מועצה אזורית הגלבוע ואח' נ' הרשות לפקוח על משק החשמל ואח'

10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 16863-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. מועצה אזורית הגלבוע 2. ועד מקומי נאעורה 3. ראיד זועבי נגד המשיבים: 1. רשות החשמל 2. חברת החשמל לישראל בע"מ 3. נגה – ניהול מערכת החשמל בע"מ 4. שר האנרגיה והתשתיות עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד ינקי פפר; עו"ד יניב בריטשטיין; עו"ד שחר אזולאי; עו"ד לינוי פאר בשם המשיבים 1 ו-4: בשם המשיבה 2: בשם המשיבה 3: עו"ד גיא ורדי עו"ד שירן אלמקיאס; עו"ד ארז סרי עו"ד שרית דנה; עו"ד טל צפריר פסק-דין השופט אלכס שטיין: העתירה עניינה של העתירה שלפנינו הוא בקשת העותרים כי תשונה תכנית מתאר ארצית, במסגרתה אושרה הקמתו של תוואי קווי חשמל בסמוך ליישוב נאעורה, כך שהתוואי שאושר יוסט ויורחק מן היישוב. נוסף על כך, מבקשים העותרים כי נורה על הפסקת עבודות ההקמה של תוואי החשמל עד לאישור תכנית מתאר ארצית חדשה. הרקע העובדתי פרויקט "אשכול הצפון" הינו פרויקט לאומי להקמת קווי מתח על 400 קילו-וואט באורך של כ-85 ק"מ באזור הצפון (להלן, בהתאמה: הפרויקט ו-תוואי החשמל או התוואי). בשנת 2016 אושרה תמ"א 6/ג/10 (להלן: התכנית המקורית) – תחילה, בוועדת השרים לענייני תכנון, בניה מקרקעין ודיור (להלן: ועדת השרים), ולאחר מכן בהחלטת הממשלה. התכנית המקורית קבעה את תוואי קווי החשמל הראשיים במחוזות הצפון לצורך מימוש הפרויקט, ובין היתר קבעה את מעברו של תוואי החשמל בסמוך ליישוב נאעורה (להלן: היישוב). במסגרת קידום התכנית המקורית נבחן מיקומו של תוואי החשמל בהיבטי איכות סביבה, רעש וקרינה, והוחלט כי התוואי יוקם במרחק של מינימום 70 מטרים מגבול מבני המגורים ביישוב. החלטה זו אומצה על-ידי ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים והמועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן, בהתאמה: הולנת"ע ו-המועצה הארצית); וכאמור, היא קיבלה תוקף במסגרת החלטת ממשלה. התכנית המקורית פורסמה ברשומות ביום 10.3.2016. בהתאם למצוות סעיף 45 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996, ניתנה ביום 21.1.2020 הרשאת מנהל מינהל החשמל ברשות החשמל (להלן: מנהל מינהל החשמל) לביצוע תכנית העבודה המפורטת שהוכנה בהתאם להוראות התכנית המקורית (להלן: תכנית העבודה). בשלהי שנת 2020, בעקבות פניות העותרת 1, המועצה האזורית גלבוע, והעותר 2, הוועד המקומי נאעורה, הוחלט על קידום תיקון לתכנית המקורית במקטע הסמוך ליישוב. התיקון שהוצע במסגרת תמ"א 10/ג/2/6 (להלן: התכנית המתוקנת או התכנית) כלל הסטה של תוואי החשמל בכ-100 מטרים מערבה לכיוון מורדות יער גבעת המורה, כך שהתוואי יוקם במרחק של כ-150 מטרים ממבני המגורים ביישוב. התכנית המתוקנת פורסמה להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור. ביום 1.6.2022 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון להמליץ על אישור התכנית המתוקנת. בהמשך, הוגשו השגות נגד התכנית מטעם ועד קרקעות נאעורה ומטעם העותר 3, תושב היישוב, במסגרתן התבקשה הסטה של תוואי החשמל למרחק נוסף של 450 מטרים מערבה (להלן: ההשגות). ביום 6.9.2022 החליטה הולנת"ע להמליץ על אישור התכנית המתוקנת, תוך דחיית ההשגות. בתוך כך, נקבע כי "התוואי המוצע בתכנית עומד בכל התנאים הבטיחותיים והסביבתיים", וכן הודגש כי תוואי החשמל נקבע "בתיאום עם מערכת הביטחון לאור העובדה כי מדובר בשטחים ביטחוניים [...] במרחק המקסימלי מהישוב כפי שהתאפשר מתיאום זה". ביום 13.9.2022 המועצה הארצית אימצה את המלצת הולנת"ע לדחות את ההשגות והמליצה לממשלה על אישור התכנית המתוקנת. בהחלטת המועצה הארצית צוין, בין היתר, כי המועצה "השתכנעה כי בנסיבות שהובילו לקידום תכנית זו, ההסטה שנקבעה [...] הינה הפתרון המיטבי". ביום 27.2.2023 ניתנה הרשאת מנהל מינהל החשמל לעדכון תכנית העבודה בהתאם לתכנית המתוקנת. ביום 8.5.2023 אישרה ודעת השרים את התכנית המתוקנת; ביום 18.5.2023 אושרה התכנית המתוקנת בהחלטת הממשלה; וביום 30.5.2023 פורסמה התכנית המתוקנת ברשומות. ביום 27.9.2023 פנתה המשיבה 2, חברת החשמל (להלן: חברת החשמל), למנהל מינהל החשמל בבקשה לקבלת הרשאה לכניסה למקרקעין פרטיים לצורך ביצוע תכנית העבודה (זאת, בהתאם להוראת סעיף 46(ב) לחוק משק החשמל). ביום 3.9.2024 ניתנה לחברת החשמל ההרשאה האמורה, והיא החלה לבצע את העבודות בשטח. ביני וביני, התקיימה הידברות בין העותרת 1 לבין המשיבה 1, רשות החשמל (להלן: רשות החשמל), במסגרתה העלתה העותרת 1 את תלונותיה ביחס לתוואי החשמל. רשות החשמל הבהירה לעותרת 1 כי כל חריגה מתוואי החשמל מותנית בשינוי תכנית המתאר הארצית על-ידי מוסדות התכנון המוסמכים, וכי אין היא רואה לנכון לעצור את עבודות הקמת תוואי החשמל המאושר על-פי התכנית המתוקנת. זאת, מאחר שעל-פי הערכות גורמי המקצוע, הסטה נוספת של תוואי החשמל תהא כרוכה בעיכוב של מספר שנים בהשלמת העבודות; עיכוב אשר יסכן את היכולת לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו לביצוע הפרויקט כולו, באופן שעלול לפגוע באמינות ושרידות אספקת החשמל למשק (ראו: מכתבו של מנהל מינהל החשמל מיום 20.11.2024). ביום 11.11.2024 התקבלה התייחסות נציגי הצבא לפניית העותרים בעניין הסטת תוואי החשמל, בה צוין, בין היתר, כי "במסגרת בדיקת היתכנות ראשונית, לא נמצאו מגבלות עקרוניות". לצד זאת, הודגש כי "בטרם תוגש תכנית [...] נדרש להעבירה להתייחסות מעודכנת [...] ביחס למגבלות התקפות בשטח", וכי "במרחב [...] קיימות מגבלות דינאמיות של מערכת הביטחון המשתנות מעת לעת". עוד הובהר כי "מערכת הביטחון שומרת לעצמה את הזכות להתנגד לקידום התכנון והתכנית בכל שלב תכנוני". מכאן העתירה שהונחה לפנינו. טענות הצדדים העותרים מלינים על סירובה של רשות החשמל להסיט את תוואי החשמל או לפעול להסטתו. לטענתם, החלטת רשות החשמל להימנע מלפעול להסטת התוואי היא בלתי מידתית ובלתי סבירה. זאת, בין היתר, מאחר שלטענת העותרים, אף אם הסטת התוואי תהא כרוכה בעיכוב מסוים של ביצוע הפרויקט, אין בכך כדי לפגוע – ולמצער, אין בכך כדי לפגוע באופן וודאי וברור – במטרת פיתוח רשת החשמל. נטען כי שינוי התכנית בשלב זה אינו מחייב בהכרח חריגה מלוחות הזמנים שנקבעו לפרויקט. לעומת זאת, כך נטען, הפגיעה שיסב תוואי החשמל ליישוב ותושביו היא ודאית וברורה. העותרים טוענים כי קרבת קווי החשמל לבתי המגורים ביישוב מגדילה את חשיפת התושבים לקרינה, למפגעי רעש ולסכנת התחשמלות; היא פוגעת בערך הכלכלי של נכסיהם ומפחיתה את אפשרויות הפיתוח וההרחבה של היישוב; כמו כן, יש בצדה השלכות שליליות בהיבטי איכות סביבה, תיירות ומסחר. עוד נטען, כי רשות החשמל לא הביאה במניין שיקוליה את השינוי שחל בעמדת גורמי הביטחון שהסירו את התנגדותם העקרונית להסטת התוואי – התנגדות אשר עמדה מלכתחילה ביסוד ההחלטה על מיקום התוואי בסמוך ליישוב. המשיבים השונים – אשר הגישו תגובות נפרדות לעתירה – סבורים כולם כי דין העתירה להידחות ונימוקיהם דומים. המשיבים מטעימים כי תוואי החשמל מושא העתירה נמנה על השדרה הראשית של קווי החשמל במדינה, והקמתו היא חלק מפרויקט לאומי בעל חשיבות קריטית למשק החשמל כולו, אשר בלעדיו תיפגע זמינות ואמינות אספקת החשמל באזור. המשיבים טוענים כי העתירה, אשר הוגשה בחלוף תקופה של מעל שנה וחצי מפרסום התכנית המתוקנת ברשומות, נגועה בשיהוי כבד אשר מצדיק, ואף מחייב, את דחייתה; וכי, תוואי החשמל הוא בבחינת מעשה עשוי. זאת, שכן הקמת התוואי מצויה בשלבי ביצוע מתקדמים. כך, מתוך 49 עמודי חשמל המתוכננים במקטע הרלבנטי הושלמה הקמתם של 46 עמודים, ומתוך 20 ק"מ תילים שעתידים להימתח במקטע זה נמתחו כבר 16.5 ק"מ. כמו כן, המשיבים מציינים כי כל הציוד הנחוץ להקמת התוואי נרכש, וכן בוצעו כל ההתקשרויות הנדרשות עם קבלנים שונים לביצוע העבודות. נטען כי שינוי תכנית המתאר הארצית לצורך הסטת התוואי יהא כרוך בהליכי תכנון וקבלת אישורים נוספים, אשר צפויים להימשך מספר שנים. עיכוב מסוג זה ימנע מהמשיבים לעמוד בלוחות הזמנים לביצוע הפרויקט כולו, אשר נקבעו, בין היתר, בתכנית הפיתוח המאושרת על-ידי המשיב 4, שר האנרגיה, ובהחלטות ממשלה שונות; יפגע בתפקוד משק החשמל ובקידום מטרות לאומיות חשובות; וכן יגרור אחריו נזקים כלכליים משמעותיים. בהקשר זה, מטעימה חברת החשמל כי בתור בעלת רישיון הולכה היא מחויבת על-פי הוראות חוק משק החשמל והוראות רישיונה לעמוד בלוחות הזמנים הנ"ל. לגופם של דברים, המשיבים טוענים כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתה של רשות החשמל ובשיקול דעתם של מוסדות התכנון אשר אישרו זה מכבר את מיקומו של תוואי החשמל. זאת, לאחר הליך תכנוני רחב היקף, שבמסגרתו נבחנו על-ידי הגורמים המקצועיים השונים כלל השיקולים הרלבנטיים, ובכללם היבטי קרינה, רעש, איכות סביבה ופיתוח. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתובים שהונחו לפנינו, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה, וכך אציע לחבריי לעשות. העתירה דנן לוקה בשיהוי כבד עד-מאד אשר מצדיק, אך ורק מטעם זה, את דחייתה (ראו: בג"ץ 29971-12-24 עיריית נס ציונה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 21 (31.12.2024); בג"ץ 7198/21 איגוד נותני שירותים פיננסיים (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 17 (17.11.2021); בג"ץ 702/05 בצרה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 4 (3.6.2007); בג"ץ 954/23 אבו עסא נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, פסקה 9 (31.12.2023)). הליכי התכנון של התכנית המתוקנת החלו בשלהי שנת 2020, עד שקיבלה התכנית את אישור הממשלה ופורסמה ברשומות בחודש מאי שנת 2023 (כאשר התכנית המקורית אושרה עוד בשנת 2016). העתירה שלפנינו הוגשה בחודש דצמבר שנת 2024, בחלוף כשנה ושבעה חודשים מאישורה הסופי של התכנית, כאשר אין בפי העותרים כל טעם מבורר להשתהותם הארוכה בהגשת העתירה. קשה אף יותר להבין את התנהלות העותרים, משעה שידוע לנו כי אלו היו מודעים היטב לדבר קיומה של התכנית – ולמיקומו של תוואי החשמל שנקבע בה – עוד במהלך הליכי התכנון שקדמו לאישורה, והעותר 3 אף הגיש השגה במסגרת הליכים אלו. חרף זאת, לא אצה להם הדרך להגיש את העתירה אלא בחלוף זמן רב ממועד אישור התכנית. לצד שיהוי סובייקטיבי כבד זה, לוקה העתירה בשיהוי אובייקטיבי משמעותי (ראו, למשל: בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הביטחון, פסקה 22 (6.9.2011)). מאז אושרה התכנית המתוקנת הושקעו משאבים רבים בתכנון, רישוי וביצוע העבודות להקמת תוואי החשמל בהתאם לקבוע בה. בתוך כך, נערכו תכניות עבודה מפורטות; ניתנו היתרים ואישורים שונים; חברת החשמל רכשה את הציוד הנדרש להקמת התוואי והתקשרה עם קבלנים לביצוע העבודות; וכן עבודות הקמת התוואי בשטח כבר מצויות בשלבים מתקדמים. עצירת העבודות בשלב זה תוריד לטמיון חלק ניכר ממשאבים אלו ותגרור אחריה גם הפסדים כספיים כבדים. על-פי גורמי המקצוע במשיבים, הפסקת עבודות הביצוע, המצויות לקראת סיומן, וחזרה אל נקודת ההתחלה של ראשית הליכי התכנון, כרוכה גם בנזקים משמעותיים למשק החשמל במדינה בכללותו. כפי שציינו המשיבים, עבודות הקמת תוואי החשמל הושלמו כמעט לחלוטין: 46 מתוך 49 עמודי מתח כבר הוצבו בשטח ו-16.5 ק"מ מתוך 20 ק"מ של תילים כבר נמתחו. במובן זה, אין עסקינן אך בשיהוי כבד, כי אם במעשה עשוי – אשר חורץ את דין העתירה לדחייה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 8946/22 פלונית נ' שר משרד הרווחה, פסקה 17 (11.5.2023); בג"ץ 1641/10 גיל נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 24 (11.10.2012)). למעלה מן הנדרש, אציין כי גם לגופם של דברים אין מקום לקבלת העתירה ולמתן הסעדים המבוקשים בה. טענות העותרים מכוונות, הלכה למעשה, נגד שיקול דעתם של מוסדות התכנון אשר אישרו את התכנית, כאשר העותרים מבקשים לאשר תכנית חדשה תחתיה. כלל הוא בידנו כי לרשויות התכנון מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטותיהן, וכי בית המשפט אינו מתכנן-על ולא ימיר את שיקול דעתן בשיקול דעתו-שלו (ראו: עע"מ 2605/18 עיריית חיפה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 38 (28.7.2019); עע"מ 1036/16 נציגות הבית המשותף ברחוב השונית 10, הרצליה נ' משרד התיירות, פסקה 59 (27.5.2018); בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות, פסקה 5 (17.12.2014)). לפיכך, ביקורת שיפוטית על החלטות מקצועיות של רשויות התכנון מוגבלת למקרים חריגים בלבד בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין (ראו: עע"מ 29/20 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתיבות נ' מועצה מקומית שדות נגב, פסקה 21 (26.11.2020); בג"ץ 6942/15 בן משה נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות, פסקה 24 (20.11.2016); עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.2005)). הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו העתירה מופנית כלפי החלטה של המועצה הארצית לתכנון ולבניה – בהיותה מוסד התכנון המקצועי העליון – אשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה, כפי שקרה בענייננו-שלנו (ראו: בג"ץ 4189/18 מועצה מקומית טורעאן נ' ממשלת ישראל, פסקה 22 (11.10.2021); בג"ץ 2535/18 עיריית רמלה נ' הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, פסקה 28 (21.5.2019); בג"ץ 1482/19 גוטליב נ' הוועדה לתשתיות לאומיות - מנהל התכנון, פסקה 16 (22.7.2020)). במקרה שלפנינו, אין עילה להתערבות שיפוטית בשיקול דעת מוסדות התכנון. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התכנית אושרה במעלה שרשרת רשויות התכנון אשר שקלו את כלל השיקולים המקצועיים הרלבנטיים, לרבות בהיבטים השונים עליהם מלינים העותרים, ומצאו כי התכנית מאזנת כראוי בין שיקולים אלו. כך גם זכתה התכנית לכל האישורים הרגולטוריים הנדרשים, לרבות אישורים לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006. כל זאת, אחרי דיון בהשגות שהוגשו נגד התכנית ודחייתן בהחלטות מנומקות. הדרישה אשר עומדת ביסוד העתירה שלפנינו – להסיט את תוואי החשמל הסטה נוספת מעבר לזאת שאושרה בגדרי התכנית המתוקנת – עלתה עוד במהלך הליכי התכנון במסגרת ההשגה שהושגה על-ידי העותר 3. השגה זו נדונה ונדחתה לגופה על-ידי הולנת"ע ועל-ידי המועצה הארצית, בקבען, בין היתר, כי "התוואי המוצע בתכנית עומד בכל התנאים הבטיחותיים והסביבתיים". החלטה זו, כמו גם ההחלטה לאשר את התכנית, נטועה עמוק בשיקולים מקצועיים מובהקים ומצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב המסור לגורמים המקצועיים המוסמכים. העותרים ממילא אינם מצביעים על פגם קונקרטי כלשהו שלשיטתם נפל בשיקול דעת רשויות התכנון במסגרת הליכי אישור התכנית – לא בפן המהותי ולא בפן הפרוצדורלי. לשיטתם, תכנית חדשה אשר תקבע את מיקום התוואי במרחק גדול יותר מהיישוב תטיב עם תושביו (ובהקשר זה נזכור כי התכנית המתוקנת כבר הרחיקה את התוואי מהיישוב בהשוואה למיקומו לפי התכנית המקורית). דא עקא, בהכרעה בין חלופות תכנוניות שונות לא נוכל, וממילא לא נרצה, להתערב. הכרעות מעין אלו מסורות כל-כולן לרשויות התכנון, ולא לנו. כאמור, התערבות בהחלטותיהן של רשויות אלה תיעשה במשורה ורק כאשר נפל בהחלטה פגם של אי-חוקיות בהתאם לעילות הביקורת של המשפט המינהלי. יפים לעניין זה דבריו של השופט י' אלון: "נפתח בהלכה משכבר, ולפיה לא יתערב בית המשפט בביקורתו השיפוטית על רשויות התיכנון, בהחלטת הרשות המעוגנת והמבוססת על שיקולים תכנוניים מובהקים. בית המשפט אינו בוחן ואינו אמור להכריע בין שיקולים והכרעות בתחום התכנון ובין אפשרויות תכנוניות שונות. עניין זה נמסר כל כולו לשיקול דעתן של רשויות התכנון [...] תפקיד הביקורת השיפוטית מתמקד בבחינת חוקיות ההליכים ודרכי קבלת ההחלטות ע"י הרשות התכנונית" (ראו: ע"א 8626/06 פורמה נ' הועדה לבניה למגורים ותעשיה, פסקה 4 (3.4.2008); ההדגשות הוספו – א.ש.). במסגרת בחינה זאת, ניתן לקבוע בנקל כי בענייננו-שלנו לא נפל בהחלטת מוסדות התכנון כל רבב. זאת ועוד: משבחרו העותרים 2-1 שלא לשטוח את טענותיהם במסגרת הליכי ההשגה שנקבעו בדין, והעותרת 1 אף תמכה באישור התכנית, אין לאפשר להם כעת לעקוף את מנגנוני ההשגה הרגילים באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ. כפי שכבר נקבע, "פתיחת פתח להעלאת טענות שמקומן בהליך התכנוני, לראשונה במסגרת הביקורת השיפוטית, יוביל בהכרח לפגיעה בוודאות הנדרשת בהליכי התכנון ובתוך כך לסרבול ההליכים ולבזבוז משאבים. יתר על כן, אופן ההתנהלות האמור יש בו כדי לגרום לעיכוב הליכי התכנון הארוכים לעייפה, ובכך גם לפגיעה באינטרס הציבורי. זאת בפרט, מקום בו עסקינן בתכנית מתאר ארצית, הכרוכה במורכבות מיוחדת ובמכלול רחב של שיקולים ובעלי עניין המושפעים מאישורה" (ראו: בג"ץ 3034/24 בני דרור מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 14 (19.8.2024); ההדגשות הוספו – א.ש.). עוד אוסיף, כי כאמור, העתירה במהותה עוסקת בתקיפת התכנית המתוקנת. אולם, העותרים מלינים במסגרתה גם על החלטתה של רשות החשמל שלא להשהות את ביצוע עבודות הקמת התוואי ולקדם תכנית חדשה חלף התכנית המתוקנת. התכנית מושא דיוננו היא תכנית חיונית לפיתוח תשתית חשמל לאומית. לדעת גורמי המקצוע ברשות החשמל, מדובר בתכנית בעלת חשיבות עליונה למשק החשמל. עוד סבורים גורמי המקצוע, כי לפתיחת הליכי התכנון מחדש, ולשינוי התוואי כפי שמתבקש בעתירה, השלכות מהותיות על מועד השלמת הפרויקט כולו, תוך חריגה של שנים מלוחות הזמנים שנקבעו לו, בין היתר, בהחלטות ממשלה. לפי רשות החשמל, עיכוב זה יפגע בזמינות ואמינות אספקת החשמל באחד מקווי החשמל הראשיים במדינת ישראל. כמו כן, לבל נשכח כי הסטת התוואי המבוקשת כרוכה לא רק בהליכי תכנון ממושכים, כי אם גם בהליכים מינהליים רבים נוספים של קבלת היתרים ואישורים שונים – אשר בוצעו זה מכבר ויצטרכו להיעשות מחדש. לא זו אף זו: רשות החשמל פועלת בהתאם לתכנית סופית חוקית ומאושרת, ממנה היא כלל אינה רשאית לסטות. שינוי מיקומו של תוואי החשמל אינו מצוי בסמכותה – ועל כך אין מחלוקת. העותרים מוסיפים וטוענים כי רשות החשמל לא העניקה בהחלטתה משקל מספק לשינוי שחל בעמדת גורמי הביטחון ביחס להסטה אפשרית של התוואי. בעניין זה מקובלת עליי עמדת רשות החשמל, לפיה במכלול הנסיבות, ובמיוחד בהתחשב בלוחות הזמנים לביצוע הפרויקט, אין להעניק לעמדת גורמי הביטחון העדכנית משקל מכריע בהחלטה. זאת, בין השאר, מאחר שאין מדובר בעמדה סופית ומחייבת. בנסיבות אלו, ברי הוא כי גם החלטתה של רשות החשמל לא נפגמה בשום פגם, ועל כן לא קמה עילה להתערבותנו בשיקול דעתה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה. הצו הארעי שניתן על-ידי ביום 15.12.2024 מבוטל בזאת. העותרים יישאו, יחדיו, בהוצאות המשיבים 1 ו-4 בסך כולל של 4,000 ש"ח; בהוצאות המשיבה 2 בסך כולל של 4,000 ש"ח; וכן בהוצאות המשיבה 3 בסך כולל של 4,000 ש"ח. אלכס שטיין שופט השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופט חאלד כבוב: אני מסכים. חאלד כבוב שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, כ' שבט תשפ"ה (18 פברואר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט