מסרי עבד אלכרים נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5504/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5504/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית המערער: עבד כרים מסרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 31.5.12 בת"פ 32205-11-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ק' רג'יניאנו תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשע"ג (4.2.2013) בשם המערער: עו"ד יאיר הרשקוביץ בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 32205-11-11, (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) מיום 31.5.2012. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ובצוותא חדא לפי סעיף 380 בצירוף סעיפים 382(א) ו-29 לחוק העונשין והחזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). כמו כן, הורשע על פי הודאתו בת"פ 27595-05-11 אשר צורף לתיק זה, בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א9) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. במסגרת הסדר הטיעון, עתרו הצדדים במשותף לעונש של 22 חודשי מאסר בפועל לרבות מאסר על תנאי בן שבעה חודשים שיופעל במסגרת תיק זה ומאסר על תנאי. התביעה בלבד עתרה למתן פיצוי גבוה למתלוננים. ביום 31.5.2012 גזר בית המשפט על המערער עונש של 27 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי באורך שבעה חודשים שירוצה במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון וכן עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; ופיצוי לאחד המתלוננים בסך 15,000 ש"ח ולמתלונן נוסף בסך 1,000 ש"ח. בגזר דינו, דחה בית המשפט את ההסדר אשר הושג בין הצדדים, וזאת, על בסיס קביעתו כי העונש המוצע חורג בצורה משמעותית מהעונש הראוי נוכח האלימות שאפיינה את מעשיו של המערער והעובדה כי נטל סכין ודקר את אחד המתלוננים. בית המשפט קבע כי לא הוצגו נסיבות משמעותיות לקולה המצדיקות את העונש המוסכם. כן ציין בית המשפט שגובה הפיצוי שהוטל על המערער הסיט את רף הענישה עליו עתרה התביעה כך שנדחק הצידה האינטרס הציבורי. בהתחשב בהסדר הטיעון שנחתם בעניינו של המערער, הטיל עליו בית המשפט עונש נמוך מזה שהיה מוטל עליו אלמלא הסדר זה. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שסטה מהסדר הטיעון, שכן לא נפל פגם בשיקולי המשיבה. לטענתו, העונש המוסכם מצוי במתחם הענישה לעבירות שהורשע בהן. עוד טוען הוא כי את עונש המאסר המותנה היה צריך להפעיל בחופף ולא במצטבר. כמו כן טוען המערער כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל לנסיבותיו האישיות, להודאתו ולחרטה שהביע. לבסוף, טוען הוא כי הראיות מצביעות על כך שחלקו במעשה פחות מכפי שהוצג בכתב האישום. המשיבה חזרה בפנינו על עמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בהסדר הטיעון בבית המשפט המחוזי. בראשית דברינו נציין כי תמוהה בעינינו טענתו של המערער הנוגעת לחומר הראיות. משהודה המערער בעובדות כתב האישום, אל לו לבוא ולטעון טענות עובדתיות במסגרת ערכאת הערעור. אם היה ברצונו לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום, היה עליו להגיש את הבקשה המתאימה והיא היתה נבחנת. באשר להסדר הטיעון, המבחן שנקבע עבור הסדרים אלו הוא האם העונש המוצע חורג בצורה משמעותית מטווח הענישה הסביר בגין העבירות המיוחסות לנאשם (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002)). מקום בו מתקיימת חריגה שכזו, לא רק שבית המשפט אינו כפוף להמלצת הצדדים, הוא מחויב לסטות ממנה (והשוו לדוגמא רע"פ 7949/04 קרמנצקי נ' מדינת ישראל (27.12.2004); ע"פ 7657/10 הייב נ' מדינת ישראל (29.3.2012)) במסגרת זו, מקובלת עלינו טענת הצדדים כי העונש שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון מצוי בטווח הענישה לעבירות מסוג זה, בהתחשב בחסכון בזמן השיפוטי עקב קיומו של הסדר הטיעון. זאת, אף אם מדובר בעונש מקל באופן יחסי. על כן, נדמה שלא נפל פגם בהסדר הטיעון המצדיק את דחייתו. נוכח כל האמור ונוכח הסכמת המשיבה, הערעור מתקבל, עונשו של המערער יופחת ויעמוד על 22 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם. ניתן היום, כ"ז בשבט התשע"ג (7.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12055040_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il