סוהיל מזאוי נ. נעים מזאוי

פסק-דין בתיק ע"א 4263/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4263/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: סוהיל נעים מזאוי נ ג ד המשיבים: 1. נעים סלים מזאוי 2. ראמי סלים מזאוי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 25.5.2011, שלא לפסול עצמו בת"א 27213-05-10 בשם המערער: עו"ד סירין זרייק; עו"ד מועין ח'ורי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני, להלן: בית המשפט), מיום 25.5.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"א 27213-05-10. 1. בראשית פסק הדין אציין כי יחד עם הגשת ערעור זה הגיש המערער בקשה לפסילתי מלדון בערעור, בנימוק לפיו דחיתי בעבר את ערעור הפסלות שהגיש בנוגע לאותו מותב ולאותם בעלי דין (ע"א 444/11, פסק דיני מיום 17.3.2011, להלן: "הערעור הראשון"). המערער טוען כי יש לי דעה קדומה ונעולה לגבי ערעורי פסלות בכלל ובעניינו בפרט, בהתחשב בתוכן הערעור הראשון. המערער מוסיף כי קביעתי בערעור הראשון לפיה "השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים ולא במסגרת הליכי פסלות", מעידה על נעילת עמדתי בנוגע להחלטות בית המשפט, תוך התעלמות מהטענות שהועלו נגדו. לדעת המערער עמדתי זו מפרה את האיזון, פוגעת בכללי הצדק והשוויון, נועלת את שערי בית המשפט בפניו ושוללת את זכותו החוקתית לקבל את יומו בבית המשפט. המערער מבקש גם לפסול אותי מלדון בערעור בשל מראית פני הצדק שנפגעה, לדבריו, בצורה משמעותית. 2. דין הבקשה להידחות. אכן, מדובר בסיטואציה נדירה בה התבקשה פסילתי מלדון בערעור (ראה: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 397-398 (2006)). אבהיר כבר עתה כי אין בעובדה שפסקתי בעבר בעניינו של המערער כדי להקים עילה לפסילתי, שכן גם לפי ההלכה הפסוקה העובדה שבפני מותב הדן בתיק התנהלו הליכים בין אותם בעלי דין הקשורים לאותה פרשה – אינה, כשלעצמה, עילה לפסילה (ראה, בין היתר, ע"א 6359/05 גדעון רוה נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 7.7.2005)). בוודאי שאין לי דעה קדומה לגבי ערעורי פסלות בכלל, כפי טענת המערער. משכך, דין בקשת הפסלות, איפוא, להידחות. 3. כאמור, זהו ערעור פסלות נוסף שהגיש המערער נגד בית המשפט. בערעור הפסלות הראשון מתואר בהרחבה הרקע לסכסוך שנתגלע בין בעלי הדין, שבבסיסו התנהלות של עסק משותף למכירת מתנות ומזכרות; בית המשפט הורה על אכיפת הליך התמחרות בין בעלי הדין בדרך שהתווה, והמערער השיג על החלטתו. בפתח ישיבת קדם משפט מיום 25.5.2011 העלה בא-כח המערער בקשה לפסילת בית המשפט, וזאת בהתחשב בנעילת דעתו באשר לפתרון הראוי וההולם לסכסוך. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק לפיו חל שיהוי בהעלאת הטענה, ובהתחשב בכך שטענת הפסלות הועלתה והוכרעה על-ידי בערעור הראשון. בית המשפט דחה את הבקשה לעכב את המשך הדיון משלא מצא הצדקה לכך, וזאת בהתאם לתיקון תקנה 471ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), לפיו הכלל הוא המשך הדיון ולא עיכובו, ולאור ההנחיה לדון בתביעה בהקדם האפשרי. בית המשפט התרשם שהמערער אינו מעוניין לקדם את ההליך מסיבות השמורות עימו, וכי הבקשות שהגיש והטיעונים הארוכים נועדו לשם עיכובו. 4. על החלטה זו הגיש המערער, כאמור, את ערעור הפסלות שבכותרת. לטענתו, בית המשפט נותר נעול בדעתו, לפיה הפתרון הבלעדי לסכסוך בין בעלי הדין הוא כפיית התמחרות, וזאת חרף פסק הדין של בית משפט זה (השופט א' גרוניס ברע"א 295/11 מיום 5.4.2011), לפיו החלטת בית המשפט לערוך התמחרות, בוטלה. לפיכך, אין עוד טעם, לדבריו, להמשך ניהול המשפט. המערער מוסיף כי התנהלות בית המשפט פוגעת בכללי הצדק הטבעי ובזכויותיו. המערער טוען עוד כי בית המשפט קבע ממצאים עובדתיים שלא יוכל להשתחרר מהם, ולכן גורל התביעה נחרץ עוד בטרם החל המשפט. המערער טוען גם כי לא השתהה בהעלאת בקשת הפסלות. לדעת המערער, אף מראית פני הצדק מצדיקה את קבלת הערעור. 5. שקלתי את הערעור ואת הנטען בו ועיינתי במכלול החומר שצורף. הבאתי גם בחשבון שהמערער בתחושותיו הסובייקטיביות אכן סבור כי השופט נוהג כלפיו באופן שמצביע לכאורה על משוא פנים. אף על פי כן לא שוכנעתי כי ניהול התביעה על-ידי בית המשפט ובחירתו בהליך התמחרות במתווה שהציע, מעיד על משוא פנים אובייקטיבי נגד המערער, באופן המצדיק את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה שלפניו (השווה: ע"א 3700/11 אהוד רביד נ' נציגות בעלי העסקים בבית המשותף (לא פורסם, 6.6.2011)). אשר לטענת המערער בדבר דחיית בקשתו להפסקת ההליכים, אני מפנה להוראת תקנה 471ג(א) לתקנות, אשר בהתאם לנוסח החדש שלה שנכנס לתוקף לאחרונה, הכלל בנוגע לדחיית בקשת פסלות הוא המשך המשפט, תחת הפסקתו: ערעור על החלטה תק' תשנ"ב-19) תשע"א-2011 471ג(א) "בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בעניין טענת פסלות או בעניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית המשפט ומשהודיע כך, יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט או המותב, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו". 6. לסיום, אחזור על ההלכה הפסוקה לפיה השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו (שעל תוכנן איני מביעה דעה), מקומן בהליכי ערעור רגילים על-פי פסק הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות. עוד אוסיף כי אני מצרה על הלשון הבוטה בה השתמש המערער בערעור ובבקשת הפסלות שהגיש, אשר אינה מקובלת בהליכים משפטיים ואף אין בה כדי לקדם את הדיון הענייני בטענותיו, ואני תקווה כי ימנע מלנהוג כך בעתיד (השווה: ע"א 3784/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 4.1.2011)). הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ה' בתמוז התשע"א (7.7.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11042630_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il