא, התביעה השנייה הוגשה לכתחילה גם נגד ד"ר אלג'ונדי – שהייתה הרופאה שניהלה את מעקב ההיריון של המערערת שבוצע במרפאה בא-רם – ולימים נמחקה מחוסר מעש. עוד יצוין, כי במסגרת התביעות נטען כי המשיבים היו אלו שהפעילו את המרפאה בא-רם, ולפיכך, יש להם אחריות למעשיה של ד"ר אלג'ונדי. בפרט, נטען כי משיבות 4 ו-5 הפעילו את המרפאה בא-רם ולפיכך, הן אחראיות על מעשיי ד"ר אלג'ונדי; וכי משיבה 1, קופת חולים מאוחדת, אף היא אחראית למעשים, מאחר שהיא התקשרה בהסכם למתן שירותים רפואיים למבוטחיה במזרח ירושלים עם משיבה 5. המשיבים מצדם התנגדו וטענו כי הם לא הפעילו את המרפאה בא-רם בתקופה הרלוונטית ומעולם לא העסיקו את ד"ר אלג'ונדי. עוד יובהר, כי הצדדים הגישו תצהירים וראיות מטעמם וכי התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, שלאחריהן נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המערערים להגיש ראיות נוספות – וזאת, חרף התנגדות המשיבים. לאחר הגשת הראיות הנוספות התקיימה ישיבת הוכחות רביעית בעניינן, שלאחריה הגישו הצדדים סיכומים בכתב. כאמור, ביום 25.12.2025 דחה בית המשפט המחוזי את תביעות המערערים מחמת היעדר יריבות בינם לבין המשיבים. זאת, לאחר שנקבע כי לא הוכח שהמשיבים הפעילו את המרפאה בא-רם בתקופה הרלוונטית; וכי לא הוכח שהם העסיקו את ד"ר אלג'ונדי. ביחס לחומר הראייתי שהונח בפני בית משפט קמא, נקבע כי יש להעניק לראיות המערערים משקל נמוך בהשוואה לראיות המשיבים וכי "יותר מסתבר לקבוע" שהמרפאה בא-רם לא הופעלה על-ידי המשיבים, אלא על-ידי חברת מרכאז אל-סלאם, שהיא "אישיות משפטית שונה ונפרדת" מהמשיבים. בפרט, נקבע כי ד"ר אלג'ונדי הועסקה על-ידי חברת מרכאז אל-סלאם, ולא על-ידי המשיבים. קביעות אלו נשענו, בעיקרו של דבר, על עדותו של המשיב ד"ר באסם אבו עסב שנתמכה בראיות נוספות, בהן התיק הרפואי הממוחשב שהוגש כראיה על-ידי המשיבים – שנמצא בעל משקל גבוה יותר מראיות המערערים, בהן כרטיס מעקב הריון מודפס. כמו כן, בית משפט קמא ציין כי הצדדים הציגו לפניו "תמונה ראייתית חלקית ביותר לגבי השאלות הטעונות הכרעה. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא העובדה, שאיש מהצדדים לא זימן לעדות את ד"ר אלג'ונדי [...]. (ש)קרוב לוודאי שאם [...] הייתה מתייצבת בבית המשפט ניתן היה לשמוע ממנה ללא קושי על ידי מי היא הועסקה באותה עת [...]". באופן דומה הודגש כי גם מנהל המרפאה בא-רם, מר וואסם אבו עסב, לא זומן לעדות על-ידי מי מהצדדים, על-אף שיכל לשפוך אור על השאלות הטענות בירור והכרעה. בהמשך לאמור נקבע כי ד"ר אלג'ונדי ומר וואסם אבו עסב הם "עדים טבעיים" של המערערים, זאת, בין היתר, מאחר שמעקב ההיריון למערערת בוצע ונוהל על-ידי ד"ר אלג'ונדי, במרפאה בא-רם שנוהלה על-ידי מר וואסם אבו עסב – כאמור לעיל. לפיכך, נפסק כי היה מצופה מהמערערים לנסות לאתרם ולזמנם לעדות. בראי האמור, בית משפט קמא ציין כי נראה שחלה בענייננו ההלכה שלפיה "הימנעותו של בעל דין מלזמן לעדות אדם שמצופה היה כי בעל הדין ייזמן לעדות, עשויה להצביע על כך שבעל הדין חושש שאם אותו אדם יתייצב לעדות, עדותו תפגע בו". לפיכך, ובראי האמור לעיל, נקבע "שלא עלה בידי ה[מערערים] להרים את נטל הראיה המוטל עליהם [...]. משכך, יש לדחות את התביעה בשל העדר יריבות, תוך שמירת זכותם של ה[מערערים], ככל שקיימת, להגיש תביעה מתאימה נגד חב' מרכאז אל-סלאם, בכפוף לכל דין". הערעור מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו נטען, בעיקרו של דבר, כי לא קיים "חסר ראייתי", וכי המערערים "הרימו את נטל הראיה כנדרש לפי מאזן ההסתברויות, והתביעה נתמכת גם בראיות ובכתב של המשיבים עצמם" (דגש במקור – ח' כ'). בתוך כך שבו המערערים על גרסתם כפי שהובאה בהליך דלמטה, והפנו לחומר הראייתי שהוצג שם, אותו צירפו גם להליך כאן. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי נפל לדבר שגגה עת קבע כי ד"ר אלג'ונדי ומר וואסם אבו עסב הם "עדים טבעיים" של המערערים ולא של המשיבים; וכי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את גרסת המשיבים נוכח המחדלים שנפלו והתנהלותם הלקויה בניהול הגנתם. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, וכן בהליך דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אציע לחבריי כי נורה כן מכוח הסמכות הנתונה לנו על-פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי צורך בהגשת תשובה מטעם המשיבים. מעיון בטענות המערערים עולה כי אלה נסובות, באופן בלעדי, על הכרעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. כאמור לעיל, תביעות המערערים נדחו מאחר שנקבע כי לא מתקיימת יריבות בינם לבין המשיבים. זאת, לאחר שגרסת המשיבים שנתמכה בראיות שונות, בהן ממצאי התיק הרפואי הממוחשב ועדויות הצדדים מהן התרשם בית המשפט המחוזי באופן בלתי-אמצעי, נמצאה כ"יותר מסתברת". כן יצוין, כי בית המשפט המחוזי קבע את שקבע לאחר שהתרשם ובחן בדקדקנות גם את ראיות המערערים, להן קבע שיש להעניק משקל פחות. הערעור שלפנינו מבקש, הלכה למעשה, לבחון מחדש את קביעותיו העובדתיות בית המשפט המחוזי, אשר, כמפורט לעיל, נשענו על תצהירי הצדדים, חקירותיהם בפניו, והראיות שהוגשו על-ידם. ואולם, כלל נקוט בידינו, כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, המבוססים על מארג הראיות הכולל, ועל שמיעת העדויות לפניה באופן בלתי-אמצעי (ראו, מיני רבים: ע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר, פסקה 23 (01.08.2023); ע"א 7410/23 איפרגן נ' סנדרס, פסקה 10 (23.10.2023)). המערערים לא הצביעו על פגמים מהותיים בהערכת הראיות ובקביעת העובדות באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה, וחריגה מהכלל האמור. יתרה מכך, השגות המערערים לעניין קביעת בית משפט קמא בדבר היותם של ד"ר אלג'ונדי ומר וואסם אבו עסב "עדים טבעיים" מצדם, אף אם היה בהן ממש, אינן מצדיקות את קבלת הערעור. זאת, מאחר שקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה לא מתקיימת יריבות בין הצדדים, נסמכה ביסודה על התרשמותו מראיות הצדדים שכן הונחו לפניו (פסקה 19 לפסק הדין קמא) – ובקביעה זו לא מצאתי כל טעם לפגם; בייחוד נוכח אמת המידה המחמירה להתערבות בממצאים כגון דא, כמפורט לעיל. כן יודגש, כי אף לגוף הדברים, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בקביעת בית משפט קמא בדבר היותם של השניים "עדים טבעיים" של המערערים. זאת בפרט בשל יכולתם לשפוך אור על התביעה כולה ובתוך כך על שאלת היריבות, אשר הנטל להוכיח את קיומה הוטל על המערערים. עוד יצוין כי כפי שקבע בית משפט קמא, אין זה ברור אילו מאמצים ננקטו על-ידי המערערים על-מנת לזמנם, אם בכלל. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם אניח לטובת המערערים כי מדובר בעדים "טבעיים" של המשיבים, לא בטוח שהיה בעניין זה כשלעצמו כדי לסייע להם, מאחר שהנטל להוכחת קיומה של יריבות רבץ על כתפיהם – נטל שכאמור, לא הצליחו להרימו על יסוד הראיות שהציגו לבית משפט קמא (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקה 53 (05.10.2006)). לסיום, לא למותר להדגיש, כי לא נסגרה הדלת בפני המערערים לקבל את יומם בבית המשפט. שכן, טענותיהם המהותיות העומדות במוקד תביעותיהם, לעניין הרשלנות הלכאורית שננקטה בבדיקות המעקב שבוצעו למערערת במהלך הריונה, ייתכן ויתבררו לגופן במידה ואלו יגישו תביעה מתאימה נגד חברת מרכאז אל-סלאם, וזאת בכפוף לכל דין – כאמור בפסק הדין קמא. בראי האמור, אציע לחבריי כי נורה על דחיית הערעור. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ו (20 מאי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט