פסק הדין המלא
החלטה בתיק ע"פ 7044/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7044/11
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט א' שהם
המערערים:
1. חסין עבדאללה עבד
2. ג'מאל סאלמה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת צ' צפת) מיום 15.08.2011 ב-ת"פ 42240-06-10
תאריך הישיבה:
כ"ג סיוון תשע"ב
13.06.2012
בשם המערער 1:
עו"ד ויצטום דוד
בשם המערער 2:
עו"ד נסאר מוסטפא
בשם המשיבה:
עו"ד יונתן קרמר
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על גזר דינם של המערערים, שהורשעו על-יסוד הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן – בעבירות של הסתננות ויבוא סם מסוכן מסוג קנביס לישראל, ונידונו על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת צ' צפת), לעונש של שמונה שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי.
כאן המקום לציין, כי כתב האישום המתוקן כלל חמישה נאשמים נוספים, שהיו קטינים בעת ביצוע העבירות (להלן: הקטינים), והם נדונו על-ידי בית המשפט המחוזי לשש שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי. במהלך הדיון שנערך בפנינו בערעור שהגישו הקטינים על גזר-דינם, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה יופחת רכיב המאסר בפועל, ויועמד על ארבע שנים בלבד (הסכמה זו קיבלה תוקף בפסק דיננו ב-ע"פ 6976/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.06.2012)).
האמור בפסק דיננו זה יתמקד, איפוא, במערערים שלפנינו בלבד, שהם הנאשמים הבגירים בפרשה.
2. המערערים הינם תושבי מצרים. על-פי כתב האישום המתוקן, פנה תושב מצרים אחר, שזהותו אינה ידועה למשיבה, אל המעורבים בפרשה (המערערים, הקטינים ושלושה אחרים) בהצעה שיעבירו כל אחד מהם שק ובו סם מסוכן מסוג קנביס לישראל, כאשר בתמורה אמור היה כל אחד מהם לקבל סך של 4,500 לירות מצריות. בתאריך 17.06.2010, או במועד סמוך לכך, הסתננו המעורבים בפרשה ממצרים לישראל, כשהם נושאים על גבם את השקים, שאותם הוסיפו לשאת בתחומי מדינת ישראל – עד אשר הנאשמים והקטינים נעצרו על ידי כוחות הביטחון (האחרים הצליחו לברוח). השקים שנשאו הנאשמים הכילו סם מסוכן מסוג קנביס במשקל כולל של 80 קילוגרם.
המערערים הודו, כאמור, בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של הסתננות ויבוא סם מסוכן.
3. בגזר דינו התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד לתופעה הגוברת של הברחת הסמים ממצרים לישראל, ועמד על השלכותיה הקשות לחברה הישראלית. בהקשר זה קבע בית המשפט כי יש לנקוט יד קשה כלפי כל חוליה בשרשרת הפצת הסם, וציין כי במעשיהם של המערערים טמונה חומרה יתרה נוכח כמות הסם הנכבדה שנתפסה בידיהם. בית המשפט נתן דעתו לנסיבותיהם האישיות של המערערים, ולעובדה כי ביצעו את העבירות על רקע מצוקה כלכלית קשה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי העונש שאמור להיות מושת על מבריחי הסמים צריך לאיין את הכדאיות שבביצוע העבירה, והוסיף וציין כי כאשר מדובר בעבירות סמים – נסוגים בדרך כלל השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק לחברה. לסיום הדגיש בית המשפט כי כאשר מדובר בנאשמים שאינם תושבי המדינה, מטבע המציאות משקלו של אינטרס השיקום מתגמד במכלול שיקולי הענישה, בנסיבות הקונקרטיות.
4. בערעורם טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל הולם לנסיבותיהם האישיות הקשות, המשפחתיות והכלכליות. המערערים מדגישים כי תפקידם בשרשרת הפצת הסם היה מוגבל, וכי נוצלו על-ידי סוחרי סמים למטרותיהם, בתמורה לסכום כסף נמוך יחסית. עוד טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט כשייחס משמעות לכמות הסם הכוללת שנתפסה, שכן כל אחד מהם נשא במסע את "שקו שלו" בלבד. לבסוף טוענים המערערים כי בית המשפט החמיר בעונשם לשם השגת הרתעה כללית, ובתוך כך זנח את עקרון ההלימה בין חומרת המעשה לחומרת העונש, ואת אינטרס השיקום.
5. בא כוח המשיבה ביקש, מנגד, להותיר את פסק הדין בעניינם של המערערים על כנו, ועמד בהקשר זה על החשיבות שבשיקול ההרתעה (הרתעת הפרט, כמו גם הרתעת הרבים) ביחס לעבירות של ייבוא סמים. הוא הדגיש כי משמדובר בעבירה המניבה רווח כספי קל נדרשת מדיניות ענישה מחמירה, שיהיה בה כדי לאיין את כדאיות ביצוע העבירה.
6. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל הנסיבות, הגענו למסקנה כי דין הערעור – להידחות.
7. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת על דרך הכלל לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות מהותית, או שהעונש שנגזר על ידה חורג משמעותית ממתחם הענישה הנוהג בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 7141/07 מדינת ישראל נ' טראבין (לא פורסם; 03.11.2008); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 29.01.2009)).
לא מצאנו כי מקרה זה נמנה עם החריגים המצדיקים את התערבותנו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול השיקולים הרלוונטיים, ומתוך כך איזן בצורה סבירה בין האינטרס הציבורי בבלימת תופעת ההסתננות ויבוא הסמים דרך גבולה הדרומי של המדינה, לבין ההתחשבות בנסיבותיהם האישיות המכבידות של המערערים, שעמדו, לדבריהם, ברקע ביצוע העבירות. בנסיבות הענין ונוכח העבירות שבהן עסקינן – בדין ייחס בית המשפט משמעות רבה לשיקול ההרתעתי, שאכן מהווה כאן את השיקול הדומיננטי (אף שיש לשקול גם שיקולים נוספים ובהם את האפשרות לשיקום במקרים המתאימים). באיזון הנדרש נודעת משמעות להיותם של המערערים בוגרים ומודעים למשמעות המלאה של מעשיהם, וליכולתם להעריך בצורה רציונאלית את הסיכון הכרוך בביצוע העבירות, אל מול הרווח הצפוי. מעבר לכך, יש להביא בחשבון במסגרת זו גם את העובדה כי המערערים היו מודעים לכך שבפעילות האסורה שולבו אף קטינים, דבר שמחריף את האירועים, מושאי האישום. בהקשר זה נציין כי לא התעלמנו מכך שעונשיהם של הקטינים הופחתו, כאמור בפיסקה 1 שלעיל, וזאת בשל נסיבותיהם המיוחדות.
8. תופעת ההסתננות וייבוא הסמים כרוכה בפגיעה בריבונות המדינה, וגוררת השלכות קשות על החברה בכלל, ובפרט בשים לב לנטל הכבד שנגרם לרשויות האמונות על ביטחון המדינה ושלום הציבור בניסיונן לבלום את התופעה. בית משפט זה שב והדגיש, כי במציאות שנוצרה בגבולה הדרומי של ישראל – על בתי המשפט לנקוט במדיניות ענישה משמעותית כלפי כל המעורבים בשרשרת הפצת הסמים, שכן רק בדרך זו ניתן יהיה לפעול למיגור התופעה. על אף העובדה כי המערערים שימשו כבלדרים, ולא עמדו בראש שרשרת הפצת הסם – הרי שהשיטה העומדת במרכז התופעה נשענת, במידה רבה, על נכונותם של המערערים ושכמותם לבצע את העבירות האמורות, ומעורבותם – בדרך שבה התנהלו הדברים – תרמה להימשכות התופעה.
9. מכאן עולה שמאבק בתופעת ההסתננות וייבוא הסמים לתחומי המדינה מחייב הרתעה אפקטיבית של כלל השותפים למבצעי ההברחה, המודעים לחומרת העבירות הכרוכות במכלול, וזאת באמצעות ענישה משמעותית שתאיין את כדאיות ביצוע המעשים האסורים. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בהברחת סמים בסדר הגודל המתואר בכתב האישום (השוו: ע"פ 6566/10 ורידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 29.05.2011)).
10. נוכח כל האמור לעיל – אנו דוחים את הערעור.
ניתנה היום, כ"ז בסיוון תשע"ב (17.06.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11070440_K03.doc חב+מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il