יוסף יוחאי ביטון נ. מדינת ישראל

3 1 בבית המשפט העליון ע"פ 3947/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: יוסף יוחאי ביטון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 1.6.2021 בת"פ 50474-02-21 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט י' עטר; תגובה מטעם המשיבה מיום 17.6.2021 בשם המערער: עו"ד האיל אבו גרארה בשם המשיבה: עו"ד עינת גדעוני פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט י' עטר) מיום 1.6.2021 בת"פ 50474-02-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. ביום 23.2.2021 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקה או שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית. לפי הנטען בכתב האישום, המערער – שהוא אסיר בכלא "אלה" – התייצב במכלול הקליטה של בית הכלא בעודו מחזיק שלא כדין בסמים מסוכנים. בפתח דיון מענה לכתב האישום, שהתקיים ביום 1.6.2021 בפני המותב, ביקש בא-כוחו של המערער כי המותב יפסול את עצמו. זאת, "שכן [המערער] נדון לטענתו בפני מותב זה לפני פחות משנה בתיק דומה, ו[המערער] לא חש בנוח עם זה [...] [המערער] סבור שבית המשפט נחשף בתיק הקודם למאפיינים באישיותו". עוד ציין בא-כוח המערער "התקיימו בתיק הקודם מספר ישיבות, [המערער] הודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, אך הצדדים טענו לעניין העונש, הוגשו תסקירים שבית המשפט נחשף אליהם. גזר הדין ניתן לפני שישה חודשים והיה דיון בבקשה לחילוט ערבויות לפני כחודש וחצי". בית המשפט קמא דחה על אתר את הבקשה לפסילתו, וציין בהחלטתו: "נוכח ריבוי התיקים הבאים בפני בית משפט זה, ומשאין מחלוקת כי בית המשפט לא שמע ראיות בתיק זה, הרי שלצורך העניין בית המשפט נסמך על טענות ב"כ [המערער] ביחס לפרטים הרלוונטיים, משלא היה במראהו של [המערער] או בשמו בכדי לגרום לבית המשפט להיזכר באותו הליך קודם, ומשעל מנת שלא להיחשף לנתונים שלא לצורך, לא הוגשו ולא הונחו בפני בית המשפט, וממילא גם לא התבקשה הפנייה למסמכים או פרוטוקולים מההליך הקודם". בית המשפט קמא הוסיף כי לא התנהל בפניו תיק בעניינו של המערער "על דרך שמיעת הראיות ומתן הכרעת דין מנומקת", וכי לא נטען שהוא נחשף בהליך הקודם "לעבר פלילי כזה או אחר של [המערער] (וממילא בית המשפט גם אינו יכול לזכור נתון שכזה בהינתן כמויות הנאשמים הנדונים בפניו)". בנסיבות אלה קבע המותב כי לא הוכחה עילת פסלות, והוסיף כי "יבחן את שאלת קביעת האשמה במנותק לחלוטין מהעובדה שבעבר גזר את דינו של [המערער]". מכאן הערעור שלפניי. המערער מפרט כי במסגרת ההליך הקודם שבו דן המותב (ת"פ 27269-02-19) יוחסה לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וכי גזר הדין בהליך ניתן ביום 23.11.2020 לאחר שהמערער הודה בעובדות כתב האישום. המערער טוען כי במסגרת הטיעונים לעונש הוצג לבית המשפט רישום פלילי שלו וכן שני תסקירים, ש"בשניהם דיווח שירות המבחן על כך שהמערער לא הגיע לפגישות אליהן זומן". נטען כי המותב התייחס בגזר הדין לנסיבות חייו של המערער, ובפרט לעובדה שנמנע מלשתף פעולה עם שירות המבחן ועם הממונה על עבודות שירות. המערער מוסיף ומפרט כי הוא לא התייצב במועד לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו בהליך הקודם, ובעקבות זאת הגישה המשיבה בהליך הקודם בקשה לחילוט ערבויות – אשר נדונה שלא בנוכחותו ביום 21.4.2021. המערער מדגיש כי במסגרת ההליך הקודם התקיימו, בסך הכל, שש ישיבות בפני המותב. נוכח הדמיון בין נסיבות כתבי האישום בהליך הקודם ובהליך הנוכחי, ונוכח הזמן הקצר שחלף מאז הדיון האחרון בהליך הקודם, סבור המערער כי קמה עילה לפסילת המותב. לטענתו, העובדות שידועות למותב "עלולות להשפיע על מידת האמון שייתן בדברי המערער" ועל קביעות המהימנות ביחס אליו. עוד מציין המערער כי בבית משפט השלום בבאר שבע מכהנים שופטים נוספים שדנים בהליכים פליליים, וכי ההליך נושא הערעור דנן מצוי בראשיתו, כך שפסילת המותב לא תגרום לעיכוב ניכר בבירורו. המשיבה, מצדה, סבורה כי דין הערעור להידחות. היא מדגישה כי במסגרת ההליך הקודם לא התקיימו הוכחות ולא נשמעו ראיות, וכי לא נקבעו בו ממצאי מהימנות ביחס למערער; כי הצדדים הגיעו במסגרת ההליך הקודם ל"הסכמות חלקיות" בעניין העונש; וכי הדיון ביום 21.4.2021 בעניין הבקשה לחילוט ערבויות היה "קצר ביותר" ובסופו חזרה בה המשיבה מהבקשה. עוד נטען כי בחומרים האחרים שבתיק ההליך הקודם לא היה "דבר מה בולט או חריג שעלול להתקבע בזיכרונו של השופט". לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובעמדת המשיבה, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי שנפסק בעבר, העובדה שמותב דן בתיק אחר של אותו נאשם או נחשף לעברו הפלילי אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו את נסיבות העניין – לרבות מידת הדמיון בין כתבי האישום, היקף ומהות המידע שאליו נחשף המותב, עיתוי ההיחשפות, השאלה אם המותב זוכר את הנאשם ובאיזו מידה, והשאלה אם נקבעו בהליך האחר ממצאי מהימנות בעניינו של הנאשם (ראו והשוו, בין היתר: ע"פ 8084/20 חרב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.11.2020) (להלן: עניין חרב); ע"פ 7731/20 ונונו נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל, פסקה 5 15.11.2020)); ע"פ 518/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (9.2.2020) (להלן: עניין פלוני); ע"פ 7221/19 אלמקיאס נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (11.11.2019); ע"פ 4967/19 וארשולקאר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (21.8.2019)). ככל שמבקש הפסילה סבור כי המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות שממנה לא יוכל להשתחרר, עליו לפרט מהן הראיות שאליהן, לטענתו, נחשף המותב ומדוע קמה עקב כך עילת פסלות (ע"פ 683/21 מהלו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (8.2.2021); ע"פ 685/21 בן טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.2.2021); ע"פ 3856/21 בנטאמלק נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (‏16.6.2021)). בענייננו, כחצי שנה לפני הגשת בקשת הפסלות נתן המותב גזר דין בהליך קודם בעניינו של המערער, שבו מיוחסת לו עבירה זהה לזו שמיוחסת לו בהליך הנוכחי. גזר הדין ניתן לאחר שהמערער הודה בעובדות כתב האישום, מבלי שהתקיים הליך הוכחות ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמה חלקית בעניין העונש. במסגרת הטיעונים לעונש נחשף המותב לרישום הפלילי של המערער וכן לשני תסקירים – אך כעולה מגזר הדין כל שצוין בתסקירים הוא כי המערער לא התייצב לפגישות עם שירות המבחן. ביום 21.4.2021, כחודש לפני הגשת בקשת הפסלות, התקיים בהליך הקודם דיון בבקשה לחילוט ערבויות, אך כעולה מפרוטוקול הדיון, מדובר בדיון קצר שבו לא הוצגו בפני המותב נתונים בעניינו של המערער פרט לסיבה שבגינה לא התייצב לריצוי עונשו. עוד יש לציין כי בכתב האישום הנוכחי נכתב שהמערער הוא אסיר וכי העבירה המיוחסת לו בוצעה בכניסה לבית הכלא, כך שעצם קיומה של הרשעה קודמת בעניינו עולה מעובדות כתב האישום. המותב, מצדו, ציין כי המערער כלל אינו זכור לו, אף לא לאחר שבא-כוח המערער התייחס לקיומו של ההליך הקודם ולדמיון בין כתבי האישום. 6. מכלול נסיבות העניין מוביל למסקנה שענייננו אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים את פסילת המותב עקב היחשפותו למידע הנוגע למערער בהליך הקודם. אכן, בין מתן גזר הדין בהליך הקודם ובין ניתוב ההליך הנוכחי לטיפולו של המותב חלף פרק זמן קצר באופן יחסי, ובשני ההליכים מיוחסת למערער עבירה זהה – אך נתונים אלו אינם סוף פסוק, ויש ליתן משקל לכך שהמערער הודה בעובדות כתב האישום בהליך הקודם, אשר לא כלל שמיעת ראיות או קביעת ממצאי מהימנות בעניינו (ראו נסיבות עניין חרב, והשוו לנסיבות עניין פלוני). התייחסותו של המותב לנסיבותיו האישיות של המערער במסגרת גזר הדין בהליך הקודם הסתכמה בציון העובדה שהמערער לא שיתף פעולה עם שירות המבחן. דומה, אפוא, כי עיקר המידע שאליו נחשף המותב במסגרת ההליך הקודם הוא הרישום הפלילי של המערער – אך כאמור, ההיחשפות למידע זה אינה מקימה מניה וביה עילת פסלות. נוכח כל זאת, ובשים לב להדגשתו של המותב כי הוא כלל אינו זוכר את המערער ואת ההליך הקודם בעניינו, לא שוכנעתי כי המידע שאליו נחשף המותב במסגרת ההליך הקודם מקים חשש ממשי למשוא פנים מצדו. 7. במאמר מוסגר יוער כי במסגרת בקשת הפסלות – אשר הועלתה, כאמור, בעל פה – כל שנטען הוא כי המותב נחשף ל"מאפיינים באישיותו" של המערער, לתסקירים, לכתב האישום בהליך הקודם ולבקשה לחילוט ערבויות. משכך, ספק אם היה מקום להידרש לטענות שהמערער העלה לראשונה במסגרת הערעור שלפניי, ובפרט לעובדה שהמותב נחשף גם לרישום הפלילי של המערער. עם זאת, הנימוקים הנוספים שהועלו בערעור אין בהם כדי לשנות מהמסקנה שאליה הגעתי לעיל. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ד בתמוז התשפ"א (‏4.7.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21039470_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1