מלאכי ווטיץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6075/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6075/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: מלאכי ווטיץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בת"א-יפו (השופטת א' שדמי), מיום 14.4.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת 35552/04 תאריך הישיבה: כ"א בתמוז התשס"ח (24.7.2008) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת א' שדמי) מיום 14.4.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת 35552/04. 1. ביום 27.7.2004, הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של נהיגה במהירות שמעבר למהירות המותרת, על פי תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. ביום 21.1.2008, לאחר שורה של דיונים שהתקיימו בעניינו בבית המשפט, ביקש המערער, שאינו מיוצג, כי בית המשפט (השופטת א' שדמי) יפסול עצמו מהמשך הדיון בעניינו. בבקשתו, פרט המערער שורה ארוכה של טענות דיוניות כנגד התנהלותה של התביעה בעניינו, וכנגד התנהלות בית המשפט, וביניהן: כי התביעה העידה עדים נוספים מטעמה לאחר שהכריזה "אלו עדי"; כי לא נתאפשר למערער לצלם וללמוד חלק מהמסמכים שהגישה התביעה; כי חלק מראיות התביעה נתקבלו על ידי בית המשפט ללא שהוגשו על ידי עד, ולכן בניגוד לחוק; כי השופטת העבירה את כל בקשותיו של המערער לתגובת התביעה, למרות שלטעמו של המערער לא היה כל צורך בכך; כי נשללה זכותו של המערער להביא עדים מטעמו; כי התובע שיקר בבית המשפט באשר לקיומם של מסמכים שונים בכתב האישום המקורי; כי התביעה פעלה לפרוס את הדיונים על מספר רב ככל האפשר של ישיבות, על מנת להתיש את המערער; ולבסוף, כי בית המשפט ניהל את הדיון תוך העדפת טענות התביעה על פני טענותיו של המערער. 2. בהחלטתו מיום 14.4.2008, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי נהג במערער, שאינו מיוצג, באורך רוח ובסבלנות, ואפשר לו לטעון את טיעוניו להגנתו משך זמן רב, על מנת שהגנתו לא תיפגע. כמו כן, ציין בית המשפט, כי כל טענותיו של המערער הינן טענות הנוגעות להחלטות דיוניות של בית המשפט, וככאלה אין מקומן בבקשה לפסילת בית המשפט, אלא בערעור על החלטות אלה, בהתאם לסדרי הדין הרגילים. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. בערעורו, חוזר המערער על עיקרי טענותיו האמורות, כאשר הוא מוסיף וטוען, כי העובדה שבית המשפט דחה את בקשת הפסילה ללא התייחסות לטענותיו לגופן, מוכיחה כי בית המשפט מגלה משוא פנים כלפיו, ואינו מוכן להעניק לו הליך הוגן וענייני. לשיטת המערער, במסגרת הליך הפסלות, היה על בית המשפט להתייחס לכל אחת מטענותיו הדיוניות לגופה, ומשלא עשה כן, אין בסיס להחלטתו שלא לפסול עצמו. 4. טענות אלה של המערער דינן להידחות. בית המשפט קמא לא התייחס לתוכן טענותיו הדיוניות של המערער, ולא ראה לפסוק בשאלה האם צדק המערער בטענותיו אלה, משום ששאלה זו לא הייתה רלוונטית להכרעה בהליך שהיה לפניו – שהוא בקשה לפסילת שופט. המערער העלה שורה ארוכה של טענות כנגד התנהלותה של התביעה, וכנגד התנהלותו הדיונית של בית המשפט. הלכה ידועה היא, כי טענות כאלה, מקומן בערעור על החלטותיו של בית המשפט, בהתאם לסדרי הדין הנהוגים, ואין להן מקום בבקשה לפסילת שופט ובערעור עליה (ראו: ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005); ע"א 11543/05 דגן נ' לוכסמבורג תרופות בע"מ (לא פורסם, 19.7.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). טענותיו של המערער, בדבר העדת עדי תביעה לאחר המועד לכך, הגשת מסמכים שלא על פי דיני הראיות, והעברת בקשותיו לתגובת התביעה, הינן כולן טענות דיוניות. לפיכך, צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי טענות אלה אינן מגלות עילה לפסילת שופט, ואין לשנות מהכרעתו זו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז באב התשס"ח (17.8.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08060750_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il