פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 3065/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3065/17
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערערות:
1. מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ
2. מ.ו. השקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. הרצל בבג'ני
2. מאיר בבג'ני
3. דניאל בבג'ני
4. סולומון בבג'ני
5. אליאס בבג'ני
ערעור על החלטת בית הדין לשכירות בתל-אביב-יפו מיום 26.3.2017 בתיק ש 41421-04-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת ל' ביבי
בשם המערערות: עו"ד יערית ברנן
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית הדין לשכירות בתל אביב-יפו (השופטת ל' ביבי), מיום 26.3.2017, ב-ש 41421-04-15, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.
2. המערערות הגישו תביעה לשחרור מושכר מוגן מתקרת דמי השכירות הקבועה בסעיף 52א לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, בהתבסס על תקנה 1(3) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), התשמ"ג-1983, בטענה כי המשיבים הפעילו במושכר בית עסק אשר עיסוקו המרכזי הוא ביבוא. בעלי הדין לא היו חלוקים על העובדות המרכזיות ששימשו בסיס לתביעה, לרבות העובדה כי בפועל עסקי היבוא מנוהלים על ידי חברה שבבעלות המשיבים, וכי יש למשיבים, מלבד המושכר בתל אביב, אולם בגודל של כ-2,000 מ"ר בראשון-לציון, אליו מובאות הסחורות וממנו מופצות לכל רחבי הארץ. בעלי הדין אף לא היו חלוקים על כך שמתוך המושכר מושא התביעה מבוצעת מכירה קמעונאית של סחורה המיובאת על ידי החברה וכי מדובר בחלק קטן מפעולותיה העסקיות של החברה. משכך, המחלוקת המרכזית היא משפטית – בשאלת הרמת מסך ההתאגדות של החברה, ובשאלה האם פעולות המכירה המבוצעות בתוך המושכר הן פעולות יבוא. דיוני קדם-המשפט התנהלו לפני מותב אחר. דיון ההוכחות מיום 21.3.2017, נערך לפני השופטת ל' ביבי.
3. מספר ימים לאחר דיון ההוכחות, בו נשמעו גם סיכומי הצדדים בעל פה, הגישו המערערות בקשת פסלות. במסגרת הבקשה טענו המערערות כי במהלך דיון ההוכחות ובטרם שמיעת הראיות, הביע בית הדין עמדתו באופן שחרץ את גורל התביעה לרעתן.
4. בית הדין דחה את בקשת הפסלות. בית הדין קבע כי אכן כבר בראשית הדיון התבקשו המערערות להבהיר על אילו אדנים עובדתיים הן משתיתות את טענותיהן, מאחר שתצהיריהן נמצאו "חסרים בביסוס", כפי שפורט בהרחבה בהחלטה. בית הדין ציין כי "במסגרת הדיון אמנם שיקפתי בפני התובעות את הקשיים הניצבים בפניהן...", וציין כי אכן המליץ למערערות לחזור בהן מתביעתן, תוך שהוצע שהמשיבים יוותרו על הוצאותיהם המשפטיות. בית הדין סבר כי הצעה זו היה בה כדי לגלם פשרה מאוזנת בשים לב להערותיו. בית הדין הבהיר כי הבעת דעתו נעשתה בשים לב לכך שהשאלות שבמחלוקת הן משפטיות אשר הוכרעו בפסיקה באופן ברור; משסירבו המערערות להצעת הפשרה, המשיך הדיון להתנהל, נשמעו העדויות והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
5. בית הדין ציין עוד כי בעת הסיכומים איפשר לבאת-כוח המערערות "לשפר את טיעוניה את מיקדתי אותה שוב בבעיות הכרוכות בעמדתה, תוך מתן אפשרות לשיפור ההסבר הניתן על ידה וכל על מנת שאוכל לגבש עמדתי באופן סופי לאחר שזו תמצה טענתה ותתמודד עם הקשיים אשר עומדים בפני התובעות בטיעונן...". בית הדין קבע כי הדעה שהביע, בשים לב לשלב המתקדם של הדיון ולכך שלא הייתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, היא לגיטימית ואין בה פסול. בית הדין הבהיר כי דעתו לא ננעלה בפתח הדיון אלא שיקפה בעייתיות בטיעוני המערערות. ואולם, טיעוני הצדדים נשמעו בנפש חפצה ובית הדין אף איפשר למערערות, גם בשלב הסיכומים, לנסות להתמודד עם הקשיים שבטענותיהן. בית הדין סבר כי עיתוי העלאת טענת הפסלות, לאחר שהסתיים דיון ההוכחות והצדדים סיכמו את טענותיהם, מהווה חיזוק למסקנה בדבר דחיית הבקשה; נפסק, כי קבלת הבקשה תגרום עיוות דין למשיבים. משכך, כאמור, נדחתה הבקשה ומכאן הערעור שלפניי.
6. לטענת המערערות, היה על בית הדין לפסול עצמו משום שחרץ את גורל התביעה ודעתו "ננעלה" לרעתן כבר בפתח דיון ההוכחות ובטרם שמיעתן. לדבריהן, בית הדין לא הותיר בידיהן ברירה אלא לנהל את הדיון, על מנת שלא תישלל זכותן להביא את התביעה לפתחה של ערכאת הערעור. המערערות מצביעות על הצעתו של בית הדין שלפיה המערערות תחזורנה בהן מתביעתן וכי המשיבים יוותרו על הוצאות; על אמירת בית הדין בתחילת הדיון כי "למערערות 'אין כל סיכוי' בתביעתן" ועל אמירתו שככל שהמערערות תבחרנה לעמוד על התביעה, תיפסקנה נגדן הוצאות ריאליות ואף הוצאות לטובת אוצר המדינה, "חריגות וגבוהות". אכן, אמירות אלה לא הובאו בפרוטוקול הדיון, אולם, לדעת המערערות, ניתן ללמוד על הרוח ועל האווירה מהחלטת בית הדין בבקשת הפסלות ומהתצהיר שצירפו לבקשת הפסלות. לטענת המערערות, במצב דברים זה, החל דיון ההוכחות "באופן ברור במתן עדיפות והטיית כף המאזניים לטובת המשיבים". המערערות טוענות כי קביעתו הנחרצת והברורה של בית הדין חזרה באופן עקבי לאורך הדיון כולו, לרבות בשלב הסיכומים, וברי כי הייתה לכך משמעות רבה לגבי אופן התנהלות הדיון. לדעת המערערות, אין מדובר במקרה שגרתי בו ניתנה להן הזדמנות אמיתית לשקול את הצעת בית הדין, אלא שנקבע חד משמעית כי התביעה חסרת סיכוי, עד כי מדובר ב"משחק מכור". המערערות מסכימות כי העובדות אינן שנויות במחלוקת, אך לדעתן היה על בית הדין לאפשר להן לנסות להוכיח כי בהתבסס על עובדות אלה יש מקום להרמת מסך ההתאגדות. ואולם, נראה כי בית הדין לא היה פתוח לשמוע באוזן קשבת את הטענות וניכר היה כי אין כל טעם בקיום המשך דיון ההוכחות.
7. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלו המערערות אינן מקימות עילת פסלות (ע"א 1043/17 המשולש לקרמיקה ולשיש (1998) בע"מ נ' עו"ד פוזאן אלאטעונה (6.4.2017)). לבית המשפט (לרבות בית הדין לשכירות) היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. השימוש בה אינו סימן למשוא פנים (ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו (6.12.2016), להלן: עניין דכה). האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה. הלכה פסוקה היא כי סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (ע"א 7106/16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' גרה (19.10.2016)). ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינו מצביע על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. בנוסף, ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי לפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך. על בית המשפט להחזיק במושכות ההליך, עליו לגלות יוזמה ויצירתיות במטרה להביא לכך שהליכים יסתיימו בשלב מוקדם, בלא שמיעת הוכחות או בלא צורך ליתן פסק דין בדרך הרגילה, אם יש הצדקה לכך. זאת, מבלי לוותר על הגעה לתוצאה צודקת וראויה (עניין דכה, פסקה 7).
8. במקרה דנן, אפילו אקבל את טענות המערערות שלפיהן חלק מאמירות בית המשפט בפתח הדיון מיום 21.3.2017 לא היו מוצלחות – ואיני מכריעה כאמור – הרי שאין בכך כדי להקים עילת פסלות (השוו: ע"א 1260/17 הכהן נ' רווח (15.3.2017)), בנסיבות העניין המתוארות בהרחבה לעיל, בהן נשמעו הוכחות וסיכומי הצדדים והתביעה טרם הוכרעה. כאמור, בדרך כלל, אין לראות בהתבטאות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנן משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.
9. יש לזכור גם כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (31.1.2017)). לכך אין לתת יד. דומה, כי במקרה דנן הגשת בקשת הפסלות והערעור לא נועדו אלא לנסות לדחות את הקץ בבירור התביעה העומדת בפני הכרעה.
הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו בסיון התשע"ז (20.6.2017).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17030650_C01.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il