פסק הדין המלא
החלטה בתיק ע"פ 2800/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2800/11
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' עמית
המערער:
מוחמד מועמר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים
מיום 23.2.11 בת"פ 27704-10-10 שניתן על די כבוד
השופט מ' י' הכהן
תאריך הישיבה:
י"ח בכסלו תשע"ב
(14.12.11)
בשם המערער:
עו"ד ע' פרחאת
בשם המשיבה:
עו"ד שרף
פסק דין
השופטת ע' ארבל:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' י' הכהן) אשר השית על המערער 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי בסך 7,500 ₪ בגין עבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות וכניסה לישראל בניגוד לחוק.
1. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 403 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכניסה לישראל בניגוד לחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. על פי כתב האישום המתוקן, יצא המערער מביתו שברשות הפלשתינאית ונכנס לירושלים ללא היתר כחוק. המערער הבחין במתלוננת ליד בניין מגוריה, והחליט לשדוד ממנה את כספה. לשם כך ניגש אליה, שם את ידו על פיה והפילה לקרקע. המערער החזיק במתלוננת בחוזקה והחל חונק אותה בצווארה. דיירי הבניין ששמעו את זעקותיה חשו לעזרתה וחילצו אותה מידיו.
2. ביום 23.2.11 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער ל-36 חודשי מאסר שירוצו בפועל החל מיום מעצרו (11.10.10); 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות או רכוש מסוג פשע, לרבות ניסיון; ופיצוי על סך של 7,500 ₪ למתלוננת. בית המשפט ציין את תסקיר הנפגעת שמלמד על הטראומה שחוותה המתלוננת, שבגללה היא מצויה בטיפול. בית המשפט הדגיש את נסיבותיה החמורות של עבירת ניסיון השוד בה הודה המערער, כאשר המתלוננת הועמדה בסכנה ממשית לחייה והמערער הפגין כלפיה אלימות אכזרית וחסרת מעצורים. נקבע כי דווקא אקראיות הביצוע והעדר התכנון יש בהם כדי לערער את תחושת הביטחון האישי של כל אדם, ולכן הם מחייבים התייחסות חמורה של בית המשפט. לקולא שקל בית המשפט את הודאתו של המערער החל מהשלב הראשון של ההליכים, את גילו הצעיר ואת עברו הנקי. עם זאת צוין כי המערער לא הביע חרטה על מעשיו ולא הוצג כל אופק שיקומי לגביו.
על גזר דין זה הוגש הערעור שבפנינו.
3. בא-כוח המערער טען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לשיקולים לקולא, ובהם נסיבותיו האישיות של המערער, גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, ונסיבות ביצוע העבירה שלא התאפיינו בתכנון מראש. הוא ציין כי המערער התייתם מאימו לפני חמש שנים, וכי אביו מרצה עונש מאסר ממושך. בהעדר הורים, המערער הוא המפרנס היחיד של משפחתו, ולפיכך הגיע לירושלים. לאחר שהסתובב כל היום ללא הצלחה במציאת פרנסה ביצע המערער את העבירה בה הורשע. עוד טען הסנגור כי המעשה בוצע ללא תכנון מוקדם כלשהו, דבר המצדיק, על פי ההלכה הפסוקה, הקלה בעונשו. לבסוף טען הסנגור כי העונש שנגזר על המערער אינו עומד ברף הענישה המקובל כיום.
4. באת-כוח המדינה טענה כי נסיבות העבירה חמורות וכוללות הפעלת אלימות קשה כלפי המתלוננת. כל הנסיבות לקולא היו בפני בית המשפט המחוזי שביצע את האיזון הראוי. אמנם אין מדובר בעונש קל, אך לאור סבלה של המתלוננת והטראומה שנגרמה לה, מדובר בעונש מוצדק.
5. לאחר ששמענו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את הערעור. התערבות ערכאת הערעור במידת העונש שנגזר על נאשם מצומצמת לנסיבות בהן הערכאה הדיונית טעתה או שחרגה במידה קיצונית מהעונשים המוטלים בנסיבות דומות (ראו למשל ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.5.11); ע"פ 810/11 בורגרקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.5.11)). במקרה שבפנינו לא השתכנענו כי יש הצדקה להתערבותנו בעונש שנגזר על המערער. בית המשפט שקל את מכלול השיקולים, הן לקולא והן לחומרא, ובכללם את השיקולים אותם העלה הסנגור בפנינו. אכן, תכנון מוקדם של שוד מצדיק בדרך כלל החמרת עונשו של המבצע. עם זאת, יש ממש בקביעת בית המשפט המחוזי כי בנסיבותיו של מקרה זה אקראיות הביצוע, תוך שימוש באלימות חמורה, עשויה ללמד דווקא על מסוכנות יתרה הנשקפת מהמבצע, המסוגל לפתע להתנפל על אדם אקראי ברחוב, ולהפעיל כלפיו אלימות כמו זו שהופעלה כלפי המתלוננת. מכל מקום, האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת היא זו שהיוותה את השיקול העיקרי להחמרה בעונשו של המערער, ולא בכדי. ראוי להוסיף גם כי המתלוננת נחלצה מהמערער רק לאחר התערבות שכניה, ואין לדעת מה היה קורה לולא התערבות זו. יש להדגיש כי לצד זאת שקל בית המשפט לקולא את הודאתו של המערער כבר בשלב ראשוני, את גילו הצעיר ואת עברו הנקי. באיזון שנערך בסופו של יום לא ראינו, כאמור, לנכון להתערב.
6. אוסיף ואציין כי איננו סבורים שהעונש שנגזר על המערער חורג מרף הענישה הקבוע לעבירות מעין אלו ובנסיבות המתוארות בכתב האישום הו הודה המערער. אכן, אין מדובר בעונש קל והוא מצוי בחלקו העליון של רף הענישה, אך אין לומר כי הוא חורג ממנו. במקרה דומה מאוד לזה שבפנינו, בו נקבע כי רמת האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת היתה נמוכה יחסית, נגזרו שנתיים מאסר בפועל (ע"פ 364/07 עטאטרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.4.07)). במקרה אחר בו הורשע נאשם בביצוע עבירה של ניסיון שוד תוך איום בסכין, אך ללא שהייה בלתי חוקית, נגזרו על הנאשם, צעיר בן 19, 33 חודשי מאסר בפועל, אשר יחד עם הפעלת מאסר מותנה הגיעו ל-36 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 5958/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.4.07)). מקרה נוסף בו בוצע שוד על ידי שניים תוך הפעלת אלימות חמורה כלפי נהג מונית הופחת עונשו של אחד מהמבצעים, קטין בן 15 בלבד בעת ביצוע העבירה, ל-30 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 432/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.10)). לעומת זאת, במקרה חמור יותר, בו פרצו שניים לדירתה של קשישה, היכו אותה וגנבו רכוש מהדירה, בנוסף על שהייתם הבלתי חוקית בישראל, נגזרו על השניים עונשים חמורים בהרבה של תשע שנות מאסר לריצוי בפועל (ע"פ 8788/08 זיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.11)). מדוגמאות אלו עולה כי עונשו של המערער מצוי במיקום הנכון והראוי ברף הענישה המוטל על מבצעי עבירות שוד, בהתאם לנסיבותיהם המקלות והמחמירות של המבצעים בכל מקרה ומקרה. לפיכך יש לדחות את טענת הסנגור בעניין זה.
המסקנה היא, אם כן, כי דין הערעור להידחות.
ניתן היום, כ"ב בכסלו תשע"ב (18.12.11).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11028000_B04.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il