פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2577/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2577/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (השופטת י' רז-לוי) מיום 18.3.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 515/08 בשם המערער: עו"ד דרויש נאשף פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (השופטת י' רז-לוי) מיום 18.3.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 515/08. 1. לבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע הוגש כתב אישום נגד המערער ונגד נאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף), שניהם קטינים, המייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין; נשיאת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ביום 4.3.2010 הורשע הנאשם הנוסף, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ועבירה של סיוע להריגה, לפי סעיף 298 בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין. עניינו של הנאשם הנוסף נקבע ליום 6.6.2010 לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש. 2. בפתח הדיון שהתקיים ביום 14.3.2010 בעניינו של המערער, ביקש בא-כוח המערער כי נוכח הודאתו של הנאשם הנוסף, יישמע עניינו בפני מותב אחר (להלן: בקשת הפסלות). כן התבקש בית המשפט לפצל את עניינם של הנאשמים לשני משפטים נפרדים (להלן: בקשת הפיצול). באת-כוח המדינה התנגדה לבקשת הפיצול בטענה כי מדובר באירוע אחד שאין טעם בפיצולו לשני תיקים שונים, וכן בטענה כי על-פי החוק והפסיקה אין בסיס לבקשה. כמו-כן הביעה באת-כוח המדינה את התנגדותה לבקשת הפסלות. בתום הדיון דחתה השופטת רז-לוי את ההכרעה בבקשות ליום 18.3.2010. בדיון שהתקיים ביום 18.3.2010 חזר בא-כוח המערער על טיעוניו בשתי הבקשות, והוסיף כי העברת התיק למותב אחר חיונית ולו לשם מראית פני הצדק. באת-כוח המדינה חזרה על התנגדותה לבקשת הפסלות, בציינה כי דבר שבשגרה הוא שכאשר אחד מהנאשמים בתיק מודה ממשיך התיק להישמע בפני אותו מותב, וכי ניתן לשמוע את הנאשם הנוסף כעד אחרון בכדי שלא יעיד בטרם ייגזר דינו. עוד נטען, כי בא-כוח המערער לא הציג בנימוקים שהעלה כל חשש למשוא פנים בניהול המשפט. ביחס לבקשת הפיצול הסכימה באת-כוח המדינה לפיצול טכני-פורמאלי של עניינם של שני הנאשמים. 3. בהמשך אותו דיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). בית המשפט קבע כי סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), המסדיר מקרים כגון אלה, אינו מורה על העברת הדיון למותב אחר כאשר נאשם אחד הודה, וכי עובדה זו אינה מהווה עילה לפסלות. כן נקבע, כי טרם נשמעו ראיות בתיק וכעולה מדברי באת-כוח המדינה, אלה אינן מבוססות בעיקרן על עדותו של הנאשם הנוסף. לבסוף נקבע, כי אף מראית פני הצדק אינה מצדיקה את העברת התיק למותב אחר. עם זאת, ביחס לבקשת הפיצול, החליטה השופטת רז-לוי כי בהתאם לסמכותה לפי סעיף 88 לחסד"פ, יופרד משפטו של המערער מזה של הנאשם הנוסף. על החלטת הפסלות הוגש הערעור שלפניי. בערעורו חוזר המערער על טענתו לפיה העובדה שהנאשם הנוסף הודה מצדיקה את העברת הדיון בעניינו למותב אחר. זאת, לנוכח העובדה שבכוונת המערער להציג קו הגנה לפיו הנאשם הנוסף היה הדומיננטי מבין שני הנאשמים, כמו-גם העובדה שברצונו להעיד את הנאשם הנוסף, דבר שלא יתאפשר בטרם ייגזר דינו. עוד נטען, כי לא יושחת זמן שיפוטי כתוצאה מהעברת התיק שכן טרם החל שלב שמיעת ההוכחות במשפטו. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. נקבע כבר בפסיקתו של בית משפט זה כי העובדה ששופט הדן בעניינם של מספר שותפים הקשורים לאותה פרשה, מרשיע חלק מהם על-פי הודאתם ובהסתמך על כתב האישום, וזאת בטרם הסתיים הדיון בעניינם של מעורבים אחרים באותה הפרשה, אינה פוסלת אותו, ככזו, מלהמשיך ולדון בעניינם של המעורבים האחרים שטרם הוכרע דינם (ראו, למשל: ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2003); ע"פ 5214/09 מלמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.6.2009)). זאת משום שבמצב דברים זה, אין בית המשפט נדרש ברגיל לקביעתם של ממצאים עובדתיים קודם להרשעה שאפשר כי הם משליכים גם על עניינם של שאר הנאשמים, אשר טרם הסתיים הדיון בעניינם (ע"פ 1976/03 בכור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 299-298, 305-304 (2006)). כפי שציין גם בית המשפט קמא, הלכה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 155(א) לחסד"פ, המאפשר בנסיבות מסוימות להמשיך ולדון בעניינו של נאשם, גם כאשר מי שהואשם עמו הורשע ודינו נגזר (ראו: ע"פ 7911/08 נוסייבא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.11.2008)). אמנם, ייתכנו מקרים חריגים בהם הרשעת נאשמים מעורבים אחרים תקים חשש ממשי למשוא פנים, אולם המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. כעולה מהחלטת הפסלות, טרם נשמעו ראיות בתיק והרשעתו של הנאשם הנוסף הסתמכה על הודאתו במסגרת הסדר טיעון. בנסיבות אלה, ובהיעדר כל התבטאות מצד בית המשפט קמא בעניין היחס שבין חלקם של שני הנאשמים בפרשה, אין ניתן לקבל את טענת המערער לפיה הודאת הנאשם הנוסף, כשלעצמה, מצדיקה את העברת התיק למותב אחר. עוד יצוין, כי כמוזכר בתגובת המדינה לבקשת הפסלות, הנאשם הנוסף יוכל להישמע כעד אחרון במשפטו של המערער, לאחר שייגזר דינו בידי המותב, כך שאף עניין זה לא יעורר קושי. בהתחשב בכל האמור, כמו-גם בעובדה שהוחלט לפצל את משפטם של שני הנאשמים, לא מצאתי כי מתעורר בעניינו של המערער חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ט' באייר התש"ע (23.4.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10025770_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il