מוחמד אבו מנשאר נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49380-11-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותר: מוחמד יאסין אבו מנשאר נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. בית המשפט הצבאי לערעורים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד פאדי קוואסמי פסק-דין העתירה שלפנינו הוגשה ביום 18.11.2025, ועניינה בצו המעצר המינהלי השני שהוצא נגד העותר, שתחילתו ביום 23.7.2025 וסופו ביום 22.11.2025 (להלן: צו המעצר). צו המעצר אושר בהחלטת בית המשפט הצבאי ביום 31.7.2025, ודיון בערעור על החלטה זו התקיים בבית המשפט הצבאי לערעורים ביום 6.11.2025. אולם, לפי הנטען בעתירה טרם ניתנה החלטה על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים. העותר מלין איפוא הן על מעצרו המינהלי והן על כך שטרם ניתנה החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים. נקדים ונאמר את המובן מאליו – העובדה שפסק הדין בעתירה דנן ניתן רק היום – 20.11.2025, יומיים בלבד לפני תום תקופתו של צו המעצר הנוכחי, איננה מונחת לפתחו של העותר. לא העותר אחראי לכך שהערעור בעניינו נדון רק ביום 6.11.2025 – אף שפסק דינו של בית המשפט הצבאי ניתן עוד ביום 31.7.2025; ולא הוא אחראי לכך שפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, שאמור להיות נושא העתירה, טרם ניתן. העיכובים הללו מונחים כולם לפתחה של המדינה. כאשר מוטל מעצר מנהלי לתקופה של ששה חודשים, יש לעשות את המאמץ המרבי כדי לתת לעציר את יומו ולאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטת המעצר בערכאות הרלוונטיות. לצורך כך, נדרשת המערכת הצבאית לעשות מאמץ לקבל החלטות במועדים שיאפשרו לעציר לפנות בפנייה אפקטיבית לבית המשפט העליון לבחינת פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים. אכן, בהעדר פסק דין של בית המשפט הצבאי לערעורים, בחינה כזו אינה אפשרית. כפי שצוין לא אחת, "בהיעדר החלטה של בית המשפט הצבאי לערעורים, ובהינתן החשיבות המוקנית למיצוי הליכים במסגרת בתי המשפט הצבאיים, עובר להגשת עתירה לבית משפט זה – אין מקום להידרש לעתירה לגופה" (בג"ץ 58774-04-25 קלגאווי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 3 והאסמכתאות שם (27.4.2025). ראו גם בג"ץ 6137/24 חבאיבה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 3 (29.7.2024); בג"ץ 30048-12-24 עודה נ' שופט צבאי משפטאי (11.12.2024)). יש להצר אפוא על כך שבית המשפט הצבאי לערעורים קיים את הדיון בערעור בסמוך מאוד למועד פקיעת הצו; וחמור מכך – שהחלטתו לא פורסמה עובר להגשת העתירה (בחלוף 12 ימים). זאת על אף שנותרו באותה עת 4 ימים בלבד טרם פקיעת צו המעצר (וכעת נותרו אפילו פחות ימים). העומס המוטל על בית המשפט הצבאי לערעורים הוא משמעותי; אך חרף זאת מוטלת על בתי המשפט הצבאיים חובה לפעול בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ובתוך כך לאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית – הן בבתי המשפט הצבאיים והן בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. חזקה על בית המשפט הצבאי לערעורים כי ימציא לצדדים את החלטתו בהקדם, וכי יימנע, ככל הניתן, מהישנות של מקרים כגון אלה בעתיד. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. זכויותיו וטענותיו של העותר בנוגע לצווי מעצר עתידיים, ככל שיינתנו, שמורות לו. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשפ"ו (‏20.11.2025). עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת