פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול

בבית המשפט העליון בש"א 3958/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 21.5.2019 בבש"א 9262/18 בשם המערער: עו"ד אביעד ויסולי פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 9262/18 מיום 21.5.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור. ברקע לערעור זה, פסק דינה של הרשמת מיום 26.11.2018 בגדרו נמחק ערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 23252-03-12), בשל איחור בהגשתו. ערעור שהוגש על פסק דין הרשמת, נדחה על ידִי בפסק דין מיום 19.12.2018 (בש"א 8839/18), בו נקבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הומצא למערער באופן העונה על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), כבר ביום 29.3.2018. לפיכך צדקה הרשמת שמחקה את הערעור שהוגש רק ביום 27.6.2018, בחלוף כשלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין. לאחר מתן פסק הדין האמור, הגיש המערער ביום 31.12.2018 בקשה להארכת מועד להגשת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (ועל החלטה שדחתה את בקשתו לפסיקת הוצאות מיום 6.7.2018). במסגרת הבקשה חזר המערער בעיקר על הטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הומצא לו כדין. לחלופין טען, כי ככל שייקבע כי פסק הדין הומצא לו כדין ביום 29.3.2018, הרי שטעה לחשוב אחרת, וטעות זו מהווה "טעם מיוחד" לקבלת הבקשה להארכת מועד. בהחלטתה מיום 21.5.2019 דחתה הרשמת את הבקשה, בקבעה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור כבד – כשבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין – כאשר בנסיבות העניין, כמו גם נוכח הערכת סיכויי הערעור, טעותו של המערער לא מצדיקה מתן הארכת מועד. מכאן לערעור שלפנַי, בגדרו חוזר המערער בפרוטרוט ובאריכות על הטענה כי פסק הדין לא הומצא לו כדין. כמו כן נטען כי החלטת הרשמת הדוחה את בקשתו אינה מנומקת, וכוללת שיקולים שאינם מצדיקים שלילת זכות הגישה לערכאות, כגון סיכויי הערעור. עוד טען המערער כי אין מקום לבוא עמו חשבון על כך שהבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של כשבעה חודשים, שכן זו לא הוגשה אלא לאחר שהוכרע הערעור שהגיש על פסק דינה של הרשמת שמחק את ההליך. דין הערעור להידחות. אכן, כפי שקבעה הרשמת, נקודת המוצא לדיון היא – כפי שכבר קבעתי בפסק הדין מיום 19.12.2018 – כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הומצא למערער כבר ביום 29.3.2018. יתר על כן, גם אם הייתה מתקבלת טענתו כי בא-כוחו אך צפה באופן יזום בפסק הדין במערכת "נט המשפט" באופן שאינו מהווה המצאה כדין (חלף "הודעה באתר" המהווה המצאה כדין לפי הוראת תקנה 497ג(ג1) לתקנות), לא מן הנמנע כי במקרה זה קיימות נסיבות המצדיקות לראות בצפייה משום תחליף המצאה, וזאת גם כן כפי שהערתי בפסק הדין מיום 19.12.2018. לפיכך, אין עוד כל מקום להידרש לטענות המערער בעניין זה, המנסה פעם נוספת לשנות החלטות שיפוטיות חלוטות שניתנו זה מכבר בעניינו. באשר לגופה של הכרעת הרשמת שלא להאריך את המועד להגשת הערעור, הלכה היא כי לרשם בית משפט שיקול דעת רחב בסוגיות ממין זה (בש"א 7622/12 ירוחם לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 (11.11.2012); בש"מ 6039/18 יעקב ישראל בצלאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ירושלים, פסקה 8 (17.10.2018)). בענייננו, לא עולות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעת זה. כלל הוא כי הארכת מועד להגשת ערעור תינתן רק בקיומו של "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור (בש"מ 1181/15 זועבי נ' זועבי, פסקה 5 (30.3.2015); בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, פסקה 7 (14.3.2011)). בהחלטתה המנומקת נתנה הרשמת את הדעת לשיקולים הרלוונטיים לעניין בקבעה כי לא נמצא "טעם מיוחד" כאמור, וזאת בהתייחס בין היתר לידיעתו של בא-כוחו של המערער בדבר כללי ההמצאה ולהתנהלותו הדיוניות הנגועה בחוסר תום לב. כמו כן, בצדק כללה הרשמת בגדרי השיקולים האמורים גם את סיכויי הערעור (ראו גם, למשל: בש"מ 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012); רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקאות 18-15 (16.8.2012)). ברם, המערער לא טען מאומה בדבר סיכויי הערעור במסגרת ערעורו על החלטת הרשמת, למעט העלאת טענה סתמית ובלתי מנומקת שאין די "בהתרשמות" הרשמת בעניין זה (סעיף 48 לערעור). נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטתה. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏כ"ד בסיון התשע"ט (‏27.6.2019). ש ו פ ט _________________________ 19039580_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il