סארי גאנם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 4281/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4281/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: סארי גאנם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.6.2014 בת"א 32570-01-10, שניתנה על ידי כבוד השופט ר' סוקול בשם המערער: עו"ד מוניר ח'יר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' סוקול), מיום 5.6.2014, בת"א 32570-01-10, בה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך לדון בתביעה שהגיש. 2. המערער הגיש תביעה לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל התרשלות הצוות הרפואי שטיפל בו בעת לידתו ביום 25.1.1985, בבית החולים "זיו" בצפת. בהסכמת בעלי הדין מינה בית המשפט מומחה מטעמו. מומחה זה בא בנוסף למומחים מטעם בעלי הדין. המומחה שמינה בית המשפט חיווה את דעתו לפיה אין כל קשר סיבתי בין אירועי הלידה לבין מצבו של המערער. ביום 9.4.2014 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה והורה למערער להפקיד ערובה בסך של 25,000 ש"ח תוך 21 ימים להבטחת הוצאות המשיבה. במסגרת ההחלטה מיום 9.4.2014 הביע בית המשפט את דעתו שלפיה סיכויי הצלחת המערער בתביעתו קלושים ואף ציין כי "ניתן לראות בהמשך הדיון כ'הליך סרק'". בעקבות החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט, בה טען כי דבריו של בית המשפט בנוגע לסיכוייו להצליח בתביעה מעידים כי דעתו של בית המשפט ננעלה עד שקם חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. המשיבה התנגדה לבקשה. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי אין בהחלטה ובדעה שהביע בנוגע לסיכויי ההליך כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הוסיף כי במסגרת הכרעה בבקשה למתן ערובה להוצאות שוקל בית המשפט שיקולים שונים, ובהם סיכויי הצלחת המערער בהליך. בית המשפט הוסיף כי הדגיש בהחלטה מיום 9.4.2014 שהבחינה של סיכויי הצלחת התביעה מבוססת לא רק על כתבי הטענות אלא גם על חוות הדעת ועל עדוית המומחה מטעם בית המשפט; במיוחד, כשההחלטה ניתנה לאחר השלמת חקירתו של המומחה, כך שניתן להביע דעה מבוססת יותר בנוגע לסיכויי ההצלחה. בית המשפט ציין כי כשבית המשפט מביע דעתו על סיכויי ההצלחה במסגרת הכרעה בבקשה למתן צו ערובה להוצאות הוא עושה זאת על פי חובתו, שכן סיכויי ההצלחה חייבים להיבחן לצורך הכרעה בבקשה. הבעת דעה כאמור מלמדת שבית המשפט בחן את הטענות והראיות כפי שנפרשו לפניו עד לאותו מועד. בית המשפט ציין כי גם הביטוי "הליך סרק" בו השתמש בהחלטה מיום 9.4.2014 אינו מעיד על כך שדעתו נעולה, אלא "משקף את ההלכה לפיה במצבים מתאימים, די בכך שסיכויי ההצלחה הינם קלושים כדי להצדיק מתן צו ערובה להוצאות...". בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת המערער, לא התעלם מזכות הגישה לערכאות, אלא קבע כי האיזון הראוי של מכלול השיקולים מצדיק לחייב את המערער להפקיד ערובה. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 4. המערער טוען כי בהחלטה מיום 9.4.2014 ציין בית המשפט כי המומחים מטעם המערער לא קבעו קשר סיבתי חיובי, אלא הגיעו למסקנה רק בשל העדר ראיה על מקור אחר למצבו של המערער מלבד הלידה. דרך זו, לדעת בית המשפט, אינה מספקת לקביעת קשר סיבתי. לדעת המערער, מדברי בית המשפט עולה חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה". המערער טוען כי בית המשפט לא התייחס לפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון שאליה הפנה, שלפיה אין די בכך שסיכויי התביעה קלושים ומצבו הכלכלי של התובע קשה, כדי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה; משמעות החיוב בהפקדת ערובה היא פגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד. לדברי המערער, עצם הטלת ערובה עליו מחזקת את הרושם למשוא פנים כלפיו בנוגע לתוצאות התביעה. המערער מבהיר כי ביקש לראות בהתעלמות בית המשפט מזכות הגישה לערכאות חיזוק לטענת הפסלות שהתבססה על דברי בית המשפט בהחלטה מיום 9.4.2014, המהווים לדידו, ראיה אובייקטיבית וחד משמעית לכך שדעתו של בית המשפט ננעלה. 5. דין הערעור להידחות. טענות המערער אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינו. אף אין בחוסר שביעות רצונו של המערער מהתנהלות בית המשפט בעניינו כדי להקים עילת פסלות. השגותיו של המערער הנוגעות לתוכנה של החלטת בית המשפט מיום 9.4.2014 מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות, כפי שאכן פעל המערער, משהגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה מיום 9.4.2014 (רע"א 3462/14), אשר עודנה תלויה ועומדת (למשל, ע"א 513/14 ג'בארין נ' אגבארייה (23.2.2014)). זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי, בדרך כלל, אין לראות בהתבטאויות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנא, משום חריצת דעה שאינה ניתנה לשינוי ולשכנוע, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (השוו: ע"א 3110/14 גינזברג נ' קרן קיימת לישראל (19.5.2014)). וכך כתבתי לאחרונה במסגרת הליך אחר: "בית המשפט אף רשאי להצביע על החולשות שבעמדתו של בעל דין אחד, תוך ציון של הנקודות החזקות של הצד האחר. כמו כן, אין מניעה שבית המשפט יתייחס לסיכונים ולסיכויים של כל אחד מבעלי הדין" (ע"א 3324/14 גפטר נ' ד"ר טוגנדרייך (8.6.2014)). במקרה זה התייחס בית משפט קמא לסיכויי ההצלחה בתביעה לאחר שנשמעה חקירתו של המומחה שמינה. ברור, שלחוות הדעת ולעדות של המומחה יש חשיבות מרכזית בכל הנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי. על כן, רשאי היה בית המשפט לומר את מה שאמר בהחלטתו מיום 9.4.2014. 6. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א בתמוז התשע"ד (9.7.2014). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14042810_S05.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il