פסק-דין בתיק רע"פ 7949/04
בבית המשפט העליון
רע"פ
7949/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ויאצסלב קרמנצקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו ב-ע"פ 71053/04 מיום 6.6.2004 שניתנה על ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר, י' שיצר ו-ז' המר
תאריך הישיבה:
י"ט בחשון תשס"ה
(03.11.04)
בשם המבקש:
עו"ד קארין מרידור
בשם המשיבה:
עו"ד אורי כרמל
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים
ז'
המר וי' שיצר) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט
השלום בתל-אביב-יפו (השופט צ' קאפח).
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
1. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען כי
המבקש התפרץ לרכב וגנב ממנו רדיו-טייפ. באותו מועד נמצאו בחזקתו של המבקש גם זוג
משקפי שמש ושני פנסים שנחשדו כגנובים. בגין מעשים אלו הואשם המבקש בהתפרצות לרכב
במטרה לגנוב, גניבה מרכב, החזקת מכשירי פריצה והחזקת רכוש חשוד כגנוב.
בבית משפט השלום הגיעו הצדדים להסדר
טיעון לפיו המבקש יודה בעבירות המיוחסות לו ואילו הצדדים יעתרו במשותף כי יוטל
עליו עונש של 5 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הצדדים הודיעו לבית המשפט על
ההסדר, המבקש הודה, ובית המשפט הרשיעו על יסוד הודאתו. יצוין כי בית המשפט הודיע
לצדדים שהוא, כמובן, אינו מחויב להסדר. לנוכח העובדה כי למבקש טרם מלאו 21 התקיימה
בעניינו חובת תסקיר ובית המשפט דחה את הטיעונים לעונש למועד אחר, לאחר קבלת תסקיר
שירות המבחן. התסקיר הוגש, וביום 14.4.04 התקיים הדיון בו נטענו הטיעונים לעונש.
בדיון זה ביקשו באי כוח שני הצדדים כי בית המשפט יכבד את הסדר הטיעון שהושג ביניהם.
2. חרף העתירה המשותפת החליט בית משפט השלום
לדחות את הסדר הטיעון ולגזור עונש חמור יותר מזה שהצדדים הסכימו עליו. בית המשפט
ציין כי מעיון בתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המבקש עולה כי מדובר באדם שהתמכר
לסמים בגיל צעיר ואשר כל ניסיונותיו להיגמל נכשלו. העבירות אותן ביצע המבקש נעשו
על רקע ההתמכרות ובית המשפט סבר כי כל עוד לא תטופל בעיה זו לא יחדל המבקש מלבצע
עבירות נוספות. דא עקא, שהמבקש לא הביע כל רצון לטפל בהתמכרותו וכאשר נשאל על ידי
קצינת המבחן אם ברצונו להכנס למסגרת טיפולית הוא השיב על כך בשלילה. שירות המבחן
החליט, איפוא, שלא לבוא בהמלצה טיפולית לגבי המבקש. בנוסף לאמור לעיל ציין בית
המשפט כי חרף גילו הצעיר של המבקש עומדות לחובתו הרשעות קודמות בבית משפט לנוער
בגין עבירות של שוד מזוין וכי חרף המאסרים שריצה המבקש נראה כי אין הוא נרתע
מביצוע עבירות נוספות. בית המשפט הוסיף כי גם בפניו לא הביע המבקש חרטה ולנוכח כל
האמור לעיל סבר בית המשפט כי מדובר בעבריין רכוש סדרתי אשר יש להרחיקו מן הציבור
לתקופה משמעותית. בהתחשב בכל הגורמים הללו ראה בית משפט השלום לסטות מהעונש עליו
הוסכם בהסדר הטיעון ולגזור על המבקש עונש חמור יותר של 12 חודשי מאסר בפועל ו-18
חודשי מאסר על תנאי.
3. על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש
ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען המבקש כי בית משפט השלום שגה כשדחה את הסדר
הטיעון וגזר עליו עונש מאסר חמור פי כמה מזה שהוסכם עליו בין הצדדים. לטענתו, המעשים
בהם הורשע לא הצדיקו רף ענישה כה חמור ומכל מקום, לא הצדיקו חריגה כה קיצונית
מהסדר הטיעון. כן טען המבקש כי נסיבותיו האישיות מצדיקות הפחתה בעונשו.
4. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש.
בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת שהכלל בפסיקה הינו שיש לקיים הסדרי
טיעון אך, יחד עם זאת, כידוע, בית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון והוא רשאי לחרוג
ממנו באם הוא סבור כי ההסדר אינו מקיים איזון ראוי בין האינטרסים השונים הפועלים
בענין. בנסיבות המקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי ההסדר שהושג חורג מהאיזון הנדרש
באופן קיצוני והוא הביע תמיהה בפסק דינו על כך שהתביעה הסכימה להסדר זה. לגופו של
ענין בחן בית המשפט את הנימוקים שהובאו בגזר דינו של בית משפט השלום ומצא כי
נימוקים אלו אכן מצדיקים סטיה מהסדר הטיעון שהושג והטלת עונש חמור יותר על המבקש.
בית המשפט המחוזי קבע, איפוא, כי אין מקום להתערבותו בעונש המאסר בפועל שהוטל על
המבקש אך באשר לעונש המאסר על תנאי קבע בית המשפט כי יש לקצרו מ- 18 חודשים ל- 9
חודשים. בכפוף לכך, נדחה הערעור.
הטענות בבקשת רשות הערעור
5. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה
בקשת רשות הערעור שבפנינו, בה נטען כי המקרה דנן מעורר מספר שאלות משפטיות
המצדיקות מתן רשות ערעור. ואלו הן השאלות אשר על פי הטענה מתעוררות במקרה דנן, כפי
שהן מנוסחות בבקשה:
"מהו המשקל הראוי שעל בית המשפט לתת לעונש המוצע בהסדר הטיעון
ומהי המידה בה הוא יכול לחרוג ממנו?
מהו המשקל שעל בית המשפט לתת לכך שהתביעה מבקשת לכבד את הסדר הטיעון
שערכה בערכאה הדיונית גם בפני ערכאת הערעור?
וכן מהי חובת ההנמקה החלה על בית המשפט כאשר הוא בוחר לדחות הסדר
טיעון?".
לטענת באי כוח המבקש, בתי המשפט דלמטה לא
נתנו את המשקל הראוי להסדר הטיעון שהושג בעניינו של המבקש וחרגו ממנו על אף שהסדר
זה עומד ב"במבחן האיזון" שנקבע בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת
ישראל, פ"ד נז(1) 577 (להלן: פסק דין פלוני). באי
כוח המבקש הוסיפו וטענו כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שהמדינה תמכה
בהסדר הטיעון בדיון בית משפט השלום וגם בערעור בבית המשפט המחוזי. לטענתם, תמיכתה
של המדינה בהסדר הטיעון גם בערכאת הערעור מחזקת את הטענה כי מדובר בהסדר ראוי
ומאוזן. עוד נטען, כי העונש שנגזר על המבקש חרג בצורה קיצונית מהעונש עליו הוסכם
בהסדר. בנוסף לכך טענו באי כוח המבקש כי בנסיבות בהן מוצא בית משפט לנכון לחרוג
מהסדר טיעון הרי שעליו לנמק את החלטתו ולפרט את הנימוקים לחריגה. לטענתם, בתי
המשפט דלמטה לא נימקו את החריגה מהסדר הטיעון ולא הסבירו מדוע הסדר הטיעון שהושג
אינו עומד ב"מבחן האיזון" הנ"ל.
6. בתשובה לטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור
טענה המדינה כי המקרה דנן אינו מתאים למתן רשות ערעור שכן אין מתעוררת בו שאלה
בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה קיומו של דיון בערכאה שלישית. לטענת המדינה, הערכאות
הקודמות בענייננו יישמו את ההלכה באופן נכון וראוי אך, גם אם שגו ביישום ההלכה,
הרי שטענה זו אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור. לגופו של ענין טענה המדינה כי עונש
המאסר שנגזר על המבקש אינו חורג באופן קיצוני מהעונש עליו הוסכם בהסדר. אכן, מדובר
בתקופת מאסר שהינה ארוכה בלמעלה מכפליים מהתקופה המוסכמת אך למעשה מדובר בתוספת של
חודשים ספורים ומבחינה זו אין מדובר בחריגה משמעותית במיוחד. לפיכך ביקשה המדינה
לדחות את בקשת רשות הערעור.
7. בדיון שנערך בפנינו ביום 3.11.04 התברר,
כי עניינו של המבקש – אשר עד למועד הדיון הספיק לרצות כבר למעלה מ-8 חודשי מאסר –
עומד לבוא בפני ועדת שחרורים. בנסיבות אלו סברנו כי ייתכן וראוי להביא את הצדדים לידי
הסדר לפיו התביעה לא תתנגד לשחרורו של המבקש בפני הועדה בהתחשב בעובדה שהמבקש ריצה
תקופת מאסר העולה במידה ניכרת על זו שהוסכם עליה בהסדר הטיעון. הצדדים התבקשו,
איפוא, להמציא את עמדתם בענין זה בתוך 10 ימים. מההודעה שהוגשה מטעם הצדדים ביום
10.11.04 עלה כי הצדדים פנו במשותף לרשות לשיקום האסיר על מנת לקדם הגשת תכנית
שתאפשר דיון קרוב בעניינו של המבקש בועדת השחרורים אך מהרשות נמסר להם כי המבקש
אינו עונה לקריטריונים הטיפוליים ועל כן אין ניתן להכין תכנית שיקום בעבורו בשלב
זה והוא יוכל לשוב ולפנות לרשות לאחר שחרורו. בנסיבות אלו, כך נראה, נסתם הגולל על
נושא השחרור המוקדם והצדדים עתרו למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. בנסיבות אלו אין
מנוס מלדון בבקשה לגופה.
דיון
8. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה ושמענו את
טיעוני הצדדים החלטנו לדון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לגופו ודנו
בבקשה כבערעור.
בפתח הדברים יצוין כי החלטתנו לדון בבקשה
כבערעור התקבלה חרף העובדה שבמקרה דנן אין מתעוררות שאלות עקרוניות המצדיקות דיון
בערכאה שלישית. הטעם להחלטתנו נעוץ בנסיבות החריגות ביותר של מקרה זה וביניהן נסיבותיו
האישיות המיוחדות של המבקש וכן העובדה כי העונש שהוטל על המבקש סטה במידה ניכרת
מהעונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון.
9. כאמור, השאלות העקרוניות שהעלו באי כוח
המבקש אינן מתעוררות בענייננו שכן השאלה בדבר המשקל שראוי כי בית משפט ייתן להסדר
טיעון נדונה בהרחבה בפרשת פלוני. בפסק דין פלוני עמדנו
על אמות המידה לפיהן מצווים בתי המשפט לבחון את הסדרי הטיעון המובאים בפניהם ועל
כן שאלה זו שוב אינה מתעוררת בענין שלפנינו.
באשר לשאלה בדבר המידה שבה יכול בית
המשפט לחרוג מהסדר טיעון שנדחה הרי שבענין זה ציינו בפסק דין פלוני כי:
"ככלל, יש להניח כי בגוזרו את הדין על-פי שיקולים ראויים, הפער
בין העונש שיגזור בית-המשפט לבין העונש עליו הסכימו הצדדים, לא יהיה עצום ורב.
האיזון החדש שאותו יקבע בית-המשפט בגזירת הדין לאחר שדחה את הסדר הטיעון, ייעשה
תוך שקלול נכון של כל שיקולי הענישה, כאילו נערך על-ידו הסדר טיעון הולם. גישה זו
תביא לענישה מקלה לעומת זו הצפויה לנאשם, שלא הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע
בעבירה דומה ובנסיבות דומות" (עמודים 613-612 לפסק הדין).
ויודגש: מידת החריגה מהעונש עליו הוסכם
בהסדר טיעון נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט כשם שגזירת העונש, במקרה בו אין הסדר
טיעון, נתונה לשיקול דעתו. בענין זה יש לציין כי אחד השיקולים כבדי המשקל שיעמדו
בפני בית משפט שדחה הסדר טיעון הוא העובדה שהנאשם הודה במסגרת הסדר והוא מצפה שבית
המשפט יקבל את ההסדר:
"אכן, לנאשם ציפייה ותקווה שבית-המשפט יקבל את ההסדר ויפחית
מעונשו, וכאמור ציפייה זו ראויה להתחשבות בעת גזירת הדין אף כאשר הסדר הטיעון נדחה..."
(עמוד 615 לפסק הדין).
הנה כי כן, בפסק דין פלוני
הוכרעה גם השאלה בדבר "המידה בה ראוי לחרוג מהסדר טיעון". מעבר לנדרש
יצוין כי בעניינו של המבקש התייחס בית המשפט המחוזי בפסק דינו לשאלה בדבר מידת
החריגה מהעונש עליו הוסכם בהסדר והתייחסותו לענין זה עולה בקנה אחד עם האמור לעיל:
"לשיטתנו, כאשר הטיל בית משפט קמא עונש זה, לקח כבר בחשבון את
הצורך בפרופורציה מסוימת בין העונש המוצע לעונש המוטל, שאלמלא כן הדעת נותנת כי
הענישה היתה קשה יותר" (סעיף ה לפסק הדין).
10. בנסיבות הענין מקבלים אנו את טענת
הסניגוריה כי משהביעה התביעה את תמיכתה בהסדר טיעון הרי שחזקה עליה כי הדבר נעשה
לטובת האינטרס הציבורי ובית המשפט – בין אם מדובר בערכאה הדיונית ובין אם בערכאת
הערעור – ייתן משקל רב לעמדתה של התביעה בפניו. ברי כי תמיכתה של המדינה בהסדר
הטיעון בערכאת הערעור היא שיקול נכבד אשר על בית המשפט שלערעור להתחשב בו. יחד עם
זאת, אין לשכוח את הכלל היסודי הקובע כי גזירת הדין היא תפקידו של בית המשפט, ואין
הוא רשאי להסתתר מאחורי גבה של התביעה בענין זה. לפיכך, חובה על בית המשפט לבחון
בעצמו את שיקולי הענישה הרלוונטיים ועליו לעשות כן תמיד, גם אם התביעה מביעה את
תמיכתה בהסדר הטיעון בערכאת הערעור.
11. ניתן, איפוא, לומר כי השאלות העקרוניות
שהועלו בטיעוניהם של באי כוח המבקש נדונו כבר בפסיקתנו ועל כן אין בהן כדי להצדיק
דיון בפני ערכאה נוספת. אם ראינו לדון בבקשה כבערעור הרי זה משום הנסיבות החריגות
של מקרה זה.
מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של
המבקש עולה תמונה עגומה ביותר. המבקש עלה עם אביו מרוסיה בשנת 2000 בהיותו כבן 16
שנים. כבר בגיל צעיר זה היה המבקש מכור לסמים והניסיון להרחיקו בארץ מחיי הפשע
והסמים אליהם התדרדר בארץ מוצאו לא עלה יפה. המבקש המשיך לעסוק בפלילים גם בישראל
ועל אף גילו הצעיר הספיק להסתבך בעבירות חמורות ואף ריצה עונשי מאסר ממושכים. בסוף
שנת 2003, לאחר שהניסיונות לעזור למבקש כשלו, שב אביו לרוסיה. קרובי המשפחה
הרחוקים שנותרו למבקש בישראל ניתקו עימו כל קשר. המבקש נותר, איפוא, ללא קורת גג
וללא תנאים בסיסיים למחייתו. ניסיונות שעשה המבקש בעבר להיגמל מסמים לא צלחו
ושירות המבחן התרשם כי המבקש אינו בשל לטיפול גמילה ולשינוי.
בנוסף לנסיבות האישיות המפורטות לעיל
הוטרדנו גם מהסטיה שבית המשפט סטה בעניינו של המבקש מהעונש עליו הוסכם בהסדר
הטיעון. כאמור, התביעה והסנגוריה עתרו במשותף בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי
להטלת עונש קל יותר על המבקש אך בתי המשפט דלמטה דחו את עתירתם המשותפת. בית משפט
השלום גזר על המבקש תקופת מאסר שאורכה למעלה מפי שניים התקופה עליה הוסכם בהסדר
הטיעון ובית המשפט המחוזי אישר עונש זה. אין ספק, איפוא, כי העונש שנגזר סוטה
באופן ניכר מהעונש עליו הוסכם ובכך נפגעה ציפיתו של המבקש שייגזר עליו עונש קל
יותר בעקבות הודאתו. אכן, יש טעם גם בטענת המדינה כי מדובר בחודשים ספורים בלבד אך
נראה כי כאשר מדובר בתקופות קצרות של מאסר יש משמעות רבה לכל חודש.
כאמור, על פי המלצתנו, פנו הצדדים במשותף
לרשות לשיקום האסיר על מנת לקדם הגשת תכנית שתאפשר דיון קרוב בשחרורו המוקדם של
המבקש מהמאסר. פניה זו לא נשאה פרי. הרשות לשיקום האסיר מסרה כי למרות בקשתו של
האסיר להשתלב בהוסטל או לבנות תכנית שיקום הרי שבשל נסיבותיו אין ניתן לסייע לו
בשלב זה. כן מסרה הרשות לשיקום האסיר כי לאחר שחרורו מוזמן המבקש לקבלת סיוע.
12. המבקש מסיים לרצות את עונשו בחודש פברואר
הקרוב והתלבטנו לא מעט אם יש מקום, לנוכח הנסיבות המפורטות לעיל, להורות על קיצור
תקופת המאסר בשלב זה. אכן, ייתכן כי הסטיה מהעונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון בעניינו
של המבקש היתה ניכרת אולם לאחר עיון בחומר הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור
ולהשאיר את תקופת המאסר על כנה. העובדות שהוצגו לעיל מקימות חשש ממשי כי אם ישתחרר
המבקש עתה הוא ישוב לסורו במהירות ובכך יהווה סכנה הן לעצמו והן לחברה כולה. מנגד,
אם תנוצל יתרת תקופת המאסר שנותרה למבקש על מנת להכינו לתהליכי גמילה ולהכנת תכנית
שיקום מסודרת ייתכן כי יהיה בכך כדי להועיל למבקש יותר מאשר שחרור לאלתר. מה גם
שככל הנראה מהחומר שבפנינו, יתכן שעתה בכלא מצליח המבקש להמנע משימוש בסמים, אך
טרם גובשה תכנית לטיפול בו עם שחרורו. לנוכח נסיבות אלו נעיר עוד כי אנו מתקשים
לקבל את עמדת הרשות לשיקום האסיר בדבר הכנת תכנית הסיוע למבקש רק לאחר השחרור שכן
קיים חשש שמועד זה יהיה מאוחר מדי. לפיכך, אנו מניחים כי יעשה מאמץ שעד למועד
שחרורו של המבקש יעשה ניסיון להכין עבורו תכנית גמילה ושיקום בהתאם למיטב שיקול
דעת הרשות ובשיתוף עם המבקש.
מהטעמים
האמורים, הערעור נדחה.
ש
ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט
כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש.
ניתן היום, ט"ז בטבת, תשס"ה
(27.12.2004).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04079490_N04.docעע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il