שפרה דון - יחיא נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה

החלטה בתיק בש"ם 6229/11 בבית המשפט העליון בש"ם 6229/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: שפרה דון - יחיא נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה 2. שמילוביץ יוסף 3. היועץ המשפטי לממשלה ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח מיום 11.9.11 בבש"ם 3941/11 פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן לקח (בש"ם 3941/11-א') מיום 6.7.2011 אשר דחתה את בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (עת"מ 23930-04-11, כבוד השופט א' אברהם, 27.4.2011). ההליכים עד כה 2. ביום 27.4.2011 החליט בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה לדחות את בקשת המערערת לפטור מתשלום אגרה. בית המשפט קבע כי המערערת עומדת בתנאי הראשון לקבלת פטור מאגרה, קרי, חוסר מסוגלות כלכלית, אך אינה עומדת בתנאי השני, הוא התנאי כי ההליך מגלה עילה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי "סיכויי ההליך נמוכים". לאחר קבלת ההחלטה, הגישה המערערת לבית המשפט לעניינים מנהליים ביום 4.5.2011 "בקשה להבהרת דינה של ההחלטה לעניין הערעור" בזו הלשון: "בית המשפט הנכבד מתבקש להבהיר האם החלטתו מיום 27.4.11 לדחות את בקשתי לפטור מאגרה ניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי על פי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט, או שמא היא בגדר החלטה אחרת של שופט שלפי סעיף 41(ב) לחוק הנ"ל, ניתנת לערעור ברשות בפני בית המשפט העליון. במקרה דנן, הסוגיה הזאת אינה ברורה, משום שמחד גיסא, החלטה על פטור מאגרה היא בסמכותו של הרשם, ומאידך גיסא, היא ניתנה על ידי כבוד השופט שכפי הנראה גם ידון בתיק, דבר שכשלעצמו ראוי לערעור נפרד". במענה לבקשה זו, ניתנה החלטת בית המשפט מיום 4.5.2011 שבמסגרתה נקבע כי "בית המשפט אינו נותן יעוץ משפטי, ההחלטה מדברת בעד עצמה והיא ניתנה על ידי כשופט". ביום 10.5.2011 הגישה המערערת הודעת ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. הודעת הערעור אף הסבירה מדוע סברה כי עומדת לה זכות ערעור באותו בית משפט בו ניתנה ההחלטה: "מאחר שמבחינת נושאה, ההחלטה שלא לפטור אותי מאגרה, שהגיעה אלי ביום 2.5.2011, ניתנת לערעור בזכות בפני אותו בית משפט שבו ניתנה, אני מגישה בזאת לבית המשפט הנכבד את עיקרי ערעורי". ביום 12.5.2011 נמחקה הודעת הערעור על ידי השופט א' אברהם בקובעו כי "כפי שהבהרתי לבקשת המערערת, ההחלטה ניתנה על ידי כשופט בית המשפט המחוזי, והערכאה לבחינת החלטות אלו הינה בית המשפט העליון, ולכן הנני מוחק את הודעת הערעור שהוגשה לפורום הלא נכון. הנני ממליץ בפני העותרת להיעזר בשירותי הלשכה לסיוע משפטי או פרויקט שכר מצווה של לשכת עורכי הדין, בכפוף לעמידה בתנאים של אותם גורמים." משניתנה החלטה זו, הגישה המערערת ביום בקשה לבית משפט זה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אשר נקלטה ביום 24.5.2011, וזו נדחתה על ידי הרשמת ד' כהן לקח בהחלטתה מיום 6.7.2011, העומדת במוקד הערעור הנוכחי. 3. בהחלטתה, בחנה הרשמת האם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, וזאת, כאשר הבקשה עצמה הוגשה שבעה ימים לאחר שחלף המועד להגשתה. הרשמת קבעה כי אף שטעות בדין יכולה, במקרים מסוימים, להוות טעם מיוחד המצדיק קבלת בקשה להארכת מועד, הרי שזו תהיה טעם מיוחד רק מקום בו "אין מדובר בטעות מובנת מאליה שניתן היה להימנע ממנה בדרכים סבירות או לגלותה באמצעות בירור שגרתי." במקרה הנוכחי, קבעה הרשמת כי בירור שגרתי היה מונע את טעותה של המערערת (למשל פנייה למרכז המידע). לצד זאת, קבעה הרשמת כי משך האיחור הוא משמעותי ביותר, וכי יש לתת אף לכך משקל בדחיית הבקשה. בנוסף, קבעה הרשמת כי שיקול רלבנטי שלישי לדחיית הבקשה הוא סיכוייה הנמוכים לכאורה. טענות הצדדים בערעור 4. בערעורה של המערערת על ההחלטה האמורה, פורשת היא שורה של טיעונים. ראשית, טוענת המערערת כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, ולקביעת הרשמת, הבקשה מגלה עילה של ממש. שנית, לטענתה קיים טעם מיוחד המצדיק את קבלת בקשת הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לשיטתה, משניתנה החלטה המצויה בסמכותו של רשם על ידי שופט, ומשלא זכתה המערערת להבהרה של ממש באשר לפורום המתאים להגשת בקשה, חרף ניסיונה לקבל הבהרה שכזו, לא ניתן לקבוע שלא עשתה מאמץ סביר לבירור הדין הפרוצדוראלי. שלישית, טוענת המערערת, כעולה מבין השורות של כתב הערעור, כי שגתה הרשמת בכך שנתנה משקל לסיכויי ההליך. לשיטתה, בחינת סיכויי ההליך אף במסגרת בקשה לפטור מאגרה כשיקול מרכזי (בשונה מתנאי סף של גילוי עילה) עומדת בניגוד לתכלית האפשרות למתן פטור מאגרה, היא הגנה על זכותם של בעלי דין עניים לגישה לערכאות, ויוצרת אי שוויון בזכות הגישה לערכאות. מכאן, מקל וחומר, שנכון הדבר במסגרת הליך להארכת מועד להגשת בקשה לקבלת רשות ערעור, שכן במסגרת בחינת הבקשה עצמה יבחנו סיכויי ההליך ואין מקום לבוחנם בשלב המקדמי של בקשת הארכת המועד. לגופו של עניין טוענת המערערת כי במקרה הנוכחי ההליך מגלה עילה לכאורית. 5. לערעורה של המערערת הגישו המשיבים את תגובותיהם. המשיבה 1, היא הועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, טוענת ראשית, כי עילת ההליך, ככל שזו התקיימה בעת הגשת העתירה המנהלית, התייתרה מאז, שכן ההיתרים אותם קיבל המשיב 2, ואשר נגדם עותרת המערערת, כבר ניתנו כדין. לפיכך, מבקשת המשיבה 1 כי ידחה ערעורה של המערערת על בסיס הטעם של שיקולי ההליך מבלי להתייחס ליתר הסוגיות שהועלו בערעור. המשיב 2, הוא מר יוסי שמילוביץ, טוען בעיקרו של דבר כי יש לדחות את הערעור מהטעם של סופיות הדיון, ומהפגיעה שהתמשכות ההליכים בעניין גורמת לו. המשיב 3, הוא היועץ המשפטי לממשלה, טוען כי הוא כלל אינו צד להליך. בקווים כלליים בלבד, טוען המשיב 3 כי המערערת לא הציגה כל טעם מיוחד המצדיק את קבלת בקשתה להארכת מועד, ולפיכך הוא סומך את ידיו על החלטת הרשמת ומבקש שתיוותר על כנה. במענה לתגובת המשיבה 1, הגישה המערערת תגובה נוספת ביום 30.11.2011. בתגובה זו נטען כי עילת הבקשה לא התייתרה, וכי התנהלותה של המשיבה 1 בעניין הייתה חסרת תום לב. דיון 6. לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת, בהחלטותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בערעור על צרופותיו ובתגובת המשיבים, מצאתי לנכון לקבל את הערעור, כפי שיוסבר להלן. מתי תמצא טעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד? 7. כידוע, קובעת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 כי: הארכת מועדים מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים  שיירשמו. שאלת המפתח, אם כן, בפרשנותו של סעיף זה ביחס למועדים שנקבעו בחיקוק, היא אלו טעמים ראוי שיחשבו כטעמים מיוחדים, המצדיקים מתן הארכת מועד, ובענייננו, איזו טעות שבדין תצדיק קבלת בקשה להארכת מועד. על התפתחות ההלכה בנושא זה עמד המשנה לנשיאה א' ריבלין בכותבו: "אכן, בעבר נהג הכלל כי טעות שבחוק של עורך דין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור המועד [...] כך גם עצם היותו של האיחור קטן אין בו בלבד כדי להצדיק הארכת המועד (ראו: י' זוסמן, בספרו הנ"ל , בעמ' ‎897). לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה." (ע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.2002)) בהמשך להתפתחות ההלכה, בבש"א 9953/02 שאוליאן נ' אפרמיאן (לא פורסם, 10.2.2003), הוסברה ההלכה הנוכחית בעניין זה: "על רקע הדברים האמורים, התגבשה ההלכה, כי גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, יוכר כטעם מיוחד להארכת מועד, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה – טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. עם זאת, הכרה בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד כפופה תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. אחד המקרים בהם ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד הוא מקרה בו לא נפגעה הציפיה הלגיטימית של בעלי הדין ביחס לסופיות ההליכים". במילים אחרות, ההלכה היא, ואיני מוצא מקום להתערב בהלכה זו, כי בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. א. קיומו של טעם מיוחד 8. ראשית, יש לבחון האם הטעות בהבנת הדין מקימה טעם מיוחד למתן הארכת מועד. המונח "טעמים מיוחדים" הקבוע בתקנות הוא מונח גמיש, המאפשר לבית המשפט לצקת לתוכו שלל שיקולים, בהם שיקולים הנוגעים לאינטרסים של המבקש (דוגמת אם סיכויי ההליך נוטים במובהק לטובתו, וראו התייחסות לשיקול זה בהמשך), ושיקולים מערכתיים (דוגמת החשיבות הציבורית שבבירור הסוגיה המשפטית בהליך). אחד מהטעמים הנפוצים להם טוענים בעלי דין בבקשות להארכת מועד הוא הטעם של טעות שבדין. זאת, נוכח הכלל כי במקום בו הוכיח בעל דין שהטעות שבדין שהובילה לאיחור בהגשת הבקשה היא טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה, ייטה בית המשפט לקבל בקשה להארכת מועד. סבירותה של הטעות שבדין נמדדת בשתיים. ראשית, במישור האובייקטיבי, ככל שהדין עמום יותר, וניתן לפרשנות בדרכים רבות יותר (אשר טרם הוכרעו בפסיקה) ייטה בית המשפט לראות בטעות שנעשתה טעות סבירה (ראו בהקשר זה את פסק דיני בבש"ם 1059/11 אדם, טבע ודין – עמותה להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה (טרם פורסם, 29.5.2011)). אף במקום בו הדין ככלל ברור, עדיין יהיו מקרים בהם העדר הכרעה שיפוטית קודמת הנוגעת ישירות בהליך הנדון תצדיק קבלת בקשה להארכת מועד (ראו: בש"א 1938/06 כלל פיננסים ניהול בע"מ נ' ארוך (לא פורסם, 22.5.2006)). שנית, במישור הסובייקטיבי, ככל שיצליח המבקש להוכיח כי עשה מאמץ כן למניעת הטעות, כך ייטה בית המשפט לראות בטעותו כטעות סבירה. ודוק, על נטל ההוכחה המוטל על בעל הדין הטוען לטעות שבדין להיות נמוך, וכל שנדרש בעל הדין להוכיח הוא שהטעות נבעה מפרשנות אפשרית של הדין, ושנעשתה בתום לב. בתוך כך, למן הראוי אף להתחשב בזהות בעל הדין, ולקבוע נטל הוכחה נמוך יותר מקום בו בעל הדין אינו מיוצג, ומקום בו ניכר שעשה מאמצים כנים לעמוד על זכויותיו. 9. ברי, כי דרך המלך לצמצום היקפי ההליכים מסוג זה העומדים לפתחו של בית המשפט היא בפעולת המחוקק לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי והסדרת המועדים באופן בהיר ואחיד ככל הניתן (ראו בהקשר זה את דברי השופט א' גרוניס בבש"ם 10486/08 המועצה המקומית קריית טבעון נ' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (טרם פורסם, 2.3.2009)). יחד עם זאת, סביר להניח שבכל דרך בה יעוצבו דיני הפרוצדורה יוותרו עדיין סוגיות שלא נצפו מראש, שאינן מוסדרות באופן חד משמעי בדין ושטרם ניתנה פסיקה בעניינן, אשר יובילו לא פעם לטעויות בהבנת הדין. במצבים אלו, יכולים בתי המשפט בקלות רבה לסייע לצמצום הטעויות, וזאת על ידי הפעולה הפשוטה של הוספת שורה בסיומה של כל החלטה או פסק דין הניתנים להשגה, כמקובל כיום במשפט הפלילי, המסבירה לצדדים מהו הפורום המתאים ומסגרת הזמן הקיימת להשגה על ההחלטה או פסק הדין. בהקשר זה יצוין כי במקרים הנדירים, בהם הפורום הנאות להשיג על ההחלטה או פסק הדין יהיה שנוי במחלוקת, ממילא תהיה עצם קיומה של מחלוקת זו עילה טובה להארכת מועד (ראו: ב"ש 24/86 אוחנה נ' מילטון, פ"ד מ(1) 500 (1986)). ב. קיומם של טעמים לדחיית הבקשה 10. לאחר הבחינה של קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד, באם הוכיח המבקש כי טעם שכזה קיים, יעבור הרשם לשלב השני של בחינת הבקשה. במסגרת זו, ישקול הרשם את מכלול השיקולים שיכולים להצדיק, חרף קיומם של הטעמים המיוחדים, את דחיית הבקשה. כך, ישקול הרשם, בין היתר, את החשיבות של סופיות הדיון, וככל שבקשת הארכת המועד מתייחסת לתקופה ארוכה יותר ושהפגיעה בבעל הדין שכנגד משמעותית יותר, יבחן הרשם ביתר זהירות את אינטרס הצד שכנגד בטרם יקבל או ידחה את הבקשה. בהקשר זה ישנה משמעות לשאלה האם הבקשה להארכת מועד הוגשה במסגרת תקופת הזמן להגשת ההליך המרכזי, האם הצד שכנגד ידע על הכוונה להגיש את הבקשה להארכת מועד, וכדומה. במסגרת שלב זה של בחינת הבקשה נבחן גם השיקול של סיכויי הליך נמוכים במיוחד, או העדר עילה, כטעם לדחיית הבקשה (יצוין כי סיכויי הליך גבוהים במיוחד יכולים להוות טעם מיוחד לקבלת הבקשה בשלב הראשון של הבחינה). מאחר ששיקול זה משמש לא פעם באופנים שונים במסגרת הליכים להארכת מועד, בטרם אעבור לבחינת נסיבות הערעור הנוכחי, ארחיב מעט על האופן בו ראוי, לגישתי, להתחשב בשיקול זה במסגרת דיון בבקשה להארכת מועד. 11. תחת השיקול של סיכויי ההליך ניצבים למעשה שני גורמים נפרדים. הרכיב הראשון הוא סיכויי ההליך על פי אופיו של ההליך עצמו. בבחינת רכיב זה, השאלה הניצבת בפני בית המשפט נוגעת רק לסיכויי ההתערבות של בית המשפט בהליכים מן הסוג אליו משתייך ההליך הספציפי המצוי בפניו, מבלי להידרש לעובדות המקרה הקונקרטי. כך, כידוע, נמוכים יותר סיכויי ההתערבות של בית המשפט בהליך ב"גלגול שלישי" מאשר בערעור בזכות. גורם זה הוא במידה רבה הבסיס לבחינת סיכויי ההליך, ואין קושי רב להיעזר בו שכן הוא ידוע, צפוי, ואינו מושפע מתוכנו הספציפי של ההליך. גורם שני המשפיע על סיכויי ההליך הוא הטענות שנטענות באותו הליך ובחינתן לגופן. במסגרת זו, נדרש בית המשפט לבחון את התיק לגופו, לקבוע ממצא לכאורי באשר לעצמת הטענות ולהעריך את סיכוי הצלחת בעל התיק בהליך. רכיב זה מייצר, באופן מובנה, קושי משפטי, מאחר שההתחשבות בסיכויי ההליך הספציפי דורשת מבית המשפט להתבסס על חלקי מידע והתרשמויות ראשוניות בכדי להגיע להכרעה. זאת, בזמן שהתפישה המגולמת בהליך המשפטי כולו היא שרק לאחר מיצוי ההליך המשפטי מוכרע הדין. במקרים רבים, דוגמת בבקשות לצווי ביניים, בבקשות לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון וכדומה, אין לבית המשפט מנוס מבחינת סיכויי הערעור לרבות לגופו, שכן בית המשפט מתבקש לשנות את מצב הדברים שבין הצדדים על בסיס סיכויים אלו (בהליכי בקשת פטור מאגרה, כבהליך שלפנינו, המדינה היא למעשה, לצרכי האגרה בלבד, צד להליך). יתר על כן, במקרים אלו, לרוב, מטרת הערכת סיכויי ההליך היא למנוע מצבים שייתרו את ההליך וימנעו את מימוש הדין. שונים הדברים בהליכי הארכת מועד. אמנם, קבלת בקשה להארכת מועד נותנת מעין "סעד ביניים" בהליך, במובן זה שהיא מאפשרת את התמשכותו של ההליך ולפיכך מונעת היווצרות של מצב משפטי ועובדתי בלתי הפיך. עם זאת, בשונה מבקשות לסעדים זמניים, אשר ככלל מטרתם היא הקטנת החשש מפני התאיינות ההליך בשל פעולות הצדדים, דחיית בקשה להארכת מועד מאיינת את כלל הדיון המשפטי. זאת, אף אם בסופו של יום היה מתברר שיש ממש בטענות המבקש. 12. לפיכך, ונוכח הקושי שהוסבר לעיל בעצם השימוש בכלי של הערכת שיקולי ההליך, יש לנקוט משנה זהירות בשימוש בהערכה זו במסגרת בקשה להארכת מועד. ברי כי יכולים שיהיו מקרים בהם הסיכויים לכאורה של ההליך הם כה קלושים עד כי הדבר יהווה שיקול של ממש לדחיית הבקשה. יחד עם זאת, מקרים אלו, בהם נדחית הבקשה על בסיס הערכת סיכויי ההליך, צריכים להיות החריג ולא הכלל. זאת על מנת למנוע ככל הניתן מצבים בהם בשל טעמים פרוצדוראליים בלבד יגרמו עיוותי דין, אף אם הפגיעה בבעל הדין שכנגד היא זניחה. בתוך כך, למן הראוי להדגיש כי בין השיקול של סיכויי ההליך, ובין השיקול של הפגיעה בבעל הדין כשכנגד, מתקיים יחס הפוך. ככל שסיכויי ההליך נמוכים יותר, כך יכולתו של בעל הדין שכנגד להסתמך על פסק הדין של הערכאה הדיונית גדולים יותר, והפגיעה בו קטנה. מנגד, ככל שסיכויי ההליך גבוהים יותר גדלה הפגיעה ביכולתו של בעל הדין שכנגד להסתמך על פסק הדין של הערכאה הדיונית, אך ישנה חשיבות רבה יותר למניעת קיפוח המבקש רק בגין איחור בהגשת הערעור. עוד יצוין בהקשר זה כי אפשר שיהיו מקרים בהם מדובר בהליך בעל חשיבות ציבורית או משפטית משמעותית, או שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין של ממש, בהם ישמשו סיכויי ההליך שיקול משמעותי לטובת קבלת בקשה להארכת מועד. מהכלל אל הפרט 13. במקרה הנוכחי, ניסתה המערערת, מיום שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניינה, לברר כיצד ביכולתה להשיג על ההחלטה. עוד בטרם אעמוד על סבירות התנהלות המערערת לבירור הפורום הנאות להשגותיה על ההחלטה, אציין כי מקרה זה מציף קושי הטבוע בסדרי הדין. אמנם אין מחלוקת כי על החלטה של שופט בית משפט מחוזי ניתן להשיג רק בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. יחד עם זאת, צודקת המערערת בכך שמצב דברים זה, בו ניתנת החלטה אותה יכול לקבל רשם על ידי שופט בבית משפט מחוזי, יוצר אפליה שרירותית בין בעלי דין שונים. בעוד שבעלי דין שהתמזל מזלם וזכו שבקשתם תידון בפני רשם זכאים לערעור בזכות, הרי שבעלי דין שהגישו את אותה הבקשה ממש וזו נדונה בפני שופט שאינו רשם זכאים רק לבקש בקשת רשות ערעור. יתר על כן, הבלבול הנוצר יכול להיות משמעותי אף יותר, שכן ישנם רשמים שהם שופטים, ועל החלטותיהם כן נתונה לבעלי הדין זכות ערעור לאותו בית משפט אם הם נתנו את ההחלטה בכובעם כרשם. מכל מקום, דרך המלך במקרה זה הייתה להגיש בקשת רשות ערעור, ובמסגרתה אף לטעון את שלל הטענות החוקתיות הנוגעות לעניין עצם מתן ההחלטה על ידי שופט שאינו רשם. משכך, נראה כי במישור האובייקטיבי מדובר בטעות שבדין הניתנת לבירור באמצעים סבירים. יחד עם זאת, במישור הסובייקטיבי ניכר כי המערערת פעלה במרץ כדי למצות את ההליך על פי דין. כך, פנתה המערערת לבית המשפט בבקשת הבהרה. במקום שבית המשפט יבהיר בצורה מפורשת את אופן ההשגה על החלטתו, היא קיבלה תשובה שאינה מסייעת כלל בפתרון סוגיית הפורום הנאות להשגותיה. אף אם ניתן היה לנקוט בצעדים אחרים לבירור ערכאת ההשגה המוסמכת, הרי שבהתחשב בכך שהמערערת לא הייתה מיוצגת ושהאמצעים שנקטה היו סבירים, וכן בהתחשב בעובדה כי כל אחד מהגורמים המעורבים בהליך היה מסוגל בקלות רבה לחסוך את תלאותיה, עולה הטעות שבדין במקרה זה לכדי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. האם ישנם טעמים לדחיית הבקשה? 14. משמצאתי כי בבחינה הסובייקטיבית מהווה הטעות שבדין במקרה הנוכחי טעם מיוחד להארכת מועד, עלי לבחון האם ישנם שיקולים המצדיקים את דחיית הבקשה להארכת מועד בכל זאת. השיקול הראשון בהקשר זה הוא משך הזמן שעבר מהמועד שעד אליו היה על העותרת להגיש את בקשת רשות הערעור ועד ליום שזו הוגשה בפועל. במקרה הנוכחי, מדובר על פרק זמן של ימים ספורים, וספק אם נגרם למי מהמשיבים נזק של ממש בשל עיכוב זה. בנוסף, סביר להניח כי לא נפגעה הציפייה של המשיבים כי המערערת לא תגיש בקשת רשות ערעור, שכן היא הגישה בקשת הבהרה לצורך ערעור, ולאחר מכן ערעור לבית המשפט המחוזי. משכך, סביר כי המשיבים ידעו שבכוונתה להשיג על ההחלטה. 15. השיקול השני עליו עמדה הרשמת בהחלטתה, אשר עומד במוקד תגובת המשיב 2 בערעור הנוכחי, הוא סיכויי ההליך. בהקשר זה, היות ומדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לפטור מאגרה אכן ניצבת משוכה גבוהה בפני המערערת, שכן התערבות ערכאת הערעור בבקשות מסוג זה היא נדירה. יחד עם זאת, במצב הנוכחי, בו הוכרה המערערת בעבר כמי שעומדת בתנאי הראשון לפטור מאגרה, עיקר טענותיה של המערערת במסגרת בקשת רשות הערעור צפויות להיות מופנות נגד קביעת בית המשפט המחוזי כי העתירה אינה מגלה עילה. משכך, מצאתי לנכון לאפשר למערערת לשטוח את טענותיה באשר לסיכויי ההליך לצורך קבלת פטור מאגרה במסגרת בקשת רשות ערעור, ולקבוע כי במקרה הנוכחי אין די בסיכויים לכאורה של ההליך כפי שהם נלמדים מהתיק שלפניי בכדי להצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד. סוף דבר 16. נוכח כל האמור לעיל, ומשמצאתי כי במקרה הנוכחי טעותה של המערערת בפירוש הדין מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכן משמצאתי כי אין טעם משמעותי שלא להיעתר לבקשתה להארכת מועד, הערעור מתקבל. העותרת תהיה זכאית להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. יודגש כי אין בכל האמור במסגרת פסק דין זה כדי להביע כל עמדה באשר לסיכויי הבקשה להתקבל. בנסיבות הענין לא יינתן צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו בטבת התשע"ב (10.1.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11062290_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il