החברה להגנת הטבע נ. ממשלת ישראל

9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 45777-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: החברה להגנת הטבע נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות 3. הועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז חיפה 4. המשרד להגנת הסביבה 5. רשות ניקוז ונחלים שרון 6. ועדה מקומית לתכנון ובניה מנשה אלונה 7. מועצה אזורית מנשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אסף רוזנבלום; עו"ד אסף בן לוי בשם משיבים 4-1: בשם משיבה 5: בשם משיבות 7-6: עו"ד יונתן סיטון עו"ד רמי קרופניק עו"ד דניאל גלס פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו מתבקש ביטול החלטת ממשלת ישראל מיום 18.6.2025 לאשר את תכנית תשתית לאומית תת"ל 122 – "מתקני השהיית נגר באגן נחל חדרה" (להלן: התכנית או תת"ל 122). כן מתבקש כי המשך קידום התכנית יותנה בהשלמת בחינה מעמיקה של חלופות בתסקיר ההשפעה על הסביבה, ובמתן הזדמנות לעותרת ולציבור הרחב להתייחס למכלול המידע באמצעות השגה לתכנית במסגרת הזמנים הקבועה בדין. הרקע לעתירה והליכי התכנון נחל חדרה (להלן גם: הנחל), הזורם מצפון-מערב השומרון ועד הים התיכון, סובל מהצפות חוזרות ונשנות שגרמו לנזקים משמעותיים לתשתיות, מבנים ושטחים חקלאיים. כך למשל, בעקבות הצפות שאירעו בשנת 2013, הוגשו תביעות פיצויים בסך כולל של כ-170 מיליון ש"ח. מצב זה נגרם בראש ובראשונה בשל בינוי סמוך לערוץ הנחל, שיצר "צוואר בקבוק" ארוך באזור התעשייה של חדרה, המונע את הרחבת הערוץ והגדלת ספיקתו. גורמי מקצוע בשירות משיבים 4-1 (להלן: המדינה) מעריכים כי בעיית ההצפות תוחמר בעתיד עקב שינויי אקלים וגידול באוכלוסייה ובבינוי המצמצמים את שטחי החלחול. משיבה 5, רשות ניקוז ונחלים שרון (להלן: יזם התכנית), קידמה תכנית להרחבת האפיק במורד אגן הניקוז של הנחל (להלן: תכנית מפעל ניקוז חדרה), ובתוך כך בוצעו בשנים 2020-2017 עבודות שונות בחלק מהמקטעים לאורך הנחל, לרבות הקמת תעלת עודפים העוקפת את אזור התעשייה חדרה. ברם, תכנית זו לא נותנת מענה למצבי שיטפון קיצוניים, ונוצר פער בין כושר ההולכה במורד אגן הניקוז לבין כושר ההולכה של הנחל במצבי שיטפון. לפיכך, יזם התכנית קידם את תת"ל 122 שנועדה לספק מענה כולל לבעיית ההצפות באגן נחל חדרה. התכנית מציעה הקמת מספר מתקני השהיית נגר (מאגרים זמניים) במעלה אגן הניקוז, שישחררו מים באופן מבוקר למורד הנחל לאחר אירועי גשם קיצוניים. המתקנים מתוכננים להיות פסיביים, ללא סגרים נשלטים, ויתרוקנו לאחר סיום הסופה. התכנית כוללת גם שיקום נופי, דרכי גישה ואזורי התארגנות זמניים, תוך ניסיון לאפשר ככל הניתן את המשך העיבוד החקלאי בשטחים שיושפעו. ביום 8.9.2020 הוגשה התכנית לוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (להלן: הוות"ל או הוועדה). ביום 21.2.2022, התקיים דיון ובחינת חלופות מאקרו, שלאחריו החליטה הוועדה לפרסם את דבר הכנת התכנית לפי סעיפים 76ג(1) ו-77 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). בנוסף קבעה הוועדה תנאים לתקופת הביניים בהתאם לסעיף 78 לחוק, והנחתה את יזם התכנית לקיים ישיבת עבודה לבחינת חלופות מאקרו נוספות בתיאום עם נציגי ארגוני הסביבה שהעותרת נמנית עליהם, וצוות התכנון של הוות"ל. ביום 29.1.2023 התקיימה ישיבת עבודה עם נציגי העותרת, בה ביקשו לקבל נתונים הידרולוגיים כדי להציע תכנון חלופי, ובפרט לבחון חלופות לתעלות מקבילות עוקפות צוואר בקבוק במקטע המערבי של הנחל. בהנחיות לתסקיר השפעה על הסביבה של היועצת הסביבתית מטעם יזם התכנית (להלן: התסקיר) שהועברו ביום 30.1.2023, נכללה דרישה לעורך התסקיר לסמן צווארי בקבוק ולבצע בחינה משלימה לאיתור תוואים מקבילים למקסום ספיקות. ביום 4.12.2023 העבירה העותרת מסמך הכולל את הצעתה "למעקף צפוני לנפתול נחל חדרה". התסקיר הוגש ביום 25.12.2023, ולאחר דרישה להשלמות ובכללן התייחסות לחלופות מעקפים לצוואר הבקבוק בנחל, הוגש תסקיר מתוקן ביום 2.4.2024. התסקיר המתוקן התמקד בבחינה של חלופות למעקפים בצוואר הבקבוק של נחל חדרה, תוך התייחסות ליצירת תעלות עודפים כתוואי נוסף להגדלת כושר ההולכה של הנחל, בניגוד להסתמכות בלעדית על מאגרי השהייה. בנוסף, נערכה בחינה של תעלת עודפים קיימת שאושרה במסגרת תכנית ניקוז הנחל, ובחינת תוואי נוסף לתעלת עודפים במטרה למקסם את הספיקות באזור צוואר הבקבוק באזור התעשייה חדרה, בציפייה להגדלת כושר ההולכה ב-80-60 מ"ק/שנייה נוספים על 200 מ"ק/שנייה הקיימים. מסקנות התסקיר תמכו בגישת התכנית המקורית, ונקבע כי חלופת המעקף שהוצעה על ידי העותרת, וכן תכנית דומה המושתתת על עקרונות דומים, אינן ישימות בשל מורכבות הנדסית, עלויות גבוהות ופגיעה בתשתיות קיימות. בדיון שהתקיים בוות"ל ביום 10.6.2024 להעברת התכנית להערות והשגות לפי סעיף 76ג(6) לחוק, ערך נציג העותרת אבחנה בין עמדת יזם התכנית לתפיסה והשהייה של המים בעת שיטפון, לבין עמדת העותרת לשחרור והזרמת המים ככל שניתן בתוואי הנחל. כן נטען כי בחינת החלופות בתסקיר נעשתה באופן שטחי ולא ממצה. בתשובה, גורמי המקצוע של המשיבים הסבירו כי לא ניתן להגדיל את הספיקות במורד הנחל בשל הבינוי והתשתיות ותעלת העודפים ממצה את היכולת להגדיל את הספיקה ולפיכך אין מקום לבדיקת חלופות נעדרות היתכנות. בחודש ספטמבר 2024 פורסם בעיתונות דבר העברת התכנית להשגות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור, וביום 7.11.2024 פורסמה הודעה על כך ברשומות (י"פ 12878 עמ' 752, התשפ"ה). ביום 25.11.2024 הוגשה השגת העותרת, בה נטען כי התסקיר לוקה בפגמים מהותיים, כגון חוסר שקיפות בנתונים שהוצגו, וכי הוא לא נערך בהתאם להנחיות הוועדה. בתוך כך, החלופה התכנונית שהציעה העותרת, המבוססת על גישת שחרור זרימות הנחל באמצעות מעקף צפוני להרחבת ספיקת הנחל (כ-250 מ"ק/שנייה), לא נבחנה כראוי וזכתה להתייחסות דלה ושטחית בתסקיר, בניגוד להנחיות הוות"ל. התסקיר התבסס על הנחות יסוד שגויות לפיהן אין אפשרות להרחיב את אפיק הנחל במורד, תוך התעלמות מיתרונות גישת שחרור הזרימות ויש לצמצם את אתר ההשהיה המרכזי שמוצע בתכנית. בנוסף, לא בוצע סקר סיכונים מקיף בשלב התכנוני המוקדם, אלא הוא נדחה לשלבים מאוחרים, מה שעלול לסכן חיי אדם ורכוש, ולא נערך ניתוח כלכלי מעמיק של החלופות. ביום 9.12.2024 התקבלה החלטה בוועדה המחוזית חיפה להמליץ לוות"ל לבחון חלופת מאקרו להתמודדות עם סוגיית הניקוז שלא באמצעות איגום והשהיה, וזאת טרם קבלת החלטה על אישור התכנית. המלצה זו נועדה לצמצם את היקף ההשפעה, הסיכונים והנזק לחקלאות ולסביבה באזור אתרי הוויסות, תוך הכרה בחשיבות התכנית למניעת הצפות ונזקים. בנוסף, הוועדה המחוזית הציעה מספר תיקונים פרטניים לתוכנית, שאינם קשורים לבחינת החלופות, למקרה שהוות"ל תחליט לאשר את התכנית. לשמיעת ההערות מונתה חוקרת מנוסה מטעם הוועדה, ונערכו שלושה ימי דיונים לשמיעת ההשגות והחוקרת אף סיירה בשטח. בתהליך עבודתה, נעזרה החוקרת ביועצים מקצועיים של הוות"ל (הידרולוגיים, סביבתיים, משפטיים ותשתיתיים) ובצוות התכנון של הוות"ל למציאת פתרונות להשגות. בחודש מרץ 2025 הגישה החוקרת את המלצותיה בדו"ח מפורט, בו התייחסה להשגת העותרת באופן נרחב. החוקרת דחתה את טענותיה העיקריות של העותרת, וקבעה כי התסקיר כלל התייחסות לחלופה שהוצעה על ידה, ולמגבלות מרחב הנחל באזור זה (כגון רום החיבור לנחל והקושי בחפירה מתחת לתל עתיקות). הגם שההתייחסות הייתה תמציתית, היא כללה את המורכבויות שהוצגו בהרחבה בשימוע, והמידע הוצג כדבעי בטרם הסתיים הליך אישור התכנית, ולפיכך טענת העותרת בנוגע למידת הפירוט בתסקיר אינה רלוונטית עוד. החוקרת ציינה כי בחינת חלופת המעקף לפי הצעת העותרת הצביעה על פרויקט עתיר ממדים ותשומות, בעלות גבוהה משמעותית מזו של התכנית המוצעת (מעל מיליארד ש"ח לעומת כ-174 מיליון ש"ח), אשר ידחה את הפתרון לעשרות שנים ואינו ישים. החוקרת הדגישה כי התכנית משלבת בין שחרור זרימות להשהיית נגר, וכי לא הוצג סף ספיקה חיוני לשמירה על המערכת האקולוגית. לעניין סקר הסיכונים, החוקרת קיבלה את הטענה באופן חלקי והמליצה להבהיר בהוראות התכנית כי סקר סיכונים מפורט יידרש כתנאי להיתר בנייה לכל האתרים, וזאת בשלב התכנון המפורט, כאשר יהיו נתונים מדויקים יותר על תנאי התשתית והרכיבים ההנדסיים הנדרשים. בנוסף, נדחתה טענת העותרת לחוסר שקיפות בנתונים, וצוין כי קבצי הרצת המודלים הועברו לעיון העותרת, שגם הגישה השלמת טיעון בכתב אך לא התייחסה לקבצים אלו ולא ביקשה ארכה. לסיכום, החוקרת המליצה לדחות את רוב טענות העותרת, למעט קבלת חלקית של הטענה בעניין סקר הסיכונים ומתן המלצות לתיקונים ושינויים ספציפיים במסמכי התכנית. היא אף המליצה על הקטנת נפח המאגר המרכזי לפי התכנית, ושיפור כושר ההולכה של אפיק הנחל הקיים, כחלק מפתרון מוסכם שהושג עם מושב תלמי אלעזר הסמוך למאגר ההשהיה המרכזי בתכנית, אשר תורם אקולוגית ומשפר את נקודת האיזון בין שחרור זרימות להשהיית נגר. ביום 10.3.2025 התקיים דיון בוועדת המשנה להערות והשגות של הוות"ל (להלן: ועדת המשנה) בעניין דו"ח החוקרת, ובו הוצגו עיקרי הדו"ח והמלצות החוקרת. בתום הדיון, החליטה ועדת המשנה, פה אחד, להמליץ על הגשת התכנית לאישור הממשלה לפי סעיף 76ג(9)(ב) לחוק, בכפוף לתיקוני ניסוח ותיקונים טכניים במסמכי התכנית. בישיבה מאותו יום דנה מליאת הוות"ל בהמלצות ועדת המשנה והחליטה לאמצן ולהגיש את התכנית לאישור הממשלה. ביום 18.6.2025 אישרה הממשלה את התכנית, ומכאן העתירה שלפנינו. תמצית טענות הצדדים העותרת טוענת כי נפל פגם יסודי בתסקיר ובחינת החלופות בו הייתה לקויה, חלקית ושטחית בלבד, ולא עמדה בדרישות החוק והפסיקה המחייבות בחינה יסודית ומעמיקה של חלופות. לא הוצגו לציבור ולמתנגדים מידע חיוני ונתונים מלאים טרם שלב הגשת ההשגות, אלא רק במסגרת מצגת שהוצגה לראשונה בדיון מיום 10.6.2024, מה שמנע מהעותרת ומהציבור הזדמנות אמיתית להתייחס למידע זה ופגע באופן חמור בזכות ההתנגדות והטיעון. למרות שהחוקרת שמונתה לדון בהשגות הכירה בקיומו של פגם זה, היא סירבה להורות על השלמת התסקיר, ובכך בחרה "לדלג" על הקושי ולאפשר את המשך קידום התכנית. משכך, אי החזרת התסקיר להשלמות מהותיות, גם כאשר הוות"ל עצמה קבעה שיש להתייחס לחלופות, מהווה פגם מנהלי היורד לשורש העניין המצדיק את ביטול החלטת הממשלה לאשר את התכנית. אשר לחלופות לתכנית שקודמה. החלופה תכנונית שהציעה העותרת מבוססת על גישת "שחרור זרימות" באמצעות מעקף צפוני לנחל חדרה, שיאפשר הולכה של ספיקות גבוהות (כ-250-530 מ"ק/שנייה). חלופה זו עדיפה סביבתית על פני גישת "ריסון הזרימות" שנבחרה על ידי יזם התכנית, המבוססת על הקמת מאגרי השהיה. נטען כי לא התקיים דיון מעמיק באפשרות העקרונית לממש את התכנית באמצעות מעקפים ולא באמצעות מאגרי שהייה. בנוסף, נטען כי החלופה שהוצעה לא נבחנה באופן ראוי ומקצועי בתסקיר, וזכתה להתייחסות דלה ושטחית, תוך התבססות על הנחות יסוד שגויות כי אין אפשרות להרחיב את אפיק הנחל במורד בשל אילוצים קיימים; כי לא נבחנו לעומק פתרונות הנדסיים אפשריים, תיאומים עם תכניות תשתיתיות אחרות, או תכנון מחדש של מחלף כביש 4 לצורך יישום חלופת המעקף; וכי לא בוצעה השוואה הוגנת ומלאה בין החלופות השונות על בסיס מתודולוגיה וקריטריונים ברורים ושקופים, מה שמנע קבלת החלטה מושכלת ומבוססת. אשר לסקר סיכונים, נטען כי לא ניתן לדחות את עריכת סקר הסיכונים המלא והמפורט לשלב התכנון המפורט והיתרי הבנייה. עקב הסיכון הייחודי הקיים בהקמת סכרים על נחלים, על היזם לבצע הערכת סיכונים כבר בשלב התכנוני המוקדם. אישור התכנית ללא סקר סיכונים ממצה ועדכני, הכולל השוואה בין החלופות השונות מבחינת סיכונים, עלול לסכן חיי אדם ולהביא לפגיעה ברכוש. קבלת ההחלטה לאשר את התכנית ללא תשתית עובדתית והשוואתית מלאה בנוגע לסיכונים, מהווה פגם מנהלי המצדיק את ביטול ההחלטה. בנוסף, התכנית צפויה לגרום לפגיעה סביבתית קשה בנחל ובתפקודו האקולוגי, וכן לפגיעה בשטחים חקלאיים נרחבים ללא מנגנון פיצוי ברור; ולא בוצע ניתוח כלכלי מקיף של החלופות, אשר יכלול את עלויות המימוש והפיצויים. בתגובה המקדמית של משיבות 7-6, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מנשה-אלונה והמועצה האזורית מנשה, הן תמכו בעתירה וטענו כי נפל פגם מהותי בהליך קידום התכנית, שכן לטענתן, משיבה 5 לא הייתה מוסמכת ליזום תכנית תשתית לאומית אלא רק תכנית ניקוז מכוח חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, התשי"ח-1957. ביחס לתכנון המוצע נטען כי נושאים חשובים כגון עריכת סקר סיכונים וניתוח כלכלי של חלופות לא נבחנו כראוי בשלב אישור התכנית ובעת בחינת החלופות, אלא נדחו לתנאים בהליך הרישוי. עוד לא נבחנו כראוי הנזק שיגרם לחקלאים וכן הסיכון מהתמוטטות סוללת עפר גבוהה ליד מושב תלמי אלעזר שבתחומי משיבה 7. אמנם החוקרת שמונתה המליצה לקבל חלק מטענותיהן (בהן צמצום היקף ההפקעות הקבועות והרחקת הסוללה מתלמי אלעזר), אך לא התקבלו מלוא טענותיהן. בהקשר זה, הן מצטרפות לעותרת וסבורות כי אכן נכון היה לבצע בחינה מעמיקה יותר של החלופות טרם אישור התכנית, והותירו את ההכרעה בשאלה זו לבית המשפט. בתגובה המקדמית מטעם המדינה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן לא עלה בידי העותרת להצביע על עילת התערבות כלשהי שתצדיק את ביטול החלטת הממשלה לאשר את תת"ל 122. הודגש כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות מוסדות התכנון והתערבותו בשיקול דעת מקצועי של גופים אלו, ובפרט של הוות"ל והממשלה, היא מצומצמת ביותר ותיעשה רק במקרים חריגים של חוסר סבירות או פגם משפטי מהותי. בענייננו, התכנית אושרה לאחר הליך תכנוני סדור, יסודי ושקוף, שנמשך מספר שנים, וכלל בחינה מעמיקה של כלל ההיבטים הנדרשים. אשר לטענות העותרת בנוגע לתסקיר ובחינת החלופות. המדינה דחתה את הטענה לפיה נפל פגם בתסקיר עקב בחינה לקויה של חלופות. התסקיר נערך באופן מעמיק ויסודי, ונבחנו במסגרתו גם חלופות תכנוניות בגישת "שחרור זרימות", כולל החלופה שהציעה העותרת. סוגיית החלופות המשיכה להיבחן גם לאורך הליך ההשגות בפני חוקרת התכנית, כאשר העותרת נשמעה בהרחבה וניתנה לה הזדמנות נוספת להעלות טענות. לאחר שנבחנו כלל הטענות, כולל אלו של העותרת, גיבשה החוקרת המלצות במסגרתן טענות העותרת נדחו בעיקרן, והוועדה אימצה המלצות אלו. המדינה הדגישה כי אין מחלוקת על העדיפות הסביבתית של חלופות המרחיבות את ספיקות הנחל כאשר הדבר מעשי, אך במקרה זה, בחינת החלופה של העותרת (תעלת מעקף רחבה) הראתה כי היא אינה ישימה, יקרה מאוד (מעל מיליארד ש"ח לעומת כ- 174 מיליון ש"ח לתכנית הנוכחית), ותגרום לעיכובים של עשרות שנים, תוך פגיעה קשה בתשתיות קיימות. לעומת זאת, התכנית הנוכחית משלבת בין שתי הגישות וכוללת גם הרחבה של הנחל ככל האפשר, בנוסף לאתרי ההשהיה. אשר לטענות העותרת בנוגע לסקר סיכונים. טענות אלו הועלו גם בפני החוקרת, אשר קיבלה אותן בחלקן. בהתאם לכך, הומלץ להבהיר בהוראות התכנית כי סקר סיכונים מפורט יידרש בשלב הרישוי של האתרים בתכנית ברמת תכנון מפורטת. בדיקת סיכונים ברמת הזיהוי נעשתה בשלב התכנון, כנדרש בהנחיות המקצועיות, וכי סקר סיכונים מלא מועיל יותר כאשר יש מידע מדויק על תנאי התשתית, המיקום והרכיבים ההנדסיים, כלומר בשלב התכנון המפורט וקבלת ההיתר. אשר לטענות בנוגע לפגיעה סביבתית וחקלאית. נטען כי התכנית נערכה תוך בחינה מעמיקה של היבטים נופיים, אקולוגיים וחקלאיים, והיא נועדה למזער את הפגיעה בשטחים חקלאיים ובערכי טבע ככל הניתן; וכי ההפקעות המתוכננות הן ברובן זמניות, והסוללות מתוכננות בשיפוע שיאפשר המשך עיבוד חקלאי. התכנית אף כוללת הוראות המחייבות היוועצות עם בעלי הזכויות בקרקע בשלב הרישוי. כן הודגשה חשיבות התכנית במניעת נזקים רחבי ממדים לאדם ולרכוש כתוצאה מהצפות, על רקע שינויי האקלים והבינוי המואץ, וביטולה יגרום לעצירה של הליך תכנוני רב-שנים, השקעת משאבים רבים, והמשך חשיפת העיר חדרה ותושביה לסיכון חיים של ממש. בתוך כך נטען כי העתירה עצמה כבר עיכבה את קידום התכנית למשך חודשים רבים. בתגובה המקדמית מטעם יזם התכנית נטען גם כן כי דין העתירה להידחות. תכנית תת"ל 122 היא חיונית ודחופה למניעת הצפות ונזקים בעיר חדרה ובאגן נחל חדרה, ומהווה פתרון כולל לבעיה לאומית המתעצמת עקב שינויי אקלים ועיור. התכנית היא תוצר של הליך תכנוני מעמיק, יסודי ושקוף, שבמסגרתו נבחנו לעומק חלופות שונות, לרבות חלופת "שחרור זרימות" שהציעה העותרת, ונמצא כי החלופות שהוצעו על ידי העותרת אינן ישימות, יקרות באופן משמעותי (בהיקף של מעל מיליארד ש"ח), ויגרמו לעיכובים של עשרות שנים, תוך התעלמות מאילוצים קיימים ומורכבות הנדסית. התכנית הנוכחית משלבת בין גישות שונות, לרבות הרחבת הנחל במורד ככל האפשר, והתסקיר והליך החקירה שבוצעו היו מקצועיים ומקיפים. לשיטת יזם התכנית, קבלת העתירה תעצור הליך תכנוני רב-שנים, תבזבז משאבים רבים, ותסכן את חיי תושבי חדרה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בנספחיה ובתגובות לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. תחום התכנון והבנייה טומן בחובו לא אחת מחלוקות ושאלות מקצועיות מובהקות, אשר מקומן הטבעי לבירור והכרעה הוא בפני הרשויות המוסמכות לכך, המצוידות בידע ובמומחיות הנדרשים. בענייננו, המחלוקת סביב גישות לניהול נגר, הערכת ספיקות, ישימותן של חלופות תכנוניות כגון תעלות מעקף אל מול מאגרי השהיה, וההשלכות ההידרולוגיות, האקולוגיות והכלכליות של כל אחת מהן, היא דוגמה מובהקת לכך. מוסדות התכנון, ובהם הוות"ל, כמו גם הליכי ההשגה והחקירה, נועדו על מנת לשקול את מכלול השיקולים המקצועיים הללו, בהתבסס על חוות דעת מומחים ונתונים מדעיים, ולהגיע להחלטה תכנונית מאוזנת. זהו אפוא הגיונו של הכלל הנקוט בידינו כי התערבות שיפוטית בהחלטות מקצועיות של מוסדות תכנון תיעשה במשורה ותוגבל למקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה. זאת שכן בית המשפט אינו משמש כערכאת "מתכנן-על" ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המקצועית המוסמכת בשיקול דעתו שלו (ראו לאחרונה: בג"ץ 3416/24 תחנת דלק צומת מכר-פהד סכס ובניו בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה ירושלים, פסקה 9 ‏(9.6.2025‏); בג"ץ 16863-12-24 מועצה אזורית הגלבוע נ' רשות החשמל, פסקה 21 ‏(18.2.2025‏)‏‏).‏‏ עקרון זה מתחזק כאשר ההחלטה המותקפת היא של הוות"ל, וביתר שאת כשהיא אושרה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה – כפי שאירע במקרה דנן (‏בג"ץ 1904/24 נציגי החברה והסביבה נ' הוועדה לתשתיות לאומיות, פסקה 29 ‏(21.4.2025‏); בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות, פסקה 5 ‏(17.12.2014‏)‏).‏ כאמור, עיקר טענות העותרת מופנה כלפי הכרעת הוועדה לדחות את עמדתה המקצועית בנוגע להתמודדות עם בעיית ההצפות ולבכר, בעיקרו של דבר, את עמדת יזם התכנית על פני עמדתה. ברם, כפי שהובא בפירוט לעיל, עמדת העותרת הובעה בשלבים שונים של ההליך התכנוני, ונדחתה ברובה, למעט שינוי התכנית בדרך של צמצום מאגר ההשהייה המרכזי והגדלת הספיקות במורד הנחל. זאת, בנוסף להרחבת ספיקות הנחל באמצעות העבודות שבוצעות במסגרת תכנית מפעל ניקוז חדרה. יוצא אפוא כי הלכה למעשה התמודדות מוסדות התכנון עם בעיית ההצפות מורכבת הן מהגדלת הספיקות בנחל באמצעות מפעל ניקוז חדרה בדומה לגישת העותרת ל"שחרור זרימות", הן באמצעות התכנית מושא העתירה להקמת מאגרי השהייה לוויסות המים במקרה של שיטפונות. אם כן, ניתנה הדעת לבחירת האמצעים הראויים להתמודדות עם בעיית ההצפות. בכל מקרה מדובר בשיקולים מקצועיים שבית משפט זה אינו מתערב בהם. אשר לטענת העותרת כי בחינת החלופות בהליך התכנוני הייתה לקויה. גורמי המדינה הונחו להתייחס להצעת העותרת כבר ביום 21.2.2022 ולשם כך קוימה ישיבה עם נציגיה. גם בהנחיות לתסקיר ניתנה הוראה לבחון חלופות מאקרו כהצעת העותרת. לאחר הגשת התסקיר לוועדה, הורתה היועצת הסביבתית ליזם התכנית להשלים את התסקיר ולהתייחס בצורה משמעותית יותר לחלופה של מעקפים לצוואר הבקבוק של הנחל, והועברה ליזם הצעת העותרת למעקף צפוני לנחל. בסופו של יום, לאחר הליך השגות שכלל מינוי חוקרת שדנה בהן וגיבשה את המלצותיה, השתכנעה הוועדה כי החלופה שהציעה העותרת אינה מעשית. יתרה מזאת, בהתאם לפסיקה, אין מקום לדרוש מעורך תסקיר לבחון חלופות אשר אי-ישימותן מובהקת וברורה כבר בראשית הדרך (בג"ץ 9409/05 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומית, פ"ד סד‏(‏2‏)‏ 316, 340 ‏(‏2010‏)), ואף על פי כן, עמדת העותרת נבחנה שוב ושוב.‏‏עיננו הרואות כי עמדת העותרת קיבלה משקל נכבד בהליך התכנוני, ועל כן אין מקום לטענת העותרת כי החלופה שהציעה לא נבחנה כראוי במסגרת התסקיר. אשר לטענות העותרת בנוגע לדחיית עריכת סקר סיכונים בשלב התכנון המפורט. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי במקרה דנן יש ערך בסקר סיכונים בשלב גיבוש התכנון המפורט לביצוע, שכן אז יתקבל מידע מדויק על תנאי התשתית ועל המיקום המדויק והרכיבים ההנדסיים שישמשו לביצוע העבודות. זאת לאחר שבשלב גיבוש התכנית כבר נערך סינון של מספר אתרים בהם נמצא סיכון לאו בר הגנה מפני פריצת מאגר וגרימת נזק לאזור מיושב או תשתיות. בכל תכנית להגנה נגד שיטפונות יש סיכון אך יש לוודא כי הוא בר הגנה, באמצעים הנדסיים מתאימים שייקבעו לאחר סקר סיכונים בשלב גיבוש התכנית (השוו: בג"ץ 8077/14 עיריית יוקנעם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 94 ‏(22.12.2015‏)‏‏). לסיכום אפוא, ההחלטה על אישור התכנית התקבלה לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה שקילת החלופה שהוצעה על ידי העותרת אשר הביאה לשינוי מסוים בתכנית אך נדחתה ברובה בהסתמך על טעמים שאין בהם כל פסול, ועל כן אין מקום להתערב בה. כאמור, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ו (18 ינואר 2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט