פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 4079/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4079/08
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
מיום 12.3.08 בת"פ 521/06 שניתן על-ידי כבוד השופטת
ר' ברקאי
תאריך הישיבה:
א' באלול תשס"ח
(1.9.08)
בשם המערער:
עו"ד א' קעטבי
בשם המשיבה:
עו"ד א' וינשל
בשם שירות המבחן לנוער:
גב' ש' מרדר
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
1. בפנינו ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער, אשר נדון בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (כב' שופטת ר' ברקאי) לעונש של 7 חודשי מאסר בפועל, בהפחתת 12 ימי מעצרו, ול-6 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו. כן חויב המערער בפיצוי למתלוננים בסך 20,000 ש"ח ובפיצוי למעורב נוסף בסך 5,000 ש"ח, שישולמו תוך 3 חודשים מיום שחרורו.
2. המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיפים 333 יחד עם סעיף 335(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מן העובדות בהן הודה עולה כי ביום 25.8.06 הגיע המערער יחד עם 14 נערים אחרים, כולם תושבי העיר רהט, לבריכת השחייה העירונית בשדרות. בהיותם בבריכה החלו חילופי דברים, קללות, השפרצות מים ומהלומות בין הנערים תושבי רהט לבין קבוצת נערים משדרות. הנערים מרהט יצאו מן הבריכה לכיוון סככה הממוקמת במתחם הברכה. הנערים משדרות יצאו בעקבותיהם, ובין הקבוצות החלה קטטה שלוותה בחלופי מהלומות ויידוי כסאות פלסטיק. במהלך הקטטה הכו שני נערים משדרות את המערער וחברו בכיסאות. המתלונן הוסיף וקינטר את הנערים מרהט והזמין אותם למאבק אישי. או-אז נטל המערער מכסה של קופסת שמורים, קיפל אותו בידיו, ניגש אל המתלונן וחתך אותו בפניו חתך עמוק באורך של 15 ס"מ ובכך גרם לו חבלה חמורה. המעורב הנוסף ניגש אל המתלונן במטרה לסייע לו, כשגבו מופנה אל המערער. המערער ניגש אל המעורב ודקר אותו מספר פעמים בכתפו הימנית ופעם אחת בכתפו השמאלית מאחור וגרם גם לו חבלה חמורה. כתוצאה ממעשיו של המערער נפגעו עצבי הפנים של המתלונן ונגרם לו אובדן דם רב. הוא נזקק לטיפול רפואי בבית חולים, שם עבר ניתוח בהרדמה מלאה ואושפז למשך מספר ימים, המעורב האחר נזקק לטיפול רפואי בשלושה פצעי דקירה בכתף ימין, האחד באורך של 3 ס"מ, השני באורך של 2.5 ס"מ והשלישי באורך של 2.5 ס"מ.
3. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לנוער, התחשב בהיותו של המערער קטין, בנסיבות בהן פרצה הקטטה, בעובדה כי לא מדובר בתכנון מוקדם של מעשה התקיפה מצד המערער ולא מדובר בנסיבות בהן הגיע לזירת האירוע מצויד בסכין במטרה לתקוף. בית המשפט קבע, כי המערער ביקש לכאורה להגן על נפשו מפני הנערים משדרות, אולם עד מהרה הפך מעשה ההגנה למעשה תקיפה קשה כשהוא שש אלי קרב ותחת האפשרות להסתלק מהמקום המשיך ותקף ועל כך נדרש לתת את הדין. בית המשפט ציין כי למרות המלים הרבות אשר נכתבו אודות הצורך למגר את התופעה של שימוש בחפצים חדים כאמצעי לישוב סכסוכים, וחרף הענישה המחמירה בה נוקט בית המשפט, "נדמה כי אין די בענישה מחמירה והתופעה אך תופסת תאוצה ונוסקת על. שכן, עדים אנו מידי שבוע בשבוע למקרים קשים ומזעזעים בהם עושים קטינים וצעירים שימוש בסכינים כדרך לישוב סכסוכים". נקבע כי יש להטיל עונש המאזן בין הצורך להרתיע, נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המערער, ולפיכך נגזר על המערער כאמור, עונש של 7 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.
4. בערעור טוען בא כוח המערער כי העונש שהוטל על מרשו חמור, אינו הולם את נסיבות המקרה ואינו מתחשב במידה הראויה בהיותו קטין תלמיד כתה י"א שניהל אורח חיים נורמטיבי. עוד טען כי הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ולו לתקופה קצרה יחסית, אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי ענישה נוספים, ויש בה כדי להחמיר יתר על המידה עם המערער. הוא הדגיש כי המערער הודה וחסך ניהול הוכחות, הביע צער וחרטה, התמיד בביקוריו במשרדי שירות המבחן והוא מפנה להמלצת שירות המבחן בפני בית המשפט המחוזי להטיל על המערער התחיבות, שירות למען הציבור ופיצוי, להסתפק במאסר על תנאי ולא להפעיל מאסר בפועל נגד המערער. לאור האמור טוען הוא כי יש להקל בעונשו של מרשו.
5. שוב ושוב באים בפנינו תיקים שעניינם צעירים היוצאים לבילוי ופותרים ויכוח על עניין חסר חשיבות בדקירות סכין או חפצים חדים אחרים - אולרים, ברזלים, שברי זכוכית, קופסת פח וכיוצא בזה. תוצאת השימוש בכלים אלה יכולה להיות הרת אסון. צדק בית המשפט המחוזי בציינו כי התופעה תופסת תאוצה, המקרים מתרבים והם קשים ומזעזעים. אין מנוס מכך שבית המשפט ישוב ויאמר דברו כי יש לשרש את "תת-תרבות הסכין" ממקומותינו וכי מוטלת עלינו החובה להשית עונשים שיש בהם להרתיע ולתרום תרומה למלחמה הקשה וחסרת הפשרות באלימות (ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.07); ע"פ 2858/07 בוקן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.07)).
6. נתנו דעתנו לנסיבות בהן פרצה הקטטה, לעובדה שהמערער ביקש להגן על עצמו, לנסיבותיו האישיות, לעברו הנורמטיבי, להודאתו, לחרטה שהביע. לא התעלמנו גם מהמלצת שירות המבחן. שקלנו את טענות הצדדים, עיינו בתסקירי שירות המבחן ושמענו את קצינת המבחן לנוער, גב' מרדר. באנו לידי מסקנה כי יש לדחות את הערעור. הנסיבות עליהן מצביע הסנגור אינן מצדיקות עשית דין עצמי, פגיעה אלימה בשני נערים צעירים וגרימת נזק כה קשה, כפי שאירע. העונש שהושת על המערער אינו חמור ואולי אף מקל במידת-מה בהתחשב בחומרת המעשים ובתוצאתם הקשה. אין אנו רואות מנוס מהשתת עונש מאסר שיהא בו כדי להרתיע את המערער ונערים כמוהו משימוש בכלים מסוכנים לפתרון ויכוחים. אל לנו לנהוג בסלחנות בעבירות מסוג זה שאחרת לא נרים תרומה מספקת למיגור התופעה שפשטה במקומותינו ומהווה לכדי סיכון לשלומו ולביטחונו של הציבור.
אשר על כן החלטנו כאמור לדחות את הערעור. העונש שהושת על ידי בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו.
על המערער להתייצב לריצוי עונש ביום 5.10.08 בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע, בשעה 10:00.
ניתן היום, ב' באלול תשס"ח (2.9.08).
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
____________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08040790_B01.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il