פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 99/03
טרם נותח

מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ. יוסף כהן

תאריך פרסום 27/01/2003 (לפני 8499 ימים)
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 99/03 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 99/03
טרם נותח

מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ. יוסף כהן

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"א 99/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 99/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) 2. קבלאן מאג'ד 3. קבלאן רואנדה נ ג ד המשיב: יוסף כהן ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 24.12.2002, בת.א. 952/02, שניתנה על ידי כבוד השופט יצחק כהן בשם המערערים: עו"ד שקיב עלי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) מיום 24.12.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 952/02. 1. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המערערים, בה עתר לפירוק השותפות בעסק המכונה "מקט חולצות" ולחלוקת עסקי השותפות. בכתב תביעתו טען המשיב כי בינו לבין המערערים קיימת שותפות המתנהלת תחת שמה ואישיותה המשפטית של המערערת 1 - חברת מקט ספורט (בית גאן) (1994) בע"מ - וכי השותפות בין הצדדים נלמדת מהנסיבות אשר פורטו בכתב התביעה. עובר להגשת כתב התביעה הגיש המשיב לבית המשפט בקשה למתן סעד זמני, בה עתר למינוי מנהל מומחה מטעמו אשר יפעל יחד עם המערערים בכל הקשור לפעילות וייצור החולצות במסגרת השותפות הנטענת. מנגד טענו המערערים, כי השותפות בינם לבין המשיב לא השתרעה על ניהול העסק, אלא חלה אך ורק על רווחי העסק, כך שהמשיב היה זכאי משך תקופת עבודתו בחברה ל-1/3 מרווחי העסק בנוסף למשכורתו הקבועה, וכי זכאות המשיב לרווחי העסק ולשכר חודשי היתה קיימת כל עוד המשיב עבד בעסק. 2. בית המשפט, בהחלטתו מיום 24.11.02, קיבל את בקשת המשיב לסעד זמני. בהחלטתו קבע בית המשפט כי במסגרת הבקשה לסעד זמני לא ניתן להכריע בשאלה האם היחסים בין הצדדים היו יחסי שותפות, כפי שמציג זאת המשיב, או יחסי עובד-מעביד, כפי שמציגים זאת המערערים, וכי בהעדר חוזה שותפות או חוזה עבודה, יהיה צורך לברר את מהות היחסים בין הצדדים במהלך הדיון בתביעה העיקרית. בית המשפט הוסיף וקבע כי עפ"י כתבי בי-הדין שלפניו וטענות הצדדים, נראה לכאורה כי יחסי הצדדים היו יחסי שותפות, כפי שטוען המשיב, וזאת בהסתמך, בין היתר, על הסכם ההיפרדות שנעשה בין הצדדים; העובדה שהמשיב קיבל נתח משמעותי ברווחי העסק; היותו של המשיב ערב לחובות השותפות וניהול מערכת חשבונאית נפרדת לגבי עסקי ייצור החולצות. נוכח מסקנתו בדבר קיום לכאורי של יחסי שותפות בין הצדדים בכל הנוגע לייצור חולצות, קבע בית המשפט שהמשיב זכאי לסעדים זמניים להבטחת זכויותיו הלכאוריות כשותף והורה על מינוי מנהל מטעמו של המשיב לעסקי הייצור של החולצות המתנהלים במסגרת החברה. 3. בדיון מיום 24.12.02 ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינם, הואיל ולטענתם בהחלטתו בבקשה לסעד זמני חרץ בית המשפט את הדין לגבי התביעה עצמה. המערערים טענו כי הטענות שהעלה המשיב בבקשתו לסעד זמני ובכתב תביעתו הן אותן טענות, כאשר בין הצדדים לא קיימת מחלוקת עובדתית, והמחלוקת היא רק במשמעות שיש לייחס לאותן עובדות. הואיל ובית המשפט קיבל את המשמעות שביקש המשיב להסיק מאותן עובדות, ובהתבסס על אותן עובדות הגיע למסקנה כי בין הצדדים קיימים יחסי שותפות, הרי שאין כל סיכוי שבית המשפט ייתן לעובדות אלה משמעות שונה בסוף ההליך. המשיב התנגד לבקשת הפסילה, וטען כי יש לדחותה בשל השיהוי בהעלאתה. כן טען המשיב, כי המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית גרידא, וכי הקביעות של בית המשפט בהחלטתו בבקשה לסעד זמני היו קביעות לכאורה. 4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 24.12.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי החלטתו בבקשה לסעד זמני הסתמכה על קביעות לכאוריות, שאין בהן משום קביעת מסמרות לעניין התיק העיקרי, וקביעותיו היו נחוצות לשם הכרעה בבקשה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הואיל וטענת הפסלות נובעת מכך שהיה עליו למלאת תפקידו השיפוטי, הרי שאין לה מקום. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על הטענות אותן העלו בבקשת הפסילה, ומוסיפים כי אמנם החלטתו של בית המשפט נבעה מתפקידו השיפוטי, אך אין עליו שום חובה משפטית להמשיך ולדון בתביעה, מקום שכבר החליט בבקשה למתן הסעד הזמני. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק בבית משפט זה, שאין בעצם העובדה כי על בית משפט מוטל להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי לגרום, מניה וביה, לפסילתו של בית המשפט. כך הוא כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בהחלטת בינים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם); ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ' Melchers L.t.d N.V. (לא פורסם); ע"א 8490/01 אייל ניירות ערך והנפקות (1988) בע"מ נ' איתן סבן ואח' (לא פורסם)). כך, גם מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב(4) 177, 182). כך הוא גם כאשר מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא, בצירוף הנחיות (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)). אכן, אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש באותו עניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות עולה גם "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". בהקשר זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם)); ואם נשמעו טיעונים אם לאו. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה, כל מקרה לגופו, כל אירוע ונסיבותיו (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). 7. בענייננו בית המשפט דן בשאלת קיומם של יחסי שותפות בין הצדדים במסגרת בקשה לסעד זמני וקבע בהחלטתו כי לכאורה מתקיימים יחסי שותפות בין הצדדים. עם זאת, בית המשפט ציין במפורש בהחלטתו כי קביעתו בשלב זה היא בגדר קביעה לכאורה לצורך ההכרעה בבקשה לסעד זמני, ואף הוסיף וקבע בהחלטתו כי במסגרת הבקשה לסעד זמני לא ניתן להכריע בשאלה האם היחסים בין הצדדים היו יחסי שותפות, וכי יהיה צורך לברר את מהות היחסים בין הצדדים במהלך הדיון בתביעה העיקרית. טוענים המערערים כי הואיל ובין הצדדים לא קיימת מחלוקת עובדתית והמחלוקת היא אך במשמעות שיש לייחס לעובדות המוסכמות, הרי משקיבל בית המשפט את פרשנות המשיב לאותן עובדות, חרץ בכך את גורל התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, בית המשפט בהחלטתו בבקשה לסעד זמני קיבל את עמדת המשיב באשר למשמעות שיש לייחס לעובדות שבפניו. אלא שקביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למשמעות העובדות הן קביעות לכאורה בלבד, שנקבעו לצורך ההכרעה בבקשה לסעד זמני, ולפיכך הקביעות במסגרתו צריכות להיבחן על-פי אופי ההליך (ראו: ע"פ 6545/02 גמליאל יוסף נ' ראש עירית הרצליה (טרם פורסם); ע"א 1800/02 עומרים חברה לבניין בע"מ נ' תנופה שירותי כח אדם ואחזקות (1991) בע"מ (לא פורסם)). מכאן, שאין הכרח שקביעות אלה יוותרו על כנן גם במסגרת הדיון בתביעה גופה. את כל טענותיהם בעניין זה יהיו המערערים רשאים להוכיח במהלך הדיון בתביעה העיקרית. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הדיון בתובענה לגופה הוא בבחינת "משחק מכור", וכי דעתו של בית המשפט "ננעלה" כך שגורל התביעה נחרץ. הערעור נדחה, אפוא. ניתן היום, כ"ד בשבט התשס"ג (27.1.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03000990_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il