יוסף איובי נ. בית הדין הארצי הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ע"ר 55627-05-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: יוסף איובי נגד המשיב: בית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק דינה של הרשמת מ' יהב מיום 12.5.2026 בבג"ץ 58137-10-25 בו הורתה על מחיקת עתירה שהגיש המערער מחמת אי-תשלום אגרה ועל החלטתה מיום 17.5.2026 שלא לבטל את פסק הדין. בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על פסק דינה של הרשמת מ' יהב מיום 12.5.2026 בבג"ץ 58137-10-25 בו הורתה על מחיקת עתירה שהגיש המערער מחמת אי-תשלום אגרה ועל החלטתה מיום 17.5.2026 שלא לבטל את פסק הדין. דין הערעור להידחות. משעה שהמערער לא שילם אגרה כנדרש, חרף התראות מפורשות וארכות חוזרות ונשנות שניתנו לו, בדין הורתה הרשמת על מחיקת ההליך (תקנה 2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; וראו והשוו: ע"א 8303/17 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 10 (25.12.2018); רע"א 7021/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (6.11.2022)). למעלה מן הצורך אוסיף כי אין בטענת המערער לפיה היה על הרשמת לדון בבקשתו ("הכלכלית" כלשונו) שהוגשה ביום 11.5.2026 לפטור אותו מתשלום האגרה עקב מצבו הכלכלי ולא להכריע בגורל העתירה בשל אי-תשלום האגרה, כפי שנעשה ביום 12.5.2026, כדי לסייע לו. לרשמת בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בענייני אגרה ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (וראו מיני רבים: ע"ר 38670-05-26 פרומר נ' קואופ ישראל – רשת סופרמרקטים בע"מ (27.5.2026); ע"ר 54767-03-26 פלוני נ' פלונית (26.3.2026‏)). המקרה שלפנַי רחוק מלהצדיק התערבות בשיקול דעת זה. בקשת המערער הוגשה במסגרת הארכה הנוספת והאחרונה שנתנה לו הרשמת לצורך תשלום האגרה, לאחר שכבר נדחו מספר בקשות קודמות שהוא הגיש בעניין הפטור לגופו. בנסיבות אלה לא מצאתי פגם בכך שהרשמת הורתה על מחיקת ההליך מבלי להידרש לבקשה הנוספת לפטור לגופה. הערעור נדחה. ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ו (17 יוני 2026). דוד מינץ שופט