סולטאן זבידאת נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6324/11 בבית המשפט העליון ע"פ 6324/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: סולטאן זבידאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 2968-02-11 מיום 13.07.2011 שניתן על-ידי השופטים י' אלרון; מ' גלעד ומ' רניאל תאריך הישיבה: י"ב בכסלו התשע"ג (26.11.12) בשם המערער: עו"ד איאד ח'לאילה בשם המשיבה: עו"ד בת עמי ברוט פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' אלרון, מ' גלעד, מ' רניאל) בתפ"ח 2968-02-11 מיום 13.7.2011, בגִדרו נגזרו על המערער העונשים הבאים: 5 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על-תנאי; פיצוי למתלונן בסך של 25,000 ₪; פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים בפועל ולמשך שנתיים על-תנאי. 2. המערער ואחיו, מוסא בן מאלק זבידאת (להלן: מוסא), הורשעו על-פי הודאתם בחבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין שלא כדין. המערער הורשע גם בנהיגה בזמן פסילה, ואחיו מוסא הורשע גם בתקיפת קטין או חסר ישע. 3. המערער ואחיו הם בני משפחתו של המתלונן. בצהרי יום 20.8.2010, בסח'נין, זרק מוסא שנאי מברזל על קטין, יליד 4.11.1998, בנו של המתלונן. השנאי פגע בגבו של הקטין וכתוצאה מכך נגרמו לו סימני חבלה. כעבור כרבע שעה הגיעו המתלונן ובנו לתחנת משטרת משגב והקטין הגיש תלונה נגד מוסא. לאחר מכן חזרו המתלונן ובנו במכוניתו של המתלונן מתחנת המשטרה והגיעו אל סמוך לקופת חולים מאוחדת בסח'נין. המערער ואחיו, אשר היו מצויידים בסכין, הבחינו במתלונן והורו לו בתנועות ידיים לעצור. המתלונן עצר. או אז דקרו אותו השניים ותקפו אותו. המערער הכהו במכת אגרוף בפניו, וכמו כן תפס אותו בחוזקה בראשו, בשעה שמוסא דקר אותו באמצעות סכין באזור החזה, מאחור ובגב. המתלונן נפל על ברכיו, והמערער ואחיו מוסא המשיכו לתקוף ולדקור אותו. המערער תקף את המתלונן באמצעות ידיו ורגליו, בעוד מוסא דוקר את המתלונן באזור החזה מאחור, בגב ובאמת יד שמאל. המערער ומוסא חדלו ממעשיהם רק לאחר שהסכין נשברה ולהבה חדר בכל אורכו לגופו של המתלונן עד אשר נתקע בעמוד השדרה. לאחר מעשיהם הללו ברחו המערער ומוסא מן המקום, באמצעות אופנוע שבו נהג המערער, על אף שהיה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה באותה עת. 4. בגזר דינו ציין בית משפט קמא כי מעשיהם של המערער ושל אחיו חמורים מאוד. לא זו בלבד שמוסא תקף את הקטין, אלא שהשניים חברו להעניש את המתלונן, אביו של הקטין, לאחר הגשת התלונה במשטרה, ותקפו אותו באגרוף ובסכין. המערער אחז במתלונן, ואחיו מוסא דקר את המתלונן 7 דקירות בסכין, גרם לו לפצעים מסכני- חיים, ולא חדל עד אשר הסכין נשברה בעודה נעוצה בגופו של המתלונן. כל זאת ביצעו המערער ואחיו לעיני הקטין, שנזקק לסיוע נפשי בעקבות הדברים הללו. עוד ציין בית משפט קמא לחומרה את עברם הפלילי של המערער ושל מוסא, הכולל עבירות אלימות. לקולא ציין בית משפט קמא את הודאתם של המערער ושל מוסא, אמנם לאחר עדות המתלונן, וכי בכך חסכו זמן שיפוטי. בית משפט קמא ציין גם נזקי רכוש שנגרמו למוסא ולמערער בעקבות הפרשה. עונש המאסר שהוטל על מוסא (8 שנים) חמור יותר מזה שהוטל על המערער, וכן גם שיעור הפיצויים (50,000 ₪), כי הוא היה זה שדקר בפועל את המתלונן, וגם עברוֹ הפלילי חמור יותר. 5. בערעורו טוען המערער כי שגה בית משפט קמא כשגזר עליו עונש חמור, שאינו תואם את חלקו במעשה העבירה. לטענתו, חלקו יחסית למוסא הוא מִשני, המערער נגרר אחריו, וההבחנה שעשה בית משפט קמא בעונשיהם, אינה מספקת. בניגוד למוסא, המערער לא דקר את המתלונן, ונקלע לזירה שלא מתוך תכנון מוקדם. המערער טוען עוד כי שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל ראוי לעובדה כי בניגוד למוסא, למערער עבר פלילי שאינו מכביד, הרשעה אחת בלבד. לטענת המערער, גם להודאתו לא ניתן משקל די הצורך, לא לנסיבותיו האישיות כמי שגדל במשפחה ברוכת ילדים, וגם לא לכך שמשפחתו הייתה קרבן לאלימות מצד בני משפחתו של המתלונן. 6. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי מדובר בענישה מתונה, ברף התחתון של עבירות מן הסוג הזה, והפנתה לפסק דינו של השופט דנציגר (ע"פ 1552/08 פרטוש נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 12.10.08)). אל לו למערער להמעיט מחלקו, כשעל-פי עובדות כתב האישום שבהן הודה, מדובר בביצוע בצוותא. גם את הפיצויים לא שילם המערער. ב"כ המשיבה טענה כי מן הראוי להשאיר את גזר הדין על כנו. 7. דין הערעור להידחות. אין ערוך למסוכנותם של מעשי-העבירה וגזר הדין שהטיל בית המשפט המחוזי כלל וכלל איננו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא (ראו למשל: עניין פרטוש הנ"ל; ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 5.9.2011); ע"פ 7085/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 5.5.2008); ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 28.7.2011)). גם אין הצדקה לקבל את טענת ב"כ המערער, לפיה צריך היה להבחין בין המערער למוסא, מעבר למה שעשה בית המשפט המחוזי. חלקו של המערער במעשים קטן יותר במידה מסויימת מחלקו של מוסא, באשר הוא לא דקר את המתלונן באופן ישיר ואף לא תקף את הקטין, בנו של המתלונן. יחד עם זאת, המערער, בניגוד למוסא, נהג ללא רישיון, ובעיקר, הוא איפשר לאחיו לדקור את המתלונן, באמצעות אחיזתו במתלונן, לאחר שבתחילה הטיח בו מכת אגרוף. 8. הסכינאות היא נגע רע שצריך לשרש; גם בחינוך, גם בענישה הולמת. כאמור, להב הסכין (באורך של 10.5 ס"מ) חדר בכל אורכו לגופו של המתלונן, עד אשר נתקע בעמוד השדרה. דומה כי בכך נסתמו טענותיו של המערער. המסוכנות זועקת; הענישה מוכרחת. 9. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו בכסלו התשע"ג (29.11.12). המשנָה-לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11063240_O01.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il