תאאר עזיז מחמוד חלאחלה נ. המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון

החלטה בתיק בג"ץ 3267/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3267/12 בג"ץ 3268/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג העותר בבג"ץ 3267/12: תאאר עזיז מחמוד חלאחלה העותר בג"ץ 3268/12: בלאל נביל סעיד דיאב נ ג ד המשיב בבג"ץ 3267/12 ובבג"ץ 3268/12: המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"א באייר התשע"ב (3.05.12) בשם העותרים: עו"ד ג'מיל ח'טיב; עו"ד ג'ואד בולוס בשם המשיב: עו"ד רועי-אביחי שויקה פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. לפנינו שני תיקי מעצרים מינהליים שנדונו בצוותא חדא ביום 3.5.12. העתירה בבג"ץ 5267/12 ב. העותר בבג"ץ 3267/12, תאאר חלאחלה (להלן חלאחלה), נתון במעצר מינהלי מאז 28.6.10; ההארכה האחרונה ניתנה ב-27.2.12, לשלושה חודשים, ותקפה עד 5.6.12. הוא שובת רעב (לפי תעודה רפואית של שירות בתי הסוהר - מאז 15.3.12). הצו אושר בביקורת שיפוטית בבית המשפט הצבאי ביום 7.3.12, ובערעור ב-23.4.12 בבית המשפט הצבאי לערעורים. לטענת העותר לא ניתן משקל לחלוף הזמן בעניינו, לא נערכה חקירה משלימה ונציגי שב"כ לא הופיעו לדיון כדי לאפשר לו לחקרם. ג. בתגובת המשיב נטען, כי העותר הוא פעיל בארגון הג'האד האסלאמי הפלסטיני וממשיך בפעילותו גם במאסרו. צוין כי הוא ריצה עונשי מאסר בשנים 2001-2002 ו-2003-2002 כשנתפס וברשותו אמצעי לחימה, וכן ריצה שני מאסרים בין 2005 ל-2007 בשל פעילות בג'האד האסלאמי (לרבות הסתרת אמל"ח לתשתית שתיכננה פיגוע). לאחר מכן נעצר מינהלית ב-2009-2008, ושב לסורו. נטען כי הוא נחקר במשטרה ב-1.7.10. ד. מהכרעותיהם של בתי המשפט הצבאיים עולה, כי שתי הערכאות שוכנעו בפעילות משמעותית של העותר במסגרת הג'האד האסלאמי ובה סכנה חמורה וממשית לבטחון האיזור, אף יותר מן הידוע כשנעצר לראשונה. נאמר עוד, כי העובדה שהוא שובת רעב אינה משפיעה על הערכת מסוכנותו, וכדברי בית המשפט הצבאי לערעורים (23.4.12) "ניתן להעריך במידה גבוהה של ודאות כי אם ישוחרר יסכן את בטחון האיזור". ה. לתשובה צורפה תעודה רפואית של רופא שירות בתי הסוהר מיום 2.5.12, בשל שביתת הרעב. נאמר כי מצבו הכללי סביר, הוא בהכרה מלאה ונראה חלש מאוד, ומשתמש בכסא גלגלים. יצוין, כי עו"ד ח'טיב מסר בדיון תעודה מאת רופא מטעם העותרים בשתי העתירות מיום 30.4.12 שהמליצה על אשפוז ועל בדיקות מסוימות, וכן על התרת גישתו של רופא עצמאי (לעת הזאת אחת לשלושה ימים) לעותרים. העתירה בבג"ץ 3268/12 ו. העותר בבג"ץ 3268/12, בלאל דיאב (להלן דיאב) נתון במעצר מינהלי מאז 16.8.11. צו הארכה הוצא ב-7.2.12, לשישה חודשים, ותקפו עד 11.8.12. הוא שובת רעב – ולפי תיעוד רפואי כך מ-12.3.12. אף במקרה זה אושר הצו בביקורת שיפוטית בבתי המשפט הצבאיים (14.2.12 ו-23.4.12). נטען כי בית המשפט בביקורת השיפוטית נתן משקל לעברו של העורר במסגרת הג'האד האסלאמי וסבר כי יש לו נגישות לאמצעי לחימה, אך העותר לא נחקר בנושא זה, כן נטען, כי לא ניתן לעותר לחקור את נציגי שב"כ, וכן כי חל שיפור במצב הבטחוני באיזור. ז. בתשובת המדינה נטען כי העותר הוא פעיל הג'האד האסלאמי, וריצה בעבר מאסר בין 2003 ל-2010 בשל פעילות צבאית. אחר ששוחרר נעצר ביום 31.5.11, אך שוחרר ב-5.6.11; ואולם, משהמשיך בפעילות אסורה נעצר ונחקר שוב ב-16.8.11. בית המשפט הצבאי לערעורים ציין לגביו כי "הפעילות בה עירב עצמו הינה גם פעילות ארגונית, אך לא רק זאת. מהמידע החסוי בעניינו עולה כי המערער נגיש לאמל"ח ואף בעל נכונות לפעילות צבאית. פעילות זו מלמדת על מסוכנות ממשית ומשמעותית. אין המדובר בפעילות של מה בכך, אלא בפעילות מסוכנת במסגרת ארגון טרור קיצוני". עוד נטען, כי שביתת הרעב אינה מצדיקה שחרור מהמעצר המינהלי. ח. גם כאן צורפה תעודה רפואית, נאמר כי העותר מאושפז בבית החולים אסף הרופא, סירב לקבל נוזלים, אך מצוי בהכרה מלאה במצב סביר. הדיון בפנינו ט. בדיון הופיע, מלבד עו"ד ח'טיב שהגיש את העתירות ושטען את הטענות הספציפיות להן, גם טוען נוסף, עו"ד ג'ואד בולוס, שטען כנגד המעצרים המינהליים ככאלה, גם בעקבות שביתת הרעב של העותרים ועצורים ואסירים אחרים, תוך שביקש להרחיב את היריעה אל מעבר לעתירות הנוכחיות, בהקשר ציבורי ופוליטי, שכמובן אינו בתחומנו. י. עו"ד ח'טיב טען כי השביתה אינה העיקר, אלא העובדה שחלאחלה נמצא במעצר ממושך, ואילו דיאב לא נחקר על נגישות לאמל"ח אלא אך באשר לכספים, אך ההחלטות השיפוטיות נדרשו לכך. נטען גם כי לפי בג"ץ 1546/06 גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם) היה מקום לחקירה ראויה. יא. עו"ד בולוס טען כי משפחות העותרים כואבות את המעצר שנעשה ללא חקירה משמעותית; אכן, תפקיד השב"כ הוא להגן על בטחון הציבור, דבר שאין חולק עליו, אך יש גם ערכים אחרים, בראשם חרות, והמעצר המינהלי הוא אקט דרקוני. עוד נאמר, כי נגישות לנשק בשטחים היא רבה, ועל פי אמת מידה זו יש לעצור את כולם. נאמר גם, כי היעדר נגישות של הסניגורים לחומר החסוי מונע מהם הגנה ראויה והם כדון קישוט הנלחם בטחנות רוח. נטען גם, כי העותרים במצב רפואי קריטי והאחריות היא של המדינה, מה גם שבמצב הרפואי בודאי אין בהם סיכון לביטחון. יב. במהלך הדיון התעלף העותר דיאב ופונה. ניתנה הנחייה (שנתמכה בהמשך בהחלטה פורמלית) כי ח"כ ד"ר אחמד טיבי (שהוא רופא, שהיה באולם יחד עם אנשי ציבור נוספים) יוכל לבדקו. הוראה זו קוימה באיחור, ועל כך הוער לאנשי שב"ס. יג. בא כוח המשיב טען כי חלאחלה ממשיך בפעילות בין כתלי בית האסורים, דבר המצביע על מסוכנותו. לשאלתנו והערותינו באשר לחקירתו, שהיתה קצרה ונראתה כיציאת ידי חובה ציין בא כוח המשיב את חקירת דיאב, שהיתה ממצה יותר, והוסיף כי ישנה התקדמות בתחום זה של החקירות לעומת העבר. עוד ציין כי פעילות חלאחלה נמשכת גם במאסרו, ואשר לדיאב, מדובר בנגישות שלו לאמל"ח לפני מספר חודשים; לא ניתן מענה לשאלה מדוע לא נחקר דיאב בקשר לנגישות לאמל"ח. יד. העותר חלאחלה ביקש להוסיף דברים בעצמו, וציין כי בעבר נאמר לו בשב"כ שמרוצים מכך שאינו עוסק בפעילות ג'האד אסלאמי ואף אופשרה יציאתו לירדן, אך אחר כך נעצר ונהגו בו שלא כהלכה, אף תוך התנהגות אלימה כלפיו, ולדעתו ב-22 חודש, שהם כמו מוות איטי, אין ראיה לפעילות אסורה מצדו; הוא נשוי וילדתו אף אינה מכירה אותו ועל כן נקט בשביתה. טו. אחר הדברים האלה עיינו בהסכמה, במעמד צד אחד, בחומר חסוי, ובאנו בדברים עם גורמי הביטחון. ניתנה החלטה בשתי העתירות כי "בשלב זה אנו יוצאים מן ההנחה כי העותר, השובת לצערנו רעב, מקבל טיפול רפואי ראוי וכי כך יימשך. כן נמסר לנו כי נושא שביתת הרעב מטופל מערכתית בדרגים הבכירים ביותר, וחזקה כי כך יימשך במגמה למצוא פתרונות". הכרעה טז. נציין תחילה, כי עמדתנו הבסיסית לעניין מעצרים מינהליים בוטאה בעבר לא אחת. נביא מבג"ץ 9441/07 אגבר נ' מפקד כוחות צה"ל (לא פורסם), שם נסקר בהרחבה נושא המעצר המינהלי. נאמר בין השאר (פסקה ה'(1)): "'צו מעצר מינהלי המוצא כנגד אדם הוא אמצעי חריג הננקט על ידי הרשות המוסמכת, המצוי מחוץ למערכת הדינים הרגילה הקובעת את התנאים המוקדמים למעצרו של אדם. המעצר המינהלי פוגע בחירותו האישית של האדם. פגיעה זו מוצדקת על פי החוק רק בהתקיים תנאים מיוחדים וחריגים המחייבים שימוש באמצעי הקיצוני והבלתי רגיל האמור ... לצורך מעצר מינהלי נדרש איזון בין ערכי השמירה על חירותו וכבודו של הפרט לבין צורכי ההגנה על בטחון המדינה והציבור. איזון זה הוא מעצם טיבו קשה, ולעיתים הוא בלתי נמנע בתנאי המציאות הבטחונית של המדינה והחברה. במסגרת איזון זה יש לעולם להקפיד על מידתיות השימוש בצו המעצר המינהלי' (עמ"מ 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל פ"ד נט(3) 258, 262 (השופטת פרוקצ'יה) – להלן עניין פחימה). בית משפט זה רואה כחובתו להזכיר מדי פעם את האמור. המעצר המינהלי הוא ברירת מחדל קשה, וצריך שיישאר כזוֹ. לכן חובה מוטלת על הרשויות, עם כל העומס שעליהן, להשתדל להביא עצירים לדין פלילי. זו גם הסיבה שאנו נדרשים באורך רוח לעתירות המתחדשות לבקרים בתיקים אלה, הגם שלאמיתן הן מעין בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי, ויש מביניהן שהן עתירות סרק. לא תמיד יודע בא כוח העותר את העובדות לאשורן, והן מתגלות בחומר החסוי. אכן, ניסיוננו בתיקים רבים מאוד של מעצרים מינהליים – האמת תיאמר – הוא כי החומר החסוי שאנו מעיינים בו על פי סמכות שבדין ולבקשת העותרים, הוא על פי רוב חמור ועל פניו מצדיק מעצר, אלא שמבוסס הוא על שיטות איסוף שאין לחשפן פן יבולע מאוד לאינטרס הביטחוני בכלל או לאנשים ספציפיים. יש לאמור כמובן חריגים, ובאלה לעתים בשיג ושיח באולם בית המשפט משתכנעים נציגי המדינה לשנות את עמדתם. ואולם, הדעת נותנת גם כי במקרים שונים מאמץ חקירתי נוסף היה מניב ראיות להעמדה לדין פלילי, תוך שאין חושפים מה שאין מקום לחשפו". עוד נאמר, כי יש ליתן עדיפות להעמדה לדין פלילי, ונסקרה הביקורת השיפוטית הנוהגת. נאמר עוד (פסקה ט'(1)): "הקושי העיקרי שבשלו קם והיה המעצר המינהלי, מצוי בראש וראשונה במישור הראייתי. בפועל, ראיות רבות בתיקים אלה חסויות, על פי רוב עקב חשש לחשיפת מקורות ושיטות מודיעין וחשש של עדים להופיע בבית המשפט (א' נון "מעצר מינהלי בישראל" פלילים ג' (תשנ"ג) 168, 170). הסיכונים בהקשרים אלה ממשיים (ראו גם גרוס, מאבקה של דמוקרטיה בטרור, היבטים משפטיים ומוסריים (תשס"ד-2004) 299-298). עם זאת יש לזכור, כי במצב זה אין לעצור אפשרות ראויה ומלאה להתגונן כנגד הנטען נגדו – אין הוא נחשף למרבית הראיות, אין באפשרותו לבדקן ואין בידו לחקור חקירה נגדית. הדבר מחייב את בית משפט לזהירות יתרה ובחינה קפדנית של הראיות המובאות בפניו; על בית המשפט להיות "סנגור ממונה לשעה" (ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1)433, 463 (השופט -כתארו אז - חשין)) ולשמש "כפה לעציר, ולבחון את החומר המובא בפניו בצורה מעמיקה ויסודית" (עניין פדרמן, עמ' 187; עמ"מ 6183/06 גרונר נ' שר הבטחון (לא פורסם) (השופט ד' חשין) - להלן עניין גרונר); 'ושעה שמערכת הביטחון פועלת במגבלות החוק כשידיה שלה קשורות בהקשרים שונים מטעמים טובים וראויים של זכויות אדם (ראו דברי הנשיא ברק בבג"צ 5100/94 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פד נג(4) 817, 845 על דמוקרטיה וביטחון), חומר חסוי שאינו מוצג לנוגע בדבר הוא כלי שיש בו הכרח בל יגונה... הדבר מטיל כמובן חובה מיוחדת ומוגברת על גורמי השפיטה במערכת הצבאית, ועל בית משפט זה, כשהדברים עולים בפניו (והם עניין שכמעט בכל יום), לבדוק היטב אשר לפניהם, בשמשם גם כמעין פה למי שהחומר הוחסה בפניו' (בג"צ 5555/05 פדרמן נ' אלוף פיקוד המרכז, פ"ד נט(2) 865, 869)". יז. אשר לחקירה צוטט שם (פסקה י"ב(1)) האמור בבג"ץ 1546/06 גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל הגדה המערבית (לא פורסם, פסקה ו'): "גישתנו... מעוגנת בתפיסת יסוד באשר לזכויות העצור במעצר המינהלי, יהא המיוחס לו קשה כאשר יהא... בגדרים בסיסיים של כבוד האדם – והכללים הנוגעים לכך חלים על הכל, גם על החשודים בעבירות כבדות ביותר ואף בזויות ונתעבות, שעושיהן רחוקים מכיבודו של אדם כרחוק מזרח ממערב. יש חובה לחקור אדם סמוך לאחר מעצרו, תוך שמציגים בפניו אותו מידע שניתן להציג בפניו ושאינו חומר חסוי שהצגתו נמנעת. המטרה, מעבר למתן אפשרות לטענה בדבר טעות בזיהוי וכיוצא בזה, היא שאדם לא יהא עצור ללא שניתנה לו כל אפשרות, גם אם לא יעשה בה שימוש, להציג גירסה השוללת את מעצרו ולנסות לשכנע. כאמור, מה שיוצג בפניו צריך לשקף את המירב שהחומר הגלוי מאפשר להציג. אין צורך להכביר מלים על כך שמעצר מינהלי הוא סנקציה קשה, כיוון שנוכח חסיון החומר אין העצור יכול להתמודד עם כל הנטען נגדו, ועל בית המשפט לשמש לו מעין פה (ראו בג"צ 5555/05 הנזכר) ... זכויות דיוניות אינן בחינת מותרות; הן גם אינן מכבידות על המערכת הכבדה של ממש (למען הסר ספק – הן צריכות היו להתקיים גם אילו הכבידו)". ולהלן צוטטו דברי השופט ד' חשין בבג"ץ 5287/06 זעתירי נ' התובע הצבאי (לא פורסם): "ראינו להעיר, כי חקירתו של העצור המינהלי צריכה אמנם להיות על בסיס החומר הגלוי, אך עליה להיעשות בידי אדם המצוי בפרטי החומר החסוי. אין טעם או משמעות של ממש לחקירת סרק. חקירה ראויה לשמה צריכה להיות עניינית, אמינה ואפקטיבית, מתוך ניסיון כן להשיג ראיות להעמדתו של העצור המינהלי למשפט פלילי. לשם כך, על החוקר להיות מצויד בחומר החסוי הנוגע לעניין". יח. ולבסוף נאמר בפרשת אגבר (פסקה י"ב): "נוסיף, כי פשיטא, כדי שחקירה תהא ראויה לשמה אינה צריכה להיות לצאת ידי חובה; דווקא נוכח קשיותו הברורה של המעצר המינהלי, יש כאמור לעשות כל מאמץ סביר להבאת העצור לדין פלילי. חלק מן החקירות שאנו מעיינים בתיעודן אינו משביע רצון דיו במובן המאמץ להשגת ראיות העשויות לשמש בהליך פלילי. אכן, כיום – בעקבות פסיקתו של בית משפט זה – יש יתר מודעות לחקירות ולצורך כי ייעשו, ודווח לנו על פעולה ארגונית; סבורנו עדיין כי יש מקום לשיפור בנושא זה, כדי שהחקירות יהיו משמעותיות דיין. אף שהבסיס הראייתי בעיקרו חסוי מן הטעמים שנמנו, ישנם במקרים שונים "קצות חוט" או מרחב פעולה המאפשרים להכין חקירה מעמיקה יותר, הגם שנמסר לנו תדיר על סדרי עדיפויות ועל בעיות במשאבים. לא אחת אף תוהים אנו מדוע אדם המוצג לנו בחומר החסוי כבעל מעמד לא מבוטל, אף מנהיגותי, אינו נחקר חקירה מודיעינית ממצה אלא חקירה משטרתית מתומצתת". יט. דברים אלה משקפים כמובן את עמדת בית המשפט גם כיום. המעצר המינהלי הוא חריג בנוף המשפטי, ולכן יש למעט בו ככל הניתן, דבר שאין עליו חולק, אף כי איננו שוכחים, כי הוא משמש גם בעולם (ראו פסקאות י'-י"א בעניין אגבר), ובעיקר איננו שוכחים, כי ישראל נלחמת תדיר בטרור ובמבקשי נפשה מעברים שונים; אין המדינה צריכה להתנצל על שמירת בטחונה. כ. בהרצאה זה לא כבר על "ישראל - הביטחון והמשפט: מבט אישי" (אוניברסיטת בר אילן, ט' בכסליו תשע"ב 5.12.11) נזדמן לי לומר לעניין עתירות עצורים מינהליים: "עצורים מינהליים עותרים תדיר לבג"צ, לאחר שעברו שתי ערכאות של בתי משפט צבאיים; העתירות נשמעות בתוך ימים או שבועות בפני שלושה שופטים. אין לכך אח ורע בתבל, דומני; ואנו בודקים במעמד צד אחד את החומר המודיעיני, כולל עיון בחומר גולמי לפי הצורך, ומנהלים שיג ושיח עם גורמי הביטחון. אכן, במרבית המקרים הללו איננו מתערבים ולא נכתבים פסקי דין מלומדים, אך לא מעטים המקרים שבהם עמדתנו בדיון החסוי מובאת בפני גורמי הביטחון לשם הקלה, ויש לה תוצאות בהמשך. זאת בנוסף לעיסוק בנושאים הומניטריים "נטו", כמו העברת חולים פלסטינאים ארצה. דווקא במדינה שבה תקנות ההגנה המנדטוריות מ-1945 טרם בוטלו בצוק העתים, חרף מקורן הלא טהור, במיוחד בימי מאבקנו לעצמאות, מוצדקת מעורבות שיפוטית בכגון אלה". כא. אשר לחקירות במקרה דנא: לצערנו חקירת חלאחלה (מיום 1.7.10) רחוקה מהיות משביעת רצון. היא הצטמצמה לשאלות "ספר לי על עצמך" ושאלות כלליות מאוד על פעילות בג'האד האסלאמי, קשרים עם פעיליו והיכרות עמם, והתשובה היתה שלילית לשאלות אלה מכל וכל. חקירה זו נראית על פניה כיציאת ידי חובה, ובנושא זה הערנו לא אחת ולא שתיים לנציגי המדינה בתיקים שונים. כב. חקירות דיאב מן הימים 5.6.11 ו-18.8.11 מפורטות יותר: כללו שאלות כלליות אך גם ספציפיות לגבי העברות כספים, בהן כפר העותר, וכן נשאל על אנשים ספציפיים פלונים, ובחקירה מ-18.8.11 ציין כי פלוני מאגודה העוסקת באסירים מסר לו שמגיע לו סכום של 2,500 דולאר, ובהיעדר חשבון בנק, הציע שיועבר לו הכסף על-ידי חלפן בטול כרם, והוא קיבל אותו. לדבריו אילו ידע שקבלת הכסף אסורה על-ידי ישראל, לא היה מקבלו. משנשאל על כך שהאגודה העוסקת באסירים ("מהגת אל אסיר") אסורה ברש"פ, אמר כי "הרש"פ הם לא מדינה, הם כנופיות ופועלים רק לטובת צד אחד... לטובת כל מי שעובד ברש"פ". חקירות דיאב מפורטות יותר משל חלאחלה כאמור, אך הוא לא נשאל על נגישות לאמל"ח, שהיתה רכיב בעמדה כלפיו בבתי המשפט הצבאיים. כג. עיון בחומר החסוי לגבי חלאחלה מגלה כי חלק ניכר מפעילותו עניינו העברת כספים, לרבות מגורמי חו"ל למימון פעילות הג'האד האסלאמי, וכן כי גם מתוך מעצרו המשיך בפעילות גם במגמות שמעבר לכספים. ברי לנו, כי הוא יודע יותר מעורכי דינו על טיב פעילותו. על כן אין מקום להתערבותנו בהארכה הנוכחית. עם זאת, משתיתם הארכה זו ב-7.6.12 יהא העותר במעצר קרוב לשנתיים, תקופה ארוכה. אף בלא קשר לשביתת הרעב, מצדיק הדבר דיון בדרגים בכירים בשאלה אם לבקש הארכת מעצרו, או שמא יש חלופות טובות יותר. ככל הנחוץ, ונוכח דלותה הבולטת של חקירתו, אם יוחלט על הארכה נוספת דרושה לדעתנו חקירה רצינית יותר. הדברים נאמרים עם שאנו ערים הן לעברו של העותר כנאמר מעלה והן לחומר שראינו ושאיננו מקלים בו ראש. האמור – בכפוף לסיפה לפסקה כ"ה להלן. כד. עיון בחומר החסוי לגבי דיאב, שישב במאסר על עבירות חמורות, מגלה פעילות ארגונית שלו בג'האד האסלאמי ברמה בכירה, לרבות בין השאר באשר לקשרים עם רצועת עזה ועם חו"ל, ובעיקר בנושאי כספים. יש גם אינדיקציה לנגישות לנשק, אך על דבר זה לא נחקר דיאב ויש בכך - כאמור - פגם, ככל שגורמי הביטחון רואים בכך חשיבות עד כדי הצגת הנושא בבית המשפט הצבאי. אנו סבורים, בלא קשר לשביתת הרעב, כי נוכח הצטברות מידע לאחר מעצרו של דיאב ראוי, ככל שמצבו הרפואי יאפשר, כי ישוב וייחקר. נציין עוד, כי לטעמנו, כשהחשד העיקרי הוא נושאי כספים, יש לשקול ככלל כי המעצר יהא לתקופות קצרות משישה חודשים, כגון שלושה או ארבעה (כפי שנעשה אצל חלאחלה), כדי לאפשר ביקורת שיפוטית תכופה יותר. גם האמור – בכפוף לסיפה לפסקה כ"ה. כה. ולבסוף, אשר לנושא שביתת הרעב: כאמור, הנושא מטופל בדרגים ממלכתיים בכירים, כנמסר לנו. ברי כי אין שביתת הרעב יכולה להוות גורם בהחלטה באשר לתקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו, דבר שהוא עירוב מין בשאינו מינו. המעצר המינהלי גורם אי נחת לכל שופט באשר הוא, אך הוא בחינת הכרח בל יגונה שעה שהחומר העומד כנגד העותר הוא חומר מודיעיני שחשיפתו תפגע אם במוסריו ואם בשיטות השגתו. אכן, בית המשפט הוא הבודק את החומר וצריך להיות, כפי שנאמר, גם פה לעצור. עם זאת יתכן שיש מקום לשוב ולבדוק - והדברים נאמרים בזהירות רבה ובלא "שורה תחתונה" - רעיונות שעלו בעבר, של אפשרות למשפטן הנאמן על העצורים שיקבל אישור בטחוני מתאים, ויכול הוא להיות משפטן בכיר בשירות הציבורי לשעבר, או שופט בדימוס, ושיעיין מטעם העצורים בחומר כאיש אמון. הדבר עשוי לקרב את הדיון לעבר זכויות העצורים בלי לפגוע בביטחון. ואולם, ערים אנו לכך שהשלכות רוחב אפשריות אינן בידיעתנו המלאה, ואיננו נוטעים מסמרות. ואשר לעצירים דנא, נוכח מצבם מפנים אנו תשומת הלב, על דרך ההיקש גם אם אין הדבר חל פורמלית, לסעיף 7(א) לחוק שחרור על תנאי, תשס"א-2001, המאפשר שחרור על תנאי של אסיר "אם בשל חולניותו ימיו ספורים, או אם בשל חולניותו המשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי". דבר זה ראוי לבדיקה בהקשר דנא, כמובן על בסיס רפואי מתאים. כו. בנתון לאמור נמחקות העתירות. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ט"ו באייר תשע"ב (7.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12032670_T05.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il