ישראל אמיל כץ נ. דלק מוטורס בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 25952-11-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין המערער: ישראל אמיל כץ נגד המשיבים: 1. דלק מוטורס בע"מ 2. Bayerische Motoren Werke AG ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 17.7.2025 בת"צ 16763-08-23 שניתן על ידי כבוד השופט אבי סתיו תאריך ישיבה: א' בניסן התשפ"ו (19.3.2026) בשם המערער: עו"ד אסף שובינסקי; עו"ד חן שומרת בשם המשיבה 1: עו"ד יואב הירש; עו"ד גיא הראל בשם המשיבה 2: עו"ד דרור ורסנו; עו"ד אסף ברגמן פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופט אבי סתיו) מיום 17.7.2025 בת"צ 16763-08-23, בגדרו נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד המשיבות (להלן: פסק הדין). ביום 7.8.2023 הגיש המערער, מר ישראל אמיל כץ, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה 2, קונצרן גרמני המייצר רכבים ממותג BMW, ונגד המשיבה 1, היבואן הרשמי של רכבי המשיבה 2 בישראל (להלן: בקשת האישור ו-המשיבות, בהתאמה). באוגוסט 2022 רכש המערער מהמשיבה 1 רכב BMW חשמלי מדגם iX xDrive40. לטענתו, זמן קצר לאחר הרכישה אירע מקרה בו הרכב האיץ באופן חד ופתאומי, מבלי שהוא ביצע כל פעולה המצדיקה זאת. המערער פנה למוסך מורשה של המשיבה 1, אולם נמסר לו כי הרכב תקין ואין בו כל תקלה. זמן מה לאחר מכן, בעת שנסע בחניון תת-קרקעי והתקרב באיטיות למקום החניה, שוב האיץ הרכב בפתאומיות, אולם הפעם התנגש בקיר שהיה לפניו, כך שנגרם נזק הן לרכב והן לקיר החניון. משפנה המבקש בעניין זה למשיבה 1, זו הכחישה את קיומה של תקלה כלשהי ברכב, והוסיפה כי הסיבה לתאונה הייתה לחיצה של המבקש עצמו על דוושת הגז. לאחר קבלת מענה זה, ביום 7.6.2023, פורסמה בארצות הברית קריאה לתיקון (Recall) לבעלי רכבי BMW חשמליים שיוצרו בין השנים 2024-2022, על רקע תקלה הדומה למקרה שאירע למערער (להלן: הודעת הריקול). בפרט צוין כי מקור התקלה הינו במערכת השיוט האוטומטית של הרכב (Cruise Control), והיא נובעת מכך שמיקום הכפתורים על גבי ההגה עלול להוביל להפעלה מקרית ובלתי רצויה של מערכת השיוט האוטומטית. כן צוין בהודעת הריקול, כי הנהג אומנם יכול לנטרל את המערכת השיוט האוטומטית באמצעות לחיצה על דוושת הבלם או על כפתור ההפעלה של בקרת השיוט, אך במקרים נדירים, וככל שלא עלה בידו לעשות כן, עלול הדבר, בהתאם לתנאי התנועה והדרך, להגדיל את הסיכוי לתאונה. בבקשת האישור טען המערער כי התקלה שבה עוסקת הודעת הריקול קיימת גם ברכבי BMW החשמליים המשווקים בישראל, לרבות ברכבו שלו, וכי מדובר בתקלה הגורמת לסיכון ממשי לחיי אדם. לטענת המערער, התנהלותן של המשיבות בכל הנוגע לתקלה עולה כדי הטעיה והפרת חובות גילוי לפי חוק הגנת הצרכן, הפרת חוזה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. על רקע האמור, עתר המערער לחייב את המשיבות להוציא הודעת ריקול לכלל הרכבים החשמליים מתוצרת המשיבה 2 בישראל, לתקן את התקלה ולפצות את חברי הקבוצה, תוך שהוא מעריך את הנזק בסך של 80,000 ש"ח לכל בעל רכב, ובסך של 95,000 ש"ח למי שרכבו ניזוק בתאונה שנגרמה כתוצאה מהתקלה. המשיבות, מנגד, הכחישו את קיומה של תקלה כלשהי ברכב, לא כל שכן תקלה בטיחותית, וטענו כי מבדיקת נתוני מחשב הרכב של המערער עולה שהתאונה נגרמה כתוצאה מלחיצתו של המערער עצמו על דוושת הגז, ולא מהפעלת שגויה של מערכת בקרת השיוט האוטומטית. כן נטען, כי המערער לא הניח תשתית ראייתית לטענותיו; לא תמך את בקשת האישור בחוות דעת מומחה; כי הודעת הריקול שפורסמה בארצות הברית מתייחסת לדגמים ולשנות ייצור שונים מאלו שבבקשת האישור, וממילא היא אינה מלמדת בהכרח על קיומה של תקלה במדינה אחרת. עוד נטען כי כבר בשנת 2023, היינו בסמוך להגשת בקשת האישור, המשיבות שקדו על הטמעת עדכון תוכנה אשר פותר את התקלה האמורה ברכבים הרלוונטיים. ביום 17.7.2025 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האישור, בקבעו כי המערער לא עמד בנטל להראות שישנה אפשרות סבירה שהמחלוקת תוכרע לטובת הקבוצה. זאת, מאחר שלא הונחה תשתית ראייתית לקיומה של תקלה חוזרת במערכות הרכבים הרלוונטיים, זולת הודעת הריקול שפורסמה בארצות הברית. בהקשר זה נקבע, כי לא עלה בידו של המערער לקשור בין הרכבים התקולים שאליהם מתייחסת הודעת הריקול בארה"ב לבין הרכבים הרלוונטיים בארץ לצד זאת, והחשוב לענייננו – על אף שבקשת האישור נדחתה, בית משפט קמא מצא שלא לפסוק הוצאות לחובת המבקש, וזאת "בהתחשב בתרומה שהייתה לבקשת האישור לכך שעדכון התוכנה הוצע לחלק מהרכבים הנמכרים בארץ" (פסקה 34 לפסק הדין). מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו שב המערער על עיקרי טענותיו בהליך קמא. ביום 19.3.2026 קיימתי דיון קדם-ערעור, שבעקבותיו הסכימו הצדדים כי המערער יחזרו בו מטענותיו ביחס לדחיית בקשת האישור, וכי ייפסקו לטובת מגישי בקשת האישור גמול ושכר טרחה לפי סעיף 22(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), בגין התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. לצד הסכמתן למתווה האמור, ביקשו המשיבות כי יובהר שאין בהסכמתן משום הודאה בטענות המערער, וכן ציינו כי לעמדתן ראוי לפסוק למגישי בקשת האישור גמול ושכר טרחה על הצד הנמוך. סעיף 22(ג)(1) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, "לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית", בהתחשב בשיקולים שנקבעו בסעיף 22(ב) לחוק. עניינם של שיקולים אלה בתועלת שהניבה התובענה הייצוגית עבור חברי הקבוצה, המשאבים שהושקעו במסגרתה, הסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא-הכוח המייצג בניהולה, וכן מידת חשיבותה הציבורית (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681, 683-682 (2012); ע"א 7832/17 מנדלין נ' טיב רשתות בע"מ, פסקה 2 (5.4.2020); ע"א 1582/20 חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקה 79 (29.12.2021)). בענייננו, תרומתה של בקשת האישור גלומה בכך שהביאה את המשיבות להציע את עדכון התוכנה גם ללקוחות הרלוונטיים בישראל, למצער בתוך פרק זמן קצר יותר מזה בו היו פועלות אלמלא הוגשה בקשת האישור. אומנם לדברי המשיבות, עדכון התוכנה החל בישראל עוד במחצית השנייה של שנת 2023, היינו בסמוך לאחר הודעת הריקול (פרוטוקול הדיון מיום 19.3.2026, בעמ' 4 ש' 9-8), אולם, מבלי לטעת מסמרות, ניתן להניח כי ללא בקשת האישור עדכון התוכנה בישראל היה נעשה במועד מאוחר יותר, או למצער השלמת התהליך הייתה נמשכת לפרק זמן ארוך יותר. משעה שעדכון התוכנה הביא לפתרונה של התקלה הנטענת, התועלת שהביאה בקשת האישור מצדיקה פסיקת גמול ושכר טרחה, גם אם בשיעור צנוע (עע"מ 72015-02-25 כרמלי נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 6 (5.3.2026)). מן העבר השני, ובראי שיקולי התשומה הנזכרים בסעיף 22(ב) לחוק, אין מקום לקבוע כי ניהול התובענה היה כרוך במקרה דנן בהשקעת משאבים משמעותית או כי המערער ובא-הכוח המייצג נטלו על עצמם סיכון יוצא דופן, בוודאי לא באופן המצדיק פסיקת הוצאות על הצד הגבוה. זאת, בין היתר, לאור מספר הדיונים המצומצם שהתקיימו בתיק והתשתית העובדתית החסרה מאד שהניחו מגישי בקשת האישור לפני בית המשפט (כאמור, לבקשת האישור לא צורפה חוות דעת לתמיכה בטענה לקיומה של תקלה מערכתית, ולפי קביעות בית המשפט קמא, המערער אף לא ביסס כי קיימת רלוונטיות להודעת הריקול ביחס לרכבים המיובאים לישראל. ראו פסקאות 32-24 לפסק הדין של בית המשפט קמא). סוף דבר: המשיבות ישלמו למערער ובא-הכוח המייצג סכום של 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ (10,000 ש"ח למערער ו-50,000 לבא-הכוח המייצג). סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. בכך מתמצה הטיפול בערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ו (28 מאי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט