פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 71619-04-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי - ירושלים 3. רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז ירושלים והדרום 4. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים המכוונת נגד החלטות המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 27.4.2026 ומיום 28.4.2026, בהן נדחתה בקשת העותר לעיכוב ביצוע פקודת מאסר שהוצאה לעותר בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לו בשל אי-תשלום חוב מזונות. ככל שניתן להבין מהעתירה והנספחים לה, העותר והמשיבה 4 (להלן: המשיבה) התגרשו בשנת 2022, ומאז מתנהלים ביניהם הליכים בעניינים שונים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (המשיב 2. להלן: בית הדין האזורי). במסגרת הליכים אלה ניתנו החלטות המורות כי על העותר לשלם מזונות למשיבה וכן החלטות שונות הנוגעות לפירוק שיתוף בין בני הזוג. ביום 8.3.2022 מינה בית הדין האזורי את המומחה רו"ח אהרון שמש (להלן: המומחה) על מנת לתת חוות דעת בעניין זה. העותר השיג על קצב ההתנהלות של הליכי פירוק השיתוף, ובתי הדין נתנו החלטות בהן הדגישו כי העיכוב (ולמצער, חלקו) נובע מהתנהלות העותר, שהקשה על המומחה להשלים את עבודתו, ונמנע מלשלם את חלקו בשכר טרחת המומחה. כעולה מהעתירה, ביום 14.4.2026 קבעה רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מרים דרמוני יזדי) במסגרת תיק 532706-07-22, כי העותר יאסר ל-10 ימים בשל אי-תשלום חוב מזונות, אלא אם ישלם למשיבה 15,000 ש"ח (להלן: החלטת המאסר). ביום 19.4.2026 דחתה הרשמת "בקשה נוספת" מטעם העותר להשהיית המאסר וזאת משלא נפרע החוב; נוכח התנגדות המשיבה; ומשעה שלא ניתנה הוראה לעכב את הליכי המאסר על ידי בתי הדין הרבניים. במקביל המשיכו להתנהל בבתי הדין הרבניים הליכים הנוגעים לפירוק השיתוף. ביום 26.4.2026 קבע בית הדין האזורי כי "ה[עותר] ממשיך לסכל את סיום בירור זכויות הצדדים ע"י המומחה", וניתן לו, לפנים משורת הדין, זמן נוסף על מנת לשתף פעולה עם ההליך. העותר הגיש בקשת רשות ערעור (שהוגדרה כערעור) על החלטה זו, וביום 27.4.2026 היא נדחתה (להלן: החלטת בית הדין הגדול). בית הדין הגדול ציין כי העותר מבקש לקדם את הליכי פירוק השיתוף, אך הוא עצמו אינו משתף פעולה עם המומחה או עם שמאי מקרקעין אותו מינה בית הדין האזורי. בית הדין הוסיף כי העותר מבקש להורות על עיכוב החלטת המאסר, אך קבע כי מאחר שהעותר אינו משלם את חובותיו, "טוב ונכון שיופעלו כנגד כל האמצעים שקבע המחוקק" (שם, בעמוד 12). משכך דחה בית הדין הגדול את בקשת רשות הערעור, וחייב את העותר בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. ביום 27.4.2026 הודיע המומחה לבית הדין האזורי כי הוא מתפטר מההליך "לאור מסכת הטרדות חסרת תקדים והתנהלות פסולה מצד ה[עותר]". בשל כך, פנה העותר לבית הדין הגדול, וביקש כי יעיין מחדש בהחלטתו. ביום 28.4.2026 קבע בית הדין הגדול כי אין מקום לשנות מהחלטתו, שהרי המומחה התפטר עקב התנהלות העותר, ומשכך נדחתה הבקשה, ונפסקו בגינה הוצאות בסך 3,000 ש"ח (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר). העותר תוקף את החלטת בית הדין הגדול מיום 27.4.2026 ואת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. הוא מבקש כי בתי הדין הרבניים יבטלו או יעכבו את החלטת המאסר שהוצאה בתיק ההוצאה לפועל, וכי בית משפט זה ייתן הבהרות שונות הנוגעות למעמד העדכני של המומחה ושל חוות הדעת שהגיש בהליך עד כה. טענתו העיקרית של העותר היא כי בית הדין הגדול לא בחן כדבעי אם עדיין מוצדק להורות על מאסר העותר לאחר התפטרות המומחה, שהרי, לדברי העותר, התפטרות המומחה משנה את "התשתית הדיונית" העומדת בבסיס ההליך כולו. העותר מוסיף כי אין הוא אחראי לעיכובים בהליך, וכי העמדות שנקט נועדו להגן על זכויותיו עקב ליקויים בעבודת המומחה. העותר מוסיף כי קיים קושי להורות על מאסרו כאשר הנכס המרכזי שלו הוא הדירה שלו ושל המשיבה, שהרי בגלל העיכובים בהליך טרם הושלם פירוק השיתוף בה. לבסוף, טוען העותר שאין בנמצא סעד חלופי להגשת העתירה, שכן פנייה לרשם ההוצאה לפועל תאפשר, אמנם, לעכב את החלטת המאסר "במישור האכיפה", אך היא לא תרפא את הפגמים הדיוניים שנפלו בהליך בבתי הדין הרבניים. להשלמת התמונה הדיונית יצוין כי היום הגיש העותר "בקשה דחופה ביותר למתן צו ביניים ולעיכוב ביצוע של פקודת מאסר במעמד צד אחד". דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי ובהיעדר עילה להתערבות. כפי שציין העותר עצמו, ככל שהדבר נוגע לעיכוב או ביטול החלטת המאסר, נתון לו סעד חלופי – בדמות פנייה לרשמת ההוצאה לפועל והשגה על החלטותיה בפני בית משפט השלום (סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; בג"ץ 4394/13 פלונית נ' פלוני, פסקה 20 (29.7.2013). ראו, בעתירה קודמת של העותר דנן: בג"ץ 16979-03-26 פלוני נ' לשכת ההוצאה לפועל – ירושלים, פסקה 5 (29.3.2026)). אשר להיבטים האחרים בהחלטות בית הדין הגדול עליהן משיג העותר, די להזכיר כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, לא כל שכן על החלטות ביניים שלהם (כך גם צוין בעתירות קודמות שהגיש העותר: בג"ץ 27811-12-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (15.12.2025); בג"ץ 40318-01-26 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי – ירושלים, פסקה 8 (8.2.2026)). למעלה מן הצורך, יוער כי קשה מאד לקבל את טענת העותר, לפיה יש לבטל את החלטות בתי הדין הרבניים נגדו בשל התפטרות המומחה – התפטרות שנגרמה, לפי הצהרת המומחה וכפי שהתרשם גם בית הדין הגדול, עקב התנהלות פסולה של העותר עצמו. העתירה נדחית, וממילא נדחות הבקשות למתן צו ארעי וצו ביניים. לפנים משורת הדין – לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ו (30 אפריל 2026). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט