פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 432/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 432/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה מיום 30.11.09 בת"פ 20793-07-09 שניתן על-ידי השופט אליקים תאריך הישיבה: י"ג בחשון התשע"א (21.10.10) בשם המערער: עו"ד משה סרוגוביץ בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי ברוט בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לנוער בחיפה (השופט אליקים) מיום 30.11.09 בתיק ת"פ 20793-07-09, בגדרו נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל; הופעל עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים שירוצה במצטבר; וכן נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי. רקע והליכים קודמים ב. המערער, יליד 1.4.94, הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) סיפא וסעיף 29(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.7.09 נסע המערער יחד עם נאשם נוסף ועם המתלונן, תייר תושב סינגפור, במונית. משירדו מהמונית החלו המערער והנאשם הנוסף להכות במתלונן בכל חלקי גופו, ולא חדלו גם לאחר שנטלו ממנו את ארנקו ולאחר שנפל על הקרקע. עובר אורח שהיה במקום פנה לתוקפים בבקשה שיחדלו ממעשיהם, ובתגובה איים עליו הנאשם הנוסף, כי יאונה לו רע. כתוצאה מהתקיפה נחבל המתלונן בפניו וברגליו. ג. ביום 20.10.09 קבע בית המשפט לנוער, כי המערער ביצע את העבירה, על סמך הודאתו כאמור, והורה כמצוות הדין על קבלת תסקיר מבחן. מתסקיר המבחן עלה, כי למערער רקע אישי ומשפחתי קשה; וכי גדל במסגרת משפחתית נטולת סמכות, שלא הציבה בפניו גבולות ושלא נתנה מענה לצרכיו ההתפתחותיים. צוין, כי מאז סיום כיתה ז' (כשנה ומחצה לפני האירוע) לא הצליח המערער להשתלב במסגרת חינוכית כלשהי. עוד נאמר, כי המערער סובל למרבה הצער מלקות ראיה קשה, אשר לפי הערכת הרופאים עלולה להתפתח לכדי עיוורון. צוין גם, כי למערער רקע עברייני, ואולם הוער, כי בעקבות הוראת בית המשפט לנוער בתיק קודם, שולב המערער במרכז לנוער ללא מסגרת לימודים פורמלית, ועד לחודש יוני 2009 השתלב בו המערער בצורה טובה. לבסוף נאמר, כי בשיחה שנערכה עמו, חרף הודאתו בבית המשפט, הפחית המערער באופן ניכר מחומרת המעשים בהם הורשע. הוסף, כי ההשתלבות במרכז לנוער שנראתה כחיובית היתה אך למראית עין, וכי "[למערער] אין את (כך במקור – א"ר) הכוחות הדרושים לעשות שינוי מהותי באורח חייו וכי [המערער] בחר בדרך חיים עבריינית". נוכח הדברים נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. ד. ביום 30.11.09 הורשע המערער בעבירה המיוחסת וניתן גזר הדין. בגזירת דינו של המערער מנה בית המשפט בין השיקולים לחומרה את ריבוי העברות הפליליות שנצטברו לחובת המערער, לרבות מאסר בפועל בעבר, וזאת חרף גילו הצעיר; את אי הצלחתם של נסיונות השיקום והטיפול בעבר; ואת העובדה שהעבירה בוצעה במועד סמוך להרשעתו בעבירה קודמת. הודגש, כי המעשה מהוה "עליית מדרגה" בדרך החיים העבריינית שבחר לעצמו המערער. בית המשפט ציין, כי אמנם בשקילת עונשו של קטין יש ליתן משקל מיוחד להיבט השיקומי, ואולם במקרה דנן היה קושי מיוחד לעשות כן, שכן שירות המבחן לא המליץ על הליך שיקומי, ההליכים השיקומיים הקודמים כשלו כולם, והמערער לא הביע רצון לעלות על דרך הישר. משכך, צוין כי אין מנוס מענישה מרתיעה. השיקולים לקולה שצוינו היו גילו הצעיר של המערער והודאתו בכתב האישום שחסכה זמן שיפוטי. התנאי שהופעל נבע מהרשעתו של המערער, על סמך הודאתו מיום 28.12.08 בבית משפט השלום לנוער בחיפה (השופטת בן-לוי) בתיקים ת"פ 881/07; ת"פ 880/07; ת"פ 879/07; ת"פ 792/07; ות"פ 3033-11-08 (התיקים צורפו לבקשת המערער, אשר הודה, כאמור, במיוחס לו בכל התיקים), בשורה של מעשי תקיפה, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, התפרצויות, גניבה, הסגת גבול והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. בקצרה יצוין, כי מהתיקים עולה תמונה עגומה ומצערת של שורת מעשי אלימות כלפי מדריכיה וחניכיה של תנועת הנוער בה היה המערער, ככל הנראה, חבר; שורת התפרצויות למחסנים ועישון סמים. יוער, כי חלק מן העבירות נעברו עת היה המערער כבן 13.5. דינו של המערער נגזר בבית משפט השלום לשמונה חודשי מאסר, מהם ארבעה בפועל וארבעה על תנאי למשך שלוש שנים. נוכח כל אלה נגזר דינו של המערער לפי האמור. על גזר הדין הוגש הערעור הנוכחי. הערעור ה. בערעור נטען, כי גזר הדין חורג לחומרה ביחס למקובל במקרים דומים בהם מדובר היה בקטינים. עוד נטען, כי שגה בית המשפט עת קבע, כי אפסו סיכוייו של המערער להשתקם, וכי דווקא ענישה מחמירה כפי שהושתה על המערער אינה מותירה לו אפשרות לשוב אל דרך הישר. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט משהביא בין השיקולים לחומרה מאסר קודם של המערער, בעוד שהלה לא ריצה מאסר בעבר. התסקיר המשלים ו. בטרם הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן מיום 14.10.10, שגרם לנו קורת רוח בנסיבות. על פי התסקיר, בארבעה עשר החודשים שהמערער שוהה בהם בבית הסוהר לנוער, השתלב כראוי הן במערך החינוך ובפעילות הספורט והחברה במקום והן כאסיר חוליה, וגם נטל בפני גורמי הטיפול בבית הסוהר אחריות על מעשיו והביע חרטה מלאה. הוא ואמו השתתפו בקבוצות במסגרת פרויקט להידוק הקשר עם ההורים, והאם –עמה משוחח המערער טלפונית בכל יום – הגיעה לחלק מן המפגשים. המערער מצביע בפני סגל בית הסוהר על שינו פנימי, ובשיחה עם קצין המבחן התרשם האחרון מהופעה טובה ופתוחה. המערער נקי מסמים. בני משפחתו, שקיבלו קשה את מאסרו, שומרים על קשר יומיומי וכן באים לבקרו חרף הנטל הפיסי והכספי. לדברי האם, כנמסר, מציין המערער כי מעשיו היו טעות; הוא הביע נכונות לתהליך שיקום בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר, ומעוניין בלימוד טבחות; מצב ראייתו לא הורע, אך נמסר כי הוא זקוק גם לניתוח לב. כן הביע המערער נכונות לפיצוי הקרבן. התרשמות השירות היא כי המערער עבר תהליך פנימי של שינוי, לרבות ניקיון הסמים שהיו לדבריו ביסוד עבירתו; הוא מקבל בהבנה את עונשו אף כי סבור הוא שהושת עונש ארוך מדי. הומלץ לשקול בחיוב קיצור תקופת המאסר. הדיון בפנינו ז. בפנינו ציין עו"ד סרוגוביץ' כי השינוי בין התסקיר הנוכחי לקודמו מצביע על כך שהמערער בר שיקום, ואף שהיה נכון לענשו במאסר בפועל, העונש חמור למי שהיה בן חמש עשרה לעת ביצוע העבירה. יש, כך נאמר, חשיבות להמלצת השירות, בודאי בנסיבות של בעיית הראיה שהמערער לוקה בה. הצטרפה לכך נציגת שירות המבחן וציינה כי המערער מועמד לתכנית שיקום של הרשות לשיקום האסיר, לשהות בהוסטל לתקופת שנה לפחות. ח. לשאלתנו ציינה באת כוח המדינה, כי לשיטתה היה פסק הדין מוצדק לעת נתינתו, אך נוכח נתוני התסקיר המשלים נכונה המדינה להסכים להפחתה מסוימת בעונש, תוך הצורך בתכנית שתכלול מסגרת משמעותית והדוקה. הכרעה ט. המערער הידרדר לפשע בגיל צעיר ביותר. פורטו למעלה עובדות המקרה ותולדות המערער בתחום הפלילי, ולא אשוב ואמנה; המכלול הוא חמור בכל קנה מידה. אין חולק, כולל המערער עצמו, כי מי שצבר בגיל חמש עשרה קופת שרצים מעין זו ראוי לענישה מאחורי סורג ובריח; ההגנה על הציבור לאו מילתא זוטרתא היא, גם כשהמדובר בקטין. בא כוח המערער טען כי המערער לא ריצה בעבר עונש מאסר (איננו יודעים בדיוק כיצד ריצה את המאסר בפועל שהושת על-ידי בית המשפט לנוער), אך נושא זה לא שינה, בנסיבות לגבי הכרעתנו. מכל מקום, עדיין עסקינן כמובן בקטין, ולגביו יש דגש מיוחד בנושא השיקום, וחובה מוגברת על בית המשפט להידרש להמלצות שירות המבחן לנוער; ראו בין השאר סקירתו של השופט דנציגר בע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם). והנה במקרה דנא, בנתונים שהיו בפני בית המשפט קמא – ובתוכם המלצת שירות המבחן ואף אותה קצינת מבחן עצמה שכתבה לנו עתה – לא היה דופי בהכרעתו דאז. על דברי הפסוק "כי שמע אלהים אל-קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כ"א, י"ח) אומר התלמוד הבבלי (ראש השנה ט"ז, ב') מפי ר' יצחק "אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה". התסקיר הנוכחי מצביע (ונקוה כי איננו שוגים חלילה באשליות שווא, והדבר ייבחן לאורך זמן) כי במערער חלה תפנית. תפנית זו ראויה, לשמחתנו, אף לדעת הפרקליטות לעידוד. על כן החלטנו לחפוף את המאסר על תנאי שהופעל למאסר הנוכחי, וכן להפחית שישה חודשים מגזר הדין נשוא הערעור, ולהעמיד איפוא את המאסר הנוכחי על 30 חודש, וזו התקופה המושתת על המערער. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם, אך אנו מוסיפים לכך, כי ברי לנו, בלא שניטע מסמרות לגבי ועדת השחרורים, שעל שחרור על תנאי לכלול תכנית שיקום כדת וכדין, כולל ההוסטל לשנה למצער, שעליו דיברה נציגת שירות המבחן. על כן מוסיפים אנו לגזר הדין צו מבחן בן שנתיים מיום השחרור. המאסר המותנה יעמוד בעינו. אנו מאחלים למערער כי שיקומו יצלח, וכן רפואה שלמה. ניתן היום, י"ח בחשון תשע"א (26.10.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10004320_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il