בשיר אבו ראשד נ. שירות בתי הסוהר

בבית המשפט העליון רעב"ס 30837-02-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המבקש: בשיר אבו ראשד נגד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' חקלאי) בעת"א 67737-09-25 שניתן ביום 20.01.2026 בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיב: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופט חאלד כבוב: בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' חקלאי) בעת"א 67737-09-25 מיום 20.01.2026. בגדרי פסק-הדין, נדחתה בקשת המבקש להורות למשיב, שירות בתי הסוהר (להלן גם: שב"ס) לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. מסגרת נורמטיבית סיווגו של אסיר כ'אסיר ביטחוני' נועד להבטיח את שלום האסירים והסוהרים; לאיין את הסיכון הביטחוני הנשקף מאסירים אלה; ולהקל על ניהולם של בתי הסוהר (רעב"ס 53379-01-25 אבו מריחיל נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (26.02.2025)). כפי שצוין בפסיקה: "על קבוצת האסירים הביטחוניים נמנים אסירים שהורשעו לרוב בעבירות חמורות, אשר בוצעו ממניעים אידאולוגיים. לגבי אסירים אלה קיים חשש כי יבקשו לחזור ולבצע עבירות דומות, הן במהלך תקופת מאסרם, הן לאחריה. כמו כן, בשל השתייכותם של רבים מאסירים אלה לארגונים בלתי חוקיים, קיים חשש כי ייעשו ניסיונות מצדם ליצור קשר עם ארגונים אלה במהלך תקופת המאסר. נוכח האמור, הכיר בית משפט זה בכך שמאפייניהם של אסירים ביטחוניים עשויים להצדיק הבדלים בתנאי מאסרם, בהשוואה לאסירים אחרים" (דנג"ץ 204/13 צלאח נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (14.04.2015) (להלן: עניין צאלח)). סיווגו של אסיר כביטחוני אינו עניין של מה בכך. אסירים אלה מוחזקים באגפים נפרדים, וקיימות בעניינם מגבלות רבות ומכבידות בהשוואה ליתר האסירים, הקבועות בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (15.11.2020) (להלן: פקודת הכללים) (רע"ב 4779/17 אבו-צעלוק נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 49 (22.03.2020)). כך למשל, מוטלות עליהם מגבלות מיוחדות בכל הנוגע לקשר עם החוץ, ובכלל זה בנושאים של חופשות, ביקורים, שיחות טלפון והתייחדות; הם לא משולבים בהליכי שיקום (עפ"ג 18238-09-25 פלונים נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (24.12.2025)); וככלל, הם לא זוכים לשחרור מינהלי. לסיווגו של אסיר כביטחוני יש אפוא השפעה רבה על זכויותיו במהלך תקופת מאסרו. מכך נובע, כי יש להקפיד היטב על הכללים הפרוצדורליים הקשורים בסיווג או בשינויו, לבל ייפגעו זכויותיהם של האסירים במידה העולה על הנדרש. למותר לציין, כי הקפדה זו נחוצה בהתייחס לכלל אוכלוסיית האסירים והעצורים שתחת משמורתו של המשיב – יהא מוצאם אשר יהא. הפרוצדורה הקשורה בסיווגו של אסיר כפלילי או ביטחוני, מוגדרת בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (16.07.2025) (להלן: פקודת הסיווג), ואלו עיקריה. סעיף 3(ב) לפקודה קובע כי אסיר ביטחוני הוא אחד מאלה: "(1) אסיר אשר נחשד, הואשם או הורשע בגין ביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה היא עבירה ביטחונית ו/או הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת כמפורט בנספח א'- "עבירות ביטחוניות מובהקות" או "עבירות ביטחוניות שהמניע להן הינו לאומני", כמפורט בנספח ב', או אסיר שניתנה לגביו חוו"ד של השב"כ, המעידה על מסוכנות ביטחונית הנשקפת מהמעשים שבגינם נעצר, הואשם או הורשע וכן, מי שהורשע או נאשם במעשה שהיה בו או שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה. (2) אסיר שבמהלך החזקתו במשמורת שב"ס שונתה הגדרתו בהתאם להוראות סעיף 6 לפקודה זו". כעולה מנוסח הסעיף, קיימות מספר אפשרויות לפיהן יבוא אסיר בהגדרה, לרבות כאשר הלה הורשע בביצוע עבירות שהן "עבירות ביטחוניות שהמניע להן הינו לאומני" כמפורט בנספח ב' לפקודת הסיווג, שזו כותרתו (להלן: נספח ב'). נספח זה, בתורו, קובע כי: "כעבירה ביטחונית שהמניע לה הינו לאומני ייחשבו, בין היתר, העבירות הבאות: העבירות עפ"י [חוק העונשין] הכרוכות בד"כ באלימות כגון: [סעיפים 144, 144א, 151, 157-152, 186, 196, 298, 300, 372 ו-382-378 לחוק העונשין]". פקודת הסיווג אף מורה, בסעיף 3(ד), כיצד יש לקבוע את קיומו של מניע לאומני. זאת ייעשה, על פי אחד או יותר מהנתונים שלהלן: "(1) המניע או הנסיבות כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין לגבי אסיר, ובהחלטה על מעצר לגבי עצור, בכתב אישום או בחומר הראיות ששימש בסיס להחלטת המעצר. (2) קבלת חוו"ד מאת המשטרה או השב"כ או גורם ביטחוני אחר, לפי העניין, המבוססת על החומר המודיעיני אודות האסיר". סעיף 5 לפקודת הסיווג נועד לקבוע כיצד תתבצע, בפועל, ההגדרה כאסיר ביטחוני. ס"ק א' מורה כי: "הגיע אסיר לבית סוהר עם פקודת מאסר/מעצר בגין אחת או יותר מהעבירות המנויות בנספח א' ו/או בנספח ב', יוזנו פרטיו למערכת הממוחשבת ע"י הרשם כ"אסיר ביטחוני""; לאחריו, ס"ק ב' מורה כי: "התעורר ספק לגבי תחולת סעיף 3 ב' לפקודה זו, לגבי טיב ומהות העבירה או המניע לעבירה בהתאמה, יפנה הרשם לרמ"ח האסיר בבקשה להגדיר את האסיר". יצוין, כי קביעת סיווגו של אסיר כביטחוני או כפלילי איננה 'סוף פסוק', וניתן לשנותה, בין לבקשת האסיר בין ביוזמת שב"ס (רע"ב 1130/18 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (06.06.2018)). סעיף 6(ג) לפקודת הסיווג קובע כי במסגרת החלטה בבקשה לשינוי סיווג, יובאו בחשבון, בין היתר, הנתונים והשיקולים הבאים: "1. סוג העבירה, טיבה, נסיבותיה ומניעיה. 2. קיומן של עבירות קודמות, טיבן ונסיבות ביצוען, כפי שהדבר משתקף בין במערכת צוהר ובין מעמדת מי מגורמי המקצוע המפורטים בסעיף 6.ב. שלעיל. 3. הטעמים שהביאו להגדרת האסיר כאסיר ביטחוני, על יסוד אחת מהקטגוריות המנויות בסעיף 3.ב' בפקודה זו. 4. שינוי מהותי בנתונים אודות האסיר, באחת מהקטגוריות המנויות בסעיף 3.ב' בפקודה זו, אשר הביאו להחלטה להגדירו כ"אסיר ביטחוני". 5. קבלת עמדת גורמי הביטחון, לפי העניין, לפיה לא נשקפת סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, בשלום הציבור ובסדר הציבורי, באם תשונה הגדרתו. בנוסף, תכלול עמדת גורמי הביטחון, מידע אודות השתייכותו הארגונית של האסיר או קיומה/העדרה של זיקה לארגון טרור כזה או אחר. 6. התנהלות האסיר במהלך ריצוי מאסרו לרבות עבירות משמעת, התנהגותו באגף וכיו"ב, בהתאם לנתונים המצויים בתיקו המנהלי של האסיר אשר יועברו לגורם המחליט. 7. כל מידע/נתון רלוונטי נוסף". לשאלת תוכנם של סעיפים 6(ג)(6)-(7) לפקודת הסיווג, ראו החלטתי ברעב"ס 50304-12-25 חאג יחיא נ' שירות בתי הסוהר, פסקאות 23–25 (09.04.2026) (להלן: עניין חאג יחיא). הנה כי כן, שעה שמגיע לבית הסוהר אדם עם פקודת מאסר או מעצר, הרשם בוחן את העבירות המיוחסות לו וככל שאלו מנויות בנספח א' לפקודה (שעניינו עבירות ביטחוניות מובהקות) או בנספח ב' (שעניינו עבירות שהמניע להן לאומני), מוזנים פרטיו במערכת כאסיר ביטחוני. בהתעורר ספק באשר לטיב העבירה או למניע שביסודה, מעביר הרשם את שאלת ההגדרה להכרעת רמ"ח האסיר, אשר נדרש לבחון את קיומו של המניע הלאומני, וזאת על יסוד פסק הדין; כתב האישום; חומר הראיות; או חוות דעת של גורמי המשטרה ושירות הביטחון הכללי. בצד מסלול זה, ניתן לסווג אסיר כביטחוני גם מכוח חוות דעת של שב"כ המעידה על מסוכנות ביטחונית הנשקפת ממעשיו, וכן בדרך של שינוי הגדרה במהלך תקופת המאסר. כך או כך, הסיווג אינו סופי, ובכל עת ניתן לשנותו, בין ביוזמת האסיר בין ביוזמת שב"ס, וזאת בהתחשב, בין היתר, בטיב העבירה ובנסיבותיה, בהתנהלות האסיר במעצר או במאסר, בעמדת גורמי הביטחון ובשינויים מהותיים שחלו בנתוניו של האסיר. עתה, לאחר שנסקרה התשתית הרלוונטית לענייננו, נפנה לתיאור המקרה מושא ענייננו. רקע עובדתי המבקש הורשע, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (לעיל ולהלן: חוק העונשין); שתי עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 275א ו-29 לחוק העונשין; יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בכוונה לפגוע בנוסע לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב ממניע של גזענות לפי סעיפים 413ה ו-114ו לחוק העונשין; ומעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיפים 338(א)(3) ו-29 לחוק העונשין. האירועים במסגרתם בוצעו העבירות התרחשו בחודש מאי 2021, במהלך מבצע 'שומר החומות'. על פי חלקו הכללי של כתב האישום המתוקן, במהלך המבצע "התעורר גל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות ברחבי הארץ, על רקע לאומני-גזעני, שכלל תקיפות כלפי כוחות המשטרה והביטחון, וכלפי אזרחים יהודים וערבים". באופן קונקרטי, כתב האישום מתאר שלושה אירועים שהתרחשו יום אחר יום בסמוך לצומת הכניסה לכפר קרע. באירוע הראשון המבקש לקח חלק בהתפרעות כשהוא רעול פנים, ויידה מספר אבנים לעבר שוטרים. באירוע השני המבקש השתתף בהתפרעות כשהוא רעול פנים, יידה מספר אבנים לעבר שוטרים וירה לעברם גם מספר זיקוקים, ואף חילק זיקוקים למשתתפים אחרים. כמו כן, המבקש יידה שלוש אבנים לעבר רכב נוסע בסברו כי נוסעים בו יהודים, באופן שיש בו כדי לסכן אותם ובמטרה לפגוע בהם. כתוצאה ממעשיו של המבקש נגרם נזק לפח הרכב. יצוין, כי עובר ליידוי האבנים על הרכב מצד המבקש, אותו הרכב הותקף על-ידי אחרים, וכתוצאה מאותה תקיפה נחבלו בני המשפחה שנסעו בו. בגין אירוע זה הורשע המבקש בחבלה במזיד ברכב ממניע של גזענות. באירוע השלישי, המבקש השתתף בהתפרעות, כשהוא רעול פנים, ויחד עם אחרים העמיד רכב על הכביש באופן שיצר הפרעה לתנועה. בהמשך, הרכב הוצת על-ידי אחרים. ביום 05.05.2025 נגזר דינו של המבקש ל-45 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. המבקש ערער על חומרת העונש ובצד ערעורו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 29.06.2025 ניתנה החלטה בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע בה צוין כי "[באת-כוח המדינה] הבהירה כי לא תתנגד לדחייה קלה של מועד ריצוי העונש כדי לאפשר למבקש מיון מוקדם", ונקבע כי "בהסכמת המדינה וכדי לאפשר מיון מוקדם" המבקש יתייצב לריצוי העונש ביום 01.08.2025 (עפ"ג 48924-06-25). ביום 08.07.2025 פנה המבקש לשב"ס בבקשה למיון מוקדם. בו ביום נמסר לו כי הוא הוגדר כאסיר ביטחוני, ולפיכך אינו יכול לעבור מיון מוקדם ועליו להתייצב לריצוי העונש בכלא מגידו. המבקש עתר לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נגד ההחלטה שלא להפנותו למיון מוקדם, וכן נגד סיווגו כאסיר ביטחוני. לחלופין ביקש כי תותר כליאתו עם אסירים פליליים, וכי לא יוטלו עליו מגבלות מיוחדות המוטלות על אסירים ביטחוניים. בתגובת המדינה לעתירה נכתב כי דינן של הטענות ביחס לדבר סיווגו כאסיר ביטחוני ולעניין כליאתו – להידחות על הסף. שכן, כל עוד לא החל בריצוי מאסרו – הוא לא עונה על הגדרת אסיר, וממילא גם לא על הגדרת אסיר ביטחוני. סיווגו, כך נכתב, ייקבע עם הגעתו לבית הסוהר, ואז יוכל למצות הליכים מול שב"ס ולבקש לשנות סיווג. ואכן, ביום 31.07.2025 נדחתה העתירה על הסף, תוך שנקבע כי אין בדחיית העתירה כדי לשלול את זכותו של המבקש לעתור לשינוי סיווגו לאחר תחילת ריצוי העונש, כאשר השגה על קביעה לעניין זה תהיה בעתירת אסיר (בג"ץ 52037-07-25 אבו ראשד נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (31.07.2025)). ביום 01.08.2025 החל המבקש בריצוי עונשו, וכבר ביום 12.08.2025 הגיש בקשה לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי; ולחלופין ביקש כי ייכלא לצד אסירים פליליים. תגובה לבקשתו בוששה לבוא. זאת הגם שפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.31.00 "מיצוי ההליך המנהלי ואופן הטיפול בעתירת אסיר" קובעת, בסעיף 7(ה)(3), כי פניית אסיר הנסבה על עניין המצריך קבלת התייחסות של גורם חוץ "בנושאים כגון [...] סיווג אסיר לפי פקודות השירות [...]" תיעשה "בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-30 ימי עבודה מיום הפנייה או מיום השלמת הפרטים לפנייה". כך – לא קרה. ועל כן, ביום 26.09.2025 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי עתירת אסיר. במקביל להשתלשלות הדברים שתוארה עד כה, הוסיף והתנהל ערעור המבקש על גזר-דינו בבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. ביום 22.10.2025 הוגש תסקיר שירות המבחן. בעיקר הדברים, תואר בתסקיר כי המבקש "ביטא הכרה בחומרת מעשיו ואמפטיה לנפגעי העבירות ותיאר תחושות חרטה ובושה [...]". שירות המבחן הוסיף וציין כי להתרשמותו לא מדובר באדם "בעל דפוסי חשיבה או התנהלות אלימים בדרך כלל". כן תואר, כי המבקש "לא ביטא תפיסות או עמדות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות במצבים מסוימים [...]". בעקבות האמור, שירות המבחן העריך כי "רמת הסיכון להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד הינה נמוכה וכי חומרתה, במידה ותתקיים, צפויה להיות בינונית". שירות המבחן אף המליץ להימנע מהטלת ענישה בדרך של מאסר בפועל, "אשר עשויה לחשוף [את המבקש] לסביבה שולית ובעייתית, האוחזת בעמדות אידאולוגיות קיצוניות". ביום 26.10.2025 ניתן פסק-דינו של בית משפט זה בערעור המבקש על חומרת עונשו, ובגדרו הערעור התקבל חלקית ומאסרו קוצר ב-7 חודשים. זאת, כפי שנקבע, "בהינתן מכלול הנתונים, ובהם גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירות, החרטה שהביע על מעשיו, ותסקיר שירות המבחן החיובי מאוד בעניינו". רק ביום 13.11.2025, אגב ניהול העתירה המינהלית – תשעים ושלושה ימים לאחר הגשת הבקשה לשינוי סיווג, מאה וארבעה ימים לאחר כניסת המבקש למאסר, ומאה ועשרים וארבעה ימים לאחר שנודע על הסיווג – התקבלה עמדת רמ"ח רישום וניהול האסיר בשירות בתי הסוהר (להלן: החלטת רמ"ח רישום), בה נקבע כי אין מקום לשנות את סיווגו של המבקש כאסיר ביטחוני. הוטעם, כי המבקש "הורשע בעבירה המצוינת בנספח ב'"; וכן צוין כי גורמי הביטחון וחטיבת המודיעין בשב"ס ממליצים על סיווגו כאסיר ביטחוני. בנסיבות אלו, נקבע כי בדין סווג המבקש כאסיר ביטחוני בעת כניסתו למאסר, וכי אין מקום לשינוי סיווג זה. לבסוף, נכתב כי המבקש רשאי להשיג על ההחלטה בהתאם לסעיף 8 בפקודת הסיווג. במקביל, ביום 15.12.2025 התברר בבית משפט קמא כי המבקש הוגדר בשב"ס, בטעות, כמשתייך לארגון פת"ח, הגם שלא השתייך לארגון מעולם ולא ביקש להשתייך אליו. שב"ס התבקש לבחון האם ניתן להסיר שיוך ארגוני זה, וכן לבחון פעם נוספת את האפשרות להסרת הסיווג הביטחוני, ולכל הפחות להחזיקו בנפרד מאסירים ביטחוניים. ואכן, שיוכו הארגוני השגוי של המבקש לפת"ח – הוסר. ביום 20.01.2026 דחה בית משפט קמא את עתירת האסיר בכל הנוגע לשינוי הסיווג. תחילה, ציין בית משפט קמא כי סיווגו של המבקש לכתחילה כאסיר ביטחוני נעשה בהתאם להוראות פקודת הסיווג. זאת, מאחר שכפי שעולה מנסיבות ביצוע העבירות, "מדובר בעבירות אשר על פי טיבן ונסיבותיהן הן עבירות ביטחוניות שלפחות חלק בוצעו ממניע של גזענות ועל רקע לאומני גזעני". בית משפט קמא ציין, כי במעמד הדיון הוצגה בפניו חוות דעת של חטיבת המודיעין בשב"ס שלפיה "יש להותיר את סיווגו של העותר כאסיר ביטחוני מובהק, זאת נוכח חומרת העבירות בגינן נשפט" (הדגשה במקור – ח' כ'); וכן חוות דעת של שב"כ שהמליץ על הותרת הסיווג כביטחוני, "זאת על בסיס עובדות כתב האישום ונסיבות הרשעתו". אשר להחלטת רמ"ח רישום בעניין הבקשה לשינוי סיווג, נכתב כי זו "לא התייחסה לנסיבותיו של [המבקש], והדגישה את השיקולים אשר הצדיקו לשיטתה את הגדרתו כאסיר ביטחוני קרי, את מהות העבירות ונסיבות ביצוען" (הדגשה בקו תחתון הוּספה – ח' כ'). בית משפט קמא ציין כי עיין בתסקיר שירות המבחן שהוגש במסגרת ההליך הפלילי, וכי נסיבותיו האישיות של המבקש הוצגו לו על ידי בא-כוחו, אך עם זאת לא מצא את הנסיבות האישיות של המבקש ככאלה המצדיקות התערבות בהחלטת רמ"ח רישום. בשורה התחתונה נקבע כי "ההחלטה היא סבירה ואינה מצדיקה התערבות". אשר לסעד החלופי שעניינו כליאה כאסיר ביטחוני בנפרד מאסירים ביטחוניים, העתירה נמחקה ונקבע כי על המבקש להגיש בקשה מנומקת לעניין זה. בשולי הדברים צוין, כי בא-כוח שב"ס הבהיר במעמד הדיון שהמבקש לא יהיה כלוא באותו תא עם אסירים ביטחוניים המשויכים לארגונים עוינים. הבקשה לרשות ערעור מכאן הבקשה לרשות ערעור שהוגשה בענייננו. בתמצית שבתמצית, במוקד הבקשה ניצבת הטענה כי מקום בו מדובר באסיר שמתבקש לסווגו כביטחוני, בהתאם לנספח ב' לפקודת הסיווג (עבירות ביטחוניות שבוצעו ממניע לאומני), אין די בבחינת העבירה עצמה, כמעין מבחן 'טכני', אלא יש לשקול את הנסיבות הקונקרטיות של כל אסיר ואסיר. בענייננו, כך נטען, בהינתן נסיבותיו של המבקש – הכוללות את היעדר השתייכותו לארגון טרור, הכאתו על חטא, והתסקיר החיובי עד מאוד שניתן בעניינו – לא היה מקום לסווגו מלכתחילה כאסיר ביטחוני, ולבטח שלא היה מקום לדחות את בקשתו לשינוי סיווג. לחלופין התבקש כי נורה על החזקתו של המבקש בנפרד מאסירים ביטחוניים, ועל שילובו בהליכי שיקום. שב"ס טען כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. על הסף משעה שהנדון תחום לעניינו הפרטני של המבקש ואינן מעוררות שאלה עקרונית, וכן בשל אי-מיצוי הליכים; ולגופה, בהיעדר עילה להתערבות. בהקשר זה נטען כי סיווג אסיר לא נבחן באופן טכני כי אם מהותי, והוא "נגזר ממכלול הנסיבות, לרבות טיב ומהות המעשים שבוצעו, וכן עמדת גורמי ביטחון וחטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר". הוטעם, כי ההחלטה לסווג את המבקש כאסיר ביטחוני נשענה על הרשעתו בעבירות שבוצעו ממניע לאומני, וכי גם גורמי הביטחון והגורמים בחטיבת המודיעין בשב"ס המליצו על סיווגו כאסיר ביטחוני. לבסוף נטען, כי אף לאחר שעניינו של המבקש נבחן בשנית, במסגרת בקשתו לשינוי סיווג, הוחלט להותיר את הסיווג על כנו, "שכן מדובר במי שעונה לקריטריונים של אסיר ביטחוני ושהורשע במעשים חמורים המשקפים מסוכנות, ואשר הגדרתו כביטחוני עומדת בהלימה עם הוראות הדין". בעקבות החלטתי מיום 22.03.2026, הוגשו לעיון בית המשפט במעטפה חסויה חווֹת הדעת הביטחוניות אשר הוצגו לבית משפט קמא, בתמיכה לסיווג המבקש כאסיר ביטחוני. דא עקא – בחומר אשר סווג חסוי אין דבר המוסיף מידע כלשהו על החומר הגלוי (ולעניין השימוש שעושה המשיב במונח 'חומר חסוי', ראו הערתי בעניין חאג יחיא, בפסקה 32). למעשה, התמונה העולה מהחומר החסוי היא כי גורמי הביטחון וגורמי המודיעין בשב"ס, הסתמכו אך ורק על כתב האישום ועל גזר הדין של המבקש – קרי, על העבירה ונסיבותיה – בבואם ליתן המלצה ולפיה יש לסווגו כאסיר ביטחוני. ככל שעמדתם נסמכה על שיקול אחר, כלשהו, לא ניתן לדברים כל זכר בעמדות. ביום 13.04.2026 ניתנה החלטתי, ובמסגרתה מצאתי להורות על הגשת השלמת טיעון מצד המשיב בשאלות הבאות: "א. מהי הפרוצדורה לקביעת קיומו של מניע לאומני לעבירה הבאה בגדרי נספח ב' לפקודת הסיווג? על-ידי מי הדבר נקבע, על בסיס מה ובאיזה שלב? כל זאת נוכח השיטה הקבוע בסעיף 5 לפקודת הסיווג. ב. האם כל עבירה הבאה בגדרי נספח ב', שנעברה מתוך מניע של גזענות, לפי סעיף 144ו לחוק העונשין, תיחשב לעניין זה כעבירה שנעברה ממניע לאומני? ג. בשים לב לאמור בסעיף 5(א) לפקודת הסיווג, מהי הפרוצדורה לסיווגו של אסיר כביטחוני לפי נספח ב' לפקודה כאשר מדובר בעבירה שאינה מנויה בנספח במפורש? ד. נוכח נסיבות המקרה דנן והחומר שהוגש, המשיב יבהיר מהו, לפרשנותו, היחס בין השיקולים השונים המנויים בסעיף 6(ג) לפקודת הסיווג ומהי הבחינה המהותית שנערכה על-ידו בעת דחיית הבקשה לשינוי סיווגו של המבקש". ביום 05.05.2026 הגיש המשיב השלמת טיעון. לעניין הפרוצדורה לקביעת מניע לאומני, נמסר כי: "עם קליטת האסיר או העצור (בהתאם לנסיבות העניין) בבית הסוהר, גורמי הכליאה מקבלים לידיהם את החומר המשפטי הרלוונטי, ועל בסיסו בוחנים האם הדבר תואם את המבחנים וההגדרות הקבועים בפקודה לצורך סיווג האסיר כ'ביטחוני'. כך, במקרים שבהם עסקינן בעבירה ביטחונית שהמניע בבסיסה לאומני, ואשר מצויה בנספח ב' לפקודה, מעבירים גורמי הכליאה ביחידה את עניינו של האסיר לקבלת עמדת גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר. עוד נמסר, כי גורמי המודיעין פונים גם לקבלת עמדת גורמי הביטחון, כאשר בסופו של יום ההחלטה לעניין הגדרת האסיר כ'ביטחוני' (לרבות בחינת המניע שבבסיס העבירה) מתקבלת על בסיס מכלול הנסיבות – הן החומר המשפטי ונסיבות המקרה, הן עמדת גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר וגורמי הביטחון". לעניין היחס שבין עבירה ממניע של גזענות לפי חוק העונשין, לבין העבירות שבנספח ב' לפקודת הסיווג, נמסר כי "אף כאשר עסקינן בעבירה הבאה בגדרי נספח ב' לפקודה ולפי סעיף 144ו לחוק העונשין, נעשית בחינה פרטנית הן של נסיבות ביצוע העבירה כפי שמצאו ביטוי במסמכים המשפטיים הרשמיים (פסק הדין, כתב האישום או החלטה בעניין מעצר), הן של עמדת גורמי הביטחון והחומר המודיעיני בעניינו של האסיר". אשר לעבירות שלא מנויות בנספח ב' במפורש, נכתב כי הפרוצדורה לעניין זה דומה לזו שתוארה לעיל, כך שעניינו של אסיר מובא לבחינת גורמי המודיעין, לרבות פנייה לקבלת עמדת גורמי הביטחון, ומלוא הנתונים, לרבות נסיבות המקרה כפי שמשתקפות מהחומר המשפטי הרלוונטי, נבחנים על-ידי הגורם המוסמך. בעניין היחס שבין השיקולים השונים בסעיף 6(ג) לפקודת הסיווג, נטען כי הסעיף קובע רשימה 'פתוחה' של שיקולים שאותם יש לבחון, וכי "מטבע הדברים, היחס בין השיקולים האמורים משתנה בהתאם לנסיבות המקרה, ונתון, ככל החלטה מינהלית, לשיקול דעתו של הגורם המוסמך לקבלת ההחלטה, ובלבד שנשקלו שיקולים רלוונטיים וכי ההחלטה אינה חורגת ממתחם הסבירות". בענייננו, כך הודגש, "בקשתו של המבקש לשינוי סיווג נבחנה באופן מהותי, בהתאם לקבוע בהוראות סעיף 6(ג) לפקודה, ובפרט סוג העבירה, טיבה, נסיבותיה ומניעיה. עוד יובהר, כי נוכח כל שפורט לעיל וכן בתשובה לבקשה, עמדת המשיב היא כי ההחלטה על סיווגו של המשיב כאסיר 'ביטחוני', וכן דחיית בקשתו לשינוי הסיווג, מצויה בלב מתחם הסבירות, ובפרט על רקע נסיבות המקרה החמורות, ומשממילא הורשע העותר בעבירות שבוצעו, בין היתר, ממניע גזעני". ביום 10.05.2026 הוגשה התייחסות המבקש להשלמת הטיעון מטעם המשיב. בעיקרם של דברים, המבקש הדגיש כי קשה להבין על יסוד איזו פרוצדורה התקבלה ההחלטה לסווגו כאסיר ביטחוני, בהינתן הרשעתו בעבירה לפי נספח ב' לפקודה; כי הוא הורשע בעבירה ממניע גזעני ולא ממניע לאומני; כי קביעת סיווגו לא נעשתה תוך בחינה פרטנית של נסיבותיו, אלא על בסיס הפירוט שבכתב האישום בלבד; וכי ההחלטה שלא לשנות את סיווגו התעלמה ממגוון שיקולים רלוונטיים שהיה על המשיב לשקול. לצד זאת, המבקש הוסיף כי הוא לא קיבל כל מענה מאת המשיב ביחס לבקשתו להיכלא בנפרד מאסירים ביטחוניים, חרף העובדה שהמשיב עדכן את בית המשפט, עוד ביום 24.03.2025, כי החלטה בנדון צפויה להתקבל בתוך 14 ימים. במבט רחב יותר, נטען כי המבקש סווג כאסיר ביטחוני, ובקשתו לדחיית שינוי סיווגו נדחתה, אך ורק מחמת שהוא הורשע בעבירה שבוצעה ממניע גזעני. לשיטתו, הדבר מלמד כי המשיב כלל לא שוקל את הנתונים האינדיבידואליים של כל אסיר ואסיר בבואו לקבל החלטה בדבר סיווגו, אלא רק את טיב העבירה שבה הוא הואשם או הורשע. סוגיה רוחבית זו, כך נטען, מצדיקה מתן רשות ערעור על מנת להעמיד הלכה על מכונה ולהבהיר למשיב כי נדרשת בחינה אינדיבידואלית בעת קביעת סיווגו של אדם כאסיר ביטחוני. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין שהונחו לפניי, ושקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים שעלו במסגרתם, באתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה לרשות ערעור ולדון בה כבערעור, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנות 7(ג)-(ד) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, וכך אציע לחבריי כי נעשה. זאת, משמצאתי כי מתעורר חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין (ראו, מיני רבים: רע"ב 1768/12 דרי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (02.09.2012); רע"ב 7133/23 ע'ית נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 12 (12.05.2024)). נוכח האמור, המבקש יכונה להלן: המערער. אקדים אחרית לראשית ואציין כי אציע לחבריי לקבל את הערעור, ולהורות כי המערער יסווג כאסיר פלילי. כבר בפתח הדברים ייאמר כי טוב עשה המשיב כשהבהיר שהחלטה בדבר סיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני מתקבלת תוך בחינת מכלול החומרים הרלוונטיים בעניינו, וכי לא די בהרשעה בעבירה ממניע גזעני, לפי סעיף 144ו לחוק העונשין, כדי לקבוע שהעבירה בוצעה ממניע לאומני. בהתאם, השאלה העקרונית שהעמיד המערער במוקד הבקשה – התייתרה. שכן, אין מחלוקת על כך שנדרשת בחינה אינדיבידואלית של נתוני האסיר בעת קביעת סיווגו כאסיר ביטחוני (או בעת קבלת החלטה שלא לשנות את סיווגו). ואולם, אף ששאלה משפטית עקרונית לא מתעוררת, קיימת לגישתי הצדקה למתן רשות ערעור, בשל החשש הממשי כי נגרם למערער עיוות דין. ואסביר. כאמור, במוקד ענייננו החלטת המשיב שלא להיעתר לבקשה לשינוי סיווגו של המערער. [במאמר מוסגר יוער, כי טענות המערער ביחס לסיווגו מלכתחילה כאסיר ביטחוני, שהועלו בפני בית משפט זה בשבתו כבג"ץ, לא נדונו לגופן, תוך שצוין כי המערער רשאי להגיש בקשה לשינוי סיווג כאשר ייכנס לבית האסורים. כשלעצמי, אעיר, כי קביעה זו מעוררת קושי מסוים, שכן כפועל יוצא מכך, לא התקיימה ביקורת שיפוטית על ההחלטה בדבר הסיווג מלכתחילה, אלא רק על ההחלטה שלא לשנות את הסיווג. עובדה זו הובילה לכך שהביקורת השיפוטית על סיווגו של המערער ארכה חודשים רבים, כאשר כל אותה העת הוא סווג כאסיר ביטחוני. לכך יכולה להיות הצדקה במקרה הרגיל, כאשר הליך סיווגו של אדם מתבצע תוך כדי שהותו מאחורי סורג ובריח. במצב כזה, קיימת הצדקה שלא ליטול סיכונים שאינם נדרשים; בבחינת 'כשיש ספק – אין ספק'. ברם, בענייננו, המערער היה משוחרר בתנאים מגבילים מינוריים לפני כניסתו למאסר, וניתן היה לערוך ביקורת שיפוטית על ההחלטה בעניין סיווגו עוד קודם לכניסתו לבית האסורים. כך או אחרת, סוגיה זו אינה מונחת לפתחנו במסגרת הנוכחית, ועל כן לא ארחיב בעניין]. ובחזרה לענייננו – דחיית הבקשה לשינוי הסיווג. בעניין זה, סבורני כי נפל בהחלטה פגם חמור, המחייב את ביטולה. ואסביר. כאמור לעיל, הבקשה לשינוי סיווגו של המערער נדחתה בהחלטת רמ"ח רישום מיום 13.11.2025, כאשר כל שצוין בה, היה תוכן כתב האישום בעניינו של המערער ודבר הרשעתו, וכן "עמדת גו"ב וחטמ"ן". ואולם, כפי שציינתי לעיל, גם עמדות אלו נסמכו, אך ורק, על העבירות שבהן הורשע המערער. גם עמדת המשיב לפניי היא כי לא נמצא שיש מקום לשנות את הסיווג הביטחוני "לאחר [שנבחנה] בקשתו לשינוי סיווג, ועל בסיס החומרים המשפטיים בעניינו, כמו גם המלצה גורמי הביטחון וגורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר [...]". הנה כי כן, ההחלטה להותיר את סיווגו של המערער כאסיר ביטחוני, בסופו של יום, נשענת כולה על המעשים שבהם הוא הודה והורשע. בבחינת 'כל הנהרות הולכים אל הים' (קהלת, א' ז'). דא עקא, שהחלטה זו, על ההנמקה שבבסיסה, לא יכולה לעמוד. מושכלות יסוד תחילה. אין חולק כי רשות מנהלית איננה מוסמכת לקבל החלטה מופרכת – החלטה שהיא "בלתי הגיונית או בלתי מתקבלת על הדעת" (בג"ץ 21/51 ביננבוים נ' עיריית תל אביב, פ"ד ו 375, 386 (1956)); כזו אשר "לשיקולים הרלבנטיים יוחס [בה] משקל בפרופורציה כה מעוותת ביניהם לבין עצמם, עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך לבלתי-סבירה לחלוטין" (בג"ץ 156/75 דקה נ' שר התחבורה, פ"ד ל(2) 94, 104 (1976); כן ראו, מיני רבים מספור: ע"א 311/57 היועץ המשפטי לממשלה נ' מ. דיזנגוף ושות' (שיט) בע"מ, פ"ד יג 1026 (1959); בג"ץ 80/54 נוחימובסקי נ' שר המשפטים, פ"ד ח 1491, 1499 (1954)); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – כרך ב 724 (2010); יואב דותן "שני מושגים של ריסון – וסבירות" משפטים נא 673, 699 (2022)). כל זאת כאמור בבחינת מושכלות יסוד, אשר חזקה על המשיב שידע. מצוידים בהם, אפנה לסקור בקצרה את נסיבותיו של המערער. המערער הועמד לדין ביום 10.06.2021. כחודש ומחצה לאחר מכן, ביום 20.07.2021 הועבר המערער למעצר באיזוק אלקטרוני. המדינה בחרה שלא לערור על כך. החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' סילמן) במ"ת 23634-06-21, מיום 19.07.2021, מפרטת את הטעמים לקביעה זו. בראשם, תסקיר שירות המבחן שהמליץ על חלופה, גילו הצעיר של המערער, והיעדר עבר פלילי. ביום 05.12.2021 נפתחו למערער חלונות התאווררות יומיים. ביום 06.07.2022 הוסר האיזוק האלקטרוני. ביום 06.10.2022 נפתחו למערער חלונות בימים א'-ג' למשך הרוב המכריע של היום לצורך לימודים. במקביל, המערער שולב בהצלחה בהליך טיפולי, שמוצה בחודש נובמבר 2022. ביום 02.05.2023 הורה בית המשפט על העתקת כתובת מעצר הבית של המערער לכפר קרע, הוא האזור שבו בוצעו העבירות, כאשר בית המשפט ציין כי "מבחינת יכולת התממשות סיכון - מדובר במבקש [הוא המערער – ח' כ'] אשר בחלק מהזמן קיימים לו חלונות בהיקף 12 שעות. ככל שחפץ המבקש לממש הסיכון, יכול המבקש בחלון זה להגיע ממילא לאיזור המגורים, לקיים הסיכון ולשוב, נוכח היקף החלונות. משכך, בהיקף שכזה, סביר כי העתקת מקום החלופה לא תשנה מהותית מארג הסיכון". כן צוין כי המערער הוכיח את עצמו לאורך התקופה שחלפה מאז השמתו במעצר בית. ואם בכך לא די, הרי שאף לאחר שכבר ניתנה הכרעת הדין בעניינו, בית המשפט המחוזי התיר למערער לצאת מן הארץ לאיחוד האמירויות, לתקופה של כשבועיים ימים, לצורך סיוע להקמת עסק משפחתי (החלטת כבוד השופט א' פורת בת"פ 23603-06-21 מיום 29.01.2025; ההחלטה תוקנה ביום 30.01.2025). כלומר, במשך קרוב לארבע שנים שבהן ההליך הפלילי התנהל נגד המערער, התנאים המגבילים שהוטלו עליו הצטמצמו בהדרגה עוד ועוד (ועוד), עד שבסופו של דבר הותר לו לחזור לגור באזור שבו בוצעו העבירות; הוא היה משוחרר בתנאים מגבילים מינוריים ביותר; ואף הותר לו לצאת מהארץ למטרה עסקית. כל אותה העת, המערער לא מעל באמון שניתן בו. והקורא עומד תמה. כיצד יתכן שמסוכנותו של המערער במהלך ניהול משפטו הייתה כה נמוכה עד שניתן לו להתהלך בארץ באופן חופשי, לאורכה ולרוחבה, ואף לצאת מהארץ למטרה עסקית; ואילו כאשר הוא נכנס לבית האסורים – בעקבות הודאתו בעבירות קלות יותר מאלו שיוחסו לו מלכתחילה – פתאום הפך המערער לאדם כה מסוכן שנדרש לסווגו כאסיר ביטחוני? לא ניתן אפוא שלא לתהות, כיצד הגיע המשיב למסקנה כי המסוכנות הלמדת ממעשי המערער – שהיה משוחרר שנים על גבי שנים ולא ביצע כל עבירה – היא כה גבוהה עד שאין ברירה אלא לסווגו כאסיר ביטחוני? הלוא היה בידי המשיב מידע נוסף, רלוונטי ביותר, המעיד כאלף עדים על השינוי הניכר באורחות חייו של המערער. למעשה, אף בקשת המערער לשינוי סיווג, שלדברי המשיב, נבחנה לגופה עובר להחלטת רמ"ח רישום, כללה נתונים רלוונטיים רבים: תסקיר שירות המבחן החיובי עד-מאוד בעניינו (לרבות התרשמות השירות כי "לא [...] מדובר באדם בעל דפוסי חשיבה או התנהלות אלימים בדרך כלל ובפנינו, לא עלו סימנים לתפיסות ועמדות מושרשות המצדיקות אלימות"); גזר-הדין בעניינו המציין את התסקיר החיובי; העובדה כי המערער לא הורשע בעבירה לפי פקודת המאבק בטרור; העובדה שהוא לא שויך לארגון עוין כלשהו; והעובדה שהוא היה משוחרר למשך שנים, מאז ביצוע העבירה, בתנאים מגבילים מינוריים, ולא ביצע עבירות נוספות. זאת ועוד, טרם ההחלטה בבקשה לשינוי סיווג אף ניתן פסק-דינו של בית משפט זה, כערכאת ערעור, ובמסגרתו הופחת עונש המאסר של המערער ב-7 חודשים תוך שצוינו "החרטה שהביע על מעשיו, ותסקיר שירות המבחן החיובי מאוד בעניינו". נסיבותיו של המערער בוודאי לא הולמות, אפוא, את התכלית שלשמה ניתנה למשיב הסמכות לסווג אסיר כאסיר ביטחוני. ודוק: כפי שהובהר בפתח הדברים, הפסיקה הכירה בשתי תכליות לסיווגו של אסיר כביטחוני (ראו, עניין צאלח לעיל). האחת קשורה לחשש כי אסירים שביצעו עבירות חמורות ממניעים אידיאולוגיים יבקשו לבצע עבירות דומות במהלך שהותם מאחורי סורג ובריח. בענייננו – מובן מאליו כי חשש כזה אַין. התכלית השנייה קשורה בהשתייכותם של רבים מהאסירים הביטחוניים לארגונים בלתי חוקיים, ולחשש שאלה ינסו ליצור קשר עם אותם ארגונים במהלך מאסרם. גם חשש מעין זה – אין בנמצא בנדון דידן. שהרי אין כל כי המערער לא השתייך ואיננו שייך לארגון עוין כלשהו. ואולם, כל אלו כלל לא הוזכרו בעת שרמ"ח רישום בחנה את בקשת המערער. החלטה זו התעלמה מכל אלו כליל, והתמקדה אך ורק בעבירה שבה הורשע. הפכתי והפכתי בהחלטתה ולא מצאתי כל נימוק שיש בו כדי להצדיק את הבחירה שלא לשנות את סיווגו של המערער. הפכתי והפכתי אף בעמדת שב"ס לפניי ובהשלמת הטיעון מטעמו – ונימוק אַין. למעשה, ההחלטה כלל לא מתייחסת לפירוט העובדתי שהובא לעיל, בכל הקשור לנסיבותיו של המערער.­ הנה כי כן, בהחלטת הרשות המינהלית שלפניי, אין כל נימוק הגיוני שמסביר מדוע המידע הקיים ביחס לנסיבותיו של המערער לא מצדיק את סיווגו כאסיר פלילי חרף נסיבות העבירות שבהן הורשע. הלכה למעשה, נימוקי ההחלטה מבוססים על עובדות כתב האישום שבהן הורשע המערער בהתאם להודאתו, ועליהן בלבד. למעשה, מההחלטה ניתן ללמוד כי שב"ס לא נתן כל משקל לשיקולים הרלוונטיים בבואו לקבלה. ועל מנת לסבר את האוזן, נמנה שוב את השיקולים מהם התעלם שב"ס בהחלטתו: (1) העובדה כי המערער לא הורשע בעבירות לפי פקודת המאבק בטרור; (2) תסקיר שירות המבחן החיובי מאוד בעניינו של המערער; (3) החרטה שהביע על מעשיו; (4) שילובו המוצלח בהליך טיפולי ויציאתו ללימודים, במהלך משפטו; (5) העובדה שהמערער היה משוחרר במשך שנים בתנאים מגבילים מינוריים, הסתובב באופן חופשי בארץ ואף הותרה לו יציאה לחו"ל לאחר הכרעת דינו, ולא נרשמה כל עבירה נוספת לחובתו; (6) העובדה כי הוא לא היה שייך ולא שויך לארגון עוין כלשהו; (7) קבלת הערעור על חומרת גזר הדין על-ידי בית משפט זה והפחתת עונש המאסר באופן בלתי מבוטל. כל אלה הם שיקולים רלוונטיים לסיווגו של המערער, והם היו חייבים לבוא לידי ביטוי בבחינת בקשתו לשינוי סיווג. ואולם, חובה שבדין לחוד ומציאות לחוד, שכן החלטת שב"ס התעלמה מכל אותם שיקולים. אשר על כן, סבורני כי אין מנוס מלקבוע שהחלטת המשיב שלא לשנות את סיווגו של המערער – בלתי מתקבלת על הדעת ואינה יכולה לעמוד. בנסיבות העניין דנן, נוכח חלוף הזמן שמתחילת ריצוי העונש; משך הזמן הרב שחלף עד שהמשיב הכריע בבקשה לשינוי סיווג, בחריגה ממשית מהזמן הקבוע בנהליו שלו עצמו; ובשים לב לעובדה שבענייננו קיים צבר של אינדיקציות מובהקות המעיד על כך שסיווג של אסיר ביטחוני אינו הולם את המערער – סבורני כי טוב נעשה אם ניעתר לערעור לגופו ונורה על שינוי סיווגו של המערער, באופן מידי, מביטחוני לפלילי. עוד אציע, כי בנסיבות העניין המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 15,000 ש"ח. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם. אין להקל ראש בעובדה שהחלטות המשיב – פעם אחר פעם – מתקבלות בשיהוי ניכר, תוך חריגה מנהליו שלו. דברים אלו נכונים לא רק ביחס לבקשת המערער לשינוי סיווגו, שהתקבלה רק כשלושה חודשים לאחר כניסת המערער למאסר, אגב עתירת האסיר שהגיש; אלא גם ביחס לבקשתו להורות על החזקתו שלא בנפרד מאסירים פליליים, לפי סעיף 4(ב) לפקודת הכללים. בקשה זו הוגשה בתחילת חודש פברואר 2026, וכבר ביום 25.03.2026 הודיע המשיב לבית משפט זה כי החלטה בה צפויה להתקבל תוך 14 ימים. דא עקא, שמהודעת המערער מיום 12.05.2026 אנו למדים כי טרם נשלח כל מענה בעניין. יש לקוות כי יופקו הלקחים המתאימים וכי התנהלות מעין זו לא תישנה. אחר הדברים האלה כעת מונחת לפניי חוות-דעתו של חברי, השופט א׳ שטיין, אשר לעניין הסעד שהוצע בה, הצטרף חברי י' כשר. יריעת המחלוקת בינינו מצומצמת יחסית, כאשר כולנו סבורים כי ההחלטה במתכונתה אינה יכולה לעמוד. לצד זאת, חבריי סבורים כי ניתן לרפא את הפגם שנפל בהחלטת המשיב בכך שנורה לו לקבל תחתיה החלטה חדשה, במסגרתה יישקל כל המידע הרלוונטי אודות המערער, בלב פתוח ונפש חפצה. דא עקא, שבהשלמת הטיעון מטעם המשיב צוין במפורש כי ההחלטה ניתנה לאחר בחינה מהותית של בקשת המערער לשינוי סיווג (שם, פיסקה 15) – בקשה שבה נפרטו נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, לשיטתי, לא פגם מסוג ׳היעדר שקילה׳ לפנינו, אלא פגם הקשור בכך שההחלטה, בנסיבותיה, היא מופרכת ובלתי מתקבלת על הדעת. חאלד כבוב שופט השופט אלכס שטיין: אני שותף למסקנתו של חברי, השופט ח' כבוב, כי במסגרת קבלת החלטתו של המשיב בדבר בקשת המערער לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי מן השורה, לא שקל המשיב שיקולים רלבנטיים אותם נדרש היה לבחון. יחד עם זאת, בכל הנוגע לתוצאות הפגם האמור ולסעד לו זכאי המבקש בעטיו – לא אוכל להסכים עם חברי. סבורני, כי טוב נעשה במקרה דנן אם נבטל את החלטת המשיב ונורה לו לקבל החלטה חדשה תחתיה – זאת, מבראשית, בלב פתוח ובנפש חפצה ובתוך זמן קצוב. אפרט את נימוקיי. כמתואר בחוות דעתו של חברי, השופט כבוב, המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות אשר התרחשו במהלך המבצע הצבאי "שומר החומות" במסגרתן של הפרות סדר והתפרעויות אלימות ברחבי הארץ, על רקע לאומני-גזעני – הפרות אשר כללו מעשי תקיפה שכוונו נגד כוחות הביטחון ואזרחים. בנסיבות אלה, בדין סווג המערער תחילה כאסיר ביטחוני, בהתאם לקבוע בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (16.7.2025) (להלן: פקודת הסיווג). לצד זאת, אסיר אשר מוגדר כביטחוני רשאי לבקש את שינוי הסיווג שלו לאסיר פלילי. בקשה מעין זו צריכה להיבחן על ידי המשיב בהתאם לאמות המידה המנויות בסעיף 6(ג) לפקודת הסיווג, וכן על בסיס "כל מידע/נתון רלוונטי" (ראו: סעיף 6(ג)(7) לפקודת הסיווג). זאת ועוד: החובה לשקול את כל השיקולים הצריכים לעניין ממילא מוטלת על המשיב מכוחו של המשפט המינהלי אשר בדל"ת אמותיו הוא פועל (ראו, מיני רבים: עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, פ"ד סד‏(‏2‏)‏ 1, פסקה 37 ‏(‏2010‏)‏). בענייננו, אחרי ביצוע העבירות, במהלך תקופת משפטו של המערער, הצטבר מידע מסוים בעניינו אשר כלל תסקיר חיובי של שירות המבחן; שילובו בהליך טיפולי; ושחרורו בתנאים מגבילים מינימליים, לרבות יציאתו לחו"ל לאחר הכרעת דינו; וכן אי- השתייכותו לארגון עוין כלשהו. מדובר במידע אשר יש בו כדי לשפוך אור על הצורך להתאים תנאי כליאה כאלה או אחרים ביחס למערער – התאמה אשר עשויה להשליך על ההחלטה בדבר סיווגו כאסיר ביטחוני או פלילי. עסקינן אפוא במידע רלבנטי אותו היה על המשיב להציב לנגד עיניו בעת קבלת החלטתו (ראו: רעב"ס 53379-01-25 אבו מריחיל נ' מדינת ישראל, פסקה 23 ‏(‏26.2.2025‏)‏). מעיון בהחלטת המשיב מיום 13.1.2025 עולה כי מידע זה לא זכה להתייחסות בהחלטה אשר התבססה רק על מהות העבירות בהן הורשע המערער ונסיבותיהן. בכך נפל פגם יסודי בהחלטת המשיב. דא עקא, בשונה מחברי, השופט כבוב, אינני סבור כי פגם זה בהחלטת המשיב מסמיכנו להיכנס לנעליו ולהחליט במקומו. לא אוכל אפוא להסכים עם מסקנת חברי לפיה יש להורות על קבלת בקשתו של המערער ועל שינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. כאמור, המידע אשר הצטבר בעניינו של המערער צריך היה להיות מונח על כפות המאזניים בעת בחינת בקשתו לשינוי הסיווג. אולם, ההכרעה בעניין זה, לרבות המשקל שיש ליתן למידע האמור ואיזונו אל מול שיקולים ואינטרסים אחרים, עודנה נתונה לשיקול דעתו המקצועי של המשיב. עמד על כך השופט ע' פוגלמן, בהקשר דומה, בציינו כי "קביעת מסוכנותו של אסיר [...] היא עניין של הערכת העובדות. 'שלב זה של שקילת העובדות הוא לב ליבו של שיקול הדעת. בשלב זה באים לידי ביטוי המומחיות והתבונה של הרשות'" (ראו: רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל, פסקה 9 (21.2.2008)). מדובר בהכרעה מקצועית אשר מצויה בליבת מומחיותו של המשיב, ואשר טומנת בחובה השלכות הרות גורל ביחס למאסרו של המערער – הן מבחינת תנאי כליאתו וזכויותיו, והן מבחינת פועלו של המשיב כמי שאמון על הניהול התקין והסדר בין כותלי בתי הסוהר, ובכלל זה הבטחת שלומם וביטחונם של האסירים, הסוהרים וציבור המבקרים. בית משפט זה אינו נוהג להיכנס בנעליה של הרשות המוסמכת ולהמיר את שיקול דעתה המקצועי בשיקול דעתו-שלו (ראו: רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 69 (7.10.2010)‏‏; רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 והאסמכתאות שם ‏(‏4.4.2012‏)‏); וגם במקרה שלפנינו לא מצאתי הצדקה לחרוג מכלל יסודי זה. יפים לענייננו דבריו הנכוחים של השופט א' רובינשטיין בעניין אבוטבול: "אכן, ברי כי האחריות לניהול תקין של בית הסוהר מוטלת על שירות בתי הסוהר, ולו שיקול דעת רחב כגוף הנושא באחריות כוללת ופרטנית לביטחון הציבור מן האסירים (והעצורים) ולביטחון האסירים בינם לבין עצמם, וכמובן לרווחתם; ובית המשפט לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעתם [...] ניהול בתי סוהר הוא ללא ספק אתגר קשה ועדין, המחייב איזונים מורכבים ביותר, נוכח סוג האוכלוסייה הכלואה ובעיותיה [...] על בית המשפט, המשקיף אל בית הסוהר בעיניים 'חיצוניות', לזכור כי את היומיום המסובך של ניהול מתקני הכליאה נושא על גבו שירות בתי הסוהר. יומיום זה עמוס מגוון אתגרים, כאמור, שיקולי ביטחון מזה ורווחת האסירים והעצורים, על היחס האנושי המתחייב – מזה. עסקינן בחוליה חלשה בחברה, שמחד גיסא חוששת הימנה החברה, ומאידך גיסא, עניין לנו במקבץ בני אנוש, גם אם הם נושאים על גבם לא אחת קופת שרצים. אתגרים אלה מחייבים שיקול דעת ומקצועיות, ולא בקלות יתערב בהם בית המשפט" (ראו: רע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר, פסקה יז (26.7.2010‏)‏‏; ההדגשה במקור). לבסוף, אציין כי לא נעלמה מעיניי העובדה כי החלטת המשיב בעניינו של המערער התקבלה רק בחלוף שלושה חודשים משהחל לרצות את מאסרו, בניגוד לנהליו של המשיב עצמו (אשר קובעים תקופה בת 30 ימים למתן המענה). לדידי, הגם שיש להצר על שיהוי זה, אין בו כדי להטות את הכף לעבר מתן סעד בדמות כניסה בנעלי המשיב וקבלת החלטה מהותית בבקשת הסיווג תחתיו. אשר על כן, אם תשמע דעתי, נורה למשיב לבחון מחדש את בקשת המערער לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, תוך שייתן דעתו – בלב פתוח ובנפש חפצה – לכל המידע הרלבנטי אודות המערער, ולקבל החלטה בבקשה זו בתוך 21 ימים מהיום. באשר לפסיקת הוצאות, דעתי כדעת חברי, השופט כבוב. אלכס שטיין שופט השופט יחיאל כשר: במחלוקת שנתגלעה בין חבריי, לעניין הסעד שראוי כי נפסוק בעתירה דנן, הנני מצרף את דעתי לדעתו של חברי, השופט א' שטיין, לפיה נורה על ביטול החלטתו של המשיב ועל מתן החלטה חדשה תחתיה. זאת, בעיקר בשל האופי המקצועי-ביטחוני של ההחלטה העומדת על הפרק, והחשיבות לקבלה על סמך המידע העדכני ביותר. יחד עם זאת, אדגיש כי חזקה על המשיב כי האמור בחוות דעתו של חברי, השופט ח' כבוב, בהתייחס לנסיבותיו של המערער, יעמוד לנגד עיניו, יישקל בכבוד ראש, ולא על נקלה תתקבל החלטה לדחות את בקשתו של העותר לשינוי סיווגו. עוד אבקש להצטרף להערתו של חברי, השופט ח' כבוב, בדבר השימוש שנעשה, בנסיבות העניין דנן, ב-"חומר חסוי", אשר לאחר שעיינתי בו אף לדעתי אין בו דבר המוסיף מידע כלשהו על החומר הגלוי. יחיאל כשר שופט הוחלט פה אחד לדון בבקשה לרשות ערעור כבערעור, לקבל את הערעור לגופו, ולבטל את החלטת המשיב בדבר בקשת המערער לשינוי סיווגו. אשר לסעד – הוחלט כאמור בפסקה 8 לחוות דעתו של השופט א' שטיין, אליו הצטרף השופט י' כשר, בניגוד לדעתו החולקת של השופט ח' כבוב. ניתן היום, י"ח סיוון תשפ"ו (03 יוני 2026). אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט