פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 4199/99
טרם נותח

חברת נרגו בע"מ נ. ד.ב. שרותי תיירות בע"מ

תאריך פרסום 26/08/1999 (לפני 9749 ימים)
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 4199/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 4199/99
טרם נותח

חברת נרגו בע"מ נ. ד.ב. שרותי תיירות בע"מ

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4199/99 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: חברת נרגו בע"מ נגד המשיבים: 1. ד.ב. שרותי תיירות בע"מ 2. מלונית בע"מ 3. בבר בן עמי 4. דוד לימור 5. עו"ד רוני סובוטקה 6. מלון רמדה קונטיננטל 7. יורוקום שיווק בע"מ 8. ריבל 4 בע"מ 9. חן ספיר פרג'ון משה 10. פימיל ליין שיווק בע"מ ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון בתיק ה.פ. 533/98, מיום 16.6.99, שניתנה על ידי סגן הנשיא השופט ח' נחמיאס בשם המערערת: עו"ד אלון גורן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (סגן הנשיא, השופט ח' נחמיאס), שדחה ביום 16.6.99 את בקשת המערערת, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק ה.פ. 533/98. 1. המערערת הגישה בבית משפט השלום באשקלון המרצת פתיחה (ה.פ. 533/98), במסגרתה ביקשה מתן סעד הצהרתי שיקבע, כי היא הבעלים של מבנה בית מלון המצוי באשקלון ושל תכולתו. ביום 14.5.98 דחה בית המשפט את תביעתה. המערערת ערערה על פסק דינו. ביום 11.3.98 נתן בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים י. פלפל, י.טימור ונ. הנדל) תוקף של פסק דין להסדר פשרה בין הצדדים ולפיו בוטל פסק דינו של בית משפט השלום והעניין הושב לו, תוך מתן אפשרות למערערת להביא ראיות נוספות מטעמה. 2. ביום 16.6.99, לאחר שהתיק הושב לבית משפט השלום, קיים בית המשפט תזכורת בתיק. במהלך הדיון בתזכורת התבטא בית המשפט, לטענת המערערת, במלים הבאות: "מה אתם חושבים שאני לא חושב שפסק הדין שנתתי הוא צודק ?" למשמע דברים אלה, ביקש בא-כוח המערערת, עו"ד אלון גורן, כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק, משום שהביע כבר דעה נחרצת באשר לתביעת המערערת בפסק דינו ומשום דברי בית המשפט שהובאו לעיל. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטתו, שניתנה באותו מעמד, ציין בית המשפט, בין היתר: "אני דוחה בשתי ידים את בקשותיו של עו"ד גורן. האם חושב עורך דין גורן שאני מעז לחתום על פסק דין אם אני לא סבור שהוא נכון וצודק, האם לא חושב עורך דין גורן שיש לי את הכוח והאומץ להודות בטעות, כולנו בני אדם, גם שופטים וזכור לי הנשיא ברק לא אחת כתב בפסקי דין שטעה בפסקי דין אחרים. עורך דין גורן לא ביקש בערעור בבית המשפט המחוזי בערעור שהתיק לא הוחזר. מה השתנה היום מה ששמע מפי אכן סברתי ששופט לא צריך לחשוש לומר דברים אולם למדתי עכשיו לקח חשוב שמוטב לו לשופט לשתוק ולדבר רק בפסקי הדין ובהחלטות. אני מודה לעורך דין גורן שאני מכיר אותו שנים רבות שלימד אותי היום לקח זה. הייתי שמח ואני מקווה שעורך דין גורן לא ינצל עניין זה נגדי. הלוואי ולא נדרשתי לדון בתיק זה. יש לי די תיקים. די והותר. אל לו לשופט לפרוק מעצמו את עול השפיטה שהוא כבד והעומס קשה מנשוא לעיתים... כמובן שאנהג על פי החלטת בית המשפט המחוזי ואתן לאחר שאשמע את כל הטענות פסק דין צודק כפי שאסבור שיש לתתו בבוא העת. באיפוק רב, ושוב אני מקווה שעורך דין גורן לא יעשה בכך שימוש אני מתאפק לא לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה על ביזבוז הזמן שהיה כרוך בהכתבת החלטתי זו שהיתה מיותרת ולא באה אלא בעקבות דבריו שהיו מיותרים לחלוטין. עורך דין גורן יודע שאין לי דבר נגדו. יחדיו למדנו באוניברסיטה, הערכתי אותו אז ואני מעריך אותו היום וחבל על דברים שאמר." 3. מונח בפני ערעור על החלטתו זו של בית המשפט. לטענת המערערת, אין כמובן פסול בכך שבית המשפט סבר בשעתו שפסק דינו הוא נכון וראוי. אולם משנאמרה אמירה מעין זו לאחר שבית משפט שלערעור ביטל פסק דין זה עולה ממנה, לכאורה, כי בית המשפט מחזיק בדעתו, כי פסק דינו נכון, שריר וקיים, וכי אין דעתו פתוחה לשינוי כלשהו של פסק דין זה. לעניין זה מצביעה המערערת על אמירות שונות בפסק הדין שנתן בית המשפט ביום 21.5.98, אמירות מהן היא מסיקה כי בית המשפט גיבש דעה חד משמעית בעניינה. הוא הדין בהחלטות ביניים ובהתבטאויות נוספות של בית המשפט מיום 30.3.98 וכן בהחלטת בית משפט השלום להתנות את עיכוב ביצוע פסק דינו בהפקדת ערבות בנקאית, החלטה שנהפכה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 22.7.98. המערערת מוסיפה וטוענת, כי החלטות דיוניות שקיבל בית המשפט מאז הובא התיק בפניו (צירוף משיבה להליך, בלא שנתבקשה עמדת המערערת לעניין זה וכן קביעת מועדים להגשת ראיות) מעידים אף הם על עוינותו של בית המשפט כלפיה. לחלופין, טוענת המערערת, כי מראית פני הצדק מחייבת שבית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליך. 4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. בית משפט זה שב וקבע, כי אין די בכך שבית משפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו עקב ביטול פסק דינו על ידי ערכאת ערעור או בנסיבות אחרות. (ראו, לדוגמא: ע"א 1860/97 מרבק נ' אלי מזרחי, (טרם פורסם)). משנדרשה ערכאת הערעור לפסק דינו של בית משפט השלום ומשהושב הדיון לבית משפט זה, בהתאם לקביעות בית המשפט המחוזי, אין סיבה להניח, בהיעדר ראייה לסתור, ובהתחשב בהצהרתו של בית המשפט עצמו, כי בית המשפט יימנע מלדון באופן ענייני בהליך שבפניו. בעניין דומה פסקתי: "הלכה פסוקה היא ש"החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואינה פוסלת את השופט, כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת" (ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הדרום, פ"ד מא(1) 660 )... חזקה על בית המשפט, ובית המשפט אף מעיד על עצמו, כי ישקול את הראיות שבפניו לגופן ולא ינעל את דעתו מפני שינוי או שיקול מחדש (וראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573, 605 ... בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי הוא מודע לרגישות ההליך וכי דעתו פתוחה לשמיעת ראיות נוספות ועדויות נוספות. המערערת לא הצביעה על ראייה אובייקטיבית הסותרת קביעות אלו, ולפיכך לא הובאה בפני עילה לקבלת ערעורה." (ע"א 2296/97 - נינה פזילוב נ' אמנון פזילוב , לא פורסם; ראו גם ע"א 3936/99 אופק זייבק שיווק מזון בע"מ נ' בנק איגוד לישראל, טרם פורסם). אמת, במקרה שבפנינו אמר בית המשפט (הן בדברים ששימשו יסוד לבקשת הפסלות והן בהחלטה נשוא הערעור שבפני) דברים שייתכן שמוטב היה אלמלא נאמרו, אולם גם בדברים אלה אין משום עילת פסלות, גם אם עוררו בלב המערערת חשש (סובייקטיבי) לקיום דעה קדומה של בית המשפט. מכל מקום, לא מצאתי שדברים אלה מעוררים חשש אובייקטיבי שבית המשפט אכן גיבש עמדה מוגמרת שאינה ניתנת לשינוי בהליך שבפניו (וראו: ע"פ 5/82 ח"כ אבו חצירה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (3) 608, 625; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637, 641; ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד טז(1), 52, 56). בית המשפט הצהיר, בה בעת, כי דעתו אינה נעולה, כי אין הוא חושש להודות בטעות או לשנות מדעתו וכי לכשיגיע מועד ההכרעה בדיון המחודש יכריע לגוף העניין על בסיס הראיות שיהיו אז בפניו. יתר טענותיה של המערערת נוגעות לאירועים שהתרחשו זמן רב לפני מועד הגשת בקשת הפסלות. דין הוא שטענת פסלות יש להעלות "בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת", ולמצער, "מיד לאחר שנודעה... עילת הפסלות." (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). המערערת לא מצאה לנכון להעלות טענת פסלות במהלך הדיון הקודם שהתקיים בפני בית המשפט. היא לא ביקשה במסגרת הליכי הערעור כי התיק לא יוחזר לבית המשפט שדן בו קודם לכן ואף בקדם המשפט לא העלתה טענת פסלות - עד שנאמרו הדברים נשוא הערעור שבפני (ודברים אלה בלבד הם שעמדו ביסוד בקשת הפסלות) . אין המערערת יכולה לבוא כעת וללקט עילות פסלות שנושנו ונזנחו על ידה זה מכבר. סיכומו של דבר: דין הערעור להידחות. ניתן היום, י"ד באלול התשנ"ט (26.8.99). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99041990.A01/דז/