נמורה (עציר) נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6631/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותר: כאיד מוחמד חסן נמורה נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. שופט בית המשפט הצבאי לערעורים 3. שירות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' בחשון התשפ"ב (14.10.2021) בשם העותר: עו"ד כמאל נאטור בשם המשיבים: עו"ד קובי עבדי פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העותר יליד 1989, תושב דורא שבאזור חברון. הוא נעצר ביום 17.10.2020, וביום 22.10.2020 הוצא נגדו צו מעצר מינהלי למשך 6 חודשים החל מיום 23.10.2020 (בקיזוז 6 ימי מעצרו). צו זה הוארך בצו מיום 14.4.2021 ב-4 חודשים, ובצו מיום 8.8.2021 הורה המפקד הצבאי על הארכה נוספת של צו המעצר המינהלי ב-4 חודשים –עד ליום 14.12.2021. זהו צו המעצר הנוכחי שהוא נושא העתירה. בהסכמת בא-כוח העותר, קיימנו דיון במעמד צד אחד. במהלכו עיינו בחומר חסוי, ושמענו הסברים מפי גורמי הביטחון במענה לשאלותינו. משעשינו כן, נחה דעתנו כי האמור בפרפראזה הגלויה בתגובת המשיבה מעוגן היטב בחומר החסוי, ולפיה העותר הוא "פעיל תנזים החשוד במעורבות בפעילות טרור צבאית". ואולם בכך לא תמה בחינתנו. 2. העותר שובת רעב מאז יום 19.7.2021, מזה 87 ימים. במצב דברים זה ובהסכמת בא-כוח המשיבים, התקיים הדיון לפנינו כאילו ניתן צו על תנאי. על פי חוות דעת רפואית מיום 13.10.2021 מאת המרכז הרפואי "ברזילי" שצורפה לתגובת המשיבים, העותר מסרב לקבל אוכל, לבצע בדיקות דם ולקבל טיפול רפואי. זאת על אף שהוסברו לו הסיכונים הכרוכים בכך. לעיתים הוא מבקש ומקבל מים, סוכר ומלח מהצוות הסיעודי. בסיכום חוות הדעת צוין כי "אין ספק שאורך הרעבה עצמית כזה מציב אותו בסכנה מיידית להתדרדרות מהירה ואף סכנת מוות מיידית". בהינתן האמור, סבר בא-כוח העותר כי יש מקום להורות על שחרורו לאלתר של העותר, שכן אינו מהווה סכנה כלשהי במצבו. בא-כוח המשיבים מצידו עמד על המשך מעצרו של העותר משום המסוכנות הנשקפת ממנו, תוך שהפנה לכך שבחוות הדעת הרפואית העדכנית צוין כי העותר "צלול בדעתו". 3. כפי שנאמר לא פעם על ידי בית משפט זה, שביתת רעב כשלעצמה אינה יכולה לשמש שיקול בהחלטה לגבי תקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו, בבחינת "דבר שהוא עירוב מין בשאינו מינו" (בג"ץ 3267/12 חלאחלה נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון (7.5.2012)). זאת כל עוד מצבו הרפואי-התפקודי של העצור אינו מאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לנוכח מצבו הרפואי של העותר בחלוף התקופה הארוכה של כשלושה חודשים שבה הוא שובת רעב, ובשים לב להערכת הגורמים הרפואיים שהעותר נמצא בחזקתם כפי שצוטטה לעיל, סברנו כי לעת הזאת לא מתקיימת התכלית המניעתית שביסוד צו המעצר המינהלי; ומשכך, יש להתלותו (ראו והשוו בג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (19.8.2015); בג"ץ 6369/20 אח'רס נ' מפקד צבאי לאזור (23.9.2020)). שיקפנו לבא-כוח המשיבים את התרשמותנו כאמור, ולאחר התייעצות קיבלו המשיבים את המלצת בית המשפט בהינתן המצב הרפואי הנוכחי של העותר; כך גם בא-כוח העותר. בהתאם, אנו מורים על התליית צו המעצר המינהלי, והמשמעות היא שצו המעצר המינהלי אינו מופעל עתה. עם זאת, העותר יישאר בתחום המרכז הרפואי "ברזילי" או בכל בית חולים ממשלתי אחר אם יוחלט בהמשך על העברתו על ידי הגורמים המוסמכים לכך. ככל שיתייצב מצבו הרפואי של עותר, תעמוד למפקד הצבאי האפשרות לשוב ולחדש את המעצר המינהלי, כאשר טענות הצדדים שמורות להם. ניתן היום, ‏ח' בחשון התשפ"ב (‏14.10.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט 21066310_G03.docx זפ