משרד הפנים נ. פלוני

בבית המשפט העליון בר"ם 67526-09-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז המבקשת: רשות האוכלוסין וההגירה נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלונית 6. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.9.2025 בעמ"ן 57463-09-24 שניתנה על-ידי השופטת מ' אגמון-גונן בשם המבקשת: עו"ד אופיר גבעתי בשם המשיבים: עו"ד גיא ברנד פסק-דין 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.9.2025 (עמ"ן 57463-09-24, השופטת מ' אגמון-גונן). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שנתן בעניינם של הצדדים ביום 14.9.2025 לאחר שקיבל את הערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) מיום 29.7.2024 (ערר (ת"א) 3102-23, הדיין א' גבעון). 2. מקורה של הבקשה שבפני בהליך שכוון להכרה בזכותו של המשיב 2 (להלן: המשיב), שהוא אזרח סודן, לקבל אזרחות מכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 בדבר "טיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל" (להלן: הנוהל). 3. מבלי לפרט, יצוין כי המבקשת הודיעה במהלך ההתדיינות בבית המשפט המחוזי כי החליטה, בהמלצת בית המשפט, להעניק למשיב תושבות קבע בישראל תוך שמירת האפשרות לפנות לקבלת אזרחות בעתיד, וזו הוענקה לו ביום 30.1.2025. בסופו של דבר בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בפסק הדין שתואר בפתח הדברים, וקבע שהמשיב זכאי לקבל אזרחות ישראלית לאלתר. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין על מנת לאפשר לה ללמוד אותו ולשקול הגשת בקשת רשות ערעור. בו ביום בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי בקשת רשות לערער ניתנת במשורה ובשל פרק הזמן הארוך בו המשיב חיכה לקבלת מעמד של אזרח, מאזן הנוחות נוטה לטובתו. 4. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בהליכים מינהליים מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ובהמשך לכך לקבל את הערעור. זאת, בשים לב לאמת המידה החלה על בקשות רשות ערעור הנסבות על החלטות שניתנות לאחר מתן פסק הדין ואינן נבלעות בו (ראו למשל: בר"ם 8974/15 מוסקוביץ, אזרואל משרד עורכי דין נ' גרוסמן, פסקה 5 (13.4.2016); בר"ם 8009/23 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (29.11.2023)). 5. לגוף הדברים, נראה שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לעבר עיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי. ראשית, אני מייחסת משקל בהקשר זה לחשיבותה של הזכות לאזרחות ולקושי שעשוי להיות טמון בניהול ההליך לאחר שזו ניתנה (ראו והשוו: עע"ם 3932/23 מדינת ישראל – משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה נ' אבו חטב, פסקה 13 (25.6.2023)). שנית, בנסיבות העניין מידת הפגיעה במשיבים נחלשת בשים לב לעובדה שלמשיב מוקנית כבר עתה זכות לתושבות קבע, כמו גם לכך שמדובר בעיכוב ביצוע לתקופת זמן מוגבלת הנדרשת לצורך מיצויה של זכות דיונית. 6. סוף דבר: הערעור מתקבל כך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.9.2025 יעוכב עד לתום המועד להגשתה של בקשת רשות הערעור. ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ו (19 אוקטובר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת