פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3724/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3724/08 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.3.09 בת"פ 912/07 שניתן על ידי כבוד השופט צבי סגל – סג"נ תאריך הישיבה: ח' בכסלו התש"ע (25.11.09) בשם המערער: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (פ 912/07), אשר ייחס לו עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, המערער והמנוח למדו יחדיו בבית ספר תיכון, ובסמוך לחודש פברואר 2007 פרץ ביניהם סכסוך. ביום 16.4.2007 פגש המערער נער שהיה חבר משותף שלו ושל המנוח (להלן: אחמד), ויחדיו החליטו לסור לביתו של המנוח מתוך רצון להביא ל"סולחה" בין השניים. השניים עלו לגג ביתו של המנוח ואחמד התקשר אליו והזמינו לעלות לגג. עם הגיעו של המנוח לגג הציע אחמד כי השניים ילחצו ידיים, אך המנוח דרש כי המערער יצא משטח ביתו, ולאחר מכן דחף אותו ובין השניים התפתחה קטטה. בשלב מסוים ניסה אחמד להפריד בין השניים ומנגד ניגש המערער לתיקו והוציא ממנו סכין בעלת להב באורך 22 ס"מ. לאחר מכן השתחרר המנוח מאחיזתו של אחמד וניגש למערער, אשר דקר אותו בזרועו. המנוח המשיך להכות את המערער אשר דקר אותו דקירה שטחית בחזהו ושתי דקירות בגבו. המנוח נמלט מהמקום והתמוטט במדרגות הבית, ומאוחר יותר נפטר כתוצאה מהדקירה בגבו. ביום 20.12.2007 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' סגל – סג"נ), על יסוד הודאתו של המערער, כי ביצע את העבירה המיוחסת לו, והורה כי שירות המבחן לנוער יערוך תסקיר אודותיו. ביום 4.2.2008, לאחר קבלת התסקיר, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה שיוחסה לו. ביום 12.3.2008 גזר בית המשפט על המערער עונש של עשר שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי למשך שנתיים. כן הורה בית המשפט למערער לפצות את משפחת המנוח בסך של 25,000 ש"ח. בגזר דינו המפורט עמד בית המשפט על השיקולים לקולת העונש, ובהם גילו הצעיר של המערער, הודאתו במיוחס לו, החרטה והצער שהביע על מעשיו וכלפי בני משפחת המנוח, תסקיר שירות המבחן בעניינו, האופק השיקומי הנורמטיבי שצפון בעתידו, וכן הסכם הסולחה המתגבש בין שתי המשפחות. מנגד העמיד בית המשפט את חומרת העבירה, ואת העובדה שבעת המעשה היה המערער אך מרחק פסע מסף הבגירות הקבוע בדין. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת באת כוח המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו של המערער למרות היותו קטין נורמטיבי, אשר הודה במיוחס לו והביע חרטה וצער כנים על מעשיו. כן מציינת באת כוח המערער כי מיום האירוע ועד למועד גזר הדין חלפה תקופה של כשנה, בשל עתירה אותה הגישה משפחת המנוח לבית משפט הגבוה לצדק. לבסוף מתייחסת באת כוח העורר להליך סולחה המתגבש בין משפחת המנוח למשפחת המערער, בתיווכם של 3,000 מנכבדי העיר ירושלים, במסגרתו כבר שילמה משפחת המערער סכום כסף נכבד של 99,720 דינר ירדני. לעומתה, סוברת באת כוח המשיבה, כי העונש שנגזר על המערער על ידי בית המשפט המחוזי נותן ביטוי לכלל נסיבות האירוע, ואף לנסיבותיו האישיות של המערער. לטענתה, קיומו של הסכם סולחה, חרף משמעותו, אין בו כדי להפחית מחומרת מעשי המערער, אשר נטל את חייו של נער אחר. לאחר עיון בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)), ואין כך הוא בעניינו של המערער. אל מול כל המשקל שיש להעניק לנסיבותיו האישיות, ובמרכזן היותו צעיר נורמטיבי שעד לאירוע הטרגי הנדון לא היתה לו כל הסתבכות בפלילים, כמו גם למול יתר השיקולים לקולת העונש, עומדת העובדה שמדובר במי שעשה שימוש בסכין כנגד צעיר אחר ונטל את חייו. שוב ושוב חוזרים אנו על הצורך בהטלת עונש חמור על מי שפונה לדרך האלימות כאמצעי נלוז לפתרון סכסוכים. יפים לעניינו הדברים שנאמרו בע"פ 327/05 ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.12.2005), לפיהם: "על הענישה בעבירות אלימות קשה לשקף גמול ראוי על חומרת הפגיעה בקרבן, ובה בעת להוות התראה הן לעבריין שביצע את העבירה והן לעבריינים פוטנציאליים מפני ביצוע מעשי אלימות פליליים נוכח הצפי כי הענישה תכביד עולה על המשתמשים בכח כלפי זולתם. העבירות בהליך זה הן דוגמא מיוחדת לצורך במסר מובהק של מאבק נחרץ בפשיעה האלימה, גם אם מקורה של פשיעה זו במערכות יחסים בינאישיות, הכרוכות ברקע של פגיעה רגשית קשה, וגם מקום שהאלימות מופעלת בידי אדם צעיר". דברים אלו נכונים שבעתיים, לאור תוצאתן הנוראית של דקירות המערער בקורבנו. אכן, נדמה שהמערער עצמו מכיר ומבין את חומרת מעשיו, ומבקש לכפר עליהם בדרכו שלו. כחלק מכך פועלות משפחת המערער ומשפחת המנוח כדי להגיע לסולחה בין המשפחות. אולם מבורכים ככל שיהיו מאמצים אלו, הרי שאין בהם כדי לשלול את הצורך בגזירת העונש הראוי על מעשיו של המערער. חרטת המערער הכנה אינה יכולה לפטור אותו מהגמול העונשי על מעשיו. הגם שאת תוצאת מעשיו של המערער לא ניתן עוד להשיב, הרי שדווקא מתוך נשיאת העונש הראוי, המשקף את חומרת מעשיו וגומל עליהם, יוכל הוא לשים מאחוריו פרק קשה זה ולשוב לדרך הישר. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, כ' בכסלו התש"ע (7.12.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08037240_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il