ראובן זנגי נ. הלשכה לסיוע משפטי - מחוז ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3561/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3561/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: ראובן זנגי נ ג ד המשיבים: 1. הלשכה לסיוע משפטי - מחוז ירושלים 2. בית משפט מחוזי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על דחיית בקשתו של העותר לקבל סיוע משפטי לצורך ניהול הליך משפטי, כמו גם על דחיית בקשתו לקבל פטור מאגרה בערעור שהגיש על החלטה זו. 2. העותר פנה ללשכת הסיוע המשפטי למחוזות ירושלים והדרום בבקשה לקבלת סיוע משפטי, אולם בקשתו נדחתה. במכתב הדחייה נכתב, בין היתר, כי לבקשה "אין סיכוי משפטי". 3. העותר הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובצדו בקשה למתן פטור מאגרה. 4. ביום 22.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי (עש"א 6522-01-17, הרשם א' רון) את הבקשה בקבעו כי העותר לא הציג "כל אסמכתא לתמיכה בדבר מצבו הכלכלי", למעט תצהיר, וכן קבע כי סיכויי הערעור הם "גבוליים, אם לא למטה מכך". לצד זאת, הפחית בית המשפט המחוזי את שיעור האגרה והעמידה על סך של 446 שקל. 5. העתירה הוגשה לאחר שביום 23.3.2017 מחק בית המשפט המחוזי את הערעור בשל אי-תשלום אגרה, ונאמר בה כי היא מכוונת, כאמור, נגד ההחלטה שלא להעניק לעותר סיוע משפטי, כמו גם כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשתו לפטור מאגרה. 6. יש להקדים ולציין כבר בשלב זה כי העותר, המייצג את עצמו, הגיש ערעור על ההחלטה שלא לפטור אותו מאגרה. עובדה זו לא צוינה בעתירה, אך עלתה מעיון במערכת "נט המשפט". ביום 6.3.2017 נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטה זו על-ידי בית המשפט המחוזי (ע"ר 19131-02-17, השופטת ע' כהן). בדחותו את הערעור ציין בית המשפט המחוזי, בין השאר, כי "המערער לא התייחס בבקשתו כלל לסיכויי ההליך, שעניינו השגה על החלטת הלשכה לסיוע משפטי לדחות את בקשתו לייצוג משפטי, וגם בערעור שבפניי לא נטען דבר לעניין זה". 7. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 30.4.2017 הוחלט לפטור את העותר מתשלום אגרה בהליך הנוכחי (הרשם ג' לובינסקי זיו). 8. דין העתירה להידחות. בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 הדרך שבה יש לנקוט במקרה של דחיית בקשה לקבל סיוע משפטי היא הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. לעותר עומד אפוא סעד חלופי, ודומה שהוא עצמו הכיר בכך בהגישו ערעור כאמור. אי-עמידתו של העותר בתשלום האגרה אינה יכולה להכשיר בדיעבד נקיטתה של דרך דיונית שלא נועדה לכך. אין צריך לומר כי עתירה לבג"ץ אף אינה הדרך לביקורת שיפוטית על החלטות בעניין פטור מאגרה, ולא מצאתי כי זהו מקרה המצדיק חריגה מכלל זה (ראו והשוו: בג"ץ 7107/00 דוברובנסקי נ' מנהלת לשכת סיוע משפטי, חיפה, פסקה 5 (11.10.2000); בג"ץ 5231/06 דהן נ' הסיוע המשפטי – חיפה (15.8.2006)). גם אם ניתן להבין לליבו של העותר, המבקש לנהל הליך משפטי שבו הוא מאמין, מנקודת מבטו הסובייקטיבית, הוא לא הניח תשתית ראשונית לכך שהוא זכאי לסעד שביקש. 9. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באייר התשע"ז (‏8.5.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17035610_A03.doc טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il