מדינת ישראל נ. גויא נימר גלטן ווין

בבית המשפט העליון בר"ם 43625-05-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז המבקשת: רשות האוכלוסין וההגירה נגד המשיבים: 1. גויא נימר גלטן ווין 2. יעל איזנברג בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.5.2026 בעת"ם 22470-02-26 שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן בשם המבקשת: עו"ד מתניה רוזין בשם המשיבים: עו"ד עודד פלר פסק-דין 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.5.2026 (עת"ם 22470-02-26, השופטת מ' אגמון-גונן). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו מיום 27.4.2026. 2. המשיב 1 (להלן: המשיב), אזרח סודן יליד 1977, נכנס לישראל לראשונה שלא כדין ביום 1.4.2007. על רקע מערכת יחסים זוגית בינו לבין המשיבה 2, שהיא אזרחית ישראלית ילידת 1991, ביום 30.6.2014 השניים הגישו לרשות האוכלוסין וההגירה, היא המבקשת (להלן: הרשות), בקשה להסדרת מעמדו של המשיב מכוח חיים משותפים. 3. מבלי לפרט שלא לצורך, במהלך השנים השניים ניהלו הליכים שונים שנגעו להסדרת מעמדו של המשיב. הקושי שחזר ועלה נסב על הדרישה להמצאת מסמכים שאותם התקשה המשיב להשיג בשל המצב במדינת המוצא שלו והיעדר יחסים דיפלומטיים עם ישראל. ביום 4.11.2019, בעקבות הליכים משפטיים שניהלו המשיבים, ניתן למשיב רישיון מסוג א/5 וזה המשיך בהליך המדורג מבלי להמציא את המסמכים הדרושים. בהמשך, ביום 13.11.2023 ניתן למשיב מעמד של תושב קבע. 4. ביום 12.12.2024 המשיב הגיש בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 לחוק ההתאזרחות, התשי"ב-1952. גם לבקשה זו לא צורפו כלל המסמכים הדרושים. חלף זאת הוגש תצהיר, לבקשת הרשות, שפירט את הנסיבות שבשלן לא הוגשו המסמכים. 5. ביום 8.2.2026 הגישו המשיבים עתירה לבית המשפט המחוזי בשל היעדר מענה לבקשה להתאזרחות, היא העתירה העומדת ביסוד ההליך דנן. ביום 22.3.2026 נדחתה בקשתו של המשיב, לאחר שהרשות ערכה לו ריאיון, וזאת מן הטעם שלא צורפו לבקשה כלל המסמכים כמפורט לעיל. למען שלמות התמונה, יוער שבהחלטת הרשות צוין כי הבקשה נדחתה גם מטעמים הנוגעים לספקות בדבר כנות הקשר הזוגי של המשיבים, אך במסגרת הדיון בעתירה הרשות לא עמדה עוד על טענות אלו. 6. בתום הדיון בבית המשפט המחוזי, ניתן פסק הדין הנזכר בפתח הדברים אשר הורה על קבלת העתירה. בית המשפט המחוזי עמד על התארכות ההליך בשל התנהלותה של הרשות והטעים כי השיקולים שתמכו במתן תושבות הקבע בהיעדר מסמכים יפים גם לעניין הענקת אזרחות. בהמשך לכך בית המשפט המחוזי הורה כי למשיב תינתן אזרחות ישראלית וכן חייב את הרשות בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 שקלים. כן צוין בפסק הדין כי האזרחות תינתן ביום 17.5.2026 על מנת לאפשר לרשות לשקול את עמדתה בנוגע להגשת ערעור. 7. ביום 12.5.2026 הרשות הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למועד הקבוע בדין להגשת ערעור לבית משפט זה. הרשות ציינה כי היא עדיין שוקלת אם להגיש ערעור ונדרשת לה שהות נוספת לצורך כך. הרשות הטעימה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר שיישום פסק הדין ייצור קושי מעשי ככל שהערעור יתקבל בבית משפט זה. בנוגע לסיכויי ההליך נטען כי אלו גבוהים, בשים לב להבחנות בין מתן תושבות קבע לבין הענקת אזרחות. 8. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בית המשפט המחוזי הטעים כי בפסק הדין נקבעה מלכתחילה תקופה שנתנה ארכה לביצועו על מנת לאפשר לרשות להשיג עליו. כמו כן, בית המשפט המחוזי עמד על הקושי שבהתנהלות הרשות וקבע כי קבלת הבקשה תגרום לעיכובים נוספים במתן המעמד למשיב. 9. בקשת רשות הערעור שבפני הוגשה ביום 15.5.2026 והיא נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. הרשות טענה כי כבר במועד הדיון בעתירה היא ביקשה שביצוע פסק הדין יעוכב עד למועד האחרון להגשת הערעור. כמו כן, הרשות חזרה על עיקר הטענות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי בנוגע למאזן הנוחות ולסיכויי הערעור. בו יום הוריתי על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור ועל עיכוב ביצוע ארעי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 10. ביום 18.5.2026 הוגשה התשובה מטעם המשיבים שבה הם התנגדו לעיכוב הביצוע. המשיבים העלו טענות כנגד סיכויי הערעור וכן כנגד תום ליבה של הרשות. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. לבסוף, המשיבים ביקשו כי אם בית משפט זה יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, לכל הפחות לא יעוכבו הוצאות המשפט ושכר הטרחה שנפסקו לטובת המשיבים. 11. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ראיתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת, בשים לב לאמת המידה למתן רשות ערעור על החלטות שניתנו לאחר מתן פסק הדין ואינן נבלעות בו (ראו: בר"ם 8009/23 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 13 ‏(‏29.11.2023)). כמו כן, ראיתי לקבל את הערעור בחלקו, כמפורט להלן. 12. אף מבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור, במקרה הנדון אני סבורה כי מאזן הנוחות, שהוא השיקול העיקרי בבקשות מסוג זה, נוטה לטובת הרשות. עיכוב הביצוע המבוקש על-ידי הרשות הוא למשך תקופה קצרה בלבד. כמו כן, התרשמתי כי הנזק שייגרם מעיכוב ביצועו של פסק הדין למשיב – שהוא מחזיק במעמד של תושב קבע, על כל המשתמע מכך – אינו גבוה (ראו: בר"ם 67526-09-25 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלונית, פסקה 5 (19.10.2025)). לצד זאת, יש ליתן משקל לפסיקתו של בית משפט זה לפיה יש להימנע ככל הניתן ממצב של הענקת אזרחות "על תנאי", בכפוף להכרעה בערעור על פסק הדין שהורה על מתן האזרחות (ראו למשל: עע"ם 943/24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלוני, פסקה 6 (19.3.2024). כן השוו: עע"ם 3932/23 מדינת ישראל – משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה נ' ראפת, פסקה 13 (25.6.2023)). החלטה על הענקת אזרחות היא אינה בלתי הפיכה במהותה, אולם ביצועו של פסק הדין עלול להקשות על הגשת ערעור ועל ניהול ההליך באופן שמצדיק את העיכוב במקרה זה. 13. על כן, אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי במובן זה שמתן האזרחות למשיב תעוכב עד למועד האחרון הקבוע בדיון להגשת ערעור. עם זאת, לא ראיתי לעכב את פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בבית המשפט המחוזי לטובת המשיבים, בשים לב לשיקולים השונים החלים על חלק זה של פסק הדין. 14. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בפסקה 13. נוכח פסיקת ההוצאות בבית המשפט המחוזי, לא ראיתי ליתן צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ו (08 יוני 2026). דפנה ברק-ארז שופטת