פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"ם 6684/03
בבית המשפט העליון
עע"ם 6684/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
נאדר מחמוד מסרי
נ ג ד
המשיבים:
1. סעאבנה מאג'ד
2. סונול ישראל בע"מ
3. נזיה מסארווה ראש המועצה המקומית כפר קרע
4. הועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב עירון
5. השר לבטחון פנים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.7.03 בתיק עת"מ 473/02 שניתן על ידי כבוד השופטת חפרי-וינוגרדוב
תאריך הישיבה:
י"ז בשבט תשס"ד
(9.02.04).
בשם המערער:
עו"ד סאמי ארשיד
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד עמנואל סולומונוב
בשם המשיב 3:
בשם המשיב 4:
בשם המשיב 5:
עו"ד מומד יחיא
עו"ד רסמי דקה
עו"ד עינב גולומב
פסק-דין
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, אשר קיבל עתירה מנהלית שהוגשה על ידי משיבים 1 ו-2 ואשר במסגרתו ניתנה הוראה למשיבים 3 ו-5 להפעיל את סמכותם לסגירת תחנת תדלוק שניהל המערער בלא היתרים ורשיון עסק בכפר קרע.
הרקע העומד ביסוד קביעת בית המשפט הוא כדלקמן: המערער ניהל את תחנת התידלוק בלא היתרים כדין, וביום 21.3.99 ניתן פסק דין בעניינו בת.פ. 2078/97 בו נצטווה לסגור את תחנת התדלוק בתוך תשעה חודשים אלא אם כן ינתן לתחנה רשיון עסק כדין בתוך תקופה זו. רשיון כזה לא ניתן.
2. ביום 6.3.02 הגישו המשיבים 1 ו-2 עתירה לבג"צ בתיק בג"צ 797/00 נגד משיבים 3 ו-5 בתורת הרשויות המוסמכות באיזור ליתן טעם מדוע לא יפעלו על פי סמכותם לסגירת תחנת התדלוק הפועלת בלא רשיון. בית המשפט קיבל את העתירה, והפך החלטי צו על תנאי שניתן על ידו. הוא הורה לראש המועצה שלא ליתן למערער רשיון להפעלת תחנת הדלק אלא אם יהיו בידיו אישורים עדכניים על עמידתו בכל התנאים הנדרשים על פי הדינים השונים לצורך כך. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון המשיך המערער להפעיל את תחנת הדלק אף שרשיון לכך לא ניתן.
בהמשך הדברים, פנו המשיבים 1 ו-2 לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה כי יורה לרשויות המוסמכות – המועצה המקומית והמשטרה - להפעיל את סמכותם על פי חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה על מנת לסגור את תחנת התדלוק הפועלת בלא רשיון. בית המשפט פסק, ראשית, כי נתונה לו סמכות עניינית לדון בעתירה ופירש לצורך כך את התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, בהסתמכו, בין היתר, על פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, (פד"י נז(1) 121). כן קיבל את העתירה לגופה והורה לראש המועצה ולמשטרה לאכוף בתוך פרק זמן שקבע את סמכותם להורות על סגירת התחנה המתנהלת בלא היתרים.
3. על פסק דין זה מוגש הערעור שבפנינו. טענות המערער בתמצית הן, ראשית, כי בית המשפט לעניינים מנהליים היה נטול סמכות לדון בעתירה שהוגשה בפניו; שנית, ולגופו של עניין, נטען כי הטיפול בהשגת רישיון עסק לתחנה נמצא בשלב מתקדם, ובמצב דברים זה אין זה סביר לאכוף את סגירתה.
4. נתנו דעתנו למכלול נימוקי הערעור, שמענו את טיעוני הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינה של הערכאה הראשונה. בית המשפט לעניינים מינהליים פעל במסגרת סמכותו העניינית על פי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים כאשר הורה לרשויות המוסמכות להפעיל את סמכותן להפסיק פעולתו של עסק המתנהל בלא רשיון עסק ובניגוד לחוקי התכנון והבנייה. הסמכות השיפוטית של בית המשפט פורשה בהרחבה בהקשר לתחום עניינים זה, ובדין כך. לגופם של דברים, צדק בית המשפט המחוזי בהטילו על הרשויות המוסמכות לאכוף את סמכותן על פי דין ולפעול לסגירת התחנה, לאחר שהמערער הפר את החוק ואת צווי בית המשפט שניתנו בעניינו תקופה ארוכה.
יצויין, כי, בין לבין, הרשויות הפעילו את סמכותן, כאמור, והתחנה נסגרה. לאור האמור, אנו דוחים את הערעור.
המערער ישלם למשיבים 1 ו-2 גם יחד סך של 10,000 ₪, ולכל אחד מן המשיבים 3, 4 ו-5 - סך 5,000 ₪.
ניתן היום, י"ז בשבט תשס"ד (9.2.04).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03066840_R08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il