רן ויסברגר - 18 אח' נ. שר האוצר

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3799/24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. רן ויסברגר ו-18 אח' 2. בהיג עותמאן ו-217 אח' נגד המשיבים: 1. שר האוצר 2. השר לביטחון לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים 19-1: בשם העותרים 237-20: עו"ד אמיר בן טובים עו"ד בנימן תייאר, עו"ד אליהו יצחק בשם המשיבים: עו"ד יעל ברלב פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים, שוטרים וסוהרים, להורות על תיקון החקיקה בנושא זכויות הפנסיה שלהם. באופן יותר ספציפי, העותרים סבורים כי יש להורות למשיבים, שר האוצר והשר לביטחון פנים, לפעול לתיקונו של חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: החוק). זאת, באופן שיאפשר להכיר, לצורכי פנסיה, בתקופת שירות החובה בצה"ל של מי שהתגייסו למשטרת ישראל ולשירות בתי הסוהר לאחר חודש דצמבר 2000 ועד המעבר לפנסיה צוברת בחודש ינואר 2004. 2. כבר בשלב זה יצוין כי העותרים הגישו לבית משפט זה עתירה קודמת באותו עניין אשר נדחתה ביום 19.4.2023 בשל אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 2906/23, השופטים נ' סולברג, ד' מינץ ו-י' אלרון). 3. כעת, ובעקבות מיצוי הליכים שבגדרו הציגו את טענותיהם בפני המשיבים, העותרים מעלים טענות חוקתיות כנגד ההסדר הקבוע בסעיפים 79א ו-81 לחוק כפי שתוקנו במסגרת החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ"ח-1998 (להלן: התיקון לחוק). מבלי לפרט יצוין כי בעקבות התיקון לחוק תקופת שירות החובה בצה"ל אינה מוכרת לצורך גמלה ביחס לשוטרים וסוהרים שהצטרפו לשירות ביטחוני מזכה לאחר חודש דצמבר 2000 ולפני חודש ינואר 2004. 4. בתגובתם המקדמית מיום 7.11.2024 טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. בהקשר זה הם מדגישים כי העתירה דנן הוגשה כ-26 שנים לאחר חקיקת התיקון לחוק. עוד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות אף לגופה. זאת, בשים לב לכך שלגישתם הוראות החוק עומדות בתנאיה של פסקת ההגבלה, שכן הוא נחקק לתכלית ראויה של שמירה על הקופה הציבורית ופגיעתו בזכויות אינה עולה על הנדרש. עוד מדגישים המשיבים כי התיקון לחוק חל רק על מתגייסים עתידיים כך שלא התגבשה כל זכות לכאורית בעניינם. 5. ביום 23.5.2024 ניתנה החלטה אשר הורתה לעותרים להבהיר האם בכוונתם לצרף את הכנסת כמשיבה לעתירה, וזאת בשים לב לכך שהעתירה "כוללת טענות הנוגעות לתכנה של חקיקה". ביום 28.5.2024 הודיעו העותרים כי "בשים לב לחלוף הזמן מאז [התיקון] והעדר טענות קונקרטיות הנוגעות לדרך הליך החקיקה העותרים לא צרפו את הכנסת להליך מראשיתו". עם זאת, העותרים ציינו כי ככל שבית משפט זה יורה להם על כך, הם יצרפו את הכנסת כמשיבה לעתירה. 6. דין העתירה להידחות על הסף. קודם כול, משום שהיא הוגשה בשיהוי ניכר, בהתחשב בכך שטענותיהם של העותרים נובעות מתיקון חוק שהתקבל לפני למעלה משני עשורים. העותרים כלל לא התייחסו להיבט זה בעתירתם, ולא ציינו כל סיבה לכך שהעתירה הוגשה בשיהוי סובייקטיבי ניכר (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 361-360 (2017); עע"ם 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, פסקאות 27-24 (28.12.2014)). באשר לשיהוי האובייקטיבי, ברי כי טענתם של המשיבים לפיה לקבלת העתירה השלכות תקציביות מצדיקה אף היא את דחייתה בשלב הנוכחי. 7. מעבר לכך, כפי שעולה מן האמור לעיל, כלל הטענות המכוונות כנגד החקיקה עצמה – טענות לפגיעה בזכות לשוויון ובזכות לקניין – אינן יכולות להישמע כלל משהעותרים לא צרפו את הכנסת כמשיבה לעתירה (ראו: בג"ץ 4550/13 בהט נ' שרת הבריאות, פסקה 22 (6.10.2013)). 8. על כך יש להוסיף, כי אף אין בסיס לדיון בעתירה על סמך הטענה לפיה על המשיבים ליזום חקיקה בנושא. ככלל, אין זו דרכו של בית משפט זה להורות לרשות המנהלית ליזום תיקון חקיקתי (ראו: בג"ץ 3734/11 דודיאן נ' כנסת ישראל, פסקה 60 (15.8.2012); בג"ץ 7717/13 קוליאן נ' שר האוצר, פסקאות 10-8 (2.10.2014); בג"ץ 4448/18 התאחדות הוצאות ספרים בישראל "המו"ל" אגודה שיתופית של מוציאים לאור בישראל בע"מ נ' שרת התרבות והספורט, פסקה 2 (11.7.2018)). 9. סוף דבר: דין העתירה להידחות. הרבה לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ה (22 דצמבר 2024). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט פ יחיאל כשר שופט