פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 20308-05-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 3. פלונית 4. האפוטרופא לדין 5. משרד הרווחה והביטחון החברתי עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד דורית ענבר סברדליק פסק-דין לפנינו עתירה שבה מבוקש כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטות בית הדין הרבני האזורי מיום 24.11.2025 ואילך בשל כך שניתנו בחוסר סמכות, ומדוע לא יינתן צו ביניים המורה, בין היתר, על הפסקת הטיפול הרגשי בבתו הקטינה של העותר (להלן: הקטינה). עוד התבקשנו לקבוע כי השיהוי במתן החלטה על ידי בית הדין הרבני הגדול בבקשת רשות ערעור שהגיש העותר, עולה כדי עינוי דין המצדיק את העברת הדיון בה לערכאה אזרחית. 1. הרקע לעתירה דנן פורט בפסק דין שניתן אך לאחרונה בבג"ץ 38140-02-26 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (16.2.2026) (להלן: העתירה הקודמת). בתמצית שבתמצית, עסקינן בסכסוך שבין העותר למשיבה 3, גרושתו של העותר, בנוגע למתן טיפול רגשי לבתם הקטינה. העותר אינו מתנגד לעצם מתן טיפול לקטינה, אלא דורש כי הוא יוענק על ידי גורם מטפל שהוא מומחה לניכור הורי. בהחלטה מיום 24.11.2025, אשר ניתנה לבקשת הקטינה ובאמצעות המשיבה 4, בית הדין האזורי קבע כי "ביה"ד מורה בצו עשה לכל גורם מקצועי במדינת ישראל להיענות לבקשת הקטינה [...], לקבל טיפול רגשי ומקצועי בחתימת האם [המשיבה 3 – י"ע] על הסכמה לטיפול, ועל אף התנגדותו של אביה [העותר – י"ע] לכך". בקשת העותר לבית הדין האזורי לביטול החלטה זו נדחתה. העותר לא השלים עם ההחלטה האמורה, והגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. על רקע זה הוגשה העתירה הקודמת, אשר נדחתה תוך שצוין כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הרבניים, וכן כי יש למצות תחילה את ההליך הערעורי שתלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול. כמפורט בעתירה, ביום 16.4.2026 התקיים דיון בבקשת רשות הערעור האמורה (להלן: הדיון). לפי האמור בעתירה, מאז התקיים הדיון טרם ניתנה החלטה של בית הדין הרבני הגדול. מכאן העתירה. 2. העותר טוען, בעיקרם של דברים, כי במהלך הדיון נחשפו עובדות חמורות העולות לשיטתו לכדי שינוי נסיבות קיצוני שמצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כנטען, המשיבה 3 הודתה במהלך הדיון כי חיפשה מטפלת שתסכים לטפל בקטינה ללא מפגש הערכה ראשוני (Intake), וכן כי היא והאפוטרופא לדין ממשיכות להסתיר ממנו את זהות המטפלת. מוסיף העותר וטוען כי העיכוב במתן החלטה על ידי בית הדין הרבני הגדול, בעוד הטיפול בקטינה נמשך, גורם לנזק בלתי הפיך ומהווה "עינוי דין". נוסף על האמור, שב העותר על טענותיו כי החלטות בית הדין האזורי ניתנו שלא בסמכות. 3. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. 4. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ויתערב בהחלטותיהם במקרים נדירים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק שמכוונות לבתי הדין הדתיים, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 52527-04-26 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 ‏(11.5.2026‏); ‏‏בג"ץ 18072-03-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 ‏(14.4.2026)‏)‏‏. בענייננו, בקשת רשות הערעור עודנה תלויה ועומדת וטרם ניתנה בה החלטה של בית הדין הרבני הגדול. משכך, הליך זה טרם מוצה, ובמקרה שכזה כלל אי-ההתערבות בהחלטות ובהתנהלות בתי הדין הרבניים מקבל משנה תוקף (בג"ץ 4963/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 ‏(3.8.2023‏); ‏‏בג"ץ 4689/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (12.7.2020)). 5. אשר על כן, העתירה נדחית, וממילא גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ו (24 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט