א.ת. גן ירק - גינון ופיתוח בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 70664-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: א.ת גן ירק גינון ופיתוח בע"מ נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. קניסורן טובסון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד ויקטור תשובה פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 8.2.2026 (ע"ע 59909-08-24, השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ח' אופק גנדלר ו-ד' ספיבק ונציגי הציבור ע' גורביץ' ו-נ' זנדהאוז). בית הדין הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 1.7.2024 (סע"ש 43518-02-21, השופט א' שגב ונציג הציבור א' מאיר). לצד העתירה הוגשה אף בקשה למתן צו ביניים שיורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין מושא ההליך. 2. ברקע הדברים עומדות תביעות הדדיות שהגישו המשיב 2 (להלן: המשיב), אזרח תאילנד, והעותרת, חברה שהעסיקה אותו בעבודה במשתלה, זה כנגד זה. בתמצית הנדרשת לענייננו יצוין כי התביעה שהגיש המשיב נסבה על זכויותיו לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות המגיעות לו לפי הנטען על רקע סיום העסקתו. מנגד, העותרת טענה כי למשיב חוב כספי כלפיה בגין מקדמות שכר ששולמו לו ולא הוחזרו. 3. בפסק דינו הנזכר לעיל, בית הדין האזורי לעבודה קיבל באופן חלקי הן את תביעתו של המשיב והן את תביעתה הנגדית של העותרת. זאת, לאחר שקיים הליך הוכחות ודן בטענות הצדדים אחת לאחת. בסיכומו של דבר, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי העותרת חייבת לשלם למשיב סך כולל של 50,121 שקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכי מנגד המשיב חב לעותרת סך של 61,790 שקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אשר העותרת זכאית לקיזוז בגינו. 4. ביום 26.8.2024 המשיב ערער על פסק הדין האמור לבית הדין הארצי לעבודה. בערעור העלה המשיב טענות הן כנגד דחיית חלק מן הסעדים שביקש בתביעתו והן כנגד חיובו להשיב כספים ששולמו לו כמקדמה, אשר לגרסתו קוזזו משכרו בזמן אמת. מנגד, העותרת טענה כי דין הערעור כולו להידחות. 5. בפסק דינו הנזכר בפתח הדברים קיבל בית הדין הארצי לעבודה את הערעור בחלקו. מבלי לפרט יצוין כי בית הדין הארצי לעבודה דחה את הטענות שהעלה המערער בנוגע לחלק מהזכויות הסוציאליות שלהן טען, אך קיבל את טענותיו בכל הנוגע לקיזוז מקדמות השכר. בתוך כך בית הדין הארצי לעבודה הטעים כי בהתאם להלכה הפסוקה הנטל להוכיח את תשלומי השכר מוטל על המעסיק וקבע כי בנסיבות העניין העותרת לא עמדה בנטל זה. 6. ביום 22.2.2026 הוגשה העתירה שבפנינו המכוונת לביטולו של פסק הדין שנתן בית הדין הארצי לעבודה. בין השאר, העותרת טוענת כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה התערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וכי הכרעתו בנוגע למסמכים שהוצגו במסגרת ההליך מנוגדת לדיני הראיות. עוד טוענת העותרת כי קביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה מטילה על מעסיקים רף הוכחה בלתי סביר בכל הנוגע לביצוע תשלומי שכר. לבסוף נטען כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה פוגע בעותרת באופן קשה ובלתי צודק. 7. לאחר שעיינתי בעתירה, מצאתי כי דינה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. כלל נקוט הוא בידנו כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. על כן, ההתערבות בהם תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר זו נדרשת לשם עשיית צדק או כאשר מתגלה טעות מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 4876/24 ח'טיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 ‏(‏21.7.2024‏)‏; בג"ץ 46675-08-25 פלוני נ' חברה פלונית, פסקה 9 ‏(‏19.10.2025‏)). לא מצאנו כי המקרה שבפנינו עומד באמת מידה זו. חרף ניסיונה של העותרת לשוות לטענותיה נופך עקרוני, מצאנו כי הכרעתו של בית הדין הארצי לעבודה נטועה היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, כמו גם ביישום העקרונות המשפטיים שנקבעו בהלכה הפסוקה. 9. סוף דבר: העתירה נדחית, וממילא גם הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ו (29 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת