ש.מ.א. הצפון בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

בבית המשפט העליון עע"מ 43702-02-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר המערערת: ש.מ.א. הצפון בע"מ נגד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. קיבוץ סער (פורמלי) 3. מיזם סער הגליל בע"מ (פורמלי) ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 3.2.2026, בעת"מ 28648-01-26, שניתן על-ידי השופט א' בולוס בשם המערערת: בעצמה פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 3.2.2026, בעת"מ 28648-01-26 (השופט א' בולוס), שבו נמחקה על הסף עתירת המערערת, מחמת קיומו של סעד חלופי. רקע רלבנטי, בקצירת האומר: בשנת 2005 נכרת חוזה בין המערערת, ש.מ.א הצפון בע"מ, לבין המשיב 2, קיבוץ סער אגודה שיתופית בע"מ (להלן: הקיבוץ); זאת, לשם הקמת מיזם על גבי מגרשים המצויים בנהריה. כחלק מכך, הוקמה המשיבה 3, מיזם סער הגליל בע"מ (להלן: החברה המשותפת), אשר נועדה לבצע את המיזם ולסייע בקידום הליכי תכנון לשינוי יעוד המגרשים מול המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י). כעבור מספר שנים, נתגלעה בין המערערת לבין הקיבוץ מחלוקת, אשר בעקבותיה החלה רמ"י לפעול ישירות מול הקיבוץ. כך, על אף שנטען כי עוד קודם לכן, ביום 25.6.2023, הגיש הקיבוץ לרמ"י בקשה להקצאת המגרשים לחברה המשותפת. בהמשך, במסגרת היחסים שבין המערערת לבין הקיבוץ, הגיעו הללו להסכמה שלפיה יפנו לגישור, ואם זה לא יִצלח – לבוררות. במקביל, פנתה המערערת לרמ"י ביום 13.11.2015, בדרישה "לאשר בחוזר כי תימנע מכל פעולה, מו"מ או קידום עסקה בקשר למגרשים נשוא המיזם", שלא בהסכמתה. עוד דרשה לדעת, "האם נחתמה, מקודמת או נדונה על-ידה ו/או על-ידי קיבוץ סער, עסקה כלשהי בקשר למגרשים". ביום 27.11.2025, השיבה רמ"י כי לא תתערב במחלוקת, וכי לרמ"י "אין התקשרות" עם המערערת או עם החברה המשותפת. ביום 23.12.2025, פנתה המערערת אל רמ"י בשנית, תוך שחזרה על דרישתה, וכן ביקשה לדעת, בין היתר, "האם מצויה בידי הרשות בקשה מיום 25.6.2023 להקצאת המגרשים לחברה המשותפת, ומהו סטטוס הטיפול בה". משפניה זו לא נענתה, הגישה המערערת ביום 11.1.2026 עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בעתירתה, תקפה את מחדלה לכאורה של רמ"י מלפעול כפי שנדרשה, בהינתן "זיקה מנהלית" שטענה המערערת כי נוצרה בינה לבין הליך ההקצאה, נוכח התנהלות המערערת מול רמ"י במהלך השנים, "בידיעת הרשות ובהסכמתה המשתמעת". על כן, ביקשה המערערת שני סעדים: האחד, להורות לרמ"י להימנע מהקצאת המגרשים לקיבוץ עד להכרעה בסכסוך; השני, למסור למערערת מידע על אודות סטטוס הטיפול בבקשת ההקצאה והחלטות נוספות שקיבלה רמ"י בנוגע למגרשים. העתירה – נמחקה על הסף. נקבע, כי הלכה למעשה נסובה העתירה על סכסוך חוזי בין המערערת לקיבוץ, ולכן עומד למערערת סעד חלופי יעיל בדמות נקיטה בהליך אזרחי לקבלת צו מניעה נגד הקיבוץ, אשר במסגרתו ניתן יהיה להידרש גם לרצונה לקבל מידע על אודות סטטוס הטיפול בבקשה להקצאת המגרשים. זאת, בפרט, שעה שהכרעה בעתירה מחייבת בירור עובדתי בדבר התנהלות הצדדים כך שהערכאה האזרחית היא שתכשר לו. עוד נפסק, כי אף אם רמ"י נדרשת לבירור המחלוקת המרכזית, היסוד הדומיננטי בסכסוך הוא אזרחי-חוזי, ולפיכך הערכאה האזרחית היא המוסמכת והמתאימה לדון במכלול הטענות, לרבות אלה הקשורות ברמ"י. המערערת לא אמרה נואש, והגישה ערעור על פסק הדין – הוא הערעור שלפנַי. המערערת טוענת, בתמצית, כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשהתמקד בחוזה שנכרת בינה לבין הקיבוץ, חלף עיסוק במחדלה של רמ"י ובהימנעותה מביצוע הפעולות המבוקשות. זאת, מקום בו התגבשה, לשיטת המערערת, "זיקה מנהלית" בינה ובין הליך ההקצאה, כמתואר לעיל. עוד נטען, כי הסעד החלופי המוצע אינו יעיל, שכן בצו מניעה נגד הקיבוץ אין כדי להגביל את שיקול הדעת של רמ"י מקידום ההליך במתווה אחר, וגם לא כדי להבטיח את מסירת המידע המבוקש במסגרת הסעד השני. לאחר שעיינתי בערעור, על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. זאת, בהתאם לסמכות שמקנה לנו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה על ההליך שלפנינו מכוחה של תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. אפתח בסעד העיקרי שהתבקש בערעור – 'רפואה מונעת' שעניינה עצירה מקדימה של התקשרות אפשרית בין רמ"י לבין הקיבוץ. דא עקא, שתיאור זה של הסעד מלמד גם על נקודת כישלונו – כידוע, "ביקורת שיפוטית על החלטת רשות שלטונית נעשית רק לאחר קבלת ההחלטה" (עע"מ 7208/19 המרכז החדש בע"מ נ' עיריית רמת השרון, פסקה 25 (1.11.2021)). ניסיון המערערת למנוע מראש התקשרות שטרם התגבשה, משמעותו כי לפנינו פניה מוקדמת לערכאות, שכן רמ"י לא קיבלה החלטה – ואף לא ציינה שבכוונתה לקבל החלטה – להתקשר בחוזה עם הקיבוץ. כפועל יוצא מכך, הפגיעה במערערת גם אינה ודאית, וחששה עודנו תיאורטי גרידא – כזה אשר אינו מקים עילה להתערבותו של בית משפט זה (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 347 (2017)). דיינו בכך על מנת לדחות רכיב זה של הערעור. משכך מצאתי, איני נדרש לשאלה אם היה בחלק זה של העתירה כדי לגלות עילה להתערבות שיפוטית בפועלה של רמ"י; גם לא לטענות אפשריות לגבי עילת הסעד החלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים, על היישום שיושמהּ על-ידו בנסיבות דנן, שעה שהפנה את המערערת לקבל סעד באמצעות ערכאה אזרחית (לגבי סוגיה זו, ראו והשוו: עע"מ 5044/21 אוקנין נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקה 6 (28.7.2021); בר"מ 380/16 סקעת נ' עיריית רעננה, פסקה 7 (18.1.2016); בר"מ 4717/14 גלילות מחזור פסולת בע"מ נ' עיריית רמת השרון, פסקה 26 (4.11.2014); בר"מ 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 9 (2.3.2010); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 2040 (2014)). נותר אפוא רק לפנות אל ראשו השני של הערעור, שעניינו מסירת המידע על אודות סטטוס המגרשים. אף לטענות במישור זה – לא ניתן להיעתר. המערערת טוענת כי קיימת "זיקה מנהלית" בינה ובין רמ"י, ודומה כי משמעות הטענה היא כי קמה לה זכות עיון פרטית במידע המבוקש, מכוח האינטרס העסקי שלה (ראו: עע"מ 2398/08 מדינת ישראל – משרד המשפטים נ' סגל, סד(3) 666, 686-685 (2011)). מוכן אני להניח לטובת המערערת, מבלי לטעת מסמרות, כי אכן מדובר באינטרס משמעותי דיו, המוביל להתגבשותה של זכות עיון פרטית (זאת, הגם שככלל זכות כאמור נגזרת מזכות הטיעון, אשר איננה רלבנטית לענייננו אנו; ראו: בג"ץ 8052/20 גבעון נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, פסקה 14 (21.2.2021)). אולם, בכך לא סַגי. כידוע, זכות העיון הפרטית אינה מוחלטת, ועלולה לסגת, במקרים המתאימים, מפני אינטרסים נוגדים, דוגמת שמירה על סודות מסחריים (בג"ץ 7944/22 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הוועדה לבחינת התחרות בשוק האשראי, פסקה 15 (4.12.2022)). כך, בפרט, מקום בו במסלול הנסמך על זכות העיון הפרטית אין מנגנון מובנה להגנה על אינטרסים אלו (ראו והשוו: סעיפים 13 ו-17(ג) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998; וכמו כן, בהתייחס לבקשות גילוי מסמכים המיוסדות על כללי סדר הדין האזרחי: רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר, פסקה י"ג (27.6.2007)). בענייננו, ביקשה המערערת חשיפת "מידע מלא ומפורט אודות סטטוס הטיפול בבקשת ההקצאה [...], וכן כל התכתבות, פרוטוקול או החלטה שהתקבלו אצל המשיבה ביחס למקרקעין מאז חודש יוני 2023". מדובר בבקשה לקבלת מידע גורף, ללא כל סייג, על אודות מסמכים הנוגעים לקיבוץ ולהחלטת הרשות בעניין הקשור בו. בקשה רחבה זו הוגשה בצל סכסוך מסחרי ומשפטי בין המערערת לקיבוץ, ובעוד ההליך ביניהם תלוי ועומד. חרף זאת, התעלמה המערערת מהשלכות בקשתה על האינטרסים של הקיבוץ – הן בפניותיה לרמ"י, הן בעתירתה, הן בערעור דנן. בנסיבות אלה, בשים לב לצורך בהגנה על אינטרסים של הקיבוץ, ומאחר שהמערערת לא העלתה כל טיעון ממשי הנוגע לסוגיה, לא מצאתי כי נפל פגם בהימנעות רמ"י ממסירת המסמכים המבוקשים; ודאי לא כזה המחייב את התערבותנו. הערעור נדחה אפוא בזאת. משלא התבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ו (24 מאי 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט