פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בג"ץ 4394/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4394/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. יו"ר ההוצאה לפועל 4. בנק דיסקונט לישראל בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אברהם לוי; עו"ד ציפורה רובין בשם המשיב 1: עו"ד מיכל כהן-קורינלדי בשם המשיב 4: עו"ד טל דור; עו"ד מרדכי ראוך פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת) למתן צו אשר יורה לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן נגדה במסגרת תיק הוצאה לפועל המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בענין חוב כספי שנוצר לעותרת ולמשיב 1 כלפי המשיב 4 בגין חשבון בנק משותף (תיק 01-39819-12), וצו עיכוב יציאה מהארץ שניתן בענין שני ילדיה במסגרת תיק המתנהל בבית הדין הרבני בירושלים (תיק 940008/2). רקע עובדתי 2. עובדות הפרשה, בקצרה, הן כי העותרת והמשיב 1 נישאו כדת משה וישראל בשנת 2004. לזוג נולדו שני ילדים בשנת 2005 ו-2006. הילד הקטן סובל ממום בלב, ועבר ניתוחים בצרפת. לטענת העותרת, במשך תקופת הנישואים סבלה היא ממסכת התעללויות מידי המשיב 1, אשר הביאה בסופו של דבר לכך שבהסכמתו עברה בשנת 2009 להתגורר בצרפת יחד עם הילדים. בשנת 2011 נחתם ביניהם הסכם גירושין, אשר במסגרתו הוסכם כי היא יחד עם הילדים יתגוררו בצרפת, וכי המשיב 1 יוכל להגיע לשם ולבקר את ילדיו ככל שיחפוץ בתיאום מראש (להלן: הסכם הגירושין). 3. ביום 13.9.2011, התגרשו השניים בבית הדין הרבני בפריז, וזאת לטענת העותרת, נוכח העובדה שסמכה על כך שהמשיב 1 יכבד את התחייבויותיו בהסכם הגירושין. ביום 26.12.2012, בעוד העותרת שוהה בפריז עם הילדים, פנה המשיב 1 לבית הדין הרבני האזורי בירושלים על מנת להכיר בגירושים שנערכו בבית הדין הרבני בפריז. בית הדין האזורי נעתר לבקשתו, במעמד צד אחד, אישר את הגירושין, וקבע כי פסק דינו בא במקום תעודת גירושין. 4. לטענת העותרת, מאז שנת 2009 עשתה ככל שביכולתה כדי לעודד את הקשר בין שני הילדים למשיב 1. במהלך תקופה זו, הילדים שהו מספר פעמים אצל המשיב 1 בישראל. באפריל 2013 הגיעה העותרת יחד עם שני הילדים לישראל בשל מות אביה. לאחר הגעתם לארץ, הוצאו נגדם צווי איסור יציאה מהארץ כפי שיפורט להלן. 5. ביום 2.5.2013, עוכבה העותרת בנמל התעופה בן גוריון, בגין צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן בעניינה על פי בקשת המשיב 4, הוא בנק דיסקונט לישראל בע"מ, במסגרת תיק הוצאה לפועל. ביום 5.5.2013, ניתנה החלטה בתיק ההוצאה לפועל על פיה על העותרת להפקיד את דרכונה הזר למשמורת, זאת נוכח ניסיונותיה להשתמש בדרכון הצרפתי שברשותה על מנת לצאת מן הארץ. 6. ביום 26.5.2013, הגיש המשיב 1 שתי בקשות לבית הדין הרבני האזורי בירושלים בענין הסדר ראיה של שני הילדים ועיכוב יציאה שלהם מהארץ, בהסתמך על הסכם הגירושין בין השניים. טענות הצדדים 7. העותרת טוענת כי מעשיו של המשיב 1 מנוגדים להסכם הגירושין שנחתם ביניהם, וכי הם נעשו בחוסר תום לב (אשר בא לידי ביטוי בהסתמכות על הסכם הגירושין מחד גיסא, ואי נכונות לכבדו מאידך). עוד מציינת העותרת בהקשר זה כי עתרה ביום 6.6.2013 לבית הדין הרבני בירושלים לאישור ומתן תוקף להסכם הגירושין, עתירה שעדיין תלויה ועומדת. יחד עם זאת, מציינת היא כי בית הדין הרבני מסרב לדון בעתירתה ללא חתימתו של המשיב 1 על הבקשה לאישור הסכם הגירושין. בנוסף, מציינת היא כי המשיב 1 נישא מחדש, ולטענתה ניתק קשר עם שני הילדים וחדל מלשלם דמי מזונות. 8. עוד מציינת העותרת כי היא וילדיה מתגוררים דרך קבע בפריז מאז שנת 2009, וכי מרכז חייהם שם, ובמסגרת זאת מספקת היא ראיות שונות לענין זה. כמו כן, מציינת היא בהקשר זה כי שני הילדים קשרו בפריז קשרים חברתיים, ונהנים מתמיכת משפחתה של העותרת ושירותים סוציאליים. 9. לענין צווי עיכוב היציאה לשני הילדים, טוענת היא כי בהחלטת בית הדין הרבני מספר פגמים, ביניהם העובדה כי הצו ניתן במעמד צד אחד תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, התעלמות מכך כי ילדיה הם תושבי חוץ ומרכז חייהם לא בארץ. כמו כן, נוכח העובדה שהמשיב 1 ביקש במקביל שינוי בתנאי המשמורת בצרפת "מהווה עיכוב הילדים בארץ צעד מיותר ופוגעני במידה העולה על הנדרש, במיוחד כאשר ניתן היה להבטיח התייצבותם לדיונים, באמצעות ערובה מתאימה" (סעיף 36 לעתירה). 10. עוד מציינת היא בהקשר זה כי השארתה בישראל הביאה אותה ואת ילדיה לחרפת רעב, והיא מתקשה לכלכל אותם ולשלבם במסגרת לימודית. כמו כן, טוענת היא כי המשיב 1 הפנה אליהם את גבו, ולא עומד בתשלומי מזונות הילדים גם כעת. 11. לענין עיכוב יציאתה מהארץ נוכח תיק ההוצאה לפועל, טוענת היא כי התיק נפתח בגין חוב משותף בגובה של 100,000 ש"ח שלה ושל המשיב 1. לטענתה, החיוב אינו כדין נוכח אי מסירת אזהרה לידיה בטרם פתיחתו, ונוכח סעיף בהסכם הגירושין על פיו המשיב 1 יישא לבדו בתשלום חובותיהם המשותפים. כמו כן, טוענת היא כי "משיב 1 הדליף ביודעין ובזדון למשיב 4 ובא כוחו, את דבר הגעת העותרת מצרפת לישראל ללוויית וקבורת אביה באפריל 2013 בירושלים, וביקשו להוציא כנגד העותרת צו עיכוב יציאה מן הארץ; אמנם ברגיל בגין החשבון המשותף של העותרת ומשיב 1 בבנק דיסקונט, חבים ביחד ולחוד, אולם הכא, בידיעת משיב 4, משיב 1 הוא זה שמשך כספים בשנים האחרונות מן החשבון המשותף, ולכן התחייב כאמור בסעיף 5 להסכם הגירושין הנ"ל לשאת לבדו בחוב המשותף" (סעיף 26 לעתירה). 12. עוד לענין זה, טוענת היא כי במהלך דיון בתיק ההוצאה לפועל שהתקיים ביום 5.5.2013, במסגרתו אישר ראש ההוצאה לפועל את הותרתו של צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו, לא זכו טענותיה לכל התייחסות ונפגעה זכות הטיעון שלה. כמו כן, טוענת היא כי ההחלטה שגויה נוכח הטענות המוזכרות לעיל לענין שני הילדים. 13. לעמדתה, במקרה דנן, לאור הנסיבות האמורות לעיל, לא התקיימו התנאים הקבועים בדין לעיכוב השלושה בארץ (נסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו). לענין זה, טוענת העותרת כי יש לתת משקל לעובדה ששהותה בארץ בעת שניתן צו העיכוב הייתה ארעית (כאמור, נוכח מותו של אביה), וכי מרכז חייה ושל שני הילדים הוא בפריז. כמו כן, עיכוב היציאה פוגע בזכותם החוקתית המעוגנת לחירות ויציאה מן הארץ באופן שאינו מידתי. לפיכך, על בית משפט זה לבטל את שתי ההחלטות. 14. בסיום טענותיה, מציינת העותרת כי אין באפשרותה לפנות להליכי ערעור על שתי ההחלטות למתן צווי עיכוב ביצוע זאת נוכח מצבה הכספי, נסיבותיה האישיות, וכי הליכי ערעור יימשכו תקופה ארוכה. 15. המשיב 1 טוען כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת, נוכח אי מיצוי הליכים מול הערכאות המוסמכות, וחוסר ניקיון כפיים נוכח ניסיונה של העותרת לצאת מן הארץ תוך שימוש בדרכונה הצרפתי לאחר שניתן צו עיכוב יציאה בנוגע לדרכונה הישראלי. לגופם של דברים, טוען המשיב 1 כי הסכם הגירושין מעולם לא אושר על ידי ערכאה כלשהי, ולפיכך הוא נעדר כל תוקף. כמו כן, טוען הוא כי העותרת בעצמה הפרה את הסכם הגירושין, וכי הוא הגיע להסדר מול המשיב 4 לסילוק החוב בתיק ההוצאה לפועל. לענין צו עיכוב היציאה מן הארץ לילדים, טוען הוא צו העיכוב ניתן לחודשיים בלבד לקראת דיון המתוכנן להתקיים בקרוב לענין הסדרי הראייה. לבסוף, טוען המשיב 1 כי צו העיכוב בענין הילדים התבקש על ידו לא מטעמי נקמה, כפי שטוענת העותרת, אלא בשל טענתה שלה כי משפחתה עתידה לשוב בקרוב לישראל, ובעקבות כך "חשש לשלומם של הקטינים אשר ישלחו חזרה לחו"ל מבלי שיהיה להם השגחה מתאימה. ויודגש כי האב עצמו אינו רשאי לצאת מישראל בשל הליכי גביית החוב על ידי המשיב 4 בשל עיכוב יציאה שהטיל הבנק עליו" (סעיף 22 לתשובה). 16. המשיב 4 טוען גם הוא כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי, העדר פניה מוקדמת למשיב 4, חוסר ניקיון כפיים ושיהוי. במסגרת זאת, טוען המשיב 4 כי העותרת פנתה אליו בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה, והציעה כי הילדים יישארו בארץ כבטוחה לחזרתה. לענין פנייה לבג"ץ ולא להליכי ערעור נוכח חסרון כיס, מציין הוא כי היה באפשרותה להגיש ערעור יחד עם בקשה לפטור מתשלום אגרה לענין פנייה לבג"ץ נוכח החשש מהימשכות הליכי הערעור, טוען המשיב 4 כי טענה זו נסתרת נוכח השיהוי בהגשת עתירתה זו (החלטת רשם ההוצאה לפועל בגינה ניתן צו עיכוב היציאה מהארץ ניתנה ביום 2.5.2013, בעוד העתירה הוגשה ביום 20.6.2013). 17. לענין העדר ניקיון כפיים, טוען המשיב 4 כי בנוסף לעובדה שניסתה לצאת מן הארץ בדרכון זר לאחר שצו עיכוב היציאה התייחס אך ורק לדרכונה הישראלי, העותרת הציגה טענות סותרות לענין מימון כרטיס הטיסה לצרפת (אביה של בעלה המיועד במקרה אחד, ואמה במקרה שני). 18. לגופו של ענין, טוען המשיב 4 כי החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתנה כדין, ולכן אין כל עילה לביטולה על ידי בית משפט זה. במסגרת זאת, טוען הוא כי האזהרה נמסרה כדין, העותרת לא הגישה התנגדות למתן פסק דין נגדה, או העלתה בשלב כלשהו טענת פרעתי או החלה בהליכים לביטול ההחלטה עד לפנייה לבית משפט זה. בנוסף, מציין הוא כי החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 5.5.2013 ניתנה בקשר עם בקשתה על העותרת להשהיה זמנית של צו עיכוב היציאה מן הארץ, ולפיכך לא ניתן על בסיס החלטה זו לעתור ולבקש ביטולו מעיקרא של הצו. 19. יש לציין כי העותרת הגישה תגובה לתשובות המשיבים 1 ו-4, בהן חזרה היא על טענותיה בעתירתה, וטענה כי עניינה מעלה שאלות בעלות חשיבות משפטית המחייבות דיון בפני בית משפט זה. דיון והכרעה 20. דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. העתירה מופנית כלפי החלטות של ערכאות מוסמכות, שניתן להשיג עליהן בדרך של ערעור. לעותרת עמדה זכות בדין לערעור בזכות לבית המשפט השלום על החלטת רשם ההוצאה לפועל (ראו: סעיף 80(ב) סיפא לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967), ולבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין הרבני האזורי (תקנה קל"ב לתקנות הדיון בבתי-דין הרבניים בישראל, התשס"ג). 21. לא מצאתי כי יש מקום להפעיל את סמכותו המקבילה של בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק מהטעמים המנויים בעתירה. כידוע, סמכות מקבילה זו תופעל במקרים נדירים בלבד, מקום בו ישנן טעמים מיוחדים המחייבים את בירור טענות הצדדים. במקרה הנוכחי, אין סיבה להניח שהליך ההשגה על פי דין ימשך פרק זמן חריג, או שלא ניתן יהיה להתחשב במסגרתו במצבה הכלכלי של העותרת, ככל שתוכיח היא אותו. (ראו: בג"ץ 6749/12 חייט נ' מורי (22.11.2012); בג"ץ 3149/12 אבן נ' שר הביטחון (23.4.2012); בג"ץ 1318/12 נאות מזרחי בע"מ נ' עיריית חולון (15.10.2012)). משמצאנו כי יש בקיומו של סעד חלופי כדי להביא לדחיית העתירה, איננו רואים מקום להוסיף ולבחון את יתר טענות הצדדים. 22. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13043940_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il