פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 18072-03-26 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. פלוני 2. בית הדין הרבני הגדול עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אביחי ויצמן פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על ביטול פסק דינו של המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול מיום 2.12.2025, בגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע מיום 3.2.2025 (להלן, בהתאמה: בית הדין הגדול ו-בית הדין האזורי). 1. בקליפת אגוז, העותרת והמשיב 1 (להלן: המשיב) נישאו בשנת 1994, ולהם שלושה ילדים. הסכם גירושין שעליו חתמו הצדדים, וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.9.2015 (להלן: הסכם הגירושין), כלל סעיפי ויתור תביעות שבמסגרתם הוסכם, בין היתר, כי "כל צד [יהיה] הבעלים היחידי והבלעדי של כל זכות ו/או חובה הרשומים על שמו אשר לא אוזכרו מפורשות בהסכם זה, ולצד השני לא תהיינה כל תביעות ו/או טענות בגין כל זכות ו/או חובה כנ"ל". בחלוף כעשור, הגישה העותרת לבית הדין האזורי תביעה לביטול סעיפי הוויתור, ולחיוב המשיב להעביר לידיה את "[]חלקה בזכויות הסוציאליות הרשומות על [שמו]" – הן הזכויות הפנסיוניות שצבר במסגרת עבודתו. העותרת טענה, כי לא הבינה שסעיפי הוויתור חלים גם על זכויות אלו; כי בית הדין האזורי כשל בכך שלא וידא את גמירות דעתה במעמד אישור ההסכם; וכי אין לראות בוויתורה חלק מ"איזון משאבים" בהיותו, לשיטתה, ויתור חד-צדדי. 2. תביעת העותרת נדחתה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 3.2.2025, אשר קבע כי "במשך למעלה מארבעה חודשים ושלושה דיונים היה ההסכם לעיני [העותרת]. אין ספק שהיא ידעה את משמעותו". ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הגדול נדחה אף הוא. בית הדין הגדול קבע, שבחינת הסכם הגירושין כמכלול מלמדת כי ויתורה של העותרת נעשה במסגרת איזון זכויות רחב – שכן כנגד ויתורה קיבלה העותרת זכויות כלכליות אחרות; ולפיכך, "יש להבין שהסכמת [העותרת] להסכם הינה סבירה ולא מצביעה על חוסר הבנה". בית הדין הגדול הוסיף, כי על הסכמה זו ניתן ללמוד גם מהשיהוי הגדול שנפל בהגשת תביעתה של העותרת; וכן מהיותה מיוצגת בעת ניהול ההליך. 3. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה שבה העותרת על הטענות שהעלתה בפני בתי הדין הרבניים. לוז טענותיה בכך ששגו בתי הדין בקבעם כי הסכם הגירושין מגלם פשרות הדדיות ואיזון זכויות הוגן, וכי חתימתה מעידה על הסכמה מודעת לוויתורה על הזכויות הפנסיוניות אותן צבר המשיב. עוד היא נסמכת על פסיקת בית משפט זה בבג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול (24.12.2006) (להלן: עניין קהלני), הקובעת לשיטתה כי אין לפרש תניית ויתור כללית בהסכם גירושין ככזו החלה על זכויות כלכליות משמעותיות שלא נזכרו "באופן מפורש, ברור וחד-משמעי". לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות על הסף. 4. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים; והתערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותה של ערכאה אחרת (וראו, מיני רבים: בג"ץ 6437/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 17 (28.12.2023); בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (29.6.2020)). ענייננו אינו בא בקהלם של מקרים נדירים אלה. 5. עיקר חיצי העתירה מכוון נגד קביעות בית הדין הגדול בדבר טיב הבנתה של העותרת את סעיפי הוויתור הכלליים והסכמתה להם, ובדבר "הוגנות" הוויתורים ההדדיים במסגרת הסכם הגירושין הכולל. מדובר בקביעות עובדתיות מובהקות הנתונות להכרעת בתי הדין הרבניים, שאין בית משפט זה נוהג להתערב בהן. יתר על כן, גם טענות לטעות שנפלה ביישום הדין בעניינה הפרטני של העותרת – ומבלי לנקוט עמדה בעניין זה – אין די בהן כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה בהיותן טענות "ערעוריות" באופיין (וראו, מיני רבים: בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 11 (1.1.2018)). 6. גם בטענת העותרת לפיה סטה בית הדין הגדול מן "ההלכה המחייבת" שנקבעה בעניין קהלני, אין ממש. מעבר לכך שהדברים אליהם מפנה העותרת נאמרו בבחינת למעלה מן הצורך ותוך דחיית העתירה, לא נקבעה בפסק דין זה כל הלכה פוזיטיבית המטילה חובה לציין בהסכם גירושין כל זכות כלכלית או סוציאלית עליה מוותרים הצדדים. לכל היותר, יש לראות בעניין קהלני קריאה לצמצום מרחב התפרשותן של תניות ויתור כלליות בהסכמי גירושין, ולבחינה מוקפדת של יסוד ההסכמה בעניינן (שם, בפסקה 4). 7. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ו (14 אפריל 2026). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת