יורם וינוגרד,עו"ד נ. הוצאת עיתון הארץ בע"מ

החלטה בתיק ע"א 3104/04 בבית המשפט העליון ע"א 3104/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: יורם וינוגרד, עו"ד נ ג ד המשיבה: הוצאת עיתון הארץ בע"מ ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק א 6899/03 מיום 15.3.04 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' סולברג בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד תמר גליק ; עו"ד רינת מודיאני פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט נ' סולברג) מיום 15.3.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בתיק א 6899/03. 1. המערער, עורך דין במקצועו, ייצג לקוחה בהליכים משפטיים כנגד הצד שכנגד. במסגרת זו כינה המערער בכתב, בשתי הזדמנויות שונות, את הצד שכנגד בכינויים "שמנדריק" ו"נוד". על אירועים אלה פורסמו שתי כתבות, בביטאון "הלשכה" ובעיתון הארץ, לפיהן המערער הפנה את התבטאויותיו הנפסדות כלפי עורך דין. המערער הגיש שתי תובענות נפרדות כנגד מחבר הכתבה בבטאון "הלשכה", עו"ד אברהמי, וכנגד המשיבה (להלן: תיקי אברהמי והארץ, בהתאמה). עילתן פירסום לשון הרע. לטענתו, בשתי הכתבות יוחסו לו התבטאויות נפסדות ("שמנדריק" ו"נוד") כנגד עורך דין בעוד שהן נאמרו, לטענת המערער, כלפי צד שכנגד, שאינו עורך דין. 2. בית משפט השלום בירושלים (השופט נ' סולברג) דחה על הסף (ביום 15.12.03) את תביעתו של המערער בתיק אברהמי (א 6898/03). בפסק דינו נקבע כי השגיאה שנפלה בכתבה שפירסם אברהמי, אם נפלה, אינה מקימה עילת תביעה בלשון הרע. בית המשפט לא ראה לנכון לייחס משמעות להחלפת הצד שכנגד בעורך דין לעניין עוולת לשון הרע. וכך קבע: "על מה ולמה סבור התובע כי דמו של עורך-דין סמוק יותר מדמו של אדם 'סתם', עד כי נרעש למשמע ייחוס הביטויים שנקט בהם- באופן שגוי, לטענתו- לעורך-דין, במקום לאדם 'סתם'?" נפסק כי "מדובר במעשה של מה בכך, ובשל כך ראוי לסלק את התובענה על הסף". על פסק הדין (שהגיע, לטענת המערער, לידיו ביום 28.12.03) הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי וכמו כן הגיש (ביום 12.1.04) בקשה לפסילת בית המשפט (השופט נ' סולברג) מלשבת בתיק הארץ שהדיון בו לגופו טרם החל. בבקשתו טען המערער כי לבית המשפט דעה קדומה בעניינו, כפי שהיא באה ידי ביטוי בפסק דינו בתיק אברהמי. המשיבה טענה, בתגובתה, כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שבקשת המערער לקתה בשיהוי. לטענתה, המערער נהג בחוסר תום לב כאשר בחר להמתין עם טענת הפסלות ולהעלותה רק כאשר ניתן פסק הדין בתיק אברהמי. כן טענה המשיבה כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. 3. במסגרת דיון שהתקיים (ביום 2.3.04) בבקשת המערער לפסילת בית המשפט הוצע לצדדים להפסיק את הדיון בתובענה עד למתן פסק הדין של ערכאת הערעור בעניין אברהמי. המערער התנגד. לפיכך, בית המשפט החליט (ביום 15.3.04) לדחות את הבקשה לפסילתו. בהחלטתו נקבע כי המערער ידע ששני התיקים נקבעו לדיון בפני מותב זהה בסמוך לאחר הגשת התובענות, אך לא טרח להעלות טענת פסלות בהזדמנות זו. בהתייחסו לבקשת הפסלות לגופה קבע בית המשפט, כי פסק דינו בתיק אברהמי אינו משליך על ההכרעה בתיק הנוכחי ומשכך לא התגבשה עילת פסלות. על החלטת בית המשפט הוגש (ביום 29.3.04) הערעור שבפני. המערער טוען כי עילת הפסלות התגבשה עם מתן פסק הדין בתיק אברהמי ולכן בקשת הפסלות אינה לוקה בשיהוי. כן טוען המערער כי עמדתו של בית המשפט, כפי שהובעה בפסק הדין בתיק אברהמי, אינה מותירה ספק באשר להכרעת בית המשפט בתיק הארץ. המשיבה חוזרת על טענותיה בפני בית משפט השלום ומבקשת לקיים את פסק דינו. להשלמת התמונה יוער, כי ערעורו של המערער על פסק הדין של בית משפט השלום בתיק אברהמי נמחק (ביום 14.9.04), וזאת לאור הסכמות אליהן הגיעו הצדדים לערעור זה. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק, כי אין בעצם העובדה שעל בית משפט מוטל להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי להקים עילה לפסילתו. כך נפסק, כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, ובוטל על ידי בית המשפט שהכיר בטעותו (ראו ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (לא פורסם)); כך נפסק כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בבקשת ביניים (ראו ע"א 8490/01 אייל ניירות ערך והנפקות בע"מ (1988) בע"מ נ' סבן (לא פורסם)); כך נפסק, כאשר דובר בעניין שהוחזר על ידי ערכאת הערעור אל הערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין, בצירוף הנחיות (ראו ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)); וכך אף, כמו במקרה שלפנינו, מקום בו נדונה והוכרעה שאלה משפטית דומה (ראו ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב(4) 177, 182; ע"א 1335/99 ש. ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). אכן, אין די בכך שעל בית המשפט לדון בעניין דומה בו דן בעבר כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה הכרעה מוקדמת עולה גם חשש ממשי למשוא פנים (ראו, למשל, ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם)). אכן, "מסקנה זו מתחייבת גם מן המציאות, בה יתכנו מקרים בהם יביע שופט את דעתו השיפוטית באשר לסוגיה המתעוררת בפניו. תהא זו עמדה באשר לפירושו של חוק, תהא זו עמדה באשר לפרשנותו של חוזה. מקרים אלו ודומים להם הם דבר שבשיגרה. עצם הדיון בסוגיה משפטית דומה אין בו כשלעצמו כדי להעמיד חשש ממשי למשוא פנים" (ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי (לא פורסם)). 5. דעתי היא כי בנסיבות המקרה לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של היושב בדין. בית המשפט קבע, בפסק דינו בתיק אברהמי, כי לצורך דיני לשון הרע, החלפת עורך דין ב"סתם" אדם היא מעשה של מה בכך. קביעה זו מהווה בעיקרה עמדה משפטית. היא פועל יוצא של פרשנות הכתבה שפורסמה בביטאון הלשכה ושל מדיניות משפטית מסוימת. אין באמור בפסק הדין כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, באופן שימנע ממנו מלדון בלב פתוח בתובענה שהגיש המערער כנגד המשיב, בגין הכתבה שפורסמה בעיתון הארץ. אכן, חזקה על בית המשפט כי יכריע בעניינו של המערער בהתבסס על הטענות והראיות שיובאו בפניו. במצב דברים זה, יש יסוד לקביעת השופט בהחלטתו (מיום 15.3.04), כי אין בעמדתו המשפטית כדי למנוע ממנו לשבת בדינו של המערער בתיק הנוכחי ולבוחנו "מתוך פתיחות לשכנוע ולשינוי". אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 4000 ש"ח. ניתן היום, כ"ח טבת תשס"ה (09.01.05). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04031040_A05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il