סאמר דכה נ. ברדוגו ענת אסרף

פסק-דין בתיק ע"א 7176/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7176/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: סאמר דכה נ ג ד המשיבה: ענת אסרף ברדוגו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 7.8.2016 בתיק תא"מ 15290-09-13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' צימרמן בשם המערער: עו"ד כנען עומר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' צימרמן), מיום 7.8.2016 בתא"מ 15290-09-13 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 2. התובע הגיש תביעה כספית נגד המשיבה להשיב לו סכומי כסף שהלווה לבן זוגה. בית המשפט קיים שלושה קדמי משפט בתביעה. בקדם המשפט השלישי, מיום 11.7.2016, הציע בית המשפט לצדדים, כפי שהציע בעבר, לנסות ליישב את הסכסוך ביניהם "מחוץ לפרוטוקול". לאחר שבית המשפט פנה לבא-כוח המערער כדי לברר את מצב המגעים בין הצדדים והתייחס בזהירות הנדרשת לגוף העניין, הודיע בא-כוח המערער, על אתר ובלא להתייעץ עם המערער שנעדר מן הדיון, כי הוא "מציע" לבית המשפט להעביר את ההליך לידי מותב אחר בלא שיגיש בקשה פורמאלית. זאת, לאור אמירות של בית המשפט מדיונים קודמים המלמדים, לדעתו, על חריצת דעה בתביעה. בית המשפט הבהיר כי מהלך דיוני כזה אינו קיים ואינו ראוי, ואיפשר להגיש בקשה סדורה לפסילה. בבקשת הפסלות שהוגשה צוין כי ארבע אמירות של בית המשפט, אשר נאמרו במסגרת קדמי המשפט הראשון והשני, מחוץ לפרוטוקול ולפרוטוקול, שבמסגרתן התבקש המערער לבחון האם יש מקום לעמוד על תביעתו, מעידות על נעילת דעתו של בית המשפט ואף גרמו לכישלון המגעים לפשרה. המערער ציין כי חיובו בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח בשל בקשתו לתיקון כתב התביעה הותיר בו תחושת עוול קשה. לאור מראית פני הצדק, ביקש איפוא, לפסול את בית המשפט. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות מכל וכול. בית המשפט קבע כי היה על המערער להעלות את טענת הפסלות בתום קדם המשפט הראשון או השני, שכן בקשתו מבוססת על אמירות שאמר, לפי הטענה, בדיונים אלה. נקבע, כי עיתוי הגשת הבקשה, כשלעצמו, "דן אותה לדחיה". בנוסף, נקבע כי אין מדובר בתחילת המשפט, וכי היעתרות לבקשה תעכב את שמיעת הראיות הקבועה ליום 13.11.2016. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי דעתו לא ננעלה, כי מעולם לא הציג מצג שממנו ניתן היה ללמוד שדעתו ננעלה וכי אין לו יכולת לדעת מי יזכה בתביעה בטרם נשמעו ראיות. בית המשפט ציין כי אכן ניהל שיחות עם הצדדים על מנת לנסות להגיע להבנות, ועמד על סיכויים וסיכונים לכאורה של בעלי הדין בתביעה. בית המשפט אף הבהיר למערער כי עליו לשקול את התוחלת שבהמשך בירור התביעה – לשקלל את סיכויי ההצלחה יחד עם סיכויי הגבייה אל מול הסיכונים שבדחיית התביעה. בית המשפט ציין כי הבהיר במפורש בפתח כל שיחה שנערכה, גם מחוץ לפרוטוקול, כי השיחה נועדה לסייע לייתר את המחלוקת, כי לא חרץ דעה, וכי בידי כל צד להתנגד לכל הצעה. בית המשפט דחה את הטענה שלפיה לאור אמירותיו סוכלו המגעים לפשרה עם המשיבה. לבסוף, קבע בית המשפט כי חיוב המערער בהוצאות בשל תיקון כתב התביעה אינו בגדר עונש ואינו קשור בגורל התביעה. כאמור, הבקשה נדחתה ומכאן הערעור שלפניי. 4. המערער בדעה שבית המשפט "קבע אפריורית כי המשיבה צדיקה גמורה", כי ניווט את התביעה בכיוון זה, ו"פתח במסע של לחצים על המערער ולהביאו למחוק את תביעתו". לטענת המערער, בית המשפט דרש ממנו שוב ושוב, אגב איום בפסיקת הוצאות מוגדלות, לשקול את מחיקת התביעה, "תוך שהוא אומר פעמים ברמיזות ופעמים בגלוי ובמפורש ופעמים בכתובים כי הוא הולך לדחות את התביעה ולחייב את המערער בהוצאות". לעומת זאת, טוען המערער, בית המשפט לא פנה מעולם למשיבה בהמלצה לסגירת ההליך בפשרה ולא הבהיר לה מהם הסיכונים שעליה לשקלל. 5. לדעת המערער, קביעתו המוקדמת של בית המשפט ואמירותיו הביאו לפגיעה חמורה במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, אשר כמעט הביא לסיום המחלוקת על ידי תשלום החוב מחלקו של בן זוגה של המשיבה לאחר מכירת דירת מגוריהם. "קביעותיו המוקדמות והחד צדדיות" של בית המשפט שלפיהן ידחה את התביעה בכל מקרה נטעו, לטענת המערער, במשיבה ובבא-כוחה את הביטחון לזנוח את המשא ומתן. בכך, לדברי המערער, נתן בית המשפט למשיבה "רוח גבית" שלא להתפשר עמו וסתם את הגולל על הסיכוי שיקבל את כספו בחזרה. המערער טוען גם כי בית המשפט נתן הנחיות מרומזות למשיבה, עד כי "הפך מקורבן עבירה בצוותא מצד המשיבה ובן זוגה לעבריין רודף אשה 'מסכנה' בעיני בית המשפט קמא". על כך יש בליבו של המערער כעס רב כלפי בית המשפט ואבד אמונו בו. לדברי המערער, מאחר שטרם נשמעו ראיות בתביעה העברתה לידי מותב אחר לא תעכב את בירורה. לטענת המערער, הוא נהג בזהירות והגיש בקשת פסלות רק כשהבין כי אין מנוס מלנקוט בהליך זה. המערער משיג שוב על פסיקת ההוצאות נגדו בגין תיקון כתב התביעה. לדעתו, מדובר בסכום גדול וחריג ללא כל הצדקה. לאור האמור, המערער בדעה כי מראית פני הצדק מחייבת את קבלת הערעור, כדי להגביר את אמונו, "כבן המיעוט הערבי" במערכת המשפט. 6. דין הערעור להידחות. ראשית, אציין כי אכן קיים שיהוי בהעלאת טענת הפסלות. שנית ולגופו של עניין: לבית המשפט היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. השימוש בה אינו סימן למשוא פנים. האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 4739/16 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (16.8.2016)). הלכה פסוקה היא כי סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (ע"א 7106/16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' גרה (19.10.2016)). ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינו מצביע על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 7561/1 קסל נ' אבטן (8.12.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)). בנוסף, ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי לפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך (השוו: ע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014)). 7. יתרה מכך, בית המשפט רשאי להצביע על החולשות שבעמדתו של בעל דין אחד, תוך ציון של הנקודות החזקות של הצד האחר. כמו כן, אין מניעה שבית המשפט יתייחס לסיכונים ולסיכויים של כל אחד מבעלי הדין. בית המשפט אף רשאי להציע לתובע לשקול חזרה מתביעה ולומר לנתבע כי ראוי שישקול הסכמה לקבלתה של התביעה נגדו (ע"א 2344/15 רובין נ' נחמיאס (28.4.2015)). על בית המשפט להחזיק במושכות ההליך, עליו לגלות יוזמה ויצירתיות במטרה להביא לכך שהליכים יסתיימו בשלב מוקדם, בלא שמיעת הוכחות או בלא צורך ליתן פסק דין בדרך הרגילה אם יש הצדקה לכך. זאת, מבלי לוותר על הגעה לתוצאה צודקת וראויה (השוו: ע"א 3324/14 גפטר נ' ד"ר טוגנדרייך דניאל (8.6.2014)). התרשמתי כי כך פעל בית משפט השלום במקרה דנן, במיוחד כשהבהיר שוב שוב במהלך הדיונים כי "בהסכמת הצדדים מתנהלת שיחה מחוץ לפרוטוקול, בניסיון לייתר את המחלוקת, תוך שבית המשפט מדגיש כי אינו חורץ דעה קודם לשמיעת הראיות וכי בידי כל צד להתנגד לכל הצעה, בלא שהדבר יעמוד לו לרועץ" (ראו למשל: עמוד 3 לפרוטוקול מיום 24.12.2015; עמודים 6,5 לפרוטוקול מיום 11.7.2016). 8. ויודגש: גם אם אקבל את טענות המערער שלפיהן חלק מאמירותיו של בית המשפט לא היו מוצלחות, הרי שאין בכך כדי להקים עילת פסלות, שכן אין באמירות אלה משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, עוד בטרם נשמעו הראיות (השוו: ע"א 865/16 JUMBO SHOES INC נ' אליהו שלום נעלה בע"מ (15.3.2016)). אף אם בראיית המערער נוצר חשש כי אמירות בית המשפט מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, אין מדובר אלא בחשש סובייקטיבי גרידא אשר אין בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי (ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)). 9. אף אין בפסיקת הוצאות, שהיא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית, כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים מצד היושב בדין (ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ (3.7.2016)). על יסוד האמור, דין הערעור להידחות וכך אני מורה. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ז (‏6.12.2016). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16071760_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il